בננות - בלוגים / / עוד משהו על שירה (מחווה לטוביה ריבנר)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

עוד משהו על שירה (מחווה לטוביה ריבנר)

"מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים שִׁירָה
  זֶה לֹא מַה שֶּׁשִּׁירָהּ

  זֶה מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים שִׁירָה…"
                                                   
                         (טוביה ריבנר* )

 
עוד משהו על שירה                                           
א.
בְּבֵית הַסֵּפֶר היא עב"ם אוֹ חֵפֶץ
חָשׁוּד. רָאִיתִי מֻמְחִים לְפֵרוּק
פְּצָצוֹת בָּאִים אֵלֶיהָ לְבוּשֵׁי שכפ"ץ,
בְּהוּלִים לְנַטְרֵל אוֹתָהּ, עוֹשִׂים לָהּ
מַה שֶּׁנִּקְרָא: פִּיצוּץ מְבֻקָּר,
יוֹצְאִים דְּחוּפִים לַנִּטְרוּל הַבָּא.
 
 
ב.
וְלִפְעָמִים הִיא קְצֵה מָצוּק, לִפְעָמִים
הָאַיִן, צִפּוֹר נוֹדֶדֶת, סוּפָה, צִיּוּר
פֶּצַע, הֶרֶף הָעַיִן, שַׁבְרִיר, רִפְרוּף הָאֱמֶת

בֵּין הַחַי לַמֵּת. וְאוּלַי הִיא שַׁעַר עַל פִּי
בְּלִימָה. (כָּאן יֵשׁ לְצַנֵּן מְעַט, לְהִכָּנֵס
אֶל מֵי נָהָר קְפוּאִים שֶׁהַדִּמְעָה לֹא
תִּמְרַח אֶת הַדְּיוֹ עַל הַנְּיָר), אוּלַי
אֵלֵךְ אֵצֶל שִׁימְבּוֹרַסְקַה. אֲבָל
גַּם הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת וּבְשִׂמְחָה
אֲנִי נֶאֱחָז בָּהּ וּבְאִי הַיְּדִיעָה.
הִיא קוֹרֵאת לְזֶה מַעֲקֶה גּוֹאֵל,
אֲנִי אֹחַז בָּהֶן כִּבְחֶבֶל הַצָּלָה
 
ג.

וְאוּלַי כְּמוֹ שֶׁפְלוּבֶּר אָמַר: שִׁירָה הִיא
פֶּרַח עַל הַר. נִסְתַּר. וְרַק הַנַּוָּד אוֹתָהּ
יֶחְסַר. וּמָחָר, כְּמוֹ אֶתְמוֹל, כְּמוֹ הַיּוֹם,
גַּם אִם לֹא יִמְצָא דָּבָר, כָּל בֹּקֶר הוּא קָם,
יַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ גַּם אִם יָשׁוּב רֵיקָם.

 
 
ד.
 
מִישֶׁהִי, נַגִּיד אֲהוּבָה, נַגִּיד תְּאוֹמָה,
נַגִּיד תְּהוֹמָהּ, נָהֲגָה לוֹמַר לִי
שֶׁאֶת כָּל הָחָרָא וְהַקִּיא
אֲנִי עוֹטֵף וְאוֹרֵז בְּשִׁיר נָקִי,
מַנִּיחַ אוֹתוֹ כְּאִסְפְּלָנִית
עַל הַחֹר בַּבֶּטֶן שֶׁלֹּא יִרְאוּ  
אֵיךְ יוֹצֵאת לִי הַפַּרְשְׁדֹנָה.
 
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַכֹּל חָשׂוּף, כִּמְעַט
שָׁדוּד, הִיא, נַגִּיד אֲהוּבָתִי,
הָלְכָה לִי לְאִבּוּד. וְזֶה לֹא
מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים, כִּי
שִׁירָהּ זֶה

טוביה ריבנר מתוך: 'מה שחושבים שירה' בספר, כמעט שיחה, הוצאת 'קשב' 
    לשירה, 2002

 

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. "כי שירה היא…" דיאלוג פסגות. על כל כך הרבה השבת כאן, והפסגה עם שאר התשובות תמיד תמיד תיוותר אי שם. שיר נפלא שמנגן על אורקסטרה שלמה.

    • ענת, הדיאלוג אתך, פסגות!! ישנו מדרש על הפסוק מתהילים: "…אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי…" ודרשו את המלה 'מאין', לא במשמעות מהיכן, אלא אין במשמעות מהאין סוף. וכל עוד נשמה בנו – נחפש. ובדרך, תענוג לפגוש חברות כמוך לאורקסטרה

  2. אני אוהבת את הדיבור על מה זו שירה כדי להבין אם אנחנו עושים משהו שמתקרב לזה , כי אני חושבת שהשירה היא העצם
    ואתה בשיר ה"תקיף" הזה שלך לא "חושש" להתעסק בכך ללא כחל
    אני חושבת שעיקר כוחו של השיר הוא בשורותיו האחרונות בדיוק מאותן סיבות

    מה שברור לי שמי שמעלה כך את השאלות הוא מורה נהדר

    • הי ריקי, יש בזה משהו אובססיבי לפענח את הדבר הזה, את הישות החמקמקה הזו כמעט כמו לעסוק במהי אהבה. יצאתי למסע הזה כאן בעקבות ריבנר ושימבורסקה ופלובר עד שנגעתי במשהו עמוק עליו הצבעת בצדק בשורות האחרונות. ובעניין ההוראה, אני משתדל לצאת עם הסטודנטים שלי למסעות חיפוש כאלה, לא כולם שורדים, הם רוצים תשובות!!!
      תודה לך מאד על התגובה הזו.

  3. הו אירוניה (במקומה) אך משפינתה מקומה מגיע השיר לשני שיאיו – הרומנטי (בית ג') והאקזיסטנציאלי (ד') שבאמת כואב אפילו בקריאה 🙂

    • קלעת בול אמיר בהבחינך בקונסטרוקציה ומאפייניה, אבל גם באחרון בתוך הכאב באמיתו שה כואב אפילו בקריאה, אני מבחין באיזה סרקזם עדין שמבחינתי מגביר את הכאב, יוצר עמימות בהירה.
      תודה!

  4. אחרי שיר כזה
    איך אפשר להתעלם ממשה יצחקי

    ריגשת

    • אלמוני/ת יקר/ה
      קודם כל תודה! אבל,
      מדוע בלי שם? ממה נובע החשש להזדהות? להגיד בריש גלי, אני פלוני בן פלוני חושב שהשירה של משה יצחקי מעולה-מרגשת:)
      ואגב, אין לי תחושה שמתעלמים ממני. טובה לי מידת החשיפה שאני זוכה לה.

      • משה יצחקי אתה אכן משורר מעולה וגם מרגש. מזדהה עם האלמוני/ת. חזור בשלום ופעל להגיע כאן לפסגה. אין מה לעשות, אתה חייב לעשות מעשה נועז כלשהו – חוץ פיוטי – על מנת יראו כל אוהבי השיר שאתה הפסגה. עזור להם…

        • אחרי שהפכתי והפכתי מהו המעשה הנועז החוץ פיוטי, החלטתי שבמסעי ללב הרי הקרפטים אנסה ליישם את האמרה החסידית: כשאלך לאיבוד שם אמצא את הדרך. ואם יסתייע וגם אפגוש את רוחו של הבעש"ט ודאי אשמע ממנו עצות טובות וכשאחזור ננוע בדרכים עם שירתנו בתרמילנו להביאה לידיעת הציבור. תודה על הפרגון היוצא מלב ובא אל הלב 

  5. קשה להגדיר שירה היא חמקמקה או כדברי אבידן היא משהו שמשאיר משהו. אהבתי מאוד את השיר הארספואטי הזה במיוחד את בית ד'
    השיר כסובלימציה , כמשהו נקי לעטוף בו את הקיא הנפשי ,או כדברי רחל המשוררת הכאב שהפך מחרוזת מילים מלבבת ל"ספר שירי הלבן "
    ובסופו של דבר הוא משמש כעלה תאנה המונח על הבטן ומסתיר את ה"קרביים".
    דימויים מקוריים לנושא ארספואטי עתיק יומין, שימיו כימי השירה עצמה .
    אהבתי.
    שנה טובה ושבוע נפלא, מוישלה היקר.

    • חנה, השיר כמובן ארספואטי אבל יש בו לא מעט חומרים שאינם ארס פואטיים והם עוטים מסיכה כזו. החלק הרביעי הוא באמת שיאו של השיר הבנוי על קונסטרוקציה בעלת מבנה בעל שלוש קומות. עמימות השאלה הנצחית של מהי שירה ומה הם החיים מאפשרים אין ספור כניסות למרחב הזה. תודה על הבחנותייך היפות
      שבוע נפלא!

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי