מול תבור לקראת שבת
אִלּוּ הָיוּ בָּאִים בִּי אַט-אַט
רְבִיצָתוֹ הַשְּׁלֵוָה שֶׁל הָהָר הֶעָטוּף
בְּהִינוּמַת עָבִים אוֹדֶמֶת, רַחַשׁ לִטּוּף
הָרוּחַ בְּקוֹצֵי קַיִץ, נִצָּבִים כְּמוֹטוֹת
אַפִּרְיוֹן בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ בִּתְנוּחַת לֵיל כְּלוּלוֹת,
יְלֵל הַתַּנִּים בְּבִקְעַת כְּסוּלוֹת. הָיִיתִי, אוֹהוֹ, הוֹ יְה
ה וֹ- וֶ ה אִתָּם. טוֹבֵל כְּמוֹתָם בָּרוּחַ בְּאוֹר רַךְ וְעָנֹג
כִּפְלוּמַת אֶפְרוֹחַ הָיִיתִי יָכוֹל
לָצֵאת מִגּוּפִי לִקְרַאת הַמַּלְכָּה בִּתְנוּעָה
בִּלְתִּי מַרְגֶּשֶׁת כְּמוֹ שֶׁהִיא מְעֻרְטֶלֶת
תֵּצֵא לִקְרָאתִי בְּאַחַת כְּדִבּוּק
תָּבוֹא בְּגוּפִי בְּנִגּוּן: "לְכָה
דּוֹדִי", וַאֲנִי אָבוֹא בָּהּ בְּשִׁיר
"לִקְרַאת כַּלָּה" וְנֵצֵא
בּוֹאוֹ הַר-שָׁד, שָׂדֶה חָרוּשׁ וְאוֹר פְּלוּמָתִי,
קוֹצֵי חֶמְדָּה וְיִלֵּל,
בּוֹאוּ בִּי אַט- אַט וְיַחַד נֵצֵא מִגּוּפֵינוּ
חֲבוּקִים לִקְרַאת
ב.
כָּךְ, אֵיךְ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה
מוּל תָּבוֹר נִכְתָּבוֹת שׁוּרוֹת
זְרוּעוֹת דָּגָן מְדֻיָּקוֹת לְהַפְלִיא.
כְּדֵי לְדַיֵּק מִלִּים שֶׁלִּי בְּשׁוּרוֹת
אֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא זַרְעִי מֵאַדְמַת
הַמָּקוֹם, לִפְרֹעַ מִלָּה
בְּחֻקֵּי הַלָּשׁוֹן, לְעַנֵּג מַה שֶּׁזָּכוּר,
שֶׁתִּתְמַלֵּא נַפְשִׁי בֵּין רַגְלֵי הַתָּבוֹר
לְרַגְלַיִךְ בְּהֵד קָדוּם. כְּמוֹ שֶׁלְּאַדְמָתִי
הֵד דָּמוּם: כָּךְ.
לְהַפְשִׁיט עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
מִקְּלִפַּת הַמִּלִּים וְלָשִׂים
כְּטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינַי, עַל זְרוֹעִי
כַּלָּנִית אֲדֻמָּה, לִזְכֹּר הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ
כָּךְ: לְרַשְׁרֵשׁ בְּשָׁרְשֵׁי הַשָּׂדֶה וְלִהְיוֹת
כמִקְלַעַת פְּקַעִים לְהָנֵץ פְּטוּרֵי צִיצִים
יְרֻקִּים כַּעֲצֵי דַּעַת הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְלִדְחֹק
בְּאַהֲבָה שֶׁתְּכַלְכֵּל אֶת הַשּׁוּרָה
וּתְקַלְקֵל
מרחיב את הלב. כמה יופי בתמונה
ובמילים:
כְּדֵי לְדַיֵּק מִלִּים שֶׁלִּי בְּשׁוּרוֹת
אֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא זַרְעִי מֵאַדְמַת
הַמָּקוֹם, לִפְרֹעַ מִלָּה
בְּחֻקֵּי הַלָּשׁוֹן, לְעַנֵּג מַה שֶּׁזָּכוּר,
שֶׁתִּתְמַלֵּא נַפְשִׁי בֵּין רַגְלֵי הַתָּבוֹר
וגם –
לְהַפְשִׁיט עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
מִקְּלִפַּת הַמִּלִּים וְלָשִׂים
כְּטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינַי, עַל זְרוֹעִי
כַּלָּנִית אֲדֻמָּה
בהחלט!
הטבע חסר לי, אורבנית שכמותי.
תודה.
תודה שירה יקרה
היום טיילתי בגליל התחתוןובעמק. על יד בית לחם גלילית ואלוני אבא, הטבע בשכרון צבעים. חגיגה. כדאי, כדאי לצאת מהמרחב האורבני. זו העונה.
לכל האורבנים מומלץ. שעה ורבע מתל אביב.
משה, זה שיר "דריאדי" ביותר. כלומר ארוטיקה פגאנית ברוח ובביטוי. הרגש הזה בטבע, כאילו העור תאב לאדמה:
אֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא זַרְעִי מֵאַדְמַת
הַמָּקוֹם, לִפְרֹעַ מִלָּה
בְּחֻקֵּי הַלָּשׁוֹן, לְעַנֵּג מַה שֶּׁזָּכוּר
כן.
בהחלט! לאדמה ולמה שהיא נושפת במיוחד כלנית ולאחרונה רקפת.
ודאי שמת לב להיפוך תפקידים: האדמה היא שמפרה את הזכר ופורעת לו את המלה ומתוך כך הוא יכול לפרות ולהפרות בעצמו
נראה לי שרגש זה הפגאני אינו זר לך
🙂
תודה
אהבתי. בעיקר את החיפוש אחר הדיוק.
וכנראה שהתבור הזה ימשיך להניב פליאה רבה בשירה
והפליאה מתגלה להלך הבא בגבולות ההר
סביב.
תודה חוה
נהניתי מן השיר.נושבת ממנו בין השאר זיקה חזקה לנופי א"י ,לאדמה.ליריות שמדברת ללב.
ושוב תודה רלי
קלטת לעומק את הזיקה לנוף
ונפלא לדעת שהשיר מצא ערוץ לליבך