בין קירות הרחם של אמי

בין קירות הרחם של אמי/ שחר-מריו מרדכי

בֵּין קִירוֹת הָרֶחֶם

שֶׁל אִמִּי

סָלַלְתִּי שְׁבִיל, שָׁתַלְתִּי גָּן וּמְנוֹרַת רְחוֹב.

הֵינַקְתִּי אוֹתָהּ, הִטֵּיתִי שֶׁכֶם

מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי

וְכָל יוֹם שְׁלִישִׁי בָּעַטְתִּי פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב.

וְהֵבַנְתִּי אֶת הַקּוֹלוֹת. הו, אִמא… מָה שֶׁיָּכולְתִּי לִכְתוֹב…

וְנִבְקְעוּ לִי שָׁמַיִם. וְנִפְעֲרוּ הַסְכָרִים. וּפָרְצוּ הָאוֹרוֹת.

צַר לִי. רַק נִיסִּיתִי לְהַרְחִיב. אָז דָּחַפְתִּי קִירוֹת.

מָה לא מֻבָן?

 בְּעַל כָּרְחִי הָלַכְתִּי אֶל עוֹלָמִי.    אֲבָל

אֲנִי מֵינִיק אוֹתוֹ. נוֹתֵן לוֹ לֶחֶם. מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי.

בְּכָל זאת

כָּל יוֹם אֲנִי בּוֹעֵט פַּעֲמַיִם כִּי רָע.

לַשַּׁוְא.             אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

אֲנִי בּוֹנֶה חוֹמוֹת. כָּכָה לא בּוֹנִים

רֶחֶם אִמָּהִי.

מָה אֲנִי מֵבִין?

שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת. אִמָּא כָּכָה. כָּכָה הִיא.