ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

רגעים

 

 

 

כשנהרות נשאו קולם
 
 
נְהִי הַצֶּ"לוֹ, אוֹרְפֵיאוּס
אֵינוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ,
שְׁעַת הַפְּרִידָה

*
חֹרֶף, גֶּשֶׁם צוֹלֵף
וְאֵינוֹ שׁוֹטֵף.
צְרִיבַת הַחוֹלֵף

*
בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ
הִיא מְאִירָה וְזוֹהֶרֶת
בְּדַרְכִּי. הַגַּחְלִילִית.
 
*
גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, רוּחִי
נוֹדֶדֶת בִּשְׁנָתֵך, גַּם זֶה
קֹצֶר יָד, אוֹי קֹצֶר
נְשִׁימָה.
*
מוֹלַד יָרֵחַ, יִלְלַת תַּנִּים
גַּם הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאָר
לְבַד.

*
הַגּוּף בּוֹגֵד, אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת
פּוֹרְחוֹת, אֲבָל תַּן מְיַלֵּל,
אֲבָל אַתְּ. עוֹדֶנִּי חַי
*
וַיְהִי עוֹר.
בִּקְצֵה אֶצְבַּע 
נוֹגַעַת אֶצְבַּע וַיְהִי
אוֹר.

*
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה סוֹבְבִים
מְחוֹגֵי שְׁעוֹנִי כִּמְקוֹר
הַחֲסִידָה הַנִּתְלָשׁ מִגִּבְעוֹלוֹ,
נוֹטִים אֵלַיִךְ חַיַּי, כְּחַמָּנִית    
בְּאוֹר אַחֲרוֹן.

*
גַּם צְבִיָּה
בִּשְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף
אֵינָהּ מוֹתַחַת אֶת קַשְׁתִּי,
עוֹנַת הַצַּיִד חָלְפָה.

*
וּכְשֶׁנָּשָׂא הַנָּהָר קוֹלֵךְ
שִׁבֹּלֶת בַּקָּמָה נִצְבְּעָה זָהָב,
וְנָשָׂאתִי אֲנִי עֵינִי לָהָר, וְקָרָאתִי: "לֹא
 כָּזָב, לֹא אַכְזָב, לֹא אַכְזָב, הוֹדֵיתִי
וְעָזַבְתִּי. וְהַהֵד בֵּין הָהָר לַנָּהָר
זָב, זָב, זָב. וְרוּחַמְתִי, וְהָרִית

וְנוֹלַדְתִּי

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. מאד יפים בעיניי הפרגמנטים.

    הקריאה (שלי) ערגה לשינויים קלים. ואני מציע אותם בתקווה שלא תראה בכך הסגת גבול חצופה.

    נְהִי הַצֶּ"לוֹ, אוֹרְפֵיאוּס,
    אֵינוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ,
    שְׁעַת הַפְּרִידָה

    (הוספתי אך פסיק אחרי אורפאוס. נדמה לי שפנייה אל אורפאוס יוצרת משמעות שונה ומרתקת. שהרי אז המשורר "מוכיח" את אורפאוס על שהפנה ראשו, ומסביר לו שנהי הצ"לו לא מפנה ראשו. אולי בהמשך אעלה פוסט, שבו גם אני פונה לאורפאוס, אך הפנייה המוצעת אצלך – לטעמי – כואבת יותר).

    *
    אֶצְבַּע
    נוֹגַעַת בקצה אֶצְבַּע
    וַיְהִי עוֹר.

    (משה, אני חושב ש"ויהי אור" כבר זורם ונוהם מתחת ל"ויהי עור". וזה יפה).

    באשר לפרגמנטים על הצבייה ועל הגוף הבוגד – הם מופתיים ומכמירים.

    חג שמח,
    שחר-מריו.

    • שחר מריו
      ושוב תודה על קריאתך הרגישה ותגובתך החמה. ובכל זאת לאחר שקלא וטריא ביני לבין אורפיאוס, הלה דחה את הפסיק. טרם הפקתי להסתכל על אורפיאוס שלך.
      חג שמח

  2. יש פה פנינים מי,
    הכי אהבתי את הקטעים על מקור החסידה, הצביה והכלניות.
    מקור החסידה תמיד הילך עלי קסם, כשהייתי ילדה הייתי ממלאה את החולצה שלי בזרעים שהיו מסתובבים ומסתובבים.
    איש טבע אתה, שמע, אל תבוא לפתח תקוה, כאן רק תוכל לשורר על משטחי הבטון העקרים, המרים, המנוכרים.
    וחג שמח מי, הרבה חג
    הרבה שמח.

    • יודית, תודה על הפנינים היפות שכתבת לי. כן הדימוי של מקור החסידה הוא מהילדות והיה עוד משחק, לא זוכר של איזה צמח כרגע, שהיינו זורקים על הבגדים, בעיקר היו נצמדים לצמר, ולפי מספרם היינו אומרים כמה חברים וחברות יהיו לכל אחד.
      דווקא מסקרן אותי לבוא לפתח תקווה, תראי כמה שירים יפים את מוציאה מהבטון. ושיהיה לך שמח וטוב המון טוב.
      חג שמח

  3. יפה אורפיאוס שלך, מוישלה, והצבייה מרטיטה לפחות את הלב…
    הרבה אביב!

    • תודה אמיר, גם אוירידיקי הייתה יפה.

      ואל דאגה, הצבייה חזרה להרטיט ולא רק את הלב (:

      "המרחק בינינו", בידי, ובקריאתו אני רואה את הקרבה בינינו.
      אתמול קיבלתי אותו מרפי וייכרט בעב לכבוד טוביה ריבנר. היה מרגש ויפה

  4. תודה לאל שעונת הציד חלפה!
    חד שמח מוישלה!

  5. מוֹלַד יָרֵחַ, יִלְלַת תַּנִּים
    גַּם הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאָר
    לְבַד.

    אני נמצאת עכשו בכליל (ביתי הקודם) אין תאורת רחוב ואין רחוב והלילה באמת לילה ויש לו רק הירח התנים ובעונה הזו –הגחלילית.

    • כן, סבינה, במקומותינו אפשר לחוות את הלילה במלוא ליליותו ורק גחליליות יודעות את הדרך

      חג שמח

  6. אהבתי.
    רק עכשיו שמתי לב שיש לך כאן בלוג. במיוחד גחלילית. הצורה של התימצות. אקרא עוד.
    איריס

    • תודה איריס
      מודה באשמה, גם אני בכיכר היפה הזו שבנתה יעל, כיכר שמזמנת למפגש וירוטאלי, אנשים ממשיים ונהדרים.

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי