כשאחותי קוראת שירה
בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה, אַחֲרֵי מוֹת
אִמִּי וְיִסּוּרֵי אֲבִי
מֵת חַי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי
אֲנִי נוֹתֵן לַאֲחוֹתִי לִקְרֹא בְּשִׁירַי.
בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁאֲחוֹתִי
הִיא מֵהַטּוֹבִים שֶׁבְּקוֹרְאַי.
אֲחוֹתִי קוֹרֵאת שִׁירַי כִּמְעַט
כְּמוֹ שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת עַל שֵׂעָר רֹאשָׁן
שֶׁל לָקוֹחוֹתֶיהָ בַּמִּסְפָּרָה. בְּיָדַיִם
זְרִיזוֹת וּמְיֻמָּנוֹת הִיא חוֹפֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת,
גּוֹזֶרֶת, צוֹבַעַת, סוֹתֶרֶת וּמְעַצֶּבֶת שְׂעָרָן . אֲבָל
בְּהִסּוּס, בְּרַעַד , בְּאִטִּיּוּת, כְּמוֹ קוֹרֵאת
בַּפָּנִים הִיא מִסְתַּכֶּלֶת בַּמַּרְאָה
וְרוֹאָה אֶת חָמְרֵי הַגֶּלֶם מֵהֶם עֲשׂוּיִים
אֲנָשִׁים, וְיוֹדַעַת לְזַהוֹת מִי מֵהֶן אֶבֶן
חֵן, מִי מְזֻיֶּפֶת, מְלָאכוּתִית, יְרֻקָּה וְקָרָה.
אֲחוֹתִי מַצְלִיחָה לְהַפְשִׁיט אֶת הַמִּלִּים
מִכָּל הַכִּסּוּיִים, בְּיָדֶיהָ נוֹתַר הַחֹמֶר
הֶחָשׂוּף כְּמִכְוַת אֵשׁ, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
לִרְוָחָה הִיא מְגַלָּה בּוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ, צְעָקָה, יָדֶיהָ
רוֹאוֹת אֶת הַקֶּרַע שֶׁבַּמִּלָּה לֵב, וְכָל גּוּפָה
מִשְׁתַּתֵּף בַּקְּרִיאָה וְכוֹאֵב.
אֲחוֹתִי מֵעוֹלָם לֹא כָּתְבָה שִׁירִים, אַךְ כְּמוֹ
שֶׁהִיא קוֹרֵאת אֲנָשִׁים שׁוּם שִׁיר לֹא יֵדַע .
מתוך: "ועל סביבותיו שב" הקיבוץ המאוחד, 2004
שיר נפלא.
והוא מזכיר לי את אחותי, שגם היא הקוראת הכי טובה שלי.
ומעניין, אני בדיוק קוראת את החדש של רונית מטלון, וגם שם אחותה היא ספרית. מעניין אם גם היא הקוראת הכי טובה של הגיבורה. היא מתארת שם כמוך את עבודת אחותה במספרה, שממש מלהטטת בראשים. סתם אסוציאציה שלי. אבל מעניין הדימוי על הספר שעובד על ראש האנשים, לקןרא המיומן, או לסופר? זה יפה.
תודה יעל
עכשיו תוך כדי שאני קורא את התגובה שלך, נזכרתי בשיר של ויסלבה שימבורסקה שנקרא "בשבח אחותי", המדבר גם הוא, עד כמה שאני זוכר, על האחות שרחוקה מכתיבת שירה, אבל הבישולים שלה הם שירה מופלאה. מעניין הקשר הזה עם אחיות של יוצרים. לספרים/ספריות טובות שאני מכיר יש איזה חושים להבין לעומק את האנשים שיושבים אצלם על הכיסא במספרה, אולי באמת בגלל שהם עובדים על הראש.
איך הספר של רונית?
בינתיים מצוין, אבל יש עוד 300 עמודים.
תודה,
משה, שיר של לב, וגם יכולתה של אחותך מזדהרת במלים "יָדֶיהָ / רוֹאוֹת אֶת הַקֶּרַע שֶׁבַּמִּלָּה לֵב".
מה שנותר פה עלום הוא ההקשר למות ההורים.
אולי הכוונה היא שברגעים כאלה של שבר, האדם הופך להיות קשוב יותר לשירה ולמילים. זה רעיון יפה
ייתכן. לכן אני שואל…
תודה יניב, יש בזה משהו נכון
תודה אמיר על תגובה של לב.
העמידה לנוכח מות ההורים, יוצרת רגעי התבוננות עמוקים בחיים, במיוחד לנוכח הכרעות קשות מנשוא שצריך לקבל ברגעים כאלה. ודווקא אז, כמעט מחזה סוריאליסטי לתת לאדם קרוב לקרוא את שיריך ולהביט בו. זה הקשר וגם יניב נגע בזה מזווית אחרת
משה, עכשיו אני רוצה להגיב כדי שאהיה אבן חן..:). מי מתבונן במי? השיר בקורא או הקורא בשיר…
אני מעריכה את אחותך..ואותך ככותב. תודה לך.
תודה תמי
את כבר אבן חן (-:
למה או? זה גם וגם. ואני עוד מעט הופך לדלעת
דלעת?………..:)
דלעת, מהסיפור של סינדרלה
הנעל אצלי…:))
מאוד אהבתי ומאוד הזדהיתי
תודה אודי
משהו בתפר שבין מות האם ומצב האב
ובין התגלית לכאורה, שהאחות קוראת מצויין בשירים לא מתיישב.
אם זו תגלית טבעי לכתוב את ההמשך מזוית שיש בה נימה של תהיה
אבל ההמשך כתוב כאילו יכולת הקריאה של האחות ידועה מימים ימימה
(כשם שידועה יכולת האבחנה כספרית ובמקביל לכך)או צפויה, בשל אותה יכולת.
אם כך מה תפקיד הכמו אקספוזיצייה.
אם זה צפוי ואו ידוע,מה שיותר סביר (אח , כאשר אם מתה מזקנה והאב מפרפר, מכיר את אחותו איזה חמישים שנה לפחות ).מכאן שהתגלית
מוטלת בספק וראוי היה להתרגש ממה שעושה הקריאה, למה דווקא בימים מעין אלו ופחות מעצם העובדה.
זה גם יוצא יותר נאמן לכותרת(שם השיר) .
אהבתי מאד את השיר ונראה לי קשר מענין בין קריאת ראשים לקריאת שירים, נראה לי שהקשר בין האח לאחות נולד לכאורה מחדש לאחר שההורים שאולי היו חוליה מקשרת ירדו מעל הבמה , אז הקשר בין האח לאחות נעשה ישיר, הוא מגלה אותה והיא אותו בדיבור ישיר.
תודה אורה
זו באמת סיטואציה של גילויים הדדיים.
התקרבות גדולה.
שיר "אמיתי", נוגע ללב.
תודה יודית מלב אל לב
כתוב יפה, אהבת אדם וערך השירה . כל מה שצריך להיות משורר ושיר בעיני.
תודה מירי זה מחמיא לי מאד
שיר מלא אהבה , אחים הם "סוג של הבנה" שאי אפשר להסביר, מה שאני ואחי מבינים במיצמוץ עין, אצטרך להסביר לאחרים שעה.
שני השורות האחרונות יכולות להיות גם בתחילת השיר הן מדהימות
להתראות טאובה
טובה
ניכרת אהבת האדם שבך. ההתיחסויות שלך תמיד כל כך אנושיות שזה נפלא
תודה
שיר נפלא, משה. תודה.
שירה, תודה רבה
שיר מקסים. כשאחותי קוראת אותי היא בוכה ונכנסת ללחצים כאלה שאני מעדיפה לא להראות לה דבר. למרות שאין בנינו קשר מזהיר היא יודעת מאיפה מגיעה כל מילה ולא יכולה לעמוד בזה. אחותי היא מהזן שמכחיש את הקרבה בנינו אבל לנוכח המילים צף בית ההורים.
לך גם הייתה חוית אובדן שכנראה העצימה את הקשר. כל התנ"ך מלא בתסבוכות שבין אחים קרבה וריחוק ושוב קרבה .אתה פרמת כאן רק יופי מכמיר. תודה.
אביטל
כן , חווית האובדן פותחת איזה ערוץ פנימי עמוק. ראיתי גם מקרים שזה יצר "מלחמות עקובות" בין אחים, אבל ככל הנראה מה שנחשף היה שם כבר קודם, והשבר מוציא את הדברים לאור
תודה רבה מאד על הדברים
בקריאת השיר עלו בי שני דברים…דמעות ורצון לקבוע תור מידי אצל אחותך.
מקסים.
סיגל תודה מעומק.
מרגש לדעת שהמילים נגעו כל כך
ובעניין התור – פרטים במערכת (: