ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו

  "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"  הפסוק הזה, הבראשיתי, מתווה דרכו של עולם, לידה, ילדות והתבגרות, פרידה וזיווג וחוזר חלילה.  מה מרגישה אם, מה מרגיש אב כשבנם או בתם מבשרים בשורה כי הגיע זמן פרידה, כי הבשיל תהליך ההינתקות מבשרם של הורים ואהבתם דוחקת לצאת אל איש או אישה מחוץ למעגל השבט. ...

קרא עוד »

שני ברושים

    בשבוע שעבר פירסמתי כאן שיר "על מיטת הברזל" שנכתב זמן קצר אחרי מות אבי.  קבלתי תגובות מרגשות, מזדהות, מבינות, מחבקות. בין התגובות היו כאלה שחוו וחווים חוויה דומה והמילים היו בשבילם תמונות וזכרונות ממשיים כואבים וצורבים.  אני רוצה  להודות לכל המגיבים, ולשלוח חיזוק לכל אלה הזקוקים כל כך לחוסן הנפשי בשעות קשות כגון אלה.   לפלא ונס הבלוגייה הזו שהתאספו סביב כיכרה אנשים עם רגישות ...

קרא עוד »

על מיטת הברזל

  על מיטת הברזל                                              לזכר אבי                                           זֶה אָבִי מֻטָּל עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל נוֹשֵׁם אֲוִיר מְכוֹנָה עַל הַר הַכַּרְמֶל.   שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שׁוֹכֵב אָבִי עַל מִטַּת הַבַּרְזֶל כְּמוֹ תִּינוֹק אֲנִי כְּאָחוֹת אוֹתוֹ מְחַתֵּל.   זֶה אָבִי? אֲנִי שׁוֹאֵל, וְהֵד חַי מֵת מַשִּׁיב הָרוּחַ וְהָעֵץ בְּהַר הַכַּרְמֶל. זֶה אַתָּה הַמֵּת הַבֵּן הַיּוֹשֵׁב מוּל מִטַּת הַבַּרְזֶל, וְזֶה אָבִיךָ עָטוּף בִּגְלִימַת קֵץ.   זֶה אָבִי. ...

קרא עוד »

לזכרו של מאיר שנלר 27.6.51 – 28.6.72

       לזכרו של מאיר שנלר 27.6.51 – 28.6.72     בי"ז בתמוז תשל"ב נטל כדור אחד, בודד, את חייו של מאיר שנלר. חדרנו בליל קיץ קריר ללבנון והצבנו מארב כנגד חדירת מחבלים. גם בלילה ניתן היה להבחין ביופייה של לבנון, יופי שהובלע בו משהו אפל. זמן מה אחר חצות נראתה תנועה חשודה בוואדי, מאיר והמ"פ עזבו לרגע את הכוח ...

קרא עוד »

"המשוגע" מאת אידה פינק – לקראת יום הזיכרון לשואה

    מחווה לאידה פינק, כלת פרס ישראל לספרות תשס"ח.   "באחרית דבר" לקובץ הסיפורים מאת אידה פינק, כותב דוד ויינפלד: "יצירות רבות שעניינן גורל יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, ודברי הביקורת עליהן, נכתבו מתוך הכרה או תחושה כי אין בכוחה של לשון הספרות היפה להתמודד עם "מה שבני אדם עשו לבני אדם"… אידה פינק נוגעת ומעצבת  בלשון מאופקת ובדייקנות נוקבת ...

קרא עוד »

מה נשתנה בשערי פולגת – חוהמ"פ תשס"ח, מוקדש למפוטרי פולגת

          יונתן גפן כתב פעם: "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור…"  המילה לא נעים חלשה מידי לבטא את הכאב והעצב והכעס כשרואים ברחוב הקרוי על שמו של מייסד פולגת בקריית גת,  ישראל פולק, את שערי המפעל סגורים, את החצר נטושה, את אולמות ייצור החרבים, מלגזה מחלידה, כאילו ניטלה הנשמה מגוף וזה מוטל לפניך כגוייה.  כואב, ...

קרא עוד »

"כי לעוררך אני בא אחי" – י.ח. ברנר והמעורר, מדרש לפסח

          "כי לעוררך אני בא אחי" –  י.ח. ברנר והמעורר   משעבוד לחירות – אחריות ומחויבות  הזמנה למדרש יוצר א. רקע (מי שמכיר מוזמן לדלג אל הטקסט בחלק ב.) יוסף חיים ברנר (1881-1921), ראה "בהמעורר" שהוציא בלונדון בסתיו תרס"ו בסיועו של ידידו ר" בנימין, הוא יהושע רדלר פלדמן את סירת ההצלה של הספרות העברית, ומתוך כך גם את הצלתו של ...

קרא עוד »

רגעים

      כשנהרות נשאו קולם     נְהִי הַצֶּ"לוֹ, אוֹרְפֵיאוּס אֵינוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ, שְׁעַת הַפְּרִידָה * חֹרֶף, גֶּשֶׁם צוֹלֵף וְאֵינוֹ שׁוֹטֵף. צְרִיבַת הַחוֹלֵף * בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ הִיא מְאִירָה וְזוֹהֶרֶת בְּדַרְכִּי. הַגַּחְלִילִית.   * גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, רוּחִי נוֹדֶדֶת בִּשְׁנָתֵך, גַּם זֶה קֹצֶר יָד, אוֹי קֹצֶר נְשִׁימָה. * מוֹלַד יָרֵחַ, יִלְלַת תַּנִּים גַּם הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאָר לְבַד. * הַגּוּף בּוֹגֵד, אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, ...

קרא עוד »

כנגד ארבע בנים דברה תורה – מה תגידו אתם?

      ליל הסדר כמו רבים מהטקסים והחגים שאנו חוגגים, הוא תיאטרון בו המשפחה משנה את הבית למרחב תיאטרלי, דרמטי. בני הבית הם הבמאים, השחקנים, התפאורנים, המלבישים, התאורנים והצופים. המרחק בין הצופים והבמה מתבטל, והשולחן וכל מה שמתרחש סביבו הופך להיות לזירת ההתרחשות בה מספרים ביציאת מצרים. זהו תיאטרון שמטרתו לעורר את המסובין ובמיוחד את הילדים לשאול שאלות מהות ...

קרא עוד »

הזמנה להצגה: 'סוף העולם הראשון שלי', בה אני משחק

 לכל הבננות והבננים. לרגל מתן פרס ישראל לסופרת אידה פינק, תעלה קבוצת התיאטרון של אורנים  בצוותא 3 את ההצגה: "סוף העולם הראשון שלי", בה אני משתתף. ההצגה מבוססת על סיפוריה של כלת הפרס, ומשלבת גם שיר מאת ויסלבה שימבורסקה  ושיר פותח: "אירופה מאוחר" מאת דן פגיס. ראו הזמנה.  אשמח לראותכם. משה יצחקי/ מוישלה   "אידה פינק, ניצולת שואה הכותבת פולנית ומתורגמת לעברית, מצליחה לחולל כמעט את הבלתי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי