בננות - בלוגים / / וליקו טרנובו
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

וליקו טרנובו

 

עיר – גברית או נשית. לכאורה על פי כללי הלשון העברית, עיר היא ישות נקבית. אבל לא פעם כשאני מגיע לעיר בארץ ובעולם, אני מדבר עליה בלשון זכר. חוויות של עונג והנאה מתעוררים בעיר  שהארכיטקטורה שלה,  והמרחב הטופוגרפי משרים תחושה נשית, חוויה של ניכור, אי נוחות מתעוררים בעיקר בערים שהמאפיינים שלה הם גבריים. בטבע יותר קל לזהות תצורות נוף זכריות ונקביות, אמנים רבים ציירו נופים כמודלים נשיים.
מבין הערים שאני מכיר, פראג היא הנשית ביותר, ניו יורק היא אנדרוגינוס, חצי זכר חצי נקבה. אודסה נשית.. טוב את שאר הערים אשאיר לכם לשייך, ואתחיל מוליקו טרנובו, עיר הררית בבולגריה:    
  

וֶלִיקוֹ טֶרְנוֹבוֹ
 
 
בְּמִסְעֶדֶת Happy 
מֶלְצָרִית בּוּלְגָרִית אֲרוּכַּת רַגְלַיִם
מִתְכּוֹפֶפֶת לְנַקוֹת שׁוּלְחָן עָרוּךְ.
אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֵין
לַעֲמוֹד מֵאֲחוֹרֵי אִשָּׁה שֶׁמְּנַקָּה שֻׁלְחָן
הָפוּךְ. אֲבָל כָּאן בְּוֶלִיקוֹ טֶרְנוֹבוֹ
עִיר יְמֵי בֵּינַיְמִית תְּלוּיָה עַל הַר מֵעַל נָהָר מִתְכּוֹפֶפֶת
מֶלְצָרִית צְעִירָה וּמַרְאָה לִי אֶת שֶׁהַלָּשׁוֹן לֹא
תּוּכַל, אֶת הַגִּלּוּי וְהַכִּסּוּי, אֶת הָעִנּוּג וְהָעִנּוּי,
אֶת הַנִּפְלָאוּת וְאֶת הַנְפִילוּת , אֶת מֵיטַב
הַשִּׁירָה וְאֶת כְּזָבָהּ בְּחִפּוּשַׂי אַחַר אִיתָקָה
הַסְּמוּיָה מִן הָעַיִן גְּלוּיַת
נוֹף בָּרוּחַ
 
 
 
 
מתוך: "ועל סביבותיו שב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004

 

40 תגובות

  1. אהבתי את המבט המחוייך-למחצה על העיר הכמעט-מתכופפת מעל הנהר, ועל בת דמותה המנקה את השולחן, ובמיוחד על המגבלות המוטלות עלינו על ידי המקרא הכתוב.

  2. אאאאאחחחח… גם זו איתקה, ולו לרגע.
    מנקה שולחן הפוך, מוישלה?
    מעלה בדעת את המקרא המפורש "רבי, ערכתי לו שולחן והפכו".

    • אייייי אמיר, איתקות רבות לו לאדם.
      וכי יש איתקה שאינה לרגע?
      ובאשר למקרא המפורש קלעת בול.
      "… אמר לה, בתי התורה התירתך לו" והתוספות ביבמות מחדד: שלא כדרכה, שלא נחשוב שמדובר שהיא למעלה והוא למטה, כי אז לא הייתה קובלת בפני הרבי.

      • סתם הערה לדו שיח ביניכם, השולחן הערוך אומר, ששולחן הפוך הוא מה שגברים חושבים שנשים משתגעות אחריו כשהן צועקות "איי!" וחוץ מזה היטב הצליח השיר לבטא איך וליקו טרנובו סובבה לך את כל החושים…

        • משה יצחקי

          שלש הערות להערתך:
          למיטב ידיעתי שולחן ערוך מגנה את שיטת שולחן הפוך.
          טוב שגילית את עיני לראות את מקור האיי
          ותודה לבנה, אבל תיקון קל. השיר לא סובב לי את החושים, אלא חידד לי אותם מאד.

          • נכון ששולחן ערוך מגנה, כי הוא יודע היטב שאין לתת יד להנאה ברוטאלית חד צדדית, והיה עליו לעגן את זה בהלכה לכל קשי התובנה. אבל אני סולחת לדובר בשירך, שכן בתיאוריה מותר לו להתפייט.

          • בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה דכולי בה.

          • משה יצחקי

            הדובר אינו זקוק לשום מחילה וסליחה נוצרית.

        • הי בנים, גם אני מצטרפת לקול הבנות רק שבקול אחר ומפשר. כשאישה אומרת אייי, אז נכון שכואב לה , וכשאישה אומרת אחחח, אז היא נהנית. עד כאן פרשנות צלילנו הבנות ושלא תגידו שלא אמרו לכם!
          ולבנה…ברגע שובבי וגלוי לב אשתף אותך שלא כל הנשים אומרות איי ,ובאופן אישי אני לא רואה ב"הפוך על השולחן" מעשה ברוטאלי או מענה, ההפוך שלי תמיד חזק (ואם אפשר אז מבקשת מהמלצרית הרבה קצף וכוס זכוכית גבוהה).

          • משה יצחקי

            סיגל, ואחרי השיעור המוסיקלי להבנת מנעד הכאב והעונג, וההפוך החזק.
            רציתי לומר שקריאת האייי והאחחח הן גבריות וזה סיפור מעט שונה.
            וחוץ מזה, ומה דעתך על השיר והסוגייה המלווה אותו?

          • הי משה, אבוי לי ולגסות רוחי, התייחסות ל"גוף" ולא לגופו של שיר יפיפה, כחצי בולגריה שמעולם לא הייתה בבולגריה ממש נוצר בי חשק לחפש את המסעדה happy הנשמעת לי כמו שורשים. מאוד נהניתי לקרוא את השיר ,למעשה גם כשאינני מגיבה אני תמיד נהנית לקרוא את שאתה כותב. ולגבי סוגיית נשיותן וזכריותם של ערים הרי כי יכולה להתחבר לנושא רק דרך תגובותיי התחושתיות לטבע ולמקומות…
            הטבע מעורר אותי והעיר (כל עיר עירונית שזכיתי לפגוש) מרדימה את התלהבותי, אז כנראה שעבורי זה לא עניין של גברי או נשי אלא איזה גבר או איזו אישה לפניי. אם להאניש ערים בן ביקרתי, הרי שמושא חלומותיי הוא אדם שאוכל לקרוא לו "סן-פרנסיסקו" ולא ארגיש ממנו אלקטרז.

          • משה יצחקי

            הי סיגל
            עם תגובה חצי בולגרית כזו אני ממש מרגיש בhappy. תודה.
            הצחקת אותי עם מושא חלומותייך.

          • איזה מזל שהחצי הפרסי שלי לא הגיב, עוד הייתי מבקשת ממך הדרן.
            :0)

          • משה יצחקי

            אפרופו אלקטרז והדרן, אני יכול להציע את סינג-סינג:)
            נשמע לי שילוב "פצצה" פרסי ובולגרי:):)

  3. מלבב השיר.
    הזכיר לי שיר אחד שלך, על אישה בשוק.
    ואיך תל אביב?
    הבאוהאוס והאקלקטי נשיים, עכשיו זכרים פאלים קורעים את קו השמיים,
    בשבילי תל אביב מתכערת, וזכרים באמת יפים פחות מנקבות.
    פתח תקווה אגב, לא דומה לכלום,
    היא דומה לשעמום.
    אם כי בשוק יש כמה באוהאוס דהויים מקולפים, אבל אתמול בקינג גורג" בואכה שוק הכרמל חזיתי התגלות,
    קינג" גורג" מכוערת כמעט כמו פתח תקווה, העיר.
    אבל הכיעור של תל אביב בכל זאת נשאר של תל אביב, וזה של פתח תקווה נותר חסר תקווה, איכשהו.

    • תודה יודית,
      אכן, תל אביב הולכת ומזדקרת או מזדכרת, וזה בהחלט מפוגג את הקסם הנשי שלה
      ופתח תקווה לפי דברייך היא בכלל מוטציה, אם כי יש בה אני מניח איים של רכות. איפה ראית את הדמיון לאשה בשוק?

      • לא בצורת השיר, אלא במבט שלך.

        • כן זה נכון, המבט דומה על הטופוגרפיה והארכיטקטורה האורבנית והאנושית. את חושבת שזו סטייה?:)

          • אני חושבת שזה בריא.
            אני מסתכלת באותו האופן על גברים ונשים.
            גוף אנושי זה דבר מאוד חושני,
            מוזר, אבל כשהייתי צעירה יותר
            לא שמתי לב עד כמה יפה ישבן, למשל,
            היום אני מתבוננת אחרת, משהייתי צעירה יותר.

          • אפשר לקרוא לזה בשלות המבט על הגוף האנושי

  4. סיגל בן יאיר

    יפה השיר ויפה חיתוך השורות עד מאוד ולאיתקה אפשר לחזור רק עם צלקת, כמו זו שאתה כותב עליה.

    • משה יצחקי

      תודה סיגל, ואיך נזכור ללא סימנים שהשאירו בנו החוויות, ובעניין הצלקת את צודקת, אבל צלקת אפשר לכאוב ואפשר גם לאהוב

      • מירי פליישר

        יפה מאוד. הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים וטוב שכך.

        • תודה מירי, אשמח לשמוע מה גרם לכמה קריאות.(רק אם זה בראש שלך:))

          • מירי פליישר

            פשוט לא הבנתי בתמימותי 🙂
            אחר כך יותר ודיון בינך לבין אמיר קירב אןתי להבנה . אני מקווה :)ואם זה מה שאני חושבת לא תתפוס אותי כותבת את זה 🙂

          • משה יצחקי

            מירי, אמנם באיחור בגלל מחשב שהתהפך, אבל מגיע לך 🙂

          • איריס אליה

            נו, מה לעשות משה, וגם אני, כמו מירי, הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים ועדיין לא ממש ירדתי.. אופס, הבנתי את השיח הארוך שהתפתח פה בזמן פירסום השיר לראשונה.
            אתה חושב שהמלצרית הייתה מבינה?
            מבטיחה לחזור לשיר… אולי כשאהיה יותר גדולה וחכמה.

          • איריס, בספר The Pleasure of the Text כותב רולאן בארת' כי שני סוגי הנאה יכול לחוות הקורא/ת באמצעות הטקסט: Pleasure, בעברית תרגמו זאת להנאה, וזה מתרחש כאשר הטקסט מתמסר בקלות. ו Bliss (עונג)כאשר הוא אינו מתמסר בקלות.
            ובאשר למלצרית היא הייתה יודעת, שזו הבנה ממעלה גבוהה יותר.
            הדרכות נוספות במבוכי השיר: מסעדת Happy וליקו טרנובו, בולגריה.

  5. נהדר. (וגם השם של המסעדה…) אני אוהבת את הדרך בה המשורר נוטע מילים (רמזים) בתוך השיר שלו (סליחה על השימוש בגוף שלישי) כמו קוצים/פרחים שצריך להתכופף כדי לגלות.

    • תודה שירתי, מאד.
      כך באמת קראו למסעדה. המשורר במקרה דנן מסתפק בשני גופים (ראשון ושני)
      :(:)
      ומעניין מה שאת אומרת בעניין ההתכופפות והגילוי. בעברי הייתי פלח, והייתה חובה לרדת מדי פעם מהטרקטור, כדי לגלות לעומק את מה שיש על פני האדמה.
      אני שמח שמדי פעם את מוציאה שנורקל.

  6. היי משה
    הרעיון לשיר מאוד יפה ההקדה זה נותן לשיר מקום.
    בעולם.
    זה מוזר בתור אישה אני לא מזדהה, אבל זה ממקום פרטי, שלי, השר מאוד יפה ושלם.
    להתראות טובה

    • טובה, תודה, אני יכול להבין את נקודת המבט הנשית שלך. אם כי מנקודת מבטי זה נכתב באהבה והערכה גדולה לנשיות.
      חוץ מזה אני עדיין ממשיך לשמור לי בלב את חווית ההופעה.

  7. יפה, משה, הדרך בה אתה מצליח להסביר במילים שקשה להסביר במילים את מה שרוצים להביע.

    ויפה תחושת ההיפוך של השולחן, המלצרית, העיר. הכל כאילו "תלוי" בנקודת המבט. ומתווסף לזה הארמז מן המקורות. ולא רק היהודיים.

    לא מכיר את העיר, אבל עשית "העברה ארוטית" של העיר באישה. נעים להכיר.

    והעברית, אגב, מסכימה איתך כנראה. העיר נשית, הכרך גברי.
    🙂
    🙂

    • משה יצחקי

      שחר מריו –
      המחשב והשולחן התהפכו מעונג למשמע הפרשנות וההתבוננות שלך.
      תודה

  8. סבינה מסג

    כמו חידון של ביטויים וכותרים…

    אני משם, אבל מעיר לא סמוייה — סופיה!

    • משה יצחקי

      סבינה תודה, התגובה שלך גם היא חידון בשבילי. ואם את מסופיה שזו החכמה, אז וליקו טרנובו היא הפילו – האהבה.

  9. איזה שיר מהמם. עיר יכולה להיות זכר ונקבה. יש הרבה שכותבים לה שירים. מתחום המוזיקה, למשל, יש את השיר של רד הוט צ"ילי פפרס – under the bridge. הזמר שר לעיר שלו שיר אהבה כאל אישה טובה.
    כשחידשו אותו להקת אול סיינטס, הן פנו לעיר בלשון זכר.

    • משה יצחקי

      תודה שירי על תגובתך המהממת, ותודה על הרחבת עולמי המוסיקלי. מעניין מאד מה שכתבת על רד הוט ועל אול סיינטס, באיזה אלבום אפשר לשמוע את הגרסאות האלה?

השאר תגובה ל שירה ארד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי