בננות - בלוגים / / חוזר אל שפת אמי – מוקדש לאיריס קובליו
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

חוזר אל שפת אמי – מוקדש לאיריס קובליו

 

 חוזר אל שפת אמי או מסכת אבות

 
                                         בתודה לאיריס קובליו על אקוורל ומילה כעוגת המדלן  
 
אֲנִי חוֹזֵר לְאֶלֶף תְּשַׂע מֵאוֹת חֲמִישִׁים וְשֵׁש
מִבְצַע קָדֶשׁ. צַבָּר,  עִבְרִי בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא.
במעברה שׁוֹמְעִים אִיבַּרְהִים אֶל אַוַל טֻבְּעָה
צוֹמַחַת לִי שָׂפָה, מַשְׁחֶתֶּת מוּל נְמָל חיפה. מֵאָז
 
הִתְחַלְתִּי לִבְנוֹת  חוֹמָה בְּצוּרָה וּמִגְדַּל
שְׁמִירָה כְּנֶגֶד שפת צֶאֱצָאֵי אָטִילָה הַהוּנִי,
שֶׁהֶעֱלוּ אָבִי וְאִמִּי בָּאֳנִיָּה קוֹנְסְטַנְצָה עַל מַיִם
רַבִּים. בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִיתִי שְׂפָתִי, לְשׁוֹנָם עָטַפְתִּי,
טָמַנְתִּי, הֶחְבֵּאתִי, עָמֹק בַּמַּרְתֵּף נָעַלְתִּי, שֶׁלֹּא
יַעֲשׂוּ בּוּשׁוֹת, ("אָבִי פְרְענְק חֲצִי טוּרְקִי חֲצִי
יְוָנִי סְפָרָדִי טָהוֹר", זָרקְתִי בְּרֵישׁ לְשׁוֹנִית
כְּשֶׁקָרְאוּ לִי רוֹמַנִי) שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה לִי בּוּשׁוֹת 
רַק שֶׁלֹּא תַּחְשֹׂף קְלוֹנִי, רוֹמָנִי – הוּנִי
בִּשְׂדוֹת יְפֵי הַבְּלוֹרִית, יַבְּלִית בִּשְׂדֵה הָעִבְרִית. כָּךְ
 
עָבַרְתִּי גִּיל מִצְווֹת וְחֻפָּה. אֲבָל מֵאַרְבָּעִים לְחָכְמָה
נִמְלְטת מִשָּׁם, מִדֵּי פַּעַם, מִלָּה, צְלִיל,
תְּמוּנָה. וּמֵחָדָשׁ צָרִיךְ לְהָקִים חוֹמָה. אֲבָל
אֶתְמוֹל כְּשֶׁרָאִיתִי אַקְוָרֶל שֶׁל יַלְדָּה
רוֹמָנִיָּה קְטַנָּה עַל אֲרִיזַת תְּרוּפָה, פִּיהָ הַמָּתוֹק
פָּעוּר כְּאוֹמֶרֶת: מַאמֵא טַאטֵא נוּי, שֶׁמַּשְׁמָעוֹ
אִמָּא – אַבָּא אֵינָם, כְּמוֹ צָנְחָה טִפַּת מַיִם
עַל קוֹץ מִדְבָּרִי סָגוּר חֲמִשִּׁים חֳרָפִים. עַכְשָׁו
 
עוד חָמֵשׁ  לְשִׁשִּׁים, בְּיוֹם שרבי  נִפְתַּח לו פֶּרַח
רוֹמָנִי, כְּמוֹ הֵנֵצּוּ אִירִיסִים בְּמִכְחוֹלוֹ שֶׁל וָאן גוֹך, כְּמוֹ
הוֹפִיעָה קֶשֶׁת בֶּעָנָן בֵּין טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם וְרַעַשׁ אֲדָמָה
הִפִּיל אֶת אַבְנֵי הַחוֹמָה וְנִפְרַץ הַמַּרְתֵּף, נִבְקַע הַסֶּכֶר
גָּאֲתָה שְׂפָתָהּ שֶׁל אִמִּי שֶׁעָלְתָה כְּדִמְעָה ונטפה וּכְמוֹ
נַעַר שֶׁעוֹלֶה לַתּוֹרָה הוֹדֵיתִי שֶׁהֱבִיאוּנִי
וְלָחַשְׁתִּי מַאמֵא, טַאטֵא סִלְחוּ לִי, אֲנִי הָיִיתִי הַהוּנִי. 

נכתב בעקבות הפוסט "מאמא – טאטא נוי" של איריס קובליו והשיחון הרומני בעקבותיו.  
www.blogs.bananot.co.il/showPost.php

נ.ב. מתנצל על ניקוד משובש – מערכת הנקדן בתיקון

 

 

 

35 תגובות

  1. יניב ברנר

    תקפה אותך ההשראה, משה! מרשים..

    • משה יצחקי

      תודה יניב, אתה יודע, הבהלה לשירה:)
      ואגב ההשראה לא תוקפת אצלי, אלא עוטפת ומתנדפת

  2. משה היקר ,השיר יפה ורגיש אהבתי את הדימוי של הפרח המדברי שטיפונת מים פותחת את סגור עליו, אנחנו כל כך דומים בחויות שלנו, כולנו מחפשים את עוגת המדלן האבודה שלנו ,יש בשירך התפייסות עם בית אבא וזה מרגש. לא מזמן סיימתי רומן המעוגן בנוף ילדותה של אימי איזה אוצרות גיליתי במסע ,כמה הוקל לי ,טוב להתחבר לשורשים ,וקשה מאד לחיות עם שורשי אוויר

    • משה יצחקי

      תודה חנה יקרה, מרגש לדעת שיש טיפות שירה יוצרות מעגלים הולכים ומתרחבים ונוגעות. אשמח לשמוע עוד על הרומן.

      מורי ורבי אליעזר שביד, קרא לזה צער השורשים החתוכים.

  3. אוי, יפה! לא רק ריבים וחרחורים היו כאן כשלא הייתי. איזה לבלוב מרנין מוישלה! ואיריס! עושה חשק לטוס לרומניה, לאכול איזה קבב טוב! (דרך אגב, יש לי המון מוזיקה צוענית ברומנית)

    (ד"א 2 – ניסית ולא יכולתי. עכשיו מאוחר. מחר…)

    • משה יצחקי

      שירתי, אוי. תודה.
      אני מקווה שהשיר ירנין וישכך מעט את הכואבים, הכאבים והפצעים שנכאבו כאן ביממות האחרונות.
      הנאה צרופה ועונג גדול הוא ללבלב מיצירה שיצרה הד ופתחה מקומות סגורים. והעבודות של איריס עושות את זה חזק.
      לקבב הרומני קוראים Mititey ואין קבב טוב ממנו. תביאי מוזיקה צוענית, הקבב כבר על הגריל.

    • ואגב לשאלתך על מוישלה באנגלית: moishele ze lo anglit
      (Ceci n"est pas une pipe)
      – ze haya beromanit – tguva leIris

  4. מירי פליישר

    יופי של שיר משה היקר שמוקדש לאיריס היקרה. כמה מרענן לפגוש את היופי הרגישות הנועם הידידות . כמו טיפת מים במדבר של רוח חמה וזועמת שעברה פה ושרפה פינות חמד.
    מוישלה אתה איש יקר במיוחד
    תודה.

    • מירינקה – תודה-תודה.
      מים רבים לא יכבו את האהבה.
      וטיפה אחת לא תכבה את הבעירה והכאב
      צריך עוד טיפות.
      את בעצמך אשה יקרה:)

  5. אכן, הצלחת לכבות כאן כמה שריפות ולהראות שיתוף פעולה מרתק בינך לבין איריס. שיר יפה.

    • משה יצחקי

      תודה שירי, ראיתי שגם לך נטייה לכיבוי שריפות ולשיכוך כאבים.
      ובשבילי השיר הזה שהגיב לעבודה ההיפה והמרגשת של איריס, היה עוגן ביומיים של סערה.

      • אכן כן, משה. זה גם מתחבר לי מאוד לפוסט הקודם שלך. השילוב בין ויזואליות לשירה. יפה.

  6. סבינה מסג

    צריך לאסוף את השירים שנולדו כאן בבלוג — סוגה חדשה! איזו אנרגיה, יופי של שיר ועל נושא מעניין מיוחד.

    • אורה ניזר

      משה היקר," רק שלא תחשוף קלוני," רומני.ואפשר להוסיף כל עדה אחרת בשורה הזו , וזה הופך לכאב הכללי של כל עדות הארץ, וכאב המהגרים ובני מהגרים באשר הם.איך המוזה פורחת מהאיריסים למוישלים, ואולי עוד יבואו אחרים. שיר מרגש בכנות הכאב שמעביר וניכנס ללב .

      • משה יצחקי

        תודה אורה היקרה.
        שימחתיני בהבחנה כי "קלוני" אינו רק קלוני, כי אם קלוני הנו רק קלוני אז מי אני בכלל, אלא מדבר את "קלונם" של מהגרים ובניהם באשר הם. – טובות ויפות עבודות האיריסים לפרוח גם אחרים

    • משה יצחקי

      תודה סבינה.
      רעיון יפה: אנתולגית יצירות בלוג.
      אולי נמצא מלה עברית יפה לבלוג?

    • multsumesek
      וואו! איזה יופי איריס. ילד ואניה על אריזת תרופה, כל כך מדייק את החוויה. (למרות שאני הייתי ילד עם תלתלים בזהובים, נזכר עכשיו שתמונה שלי התפרסמה בעיתון הרומני: viatza nuastre )
      כמו שאומרים ברומנית הרטטת את לבי. האימייל שלי כרגע מושבת וזה אמצעי התקשורת היחידי, כך שתגובה יותר מפורטת אשלח כשיתוקן.

      • איריס קובליו

        עכשיו הבנתי למה לא ענית לי אתמול, כי שלחתי לך את זה כבר אתמול בלילה…

        • איריס קובליו

          וכמובן גם את תגובת
          me palpite inema

          • הpalpitat השכיב אותי. זו מילה שאמא שלי הייתה משתמשת בה כל פעם שהייתה מתרגשת.
            ביטוי נפלא – יש לך inima גדול/ה
            והציור: palpitant = מרתק
            ca umedicament

          • כן, השימוש של הpalpitat היה שגור אצל נשות המשפחה שלנו (אגב, זה גם משהו שמאפיין את גיל המעבר שקופץ על אימהות לפעמים בטרם עת)
            את הסיפור של הציור הזה כתבתי לך במייל.

          • ובמקום לבדוק עבודות
            אני חוזר ומביט בציור של הילד והאניה ואחר כך בחזרה לילדה וחושב שיכול להיות מפגש ציורי מרתק.

            כן, גם הpalpitat מגיל המעבר מהדהד. שלפניו הן מפעימות.
            וואו, אני צריך להגיע לחתונה בירושלים.

            ושוב תודה.
            Larevedere

  7. גלדמן מוטי

    מאוד נוגע ללב, משה, סיפור הגלות מעצמנו שהסביבה כופה עלינו עוד ועוד. סיום השיר יש בו חסד השראתי המקביל לחסד שהרגשת כלפי שורשי עצמך, כלפי לשון אמך, שבוודאי ליקקה אותך באהבה וברוך אינסוף, כפי שאמהותיהם של גורי היונקים לסוגיהם נוהגות.

    • גלדמן מוטי

      משה, המשכתי להרהר בשיר ונוכחתי לדעת שהנתק שהתאחה בו יכול להיות מטאפורה
      לכמה וכמה נתקים: עם העצמי האמיתי, עם הצל הזכרי (ההוני), עם האם הקמאית, עם הטבע, עם השפה האמיתית, עם האמן האותנטי (ואן גוך), עם אנימה השראתית (איריס) ועוד . עולם ומלואו. יקום בקליפת אגוז.

      • משה יצחקי

        מוט אוהב את קריאתך,
        הרהורך פתח גם לי עוד חלונות להסתכל על השיר.
        אפשר להזמין אצלך טיפול?):

    • משה יצחקי

      תודה מוטי, תגובתך נגעה מאד. אנחנו מנווטים את דרכנו לאיזה אי פנימי הקרוי מולדת וכל פעם איזו גלות חוצצת. דייקת באפיונה של אמי
      הייתה בה אהבה גדולה ומידת חסד נדירה.

  8. משה, אתה פרח רומני חמוד, ושירך כמו חמש אבני ילדות.

  9. מושלה
    זה שיר חזק, יש פה את הכאב למחוק מי אתה, יש פה את הכאב למחוק מי הוריך
    יש פה את הכאב שלא נצליח לעולם.
    היום פגשתי את אבא שלי בחתונה משפחתית, והוא היה רציני, פעם ראשונה אמרתי לו "תחייך אלי"
    והוא הרציני הביט בי- מה תגידי לי מתי לחייך…
    צודק.
    אבל פעם ראשונה קלטתי שהוא לא מחייך, לא קשור בי, תחושה מוזרה. הריחוק, וגם קירבה, זה אבא שלי…
    להתראות טובה

    • טובה יקרה
      תודה מאוחרת.
      חזרתי אל הפוסט הזה שעלה בתקופה סוערת, וראיתי את התגובה שלך שנגעה שכיווצה. תודה ששיתפת בכאב ובתובנה שלך.

  10. מוישלה,
    אהבתי מאוד את החזרה לשפת האם. כל החיים זה להתרחק ולהתקרב עד שבסוף אנחנו שבים.
    אהבתי את הגלישה בסוף כל בית – אתה משאיר מילה כמו יתד לבית הבא.
    והתרגשתי במיוחד מהסוף. מותר לבכות.

  11. מרגש מאוד. את שירך אדפיס ואגיש לאימי
    שויתרה בצעירותה לזמן מה על מבטאה התימני, ועד היום מתקשה עם צבעה. כל כך יפים הצלילים "מאמא טאטא נוי", לא הייתי מוכנה לפירושם. כתיבה נהדרת. ביטוי חזק לכוחה של יצירה.
    תודה לך.

    • משה יצחקי/לסמדר

      סמדר, רק עכשיו ראיתי את תגובתך לשיר "חוזר אל שפת אמי"
      תודה על תגובתך המרגשת, ומאד מסקרן מה תהיה תגובתה של אמך

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי