ועל סביבותיו שב משורר, מורה, עורך

         ומה נשאר משריפת בית   פִּיחַ גַּלֵּי חֹם, גְּנִיחָה חֲנוּקָה בְּרֶמֶץ גִּצֵּי גַּחְלִילִיּוֹת זִכָּרוֹן מִתְעוֹפְפִים בֶּחָצֵר. דָּבָר אֵינוֹ סוֹרֵג סוֹגֵר וּמְכַסֶּה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ        

            אֶלִיזִילֵיתִי ((Elisileti   כאשר התעורר חיים בן ארצי מעוד לילה טרוף שינה, הדבר היחידי שזכר במעומעם היתה המלה: "אֶלִיזִילֵיתִי". הוא קימט את מצחו  כאילו חשב ללכוד בקמט את המילה ולאצור אותה שם עד בוא הזיכרון. עד אז ינסה לקשור בינה לבין תמונות נוספות שהופיעו בחלומו.  ככל שהתאמץ התחתר הזיכרון במעמקיו. עודו מנומנם ומתנדנד ניגש לחלון ופתח את התריס, ...

    טִפּוּל שֹׁרֶשׁ   בָּאתִי אֶל רוֹפְאַת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי, נַנִּיחַ שְׁמָהּ דִּיאַנָה אוֹ אוּלַי דּוֹלוֹרֶס, בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּרְדִּים,  הִתְחַנַּנְתִּי  שֶׁתַּעֲקֹר וּבֶחָלָל תָּקִים לִי מִבְנֶה זְמַנִּי, גֶּשֶׁר לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים.   "טוֹב שֶׁבָּאתָ אֶצְלִי", הִיא אוֹמֶרֶת לִי בְּעִבְרִית עִם נִיחוֹחַ יַעַר וּתְרָפִים שֶׁל עִיר זָרָה. מָה עִיר? הַיָּפָה בֶּעָרִים! וּמְעוֹרֶרֶת בִּי גַּעְגּוּעִים לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים.   דִּיאַנָה אוֹ דּוֹלוֹרֶס  רוֹכֶנֶת וְשָׁדֶיהָ פִּתְאוֹמִים, אֶצְבְּעוֹתֶיהָ ...

      מול תבור לקראת שבת      אִלּוּ הָיוּ בָּאִים בִּי אַט-אַט רְבִיצָתוֹ הַשְּׁלֵוָה שֶׁל הָהָר הֶעָטוּף בְּהִינוּמַת עָבִים אוֹדֶמֶת, רַחַשׁ לִטּוּף הָרוּחַ בְּקוֹצֵי קַיִץ, נִצָּבִים כְּמוֹטוֹת     אַפִּרְיוֹן בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ בִּתְנוּחַת לֵיל כְּלוּלוֹת, יְלֵל הַתַּנִּים בְּבִקְעַת כְּסוּלוֹת. הָיִיתִי, אוֹהוֹ, הוֹ יְה ה וֹ- וֶ ה אִתָּם. טוֹבֵל כְּמוֹתָם בָּרוּחַ בְּאוֹר רַךְ וְעָנֹג כִּפְלוּמַת אֶפְרוֹחַ הָיִיתִי יָכוֹל לָצֵאת מִגּוּפִי לִקְרַאת הַמַּלְכָּה ...

      אהה, אמר הבלוגר, מיום ליום נעשית הבלוגוספירה שופעת, מלאה ומאירה, בהתחלה הייתה חשוכה עד להפיל אימה. רגלי שניסו להשריש  פגשו את האוויר, התנפנפו כרגלי תינוק ורצו הלאה, בעוד ראשי נשאר שתול כפקעת באדמה. מה שמחתי כשראיתי את הקולות ושמעתי את המראות מימין, משמאל מלפנים מרצדים מול אישונים כבים שבירכו: "ברוך הבא". קריאה שזכורה לי מאז ברית המילה. אך קולות ומראות אלה הולכים ונבלעים בסופות ...

    שני לוחות     עַכְשָׁו אִמִּי וְאָבִי שְׁנֵי לוּחוֹת אֶבֶן שַׁיִשׁ קָרָה. אֲנִי מַדְלִיק בְּגַבַּם נֵר וְרוֹצֶה לְסַפֵּר אַךְ מַשֶּׁהוּ בִּי מִתְּאַבֵּן וּמִישֶׁהוּ אַחֵר בִּי אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמַרְגִּישׁ שֶׁגּוּפִי וְלִבִּי קְרוּשִׁים בְּלָבַת הָאֶבֶן הַדְּמוּמָה         ציפור גן עדן   שָׁתַלְתִּי צִפּוֹר גַּן עֵדֶן בָּעֲרוּגָה וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתִּפְרַח וְתִתְהַדֵּר וְתִתְנַשֵּׂא וְתִתְרוֹמֵם וְתִתְעַלֶּה  וְתִתְעוֹפֵף בָּעוֹלָם עַל כְּנַף אוֹר          וְתַחֲזֹר ...

        איזולדה וטריסטן בסופר פארם   נִכְנַסְתִּי לָרַב מֶכֶר, עַכְשָׁו כְּבָר סִינֶמָה  סִיטִי הַסָּמוּךְ לַיָּם, לִקְנוֹת טַבְלִיּוֹת לְשִׁכּוּךְ  פִּרְחֵי הָרַע, תֵּה צְמָחִים וּמִשְׁחָה. רָאִיתִי אוֹתָהּ בזְכוּכִית  בֵּינֵינוּ הַדֶּלְפֵּק מוּאָר כְּשֻׁלְחַן נִתּוּחַ. הַפְּרָחִים עַל שִׂמְלָתָהּ נָשְׁפוּ נִיחוֹחַ קְרֶם גּוּף מְרַחֵף אָחַז בְּבִגְדִּי כְּאֶתֶר נַרְקוֹטִי, הִתְעַרְבֵּל בִּמְעָרוֹת אַפִּי בְּרֵיחַ הַמִּרְקַחַת וְהַשִּׁקּוּי הַמְּתַקְתַּק. אִישׁוֹנֶיהָ אִיִּים כְּחֻלִּים בַּזֶּרֶם. תָּוִית קְטַנָּה הָיְתָה ...

    בֵּין נְבוּאָה לְרִבָּה     בֵּין נְבוּאוֹת נֶחָמָה לְבֵין רִבָּה נִרְקַחַת, אֲנִי מַעֲדִיף אֶת רֵיחַ הַגּוּיָבוֹת וְהַחַבּוּשִׁים הַמִּתְבּוֹסְסִים עַכְשָׁו בַּסִּיר עַל אֵשׁ קְטַנָּה. בְּתוֹךְ סֻכָּר נוֹזְלִי מְבַעְבַּעַת תִּקְוָה, חֲלוֹם נִרְקַם, מְרִירוּת מֻקֶּזֶת בַּחֲמִיצוּת פְּרוּסוֹת לִימוֹן שֶׁהוֹסַפְתִּי לְמַתֵּן מְתִיקוּת מֻפְרֶזֶת. צִבְעֵי הַפֵּרוֹת מִשְׁתַּנִּים עַל זְגוּגִית מִשְׁקָפַי וְהַחֵךְ מֵכִין בַּלּוּטוֹת לִפְגֹּשׁ נְבוּאָה בְּטַעַם רִבַּת חַבּוּשִׁים וְגוּיָבוֹת שֶׁאֶצֹּק לְצִנְצָנוֹת שֶׁיְּחֻלְּקוּ בַּכִּכָּרוֹת וּבִצְמָתִים ...

       ערב אחד, בעציץ אשר בגינתי, הוציא צמח ממשפחת הצבריים, זה שבלשון עממית נהוג לקרוא לו על פי פרחיו: "מלכת הלילה", מעין ניצן תפוח ומוארך. על פי מומחים בבוטניקה, ידעתי שאני עומד לצפות תוך זמן קצר באחד מחידות הטבע ופלאיו: פרח שפורח לילה אחד בשנה. בערב נפתח, בחצות בשיא פריחתו, ובבקר נבול ושמוט. ידעתי שאם אני מחמיץ את ...