ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

קדיש

 

 

שני לוחות
 
 
עַכְשָׁו אִמִּי וְאָבִי
שְׁנֵי לוּחוֹת
אֶבֶן שַׁיִשׁ קָרָה. אֲנִי מַדְלִיק
בְּגַבַּם נֵר וְרוֹצֶה לְסַפֵּר אַךְ מַשֶּׁהוּ
בִּי מִתְּאַבֵּן וּמִישֶׁהוּ אַחֵר
בִּי אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמַרְגִּישׁ
שֶׁגּוּפִי וְלִבִּי קְרוּשִׁים בְּלָבַת
הָאֶבֶן הַדְּמוּמָה
 
 
 
 

ציפור גן עדן

 
שָׁתַלְתִּי צִפּוֹר גַּן
עֵדֶן בָּעֲרוּגָה
וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתִּפְרַח
וְתִתְהַדֵּר וְתִתְנַשֵּׂא
וְתִתְרוֹמֵם וְתִתְעַלֶּה 
וְתִתְעוֹפֵף בָּעוֹלָם
עַל כְּנַף אוֹר         
וְתַחֲזֹר וּבְפִיּהָ עָנָף
עֲלֵי גֶּפֶן וּפִלְפְּלִים
מְמֻלָּאִים שֶׁהִקְפִּיאָה
אִמִּי בִּשְׁבִילִי לִפְנֵי מוֹתָהּ
שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹתָהּ
לִפְנֵי שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתָהּ
תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ.
 
אֲבָל אֵין מִי שֶׁיָּבִיא
כִּי הַצִּפּוֹר תְּקוּעָה
בָּעֲרוּגָה כְּמוֹ גּוּפָה בָּאֲדָמָה
 וְנַפְשָׁהּ הַצְּרוּרָה כַּעֲדִי
אֵצֶל שְׁמֵיה רַבָּא, וַאֲנִי בְּעָלְמָא
דִּי מֵכִין קוֹמְפֹּוט  מִנְחָה
שֶׁרָצִיתִי לְהָבִיא לָהּ לְאִמִּי בִּלְשׁוֹנָה
לִפְנֵי שֶׁנִּטְמְנָה בַּבּוֹר כְּמוֹ שָׁרָשֶׁיהָ
שֶׁל הַצִּפּוֹר שֶׁשָּׁתַלְתִּי בְּגַנִּי 

מתוך: מחזור "קדיש" בספר: ועל סביבותיו שב, הקיבוץ המאוחד, 2004

 

 

10 תגובות

  1. משה, שני השירים עצובים ומעוררים לתחושה של הכאב אך גם ניכרת בהם השלמה פנימית. הזרימה עם הטבע ב"ציפור גן עדן". מאוד נוגע.

  2. בדיוק נזכרתי היום ב"קדיש" של גינסבורג..

    מרגישים את האבן בשני לוחות. האבן של השיש מול הלב המתאבן והגוף שגם הוא מצטפד לעומת האבן. קשה כמו אבן.

    • שירה
      "קדיש" של גינזברג מונח אצלי ליד המיטה, ומידי פעם, אני אני שואב ממנו כוחות.

      אכן יש רגעים במסע הזה שהלב נקרש והגוף מתאבן והאבן בוכה
      תודה על הדברים

  3. עדנה גור אריה

    איזה כאב! זה יצר בי הזדהות עצומה.

  4. כמה אלם וקור וכאב יש בשני הלוחות האלה, משה. תודה.

    • תודה לך אמיר
      זה העניין: אלם, קור וכאב,
      ואחר כך התחממות קלה והפשרה וניסיון לדייק את הבלתי ניתן להיאמר וחוזר חלילה

      • מוזר, איך אנחנו שמים לעצמנו מסך אטום כדי לא להרגיש את הכאב מול הלוחות, והוא עולה בשיר,

        • אולי זו נכות שהשיר מצליח לרפא

          אני ראיתי אנשים שלא עוטים מסך ומקוננים מול הלוחות.אבל אולי הם לא כותבים שירים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי