בננות - בלוגים / / בין קירות הרחם של אמי
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

בין קירות הרחם של אמי

בין קירות הרחם של אמי/ שחר-מריו מרדכי

 

בֵּין קִירוֹת הָרֶחֶם

שֶׁל אִמִּי

סָלַלְתִּי שְׁבִיל, שָׁתַלְתִּי גָּן וּמְנוֹרַת רְחוֹב.

הֵינַקְתִּי אוֹתָהּ, הִטֵּיתִי שֶׁכֶם

מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי

וְכָל יוֹם שְׁלִישִׁי בָּעַטְתִּי פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב.

וְהֵבַנְתִּי אֶת הַקּוֹלוֹת. הו, אִמא… מָה שֶׁיָּכולְתִּי לִכְתוֹב…

 

וְנִבְקְעוּ לִי שָׁמַיִם. וְנִפְעֲרוּ הַסְכָרִים. וּפָרְצוּ הָאוֹרוֹת.

צַר לִי. רַק נִיסִּיתִי לְהַרְחִיב. אָז דָּחַפְתִּי קִירוֹת.

מָה לא מֻבָן?

 בְּעַל כָּרְחִי הָלַכְתִּי אֶל עוֹלָמִי.    אֲבָל

אֲנִי מֵינִיק אוֹתוֹ. נוֹתֵן לוֹ לֶחֶם. מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי.

בְּכָל זאת

כָּל יוֹם אֲנִי בּוֹעֵט פַּעֲמַיִם כִּי רָע.

לַשַּׁוְא.             אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

אֲנִי בּוֹנֶה חוֹמוֹת. כָּכָה לא בּוֹנִים

רֶחֶם אִמָּהִי.

מָה אֲנִי מֵבִין?

שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת. אִמָּא כָּכָה. כָּכָה הִיא.

 

 

40 תגובות

  1. שולמית אפפל

    שחר מריו, דומה שליל האמהות הלילה הזה

  2. אמא אכן אוהבת.
    יופי של שיר, ואולי באמת לא צריך למהר לצאת מהרחם אלא להתפתח בתוכו ולהרחיב אותו עם ההתפתחות עד שנהיה מוכנים לצאת בלי בכי.

    • היה יותר פשוט בלי ספק, אבל לא בטוח שהיה שם כל כך טוב כמו בשירך, שחר. והעולם? אולי לא כל כך שונה באמהותו.

      • צודק, אמיר.

        לא בטוח שהיה כ"כ טוב שם. הרי מי זוכר? אבל השיר מפלס דרכו יותר לכיוון של קשיי העולם הזה והרומנטיזציה שאנו עושים לעולם ההוא.

        זה מזכיר לי מדרש תלמודי על שני תינוקות ברחם אמם. האחד – רוצה לצאת החוצה, והשני מפציר בו להישאר.
        הראשון שואל: למה להישאר כאן?
        והשני משיב: שמעת על מישהו שחזר משם?

        • שחר, זה בקלות יכול היה להיות מדרש על המוות…

          • אמיר, הצדק עמך. אם אני זוכר נכון (שמעתי את זה מפי רב בשם רונן לוביץ אצלו למדתי; עוד בתקופה החיפאית שלי), האגדה הזו אכן מתייחסת למוות. יש בה מעין ניסיון להוכיח שאין העולם הזה אלא פרוזדור לעולם הבא. וגם אם איש לא חזר מהעולם הבא, אין להסיק מכך שאין בו אמת.

            אני מקווה שלא חטאתי לכוונת הדורשים.

            בכל אופן, יש בכך משום חיבור ל"הפעם הוא נולד".

            🙂

          • לאמיר אור: זה בודאאי מדרש עלהמוות, מדרש שבא להמחיש – כמו שהתינוק שבתוךהרחם אינו מאמיו לתיאוריו של זה שיצא ראשון שבחוץ יש אור ופרחים וחלב וכדומה כך האדם מכחיש אפשרות שיש עולם שלאחר החיים…
            כיוונת לדעת גדולים.

    • איציק, תודה.

      אתה זוכר את הפרק בסיינפלד שבו עלתה ההצעה להתחיל את החיים מהזקנה וללכת קדימה (לאחור) אל הרחם?

  3. תודה על השיר. שחר. שתי השורות האחרונות היו יכולות להיות שיר (מצויין) בפני עצמו.

    אהבתי גם את השיקוף הגראפי של התוכן

    • זהר,

      תודה.
      יפה הערת העריכה שלך באשר לשתי השורות האחרונות.

      המדיום הזה מצליח לחבר בין תפיסות עולם פואטיות ולרקוח מהן משהו חדש.
      זה מפליא אותי כל פעם מחדש.

  4. לי עברון-ועקנין

    אהבתי את הבעיטות פעמיים כי טוב ואח"כ כי רע.
    אבל בתור מי שהייתה בהיריון וילדה, התיאור הזה בהתחלה גורם אי נוחות… 🙂

    • לי,

      תודה.

      מאחר ואף פעם לא הייתי (ויש הטוענים שאף פעם לא אהיה) בהריון, אני סקרן לדעת מה בתיאור גרם לך אי נחת, ולמה?

      • לי עברון-ועקנין

        הבעיטות הן נעימות, אבל ההרגשה שמנסים להרחיב אותך מבפנים – לא כל כך. ואולי באמת אחרת ההיריון היה יכול להימשך לנצח. (חוץ מזה שיש לו עוד המון תופעות לוואי אחרות…).

  5. שחר, יפה שפרסמת עם כניסת היום השלישי בו נאמר פעמיים כי טוב,
    יפה השיר הזה המתבונן על האמהות מבפנים, מוזן ומזין. והיציאה אל העולם מהרחם כתיאור יציאה אל המוות. אה, השאיפה הנצחית לחזור לרחם ולגן העדן,
    שיר נפלא.

    • כן, משה. עלית על שיקולי הפוסטיזציה שלי.
      🙂

      התלבטתי בין כמה שירים, והכרעתי לטובת זה בגלל יום השלישי, שעמד בפתח.

      ותודה, משה, על תגובתך הנפלאה.
      אני מקווה שעשית חייל בהצגת התאטרון.

      • "הלכתי אל עולמי", איזה דימוי ממצה ודו סתרי, שיר מאוד הגותי, עם הרבה תעלות ועם אור בקצותיהן. אהבתי.

        • הו, לבנה (לבנה מושון?), תודה.

          מה שאני עשיתי עם "הלכתי אל עולמי" לא משתווה למה שאת עשית עם "דימוי דו סטרי", שיצא לך (בכוונה? בפליטת קולמוס לא מכוונת?) "דו סתרי". המסתרים והסתירות פלשו אל המסלול החד-סטרי של חיינו.

          תודה!

      • עשיתי חייל בעבר
        ההצגה הזו תתקיים בערב יום הזיכרון לשואה בצוותא תל אביב. כך שאתה יכול לאחל לי הצלחה גם בלשון עתיד -(:

  6. אהבתי את פעמיים כי טוב/ רע ואת השימוש היפהיפה שעשית ב"הלכתי אל עולמי" – כאילו לידה אבל הביטוי בעצם קשור לתיאורי מוות ולא לתחילתם של חיים

    שחר, השיר הזה כל כך יפה

    גלית

  7. שיר מרגש ורגיש!

    • תודה, שירי!

      אני חושב שבאופן מוזר כלשהו הוא מתכתב עם השיר החזק והבועט שלך. (בא לי פשוט או פשוט בא לי?)
      הרי אנחנו יוצאים לעולם ורוצים לחיות. לא לשרוד. לחיות.

      • היי שחר,
        אנחנו יוצאים מהרחם ורוצים לחיות. לחיות לעזעזל! לצערי, אנחנו כל כך רודפים אחרי עצמנו, שאנחנו מפספסים את המהות של החיים ללא גבולות.
        השיר שלך, שמתאר באופן יפהפה את הרחם (בו בעצם אנחנו נבראים), הוא שיר תמים וטהור. הוא מתאר את ההרגשה האופורית שלפני הסערה/החיים. אז אולי נכון לומר שהוא ההקדמה לשיר שלי:)

  8. שחר מרין, וואו, איזה שיר!!!!!!!!

    גם הזכיר לי ספר של ירון אביטוב שייצא בקרוב, שערכתי אותו. יש שם סיפור על אחד שגר ברחם, אומנם לא של אימא, אלא של לוייתנית. עושה שם סלון, ספרייה וכו".

    בכל אופן, שיר נהדר.

    • יעל ישראל, ואוו, איזו תגובה!!!!

      יכול להיות שגם יונה הנביא הספיק בזמן הקצר שלו במעי הלוויתן לבנות לו שם כסא, שולחן, מיטה.

      בהצלחה עם הספר של ירון אביטוב!

  9. בהצלחה בבנייה שלך שחר מריו . ופעמיים כי טוב מאחלת לך מכל הרחם

    • חחח…מירי
      על תגובה כזו לא חשבתי.
      העלית חיוך גדול על שפתיי למקרא התגובה המשעשעת שלך. ובד בבד עם ההומור שגלום בה, יש בתגובה שלך כדי להעיד על קריאה רגישה ומפנימה.

      תודה!

      • מירי, חחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!! אני מאמצת את זה בחום: מכל הרחם. מעתה אין יותר מכל הלב. בנות בננות מאחלות מכל הרחם.

        • קצת הסמקתי כשכתבתי את זה אבל
          מה שבעצם רציתי להדגיש שאני קוראת כך את השיר:
          שם ברחם גם די טוב והסתדרתי והתמקמתי אבל כשרציתי לצאת לעולם וזה נראה כמו מוות כמו אדם וחווה שעוזבים את גן העדן – הרחם ,אחרי שניסו להכתיב כללים אחרים , יצא לי פחות טוב או אפילו רע ואני מחפש את הדרך ואז רציתי להגיד לך מהמקום של האם- שתצלח דרכך כי אני לפחות חווה פרט לשתלטנות רחמית סמביוטית גם אינסטיקט ממשי של איחולי הצלחה לילדי דוקא בהיפרדות . "צמח וגדל רב סמל ותכתוב לאמא"(שיר ששרה פעם איזו זמרת.

  10. באמת שאי אפשר להבין..
    ואולי יש דברים שלא צריך לנסות להבין,
    אבל הגעגוע שלך למשהו מוגן מובן לי.
    כולנו מחפשים רחם.
    לא מזמן פגשתי אדם שאמר לי שאשתו אהבה אותו יותר מאימו, והבנתי כמה זה נשאר כמעט לא מושג, אהבת אם.
    אגב, אני שמחה שיצאתי מהרחם ושאני לא צריכה לחזור אליה, כשאני מתגעגעת זה סתם להשעין את הראש על חזה גברי, בשקע בין הצואר לבית החזה, סמוך לעצמות בריח, להריח את הניחוח החם הסמיך, שהשערות ידגדגו לי בלחי ובאף, ושאני לא אצטרך לאמץ את הראש על שום דבר.

    • תודה, יודית.

      כן, הגעגוע למשהו מוגן – זה העניין כאן. אולי פחות אהבת אם. יותר עולם אמהי.

      מה שהכי מפתיע אותי בפוסט הזה – אם אני קורא נכון את התגובות – זה הפער בין התגובות של הבננים לתגובות של הבננות. מתבהרת כאן חלוקה, אני חושב.

      נדמה לי שזה יכול להשתקף גם בתגובות לשיר שלך "לא היתה לי ברירה". ואם בשיר שלך עסקינן, זהו שיר חזק מאד, יודית. אמירה נוקבת. קשה. מתאים לבלוגייה, שנושאת את השם בננות. אני מקווה שגם הבננים יורדים לסוף דעתך.

      אני גם מזהה קשר מעניין בין השירה שלך לתגובות שלך. יש משהו מעז, חוצפני מעט, נוקב. יכלת להיות הפנתרה השחורה של הסבנטיז.

      • ומי זאת הפנתרה השחורה של הסבנטיז?
        אני בסך הכל אומרת את מה שאני חושבת שחר, כי כשאני מזייפת אני מתחילה להיגעל מעצמי. הרבה פעמים אני שותקת, אבל לפעמים קצת מדברת.
        ותאמין לי שאני מרוככת כאן, הייתי במקומות בהם דברו הרבה יותר נוקב ברשת.

        • ירד לי האסימון, התכוונת לפנתרים השחורים. אולי באמת הגיע הזמן למחתרת החלב של האלף השלישי.

  11. שחר מריו,
    רק עכשיו התוודעתי לבלוג שלך
    יש כאן פנינים
    השיר על אמא מאוד ריגש אותי

    תודה

    נטע

    • נטע, תודה ענקית!

      התגובה שלך היא בעבורי פנינה, והיא זוהרת לי באור יקרות. בשביל תגובות כאלה (של גילוי והארה) אני מרגיש שיש לי סיבה להשקיע בבננות, בבלוג.

      חג אביב שמח.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי