בננות - בלוגים / משה יצחקי / למה אבות – מחווה לאבות ישורון
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

למה אבות – מחווה לאבות ישורון

                     
                                       ליחיאל פרלמוטר – אבות ישורון
 
 
אֲנִי מְדַמְיֵן מְשׁוֹרֵר בְּרַעֲמָתוֹ הוֹלֵךְ בְּתֵל אָבִיב
מַרְבֶּה עֵינַיִם בִּבְלוֹאֵי רְחוֹב, אוֹסֵף מַה
שֶּׁנּוֹצֵץ, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ זָהָב הוּא מְלַטְּפוֹ
כְּגוּר חֲתוּלִים, מְבִיאוֹ לְמַמְּגוּרוֹתָיו, לִמְגֵרוֹתָיו, 
לִסְגִירוֹתָיו, לְעִירוֹ, לְחַדְרוֹ, לְכִנּוֹרוֹ, לְשִׁירוֹ.
מִישֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אֵיךְ נַעֲשָׂה אָבוֹת.
מִשְּׁבִירוֹת הוּא אוֹמֵר, חוֹשֵׁב עַל אִמָּא
חוֹשֵׁב עַל אַבָּא, נָתְנוּ לְךָ חַיִּים יְחִי אֵל ,
נָתְנוּ לְךָ פְּרְל, פְּנִינַת אֵם, וְאַתָּה מְמָרֵק
וּמְשַׁפְשֵׁף שְׁמָטֶעס כְּמוֹ אַלַאדִין, 
חָדָשׁ מִפְּנֵי יָשָׁן תּוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַשֵּׁדִים שֶׁבָּרְחוּ
מִקְראַסְנִיסְטאַוו וְנִפְלְטוּ לַחוֹף כְּבַקְבּוּק
גַּעְגּוּעִים, לְשָׁם, לְכָאן, לְשֵׁם, אָשֵׁם
מִשָּׁם עַד כָּאן, וְחוֹזֵר
חָלִילָה
 
וְלֹא רַק עַל עַיְשְׁא הָיָה מְקוֹנֵן
הַיּוֹם, אֶלָּא גַּם עַל פְּרְלָה וְדוֹמִינְגוֹ
וְעַל כָּל פְּלִיטִים וְעוֹבְדִים זָרִים
שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹלְטִים אוֹתָם כַּעֲשַׁן
הַכּוּשִׁי שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וּמִי 
מִלְּבַד אַתָּה שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁו
יִקְרָא שְׁמַע! יִצְעַק אֲדוֹנַי אֱלֹהִים
בַּשִּׁיר, מִי יִשְׁמַע כְּשֶׁהֵם יֻחְזְרוּ אֶל הַיָּם
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו בְּיָדֵינוּ מְטֻבָּעִים. 
כִּי זֶה סוֹד הַשֵּׁפֶל, לֹא סוֹד גֵּאוּת,
לֹא תּוֹרַת גַּעְגּוּעִים

התפרסם בעיתון77  גלייון 348

25 תגובות

  1. הי משה, אהבתי את השיר ורציתי לשאול משהו שלא הבנתי. האם השם אבות לא היה השם האמיתי של המשורר?
    ועוד בעניין השם ואם אני זוכרת נכון יש לך קשר לאורנים, אז אתה בטח מכיר מורה לדרמה נדמה לי שנקרא אבא. זה היה הזוי לקרוא לו בשם זה מבחינתי במיוחד שהשיח נעשה באנגלית הי אבא קן איי סיי סמט'ינג?:)

    • תודה סיגל. לא, שמו היה יחיאל פרלמוטר. ושינה את שמו לאבות. אם תגגלי את השם תוכלי לקרוא את הסיבות לשינוי. כן, היה מורה באורנים בשם אבא, אינני זוכר כרגע את שם המשפחה. ועכשיו הסקרנות גוברת – מתי למדת באורנים?
      אגב, השם אבא כשם פרטילא היה נדיר: אבא הלל סילבר, אבא אבן, אבא קובנר, אבא אחימאיר, אבא גוריו:)

      • הי משה, בדיוק הולכת להתמוטט במיטה אבל פתאום קפץ לי השם המלא של המורה לדרמה, הוא היה אבא צוריאל והוא גם היה האבא האמיתי של שרי צוריאל שהייתה קיפי מרחוב סומסום.
        ומתי למדתי? זה היה בשנה שהייתי בהריון על בני הבכור כך שזה בשנת 1994 ולאחר שסיימתי שנה לא המשכתי כיוון שבחרתי להמשיך עם החוויה הזאת של ההורות על חשבון ההשכלה שלי כאישה.
        יש אומרים שזאת היתה טעות מכיוון שמאז לא חזרתי ללמוד, אני חושבת שלעולם לא הייתי מוותרת על החוויה הזאת להיות אמא. (נתתי שיעורים פרטיים ותרגמתי מאמרים לסטודנטים אבל רק כשבני היה ישן, בצהריים ובלילה).
        הייתה עוד מורה לבלשנות אנגלית שנקראה אלישבע? ועוד מורה שלימד על השירה הבריטית בימי הביניים שנקרא אולי אליוט משהו? אתה בטח מכיר אותם, אהבתי ללמוד אצלם אבל לצערי מהרגע שויתרתי על הלמידה שכחתי כל מה שלמדתי, במיוחד שזה עדיין לא היה בתקופה שאהבתי בלשנות או שירה בריטית. היום יש לי משיכה לכל מיני דברים חדשים אבל נראה לי שאסתפק בלימודים מגוגל:)  
        זהו, רק חזרתי לענות על שאלתך וכרגיל הארכתי בתגובה אבל העייפות ענקית אז אקרא מחר את השיר המוקדש לזלדה ואגיב גם שם.
        ליל מנוחה,
        סיגל.

        • הי סיגל, נכון מאד! אבא צוריאל. פתחת לי קופסת זיכרון קסומה לשנים האלה.
          אני לא הייתי מסתמך רק על כבוד הרב האדמו"ר גוגל בעניין לימודים.
          ברור שאת עייפה עם כל מה שמתרחש כאן – אם אמנם את הסיגל אשר בעין הסערה ואולי יש עוד אחת:)
          בכל אופן שיהיה לילה טוב ושקט. 

          • הרסת אותי מצחוק משה, כבר קראולי אמיר, כבר קראו לי מומצאת, כבר קראו לי אמא איומה, כבר קראו לי שקרנית, כבר קראו לי יצור, אבל זה חדש, להכפיל אותי עדיין לא הצליחו, בכל מקום שבו כתבו בשמי תמיד ניתן היה לראות שזו לא אני, ולא נראה לי שלמישהו מלבדי יש את המידע המסויים הזה על עצמי:)

  2. לבנה מושון

    שיר יפה, משה, אוהבת את גילוף המלים והרעיונות מתוך עצמם ומנושאים שבקרבתם, והתולדות מצמיחות ומעצימות, והדמות מוארת וברורה.ובשורה אחרונה אפשר להחליף את המילה "לא" ב "זו", ולסיים במעט אופטימיות לאווירת הנכאים.

    • תודה לבנה על תגובתך והצעתך. בעניין הסיום יש שתי סיבות שבגללן בחרתי במלה "לא" על "זו":
      1: בשירו "כל הנהרות, כותב אבות ישרון: "זה סוד תורת הגעגועים", מאחר והשיר שלי משוחח עם שירו ודורש אותו לימים אלה, הרעיון היה להחריף את החסר וההעדר על ידי עקירת המלה "זו" מהשורה והחלפתה במילה "לא". ובעניין האופטימיות:
      2. לצערי היא נעדרת מאמתחתי כשאני מתבונן בסוגיות המדוברות בשיר. במחשבה שנייה: האם זו תורת געגועים זה דבר אופטימי? לא יודע
      בכל אופן תודה שעודדת אותי להתבונן מחדש על הדברים.

  3. אוהבת את המחווה שלך לאבות ישורון
    אכן משורר מיוחד
    אהבתי במיוחד את השורה הממצה לגבי את כל הפוטיקה שלו
    ממה עשוי אבות
    משבירות
    ואין לך דבר שלם יותר מהשבור
    אהבתי את שירך מוישלה

    • תודה רבה חנה. בשנתיים האחרונות אני מוצא עצמי כותב שירי מחוות כהכרת תודה על ההשראה וההשפעה שהייתה ועדיין ישנה של יוצרים ויוצרות עלי כקורא ועל יצירתי. השבירות לא היו רק סממן היכר ושפת הפואטיקה שלו. אלא שפת קיומו. על כך העיד בעצמו בראיון שנערך עמו.
      ובעצם, האם לא כולנו אוספים את השבירות ומנסים ליצור מהן איזה שלם.
      שבוע טוב והלוואי קריר יותר!

  4. הי מוישהלה מה שלומך ?
    יפה השיר ומרגש
    מִישֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אֵיךְ נַעֲשָׂה אָבוֹת.
    מִשְּׁבִירוֹת הוּא אוֹמֵר, חוֹשֵׁב עַל אִמָּא
    חוֹשֵׁב עַל אַבָּא,

    אהבתי מאד

    נכון ש"אוסף מה שנוצץ" זו אמת לאמיתה ?
    שבוע טוב ו…ד"ש לאבא (גוריו)

    • הי ריקי. מנסה לשרוד את החום והמטלות הבלתי נגמרות. השורה הזו, כמו עוד שורות אמת לאמיתה, מתוך היכרות רחבה עם שירתו והביוגרפיה.
      אמסור ד"ש גם לאבא הכי מאיר:)
      תודה ריקי, מאד. שיהיה שבוע נפלא והלוואי קצת יותר ממוזג.

  5. "…מִישֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אֵיךְ נַעֲשָׂה אָבוֹת.
    מִשְּׁבִירוֹת הוּא אוֹמֵר…"

    משה,
    לו אבות היה מתעורר לשניה,וקורא את שיר המחווה הזה,היה אומר:זהו,עכשיו אני יכול להמשיך לישון בשקט :-)

    שיר מלא-עוצמה בעושר אסוציאטיבי,לשוני,
    ועוד ועוד..

    אחלה מחווה.
    מה-זה-אהבתי!!

    עזרא.

  6. תמונה מצטיירת, לב מתרגש, זה מספיק שיר בשבילי…ובטח יש עוד. למשל:
    "מִשְּׁבִירוֹת הוּא אוֹמֵר"

  7. משה, אהבתי מאוד את השיר ואני מאוד אוהב את אבות ישורון. מאוד אהבתי שאתה משתמש בדמותו הבלילית-תרבותית כדי למחות נגד גירוש בניהם של העובדים הזרים. וכדי שיידעו שאני זה אני, אעשה עוד משהו קטן. אוסיף שנפגשנו בבית קפה מול "מעריב" בשם "קינואה" לפני זמן רב בנוכחות איריס קובליו. יישר כויח – רני.

    • תודה רבה רני. אבות ישורון משורר אהוב עלי מאד. אני בטוח שברגישותו הגדולה ובלשונו המיוחדת היה מביע מחאה חריפה אף יותר על עניין הפליטים והעובדים הזרים. האחרות והפליטות היו חלק משורש נשמתו. זוכר בהחלט את פגישתנו הנעימה מול בית מעריב.
      לאן הגענו רני שצריך לתת בדיאלוג כאן סימני זיהוי

      • משה, זה אכן מצער מאוד, אבל כרגע אין ברירה כי יש גורמים שבטיפשותם כי רבה מבקשים לחרב את פינת היקרת ששירלי בנתה פה בעמל כפיה ובכספה. אז אין ברירה אלא לתת סימנים. הסימן הבא: אתה קנית ממני את ספרי האחרון באמצעות משלוח דואר.

        ובאשר לאבות – אני מאוד אוהב את שירו המאוחר "אדון מנוחה". זה שיר שמכניס את כל החיים לפרופורציות נכונות.

        • טוב נו, אם צריך לתת סימנים, אתן גם אני: קיבלתי את הספר – וכמו שכתבתי כשפירסמת חלק מהם בבלוג – הם מצוינים בעיני. גם אני שלחתי לך ספר 'זמן טרופות', מקווה שקיבלת אותו.
          ובעניין אדון מנוחה – נפלא!

  8. משה,
    אני אוהב את שירך. מזכיר לי ביופיו ובעוצמתו את שירת אבות ישורון.הוא אולי היחיד, בעיניי, שאצלו השבירות, כולל שבירת המלים, נראות לי יפות ואמיתיות.
    נמשיך לאהוב גם את השבירות בבלוגייה שלנו.

    • תודה מקרב לב על המחמאה עקיבא.

      אכן לאבות הייתה שפה שבורה שהייתה אותנטית לתחושת השבירות שבתוכו.
      והשברים האלה העניקו לנו מהשירים היפים והמקוריים בשירה העברית.

השאר תגובה ל עקיבא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי