"...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים
עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת.
תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים.
הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת
וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים.
מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד,
וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...."
( ויסלבה שימבורסקה)
משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה.
ספרי שירה שיצאו לאור עד היום:
'שב אל האין', אופיר, (1993)
'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999)
'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)
'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009)
'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010)
האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225
ועל סביבותיו שב משורר, מורה, עורך
שיר יפה, משה, עם אווירה הייקואית.
בשורה השמינית – לא סֹרֵג (פועל) או אינו סורֵג (ש"ע = שבכה)?
תודה אמיר
אכן טעות של חצות
סורג=שבכה
היי משה
דבר אינו סורג, סוגר, הקצב מועץ לקראת סוף השיר, משאיר טעם של עוד
להתראות טובה
היי טובה
ודאי התכוונת למואץ אם כי בהקשר של שריפה "המועץ" פותח אפשרויות מעניינות. תודה
אגב- הגדלתי אותיות בסיפור.
להתראות
יפה
גם אחרי שריפה נולדת התקווה, אופטימיות ניפלאה , זה לב החיים לדעתי,ולב השיר.
דָּבָר אֵינוֹ
סוֹרֵג
סוֹגֵר
וּמְכַסֶּה
אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ
אורה תודה
אכן, לפעמים "שריפה", לא עלינו, פותחת את השמיים ורק אז מתגלה שבית עלול לפעמים להסתיר את המראות.
סיגל – תודה
סיגל
תודה