ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

Hylocereus Undatus

 

 

 

 ערב אחד, בעציץ אשר בגינתי, הוציא צמח ממשפחת הצבריים, זה שבלשון עממית נהוג לקרוא לו על פי פרחיו: "מלכת הלילה", מעין ניצן תפוח ומוארך. על פי מומחים בבוטניקה, ידעתי שאני עומד לצפות תוך זמן קצר באחד מחידות הטבע ופלאיו: פרח שפורח לילה אחד בשנה. בערב נפתח, בחצות בשיא פריחתו, ובבקר נבול ושמוט. ידעתי שאם אני מחמיץ את הלילה הזה, אוכל רק בעוד שנה לצפות שוב בפריחה נדירה ויפה זו. חמוש במצלמה, עקבתי אחריו לילה שלום.
הפרח הלבן הזה, הפורח שלא כדרך הטבע בלילו, הוא שיר שאני מכנה אותו רליגיוזי, רק ההתבוננות והשתיקה יכולות להגיד אותו. אבל השתיקה הזו התחבטה לה בחדרי בטן וביקשה לראות אור:

 

Hylocereus Undatus

(רקויאם לפרח הלילה שלי)

 

א.

הַשֶּׁמֶשׁ זָרַח,

גַּם הַשָּׁנָה הוּא לֹא הִגִּיעַ

זֶה שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נָשַׁף הַלַּיְלָה

פְּרִיחָתוֹ הַלְּבָנָה

וְחָדַל

 

 

 

ב.

הַפֶּרַח הַלָּבָן

לֹא עוֹשֶׂה מִזֶּה עִנְיַן

שֶׁלֵּיל פְּרִיחָתוֹ יִהְיֶה

לֵיל מוֹתוֹ.

בָּעֶרֶב כּוֹכָב,

חֻפָּתוֹ הַלְּבָנָה

בַּבֹּקֶר תַּכְרִיכָיו

 

 

 

ג.

אִלּוּ יָדְעָה שֶׁתִּפְרַח

רַק לַיְלָה אֶחָד בְּשָׁנָה

אוּלַי לֹא הָיְתָה טוֹרַחַת כָּל כָּךְ

אוּלַי לֹא הָיְתָה מִתְיַפָּה כָּל כָּךְ

אוּלַי לֹא הָיְתָה מְפַתָּה כָּל כָּךְ

וְאוּלַי דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ

 

 

ד.

בֵּין אִם יִרְאוּהָ וּבֵין אִם

אִישׁ לֹא יִזְכֶּה לְהַגִּיעַ

לְלֵיל כְּלוּלוֹתֶיהָ, הַלַּיְלָה הַזֶּה

יִהְיֶה חֲתָנָהּ. לִקְרָאתוֹ לְבָנָה

כְּכוֹכָב הִיא נִפְתַּחַת כַּלָּה

זוֹרַחַת בְּלֵיל חֻפָּתָהּ,

מְסִירָה הִינוּמָה לִנְשִׁיקָתוֹ,

לִנְשִׁיקָתָהּ, וְנוֹבֶלֶת

 

עִם שַׁחַר נִכְלֶמֶת, נִשְׁמֶטֶת,

תְּלוּיָה כְּפֶגֶר, כְּאִלּוּ

אֲנָסָהּ הַלַּיְלָה וְהִשְׁלִיכָה

שֶׁלֹּא תִּרְאֶה עוֹד אוֹר יוֹם

 

ה.

אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא לַפֶּרַח הַזֶּה כַּלַּת הַלַּיְלָה

וְלַעֲמֹד עַל יָדָהּ בְּכָל הַשָּׁעוֹת, מִפְּרִיחָה

עַד חֲצוֹת, מִפְּרִיחָה עַד כְּלוֹת. וְלִרְאוֹת

וְלִשְׁמֹעַ וּלְחַכּוֹת, אוּלַי יַגִּיעַ לְבַסּוֹף

זֶה שֶׁבִּשְׁבִילוֹ יָפְתָה כָּל כָּךְ, עוֹרֶגֶת

מִקָּצֶה לְקָצֶה לְבָנָה כְּכַלָּה בְּלֵיל הַכְּלוּלוֹת.

 

אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא לַפֶּרַח הַזֶּה כְּלִילַת הַלַּיְלָה

וְלַעֲמֹד עַל יָדָהּ בְּכָל הַשָּׁעוֹת עַד כְּלוֹת

וְלִרְאוֹת, רַק לִרְאוֹת אֶת זֶה שֶׁבִּגְלָלוֹ

הִיא נוֹבֶלֶת, נוֹתֶרֶת שְׁמוּטָה וּלְבוּשָׁה

תַּכְרִיךְ שֶׁמְּכַסֶּה תִּפְאַרְתָּהּ

 

 

 

ו.

אֱלֹהֵי הָאוֹר וְהַלַּיִל עֲשֵׂה לְפָחוֹת

שֶׁיִּהְיוּ בִּי הַכּוֹחַ וְהַתְּבוּנָה לְחַכּוֹת,

לִרְאוֹת, לְהַקְשִׁיב וּפָשׁוּט לִהְיוֹת,

שֶׁלֹּא יִגְבַּהּ לִבִּי בְּאֵלֶּה הַנִּפְלָאוֹת

כְּשֶׁתִּפְרַח בִּשְׁבִילִי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה

כְּשֶׁתִּפְרַח בִּשְׁבִילָהּ

 

 

 

 

8 תגובות

  1. היי משה
    השיר שלך נותן משמעות לחיים, יש למה לחכות
    זה החיים בשבילי, לחכות, לא לתת לדברים לחמוק, ליראות כמה שיותר, מימלא רב הסמוי על הנסתר.
    להתראות טובה

  2. ברוך הבא!

    ואיזו פתיחה יפה. מחכה לתמונות הפרח — ולשירים
    יעל

  3. משה, מרשים איך טיפלת בבית ב" (הַפֶּרַח הַלָּבָן/ לֹא עוֹשֶׂה מִזֶּה עִנְיַן)בעדינות ובאופן חי בנושא כה על-זמני ואוניברסלי (משירת המזרח ועד מערב).
    ברוך הבא!

השאר תגובה ל יעל גלוברמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי