בננות - בלוגים / / קדושה – מארון קודש לארון תרופות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

קדושה – מארון קודש לארון תרופות

 

 

 קדושה

 
 
בִּשְׁעַת תְּפִלָּה פָּנוּ אֲבוֹת אֲבוֹתַי
לַאֲבִיהֶם בַּשָּׁמַיִם, מוּל תֵּבָה
וְאָרוֹן קָרְאוּ מִתּוֹךְ סִדּוּר וְכִוְּנוּ
לִירוּשָׁלַיִם. בְּתַחֲנוּן נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם
וְקָרְעוּ בִּתְחִנָּה שַׁעֲרֵי מָרוֹם.
אָבִי הִפְנָה לְשָׁם עֹרֶף קָשֶׁה. בְּגֻמְחָה
מִתַּחַת לְמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, הָיוּ נְעוּלִים
בָּאָרוֹן, תַּשְׁמִישִׁי קֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ: סֻלָּם,
אֶבֶן לְהַשְׁחָזַת סַכִּינִים, מַפְתֵּחַ
צִנּוֹרוֹת שֶׁקָּרָא לוֹ שְׁוֶדִית, וְעוֹד
כֵּלִים לָעֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִילוֹ גְּמִילַת
חֶסֶד. אָרוֹן קֹדֶשׁ שֶׁלִּי תָּלוּי
לָבָן בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה, מִלִּים נֶעֱרָמוֹת
בְּתוֹכוֹ, קְרָעִים בָּאֲרִיזוֹת, תְּרוּפוֹת
לְכָל מַדְוֶה, אוֹתָן אֲנִי בּוֹלֵעַ קֶבַע
בְּשַׁחֲרִית , מִנְחָה וְגַם עַרְבִית . בַּחֲצוֹת,
רֹאשִׁי כָּרוּת נוֹפֵל עַל הַפָּנִים וּמִסְתּוֹבֵב
מִמֵּת לְמֵת, כְּמוֹ אוֹתוֹ בַּקְבּוּק שֶׁהָיִיתִי
מְסוֹבֵב בְּמִשְׂחֲקֵי אֱמֶת, אוֹ חוֹבָה, וּמְבַקֵּשׁ
בְּתַּחֲנוּן כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּלַעַז: לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה

מתוך: "נהרות נשאו קולם" שיראה אור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

 

 

 

 

46 תגובות

  1. איך עושים אהבה עם ירושלים?
    מפנים עורף קשה כמו שאביך עשה לעיר הקשה.
    מי, זה שיר פנורמה, כמה דורות מחפשים את דרכם, ואתה המגיע לארון התרופות כמשל.
    אהבתי את שבירת השורות, שסועות בזרימה סובבת בהלימה לתוכן.
    אהבתי את הוידוי האישי, החשיפה בסוף השיר.
    אהבה היא בהחלט כמיהה לקדוּשה מי.

    • אבי הפנה עורף קשה/טורקי לעיר ולשמים, אבל ככל שקרב קצו, אפשר היה לשמוע איך בתוך כאביו הוא מבקש גאולה מאלוהים. חשיפה, גילוי וכיסוי זה שם המשחק לא? אהבה כשהיא נוכחת היא הקדושה בעצמה. תודה יודית על הקריאה הרגישה

  2. חגית גרוסמן

    מאוד יפה. הלוואי והייתי יכולה לומר יותר אך ליופי נטיה לשתק.

  3. מוישלה, צינור אל צינור קורא…
    מתי הספר ייצא?

    • יש לתמונת הנפש שבסיום הזה איכות סוריאליסטית שמקפיצה בבת אחת ממציאות למציאות. יפה וגם מזעזע.

      • צינור אמיר? 🙂 יעני קרן השפע? או צינור במובן תהום אל תהום קורא. שמח שהארת את תמונת הסיום, תודה. הספר עתיד לצאת על פי החוזה עד דצמבר 2008 שלב העריכה הסתיים, ועכשיו הוא בידי המו"ל כשעוד נותר עיצוב הכריכה, ושם תהיה הפתעה קטנה. מקווה שבסביבות ספטמבר אוקטובר יהיה ביד.

  4. מאוד יפה. במיוחד אהבתי את השורות האחרונות שמתחילות בחצות, הדימוי של הראש הכרות שמתגלגל למשחק אמת וחובה. וזה גם מצמרר ואפל מאוד

    • אורה ניזר

      משה, השיר שלך מרגש, ועושה מן סקירה הסטורית- אלפים שנה התפללו אבותינו בתפילת תחנוןמול ארון הקודש, שני הדורות האחרונים המירו את ארון הקודש של האבות לארונות אחרים, ועוד יבוא הדור הבא וימיר את ארון התרופות שלך למשהו אחר, האם זו תהיה חזרה לאבות אבותינו או למשהו חדש אחר?! מה שבטוח שהתחנון יהיה וגם ארונות קודש.

      • משה יצחקי

        תודה אורה, שאלה טובה, איזה ארון יהיה לדורות הבאים, והנה האפל והמצמרר צף ועולה מתוך האסוציאציות וההקשרים הנטועים במציאות. יהא ארון החיים אשר יהא, ואל יקדים אותו ארון הקץ.

    • משה יצחקי

      תודה איה, ומה הוא הקיום אם לא השילוב שבין הבהיר והאפל, המענג והמצמרר.

  5. עדי בן זקן

    מדהים איך מתחת קו מארון הקודש לארון התרופות- ובעצם, בשניהם, נושא העם את עיניו, את תקוותיו, לימים טובים יותר, לרפואה, לבריאות, לעזרה.
    הסטוריה חולפה, הרעיון נשאר דומה- כזהו האדם.

    מקסים. תודה לך על המילים והחכמה.

  6. מוטי גלדמן

    משה,הקדושה היא חוויית הקיום הכאוב בלא כחל ושרק. או אפשר גם כך: הקדושה דוהה מול האמת הקשה של הקיום במערומיו. כך נראה גם לי.אני ממתין לספר

    • משה יצחקי

      מוטי, אוהב את הניסוח הבהיר שלך המפרק את המושג קדושה ונותן לו משמעות חדשה. י.ח. ברנר קרא לזה הקדושה שבריאליה וקריאתך אכן פוגשת במקום הזה את שירי. תודה.
      והספר: גם אם יתמהמה, בוא יבוא 🙂

  7. איריס קובליו

    משה
    קראתי כמה פעמים את שירך, אתמול והיום. אחד היפים ביותר שקראתי לאחרונה. מרגש ורגיש ויחד עם זאת נותן תמונה מדוייקת, לפחות בענעי רוחי.
    לכל אחד ארון התרופות שלו וארון זה ראוי לתשומת לב לפעמים, כי לא תמיד אנחנו יודעים שיש לנו כזה
    איריס

    • משה יצחקי

      וואו איריס – תודה מעומק הלב, ואיזה עונג זה לשמוע שקראת את השיר לגרא.
      כן, כל אחד וארון התרופות שלו. מאד אוהב ממה שאני מכיר את הארון שלך.
      ותוך כדי כתיבה אני מדמיין איך שילובים בין תכולת ארונות יכולים ליצור יצירה נפלאה.

  8. מירי פליישר

    מוישלה אוהבת .
    תפרש את זה איך שאתה רוצה.

    • מירי יקרה פירשתי איך שאני רוצה :):):) תודה

      במכונית בדרכי מהעמק לאלחריזי – תקף אותי כאב ראש ארור וחזרתי. (ואני לא רוצה מכתב שחרור):

      • מירי פליישר

        מוישלה מקווה שהחלמת . תודה בזה
        זה היה רמז שפגישתנו תידחה למועד אחר.
        טובה הציפייה

        • מירי, הראש נותן לי מדי פעם איתותים שהוא קיים. והראש הכרות בשיר צמח מתוך איתות כזה. עכשיו אנחנו בסדר גמור. וטובה כפי שנוכחנו אינה רק ציפייה אלא ממשות ועוד איזה:)

  9. ושוב קראתי. הקראתי את השיר הזה בקול, לגרא. "ניתחנו" אותו. הכי יפה שלך עד כה.

  10. יעל גלוברמן

    מאוד. ממש.
    ואיזה סיום מהמם.

  11. האם זו תבונת הדורות או פער הדורות?מי שלא ידעו שלעשות אהבה זו התרופה, פנו לעזרת הארונות; כל אחד ואלוהיו.יפה בנית את המעגלים ושזרת את הרעיון.אהבתי.

    • משה יצחקי

      אולי מטוטלת הדורות הבלתי נמנעת.
      נראה לי שלעשות אהבה בארון זה מיצוי הקדושה.
      תודה, גם על הזוית הפרשנית

  12. תמי כץ לוריא

    מאד יפה. סוריאליסטי. קורץ למול ארון הספרים של ביאליק. אהבתי.

    • משה יצחקי

      תודה תמי, מעניין, לא חשבתי על הקריצה לביאליק, אבל עכשיו שהארת, אני בהחלט יכול לראות אותה ואף להתקרץ בשמחה

  13. מאלוהים למלאכת כפיים, משם הלאה לדעת ולאמנות – כולנו מחפשים אותו דבר. לעיתים נדמה שאנו מוצאים. ויש ימים ושעות שבהם נדמה שלא.
    זה יפה. אהבתי את ההתייחסות ל"משחקי אמת, או חובה", ואת הפסיק רב המשמעות שבין השניים.

    • משה יצחקי

      עדה, קריאתך כתמיד רגישה ומאירה.תודה

      • יוסף עוזר

        משה יצחקי

        שיר יסוד, שיר מפתח. אני קורא אותך בשמחה כמשורר שחושב על המהות שלנו. לכן אוסיף עוד דבר – יש קשר בין השיר החשוב והמרגש שלך לבין השיר נוסח

        של בן ציון תומר:

        ************************
        אבי באבן חייו חקק.
        אני ברוח.
        אבי רהט את ביתו בצבע חם וחום ובמוצק,
        אני בצבע כפור וברהיטי נוצה קלים מרוח.

        אבי נשם עם אלוהיו
        אני עם עיט.
        אבי צמח מרחוביו
        אני אפילו לא מבית.

        אבי שתק. לבו הלם.
        אני הולם. לבי שותק.

        אבי כבר מת. מקדש מעט לו: אבן.
        אני עוד חי ומקדשי ברוח.
        מה ישרד עת אסער כתבן?
        בני את שמי לא יחקוק על לוח.

        • משה יצחקי

          תודה יוסף מקרב לב על המחמאות ועל שהבאת את שירו היפה והמרגש של בן ציון תומר.
          גם אני אוהב את שירתך בעלת הרבדים העמוקים והרב שכבתיים.
          אבל בדבריך אתמול לפוסט של אדמיאל קוסמן הרגשתי צריבה עמוקה. הלעולם נדבר בסטריאוטיפים ודעות קדומות על חילוניים וחרדים, האם לא נצליח לראות גם את הפרטים האנושיים? אני שמח ששמת לב שבשירי אני חושב על המהות שמעבר לפופיק, אבל אם תקרא בשירי תראה שהם רבודים בשפת התנך והתפילה וחז"ל. שיהיה לך שבוע טוב.

          • יוסף עוזר

            אתה רואה,
            גם אם אתה, נגיד "זועם" עלי, [ואני מבין אותך]
            למרות זאת אראה בבהירות את השירה שלך – בטהרה של מי שרואה במלא האמפטיה.

        • יודית שחר

          הבן שלו חקק בסוף, בטח שחקק,
          מעניין מדוע חשב שבנו לא יחקוק.

          • כי על פי השיר של בן ציון תומר, ולכך לדעתי מכוון גם יוסף "מתרחש תהליך של הדור הולך ופוחת, ולבן כבר לא יהיה הכלים, המילים והחומרים לחקוק על אבן. בשיר שלי יש משהו אחר, אבל אני יכול לראות איפה הוא רואה את הדמיון

          • יודית שחר

            אני פשוט מכירה את בנו שסיפר לי שחקק, ובמקרה שלו הבן איש צבא ורחוק ממילים.

  14. גלית וסקר

    מיוחד
    גלית

  15. משה, החיפוש אחר משמעות בשיר שלך הביא אותי לפשפש בארון שלי…תודה לך על כך. (מה מצאתי?.. נו..כן..אין כמו אהבה- היא תמיד מנצחת)

    • משה יצחקי

      תמי, שמח שחזרת לבקר, אוהב פשפושים בארון,רק שאני תמיד משאיר אחרי בלגן.ואם האהבה בארון, תופע נא מיד, שתצא מהארון 🙂 תודה לך.

  16. סבינה מסג

    ואפשר להמשיך לארונות נוספים , אבל לא עכשו!לא עכשו!לא עכשו!

    • יניב ברנר

      שיר יפה, משה. תפסה אותי השורה החזקה "רֹאשִׁי כָּרוּת נוֹפֵל עַל הַפָּנִים וּמִסְתּוֹבֵב מִמֵּת לְמֵת" על רקע הנפילה על הפנים בתחנון בשלב מוקדם יותר של השיר

    • משה יצחקי

      ומנהג דרך ארץ שאפשר גם להגיד משהו על הארונות והשיר שכאן לפני שממשיכים לארונות נוספים. ואם לא עכשיו -אימתי?

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי