בננות - בלוגים / / טִפּוּל שֹׁרֶשׁ
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

טִפּוּל שֹׁרֶשׁ

 

 

טִפּוּל שֹׁרֶשׁ

 

בָּאתִי אֶל רוֹפְאַת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי,

נַנִּיחַ שְׁמָהּ דִּיאַנָה אוֹ אוּלַי דּוֹלוֹרֶס,

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּרְדִּים,  הִתְחַנַּנְתִּי  שֶׁתַּעֲקֹר

וּבֶחָלָל תָּקִים לִי מִבְנֶה זְמַנִּי, גֶּשֶׁר

לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים.

 

"טוֹב שֶׁבָּאתָ אֶצְלִי",

הִיא אוֹמֶרֶת לִי בְּעִבְרִית עִם נִיחוֹחַ

יַעַר וּתְרָפִים שֶׁל עִיר זָרָה. מָה עִיר?

הַיָּפָה בֶּעָרִים! וּמְעוֹרֶרֶת בִּי גַּעְגּוּעִים

לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים.

 

דִּיאַנָה אוֹ דּוֹלוֹרֶס  רוֹכֶנֶת וְשָׁדֶיהָ פִּתְאוֹמִים,

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְנַגְּנוֹת וּמַשְׁחִיזוֹת בִּי נִיבִים

נוֹשָׁנִים. הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶפְתַּח פֶּגָדוֹל בִּסְגוֹר

פִּי. בְּחִיּוּךְ מִסְתּוֹרִי הִיא אוֹמֶרֶת "בִּיג

דִּיל". אֲנִי שׁוֹמֵעַ בִּגְדִּי! הִיא יוֹסֵף אֲנִי

אוֹמֵר בְּלִי קוֹל וְחוֹשֵׂף שִׁנַּי כְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר

כְּשֶׁדִיאַלוֹרֶס בְּסִכַּת פַּרְפַּר דּוֹקֶרֶת בַּבָּשָׂר

בְּחֶמְדָּה מְאִירָה לִפְנִים הַפַּנְדּוֹרָה שֶׁלִּי.

 

דּוֹלוֹרֶס אוֹ דִּיאַנָה מְנַמְנֶמֶת אֶת פָּנַי, לְשׁוֹנִי

וְשִׁנַּי הַמֻּשְׁחָזוֹת קֵהוֹת עִם חֲנִיכַי

שֶׁלֹּא אוּכַל לוֹמַר לָהּ דָּבָר, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ,

שֶׁרַק אֶרְאֶה לָהּ אֶת חֶלְקַת הַצַּוָּאר.

 

דּוֹלוֹרְיַאנָה קְרוֹבָה אֵלַי כְּקִרְבַת טַנְטָלוֹס

לְהַרְווֹת צִמְאוֹנוֹ, כְּקִרְבָתוֹ לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנוֹ.

הַשֹּׁרֶשׁ עָקוּר. עוֹד מְעַט תַּרְפֶּה דִּיאַנָה,

מְכֻשֶּׁפֶת מִטַּרְפָּהּ תַּחְלֹף. וְרַק דּוֹלוֹרֶס

תִּשָּׁאֵר בֶּחָלָל  שֶׁהָיָה בּוֹ עֲצַב דָּלוּק

וְעֶצֶב אִשָּׁה אַחֶרֶת וּפַנְטוֹם הַמִּלָּה

בְּפִי:  דִּיאַנָה

מתוך: "השמש יבוא ויפנה"

 

 

20 תגובות

  1. משעשע וסקסי/חושני

  2. משה, מכיר את ההרגשה. גם לי יש רופאת שיניים כזאת, בכלל לא יפה במיוחד. השילוב של שפעתה עם האינתזוזה או ש- עושה משהו.
    מוזרה הארוטיקה הזו של חוסר הישע (שום כבלים לא משתווים לקפיאה מול המקדח)מצחיק וגם רציני, ואהבתי גם את חילופי התפקידים והמינים עם המיתוסים שהענקת לסיטואציה.

    • משה יצחקי

      אמיר. היטבת להגדיר- "הארוטיקה של חוסר ישע", ולא רק מול רופאת שיניים. הסיטואציה מול המקדח בהחלט אפשרה לי לנסח אותה.
      תודה מאד

      • נו, סוף סוף גם הבננים מעיזים לומר פה משהו.
        או במחשבה שנייה – אתה ואני זה כבר בעיקר הבנים מעיזים.

        • משה יצחקי

          יפה אמרת הבננים – אתה מוריד א-ות ומהבננות נשאר רק בנ-נים.
          אגב- היפוך תפקידים במיתוסים נעוץ גם במקדח אותו זוקרת הרופאה מול הפה הפעור שלנו הבנים.

          • מיכל ברגמן

            אני מעריצה את היכולת שלכם – בננים! רופאת שיניים יכולה לעשות לכם את זה בזמן הזמזות הנורא שמתקרב, כל הכבוד!
            שיבוא מצדי רופא שיניים שהוא חתיך מדופלם – זה לא יעבוד. הזמזום עולה על הכל.ומשתק הכל.
            השיר מקסים – ואילו אסוציאציות נהדרות.

          • משה יצחקי

            תודה מיכל

            הנה עוד זווית להתבונן בסיטואציה:
            כוחו של הדימוי, הדמיון והאשליה למתן ואף למגר את הפחד והאימה בהתקרב המקדח והמשחזת.

  3. משה, דיאנה בלי סטילטו או עם, איטלקיה כמו שצריך, אלת הירח, גבירת היער. שיר חושני. מוזר שתחושת הכניעה גורמת לכך. אני רוצה להבין ולא בטוחה שיש לי יכולת לדמיין מה מרגישים שם.
    אולי השיר שלך עוזר לי.

    • משה יצחקי

      תודה תמי

      זה אחד מהפרדוכסים הקיומיים.
      או שאולי לא פרדוכס – לימדו אותנו לשלוט ולהיות חזקים. אבל לפעמים דווקא הריפיון והכניעות מאפשרים להגיע למקומות מופלאים.
      זו התגובה הנשית השנייה שתמהה על כך שהארוס מתעורר דווקא מתוך הכניעות. מעניין.
      אגב. העיר שדימיינתי הייתה פראג, בה ביקרתי. עיר נשית וחושנית להפליא.

      • משה, כבר שמעתי מילים דומות על פראג, לא בקרתי בה עדיין, מענין. האיטלקיה שכיוונתי היא בזכות האלה דיאנה, כפי שאני מבינה הייתה אלה של האיטלקים…
        אולי כניעה גברית היא זכר מהגילגול הנשי?. ראיתי איזה סרט על אונס של רקדן, גבר, על ידי נשים (לא זוכרת את שם הסרט) ונדהמתי לראות שבסיטואציה הזו הוא הצליח לתפקד. שוב, קשה לי להבין , כמו לנחש מה טעם בשר צייד באפריקה…

        • משה יצחקי

          תמי, ודאי, דיאנה היא רומית – אלת הציד בת דמותה של ארטמיס היווניה.
          עמדת כניעות גברית אינה בהכרח הזמנה לאונס.
          יכול להיות שזה היסוד הנשי שיש בנו,
          המהווה לדעתי יתרון ביחסים בין בני אדם.
          אונס הוא תוקפנות ואלימות.
          ואילו הכניעות שאני מדבר עליה היא הזמנה לנטרל את התוקפנות

          • משה, עכשו אתה מסביר כך שזה יותר מובן. כן בטח שזה יתרון, לטעמי,לתת לדואליות להתנהל בחיינו.
            אונס=אלימות- בהחלט. זו היתה פרובוקציה כדי שתסביר לי…:)
            האם יכול להיות שכניעה היא התמסרות?

          • משה יצחקי

            תמי, אני מחדד אני עושה הבחנה בין כניעה וכניעות. כניעה היא תוצאה של לית ברירה, הצהרה של החלש לחזק לאחר מאבק. כניעות היא מצב נפש הנובע מתוך איזו בחירה שיוצרת התמסרות.
            אם לכך התכוונת, אזי אני מסכים ומקבל אותם בהכנעה.:)

          • משה, איזה יופי שאתה עונה לי. חשבתי/פחדתי שאני חופרת לך…:)
            אם כך זו כניעה שאני יכולה להבין:)
            תודה.

          • משה יצחקי

            תמי יקרה, הרי לשם כך התכנסנו לא? ל"חפור" קצת, לברר, לאוורר, לשוחח. פשוט הלכתי לישון. ועכשיו למשל, תוך כדי הכנת טקסטים לשיעור שלי הבקר, אני משיב. אל תחששי, אני יודע להגיד עד כאן! תודה

          • :), תודה.
            שיהיה לך יום ניפלא.

  4. יניב ברנר

    יפה

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי