ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מראה מקום

 

לרגל נסיעתי השבוע לכנס בניו יורק, אני מפרסם כאן שני שירים מתוך ספרי: 'נהרות נשאו קולם' שעגן השבוע בחנויות הספרים.
השבוע הזה מכיל  בו זמנית עצב ושמחה, כאב וריפויו, שכול ושמחת שחרור, עגינה ועגינות וכמיהה לחירות ולעצמאות, החיים כאן ואיזו כמיהה תמידית לאיזה שם, ניגודים ופארדוכסים כמו החיים עצמם.
שיהיה חג עצמאות שמח

פקיעה
 
 
הַיּוֹם כְּשֶׁהָלַכְתִּי בְּשָׂדוֹת שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי
אֵיךְ צוֹמַחַת לִי בְּצַד שְׂמֹאל מִין פְּקַעַת,
שֶׁעוֹלָה בַּאֲלַכְסוֹן וּפוֹקַעַת בַּגָּרוֹן, וְרָצִיתִי
לֶאֱרֹז תַּרְמִיל מַסָּע, לִכְרוֹת גִּבֶּנֶת בּוּרְגָּנִית
וְלִנְדֹּד, לִנְדֹּד מִכָּאן לְשָׁם, אֶל הַמָּקוֹם
אֵלָיו יַגִּיעוּ צִפֳּרֵי הַשִּׁיר.
הַיּוֹם כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּשָּׂדוֹת שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ
צוֹמַחַת לִי בְּצַד יָמִין אוֹ שְׂמֹאל, צִפּוֹר אוֹ שׁוֹשַׁנָּה
שֶׁמְּנַסָּה לָעוּף, מִשְׂתָּרֶגֶת כְּמוֹ שָׁרָךְ וּפוֹרַחַת
בַּסַּרְעֶפֶת, מִתְפַּקַּעַת בַּגָּרוֹן. וְנִכְנַסְתִּי
לֶאֱרֹז תַּרְמִיל מַסָּע קָרוּעַ, שׁוּב לִנְדֹּד
מִפֹּה לְשָׁם מֵעֵבֶר יָם, לָצֵאת כְּרוּת גִּבֶּנֶת
אֶל מָקוֹם אֵלָיו יַגִּיעוּ בְּכֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
עוֹפוֹת דּוֹרְסִים, עוֹפוֹת יַמִּים וַאֲגַמִּים
וְצִפֳּרֵי הַשִּׁיר.
הַיּוֹם כְּשֶׁהָלַכְתִּי שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ צוֹמְחוֹת
לִי בַּצְּדָדִים, מֵאָחוֹר וּמִלְּפָנִים פְּקָעוֹת וְצִפֳּרִים
זוֹכְרוֹת אוֹתָם חוֹפִים. כְּאֵב שֶׁמִּתְפַּקֵּעַ לִי
בְּצַד יָמִין, וּשְׂמֹאל אֲנִי חוֹתֵר וְשָׁב לָאוֹר, חוֹזֵר
לַשָּׁוְא אֶל חֲלוֹם נוֹשָׁן, אֶל צִפֳּרִי שֶׁחוֹנָה עַכְשָׁו
בְּאִיֵּי זָהָב.
מתוך 'נהרות נשאו קולם' הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 51

ניו יורק – מראה מקום
 
אַרְבֶּה אֲנָשִׁים פּוֹשְׁטִים מִכָּל וּלְכָל עֵבֶר
פּוֹשְׁטֵי יָד וּפוֹשְׁטֵי עוֹר פּוֹלְשִׁים מִתַּחַת
וּמֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה רִשְׁתוֹת צְעָקָה אַחֲרוֹנָה
פְּרוּשׂוֹת לִלְכֹּד כָּל הָמוֹן   בְּפִתְחֵי
חֲנֻיּוֹת מְכַלִּים מִכָּל הַבָּא לַיָּד עוֹבֵר, שָׁב
וְיוֹשֵׁב לְיַד הַקָּפֶה. "בֵּיגְל עִם טוּנָה "
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהַמּוֹכֵר , וּבֵינְתַיִם
גַּם אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוֹת לִשְׁטֹף
קוֹל הָמוֹן אֶל פִּתְחֵי תַּחְתִּית וְהַמַּיִם
אֵינָם מְכַבִּים וְהַכֹּל דָּחוּף וְנִמְהָר
בּוֹעֵר וּמוּזָל נֶאֱכָל וְאֵינוֹ מְאֻכָּל
מתוך 'נהרות נשאו קולם',  הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 61

 

45 תגובות

  1. מזל טוב ,מוישלה, להולדת ספרך. יפה תארת בשירך הראשון (בפוסט)את פקעת הנדודים שצומחת לה מתוך גופך קדימה אחורה ובכל הצדדים מבקשת לכרות את גיבנת הבורגנות(מטפורה יפה)ולהגיע אל איי הזהב אל צפורי השיר של החופש. גם השיר השני יפה ומתאר את מכת הארבה של הצרכנות המודרנית של העיר הגדולה המכלה הכל ואינה שבעה ואריאציה אירונית- צינית של הסנה הבוער. שם -קדושה כאן- חולין בולעני שאינו יודע שובע . שיריך יפים. אקפוץ לסטימצקי לקנות . אם אתה נוסע- נסיעה טובה ואם חזרת- ברוך הנמצא.

    • נסיעה טובה!

    • תודה חנה, אכן מרגיש מיילד, נוסע במוצאי יום העצמאות מהטבע אל התפוח הגדול, מקווה ששפעת החזירים לא תשבש את הנסיעה. ואשמח לשמוע את התרשמותך מהספר כולו
      להתראות

  2. טובה גרטנר

    היי מושילה
    זה מרגש ליראות את התמונות עם השירים
    זה מעצים את המרחקים הנפשיים בתוכך
    מתרגשת מהספר
    להתראות טובה

    • היי טובתי תודה לך, יפה ששמת לב על המרחקים הנפשיים שבנפשי תגובותייך תמיד מצמצמות מרחקים אלה:)

  3. איריס קובליו

    מוישלה, השירם נפלאים, אתה יודע, אך אני דווקא רוצה להתייחס לשני הצילומים הכביכול מנוגדים.
    שני הצילומים סמוקים. בשניהם אור בין הערביים צובע את מה שעינינו רואות, או כמופע טבע (שדה) או כמופע אורבני (מגדלי מתכת). מים, שמים ואור מאדים אינם מבדילים בין עץ, לשיבולת, לבטון, לכביש, לשביל, לברזל, לפרח. על כולם נחה רוח אחת, מנחמת של סוף יום. אלו אנחנו הבוחרים להגדיר, להבדיל, לפרש, להימשך או להידחות. חיינו מורכבים מניגודים ויפה שהבאת את שני ניגודים אלו בפוסט אחד, שני שירים, שלאחד הלב יוצא ולשני הלב מתכנס, שני צילומים, שבאחד הנשמה רוצה לפרוש כנפיה ובשני אפשר שמישהו יגיד: אבל אין כאן נשמה. אז מהי נשמה? גם כשהיא כביכול איננה- היא ישנה:)

    • תודה איריס על תגובתך המושקעת, העין האמנותית שלך קלטה נפלא את הדקיות שבתמונות והזיקה לשירים. ואת צודקת בשני השירים יש נשמה ועוד איזה, היא אולי מוסתרת אבל קולה יוצא מסוף העולם ועד סופו

  4. משה משה. הארץ הרחוקה אמריקה מוכרת ןמנוכרת.
    גרתי שם במדינת ניו יורק במשך שנה וחצי
    בנוסף לחודשיים בכל פעם של טיולים נוספים
    בחוף המערבי בחוף המזרחי ובמדינות המרכז.
    הכל נראה יפה וגם טוב רע ומכוער כמו במערבון
    הכרתי אנשים ראיתי נופים אבל חשתי זרות ועלבון
    כל כך הרבה עושר אך גם כל כך הרבה עוני.
    "קול המון אל פתחי תחתית" הרכבת בולעת אנשים
    "הכל דחוף ונמהר"סחרחורת קצב החיים במנהטן
    "בוער ומוזל" חטוף ואכול כל עוד אתה יכול
    כתייר אפשר להנות כי אין מחויבות ושייכות
    אך כתושב אתה נשאב למערבולת הצרכנות האגרסיבית
    לא שתל אביב לא הפכה לכמו ניו יורק במובנים מסוימים, אבל מראה מקום הוא גם מקום בלב.
    ופה ללא ציניות, אכפת לי מכל מה שקורה,
    אני מטורפת מאהבה על המדינה המשוגעת שלנו.

    • מיכל, מיכל, תגובותייך הן פרשנות ומבע אישי שכולו עונג ספרותי ואנושי, ניכרת אהבת השירה והספרות אצלך שלא לדבר על הפטריוטיות. גם ההבחנות שלך על מקורות ההשראה שלי מדויקות, והמדרש על התר-מיל(ה)
      נפלא, תודה לך מקרב לב

      • תודה על המחמאות, לכבוד הוא לי מפי מרצהיחודי לספרות באורנים שם למדתי לפני …שנים אצל
        לאה הדומי יוסי מילמן ונתן יונתןז"ל ,גד אופז שרגא בר סלע חיים ליכט ומוקי צור יובל דרור
        דן אוריין ועוד
        עד היום אורנים בשבילי הוא מקום שכף לנשום בו
        השנה אני מגיעה לשיעורים במדרשה.
        ברוך שובך לארץ המבטיחה שלא תמיד מקיימת..

        • משה והסנה
          הסנה בוער באש ארצישראלית
          תמיד מבעירים פה
          לא מבהירים
          לא מבארים
          כך משתקפים אדמה ואדם במראה של המקום.
          בין אדם למקום.
          בין אדם לאדם.

  5. יום עצמאות שמח.
    הלכת בשדות בשיר "פקיעה"
    וזה כמובן מתכתב עם האתוס
    של משה (שמיר) "הוא הלך בשדות".
    "מפה לשם מעבר לים" מזכיר את ביאליק השואל
    ב"מעבר לים",התדעו ציפורים הדרך לשם?
    לאיי הזהב ששכח מה שמם.
    ציפורי השיר נמצאות אצלנו בראש ובלב
    ואינן תלויות מקום או זמן, אלא משתלבות בהם.אתה חותר ושב לאור אל חלום ישן.
    רק בעברית אפשר לנדוד עם תרמיל שהוא תר-מיל
    כלומר תר מחפש אחר המילים בחיפוש עצמי.
    שתהנה מטיול טוב ושיבה ברוכה הביתה.

  6. שובה לב! הקונטרסט, השירים, הכל!

    השיר הראשון מדבר אלי במיוחד. יום וערב אני מודה לאל שלא אילצני להתברגן.

  7. שירים יפהפיים, מוישלה, הראשון במיוחד בעיני. דימויים חיים וכואבים, יפים כל כך, מדמה אנימציה מעוצבת ונפלאה. השיר מעלה בדעתי את ציורי הדמויות המורכבות מירקות פירות וציפורים. מתחברת מאוד אל הצורך ללכת, ללכת ל
    נסיעה טובה מוישלה, הרבה הצלחה עם ספרך.

  8. מוישלה, ראשית הספר נפלא, אני קראת בו שוב ושוב ושני השירים האלו מביאים נוף שונה, אבל דומה במהות ההתבוננות הנדידה הפנימית, בעיני שני צדדים שלך, בפשוט שדות ובנינים בעמוק אני צריכה לכתוב מאמר, אבל אתה מבין, ונסיעה טוב, השדות נפרשים לאורך ומחכים לעיני המשורר שלך שיצמיחו מילים!גם ניו יורק

    • תודה חני, שמח שיש לו קוראים כמוך,
      מישהו פעם אמר לי שלא מספיק שספר יהיה טוב, הוא זקוק גם לקוראים טובים.
      את כותבת עליו מאמר?:)
      והדרך עודנה נפקחת לאורך-גם ניו יורק

    • בדקתי שאני לא טועה..חני לבנה זמרת ישראלית..
      חיפשתי משהו לגבי גד אופז..שקיבל לידיים קיבוץ..כמו גם כמוני ואשתי היפה…וכמו כולנו..שנטשנו את הנכס.
      כמו גם שותפו ל'שיח לוחמים', ידידי שמעבר לואדי יעלים..עמוס עוז.
      כל זה לא שייך לך כמובן.
      אבל יען שקיבלתי קישור לחני לבנה..דרך מוישלה..שאני לא מכיר ובפעם הראשונה אני שומע עליו ונתקל בשמו.
      אז חני.מה שרציתי לאמר לך
      הוא זה הוא זה..
      בכל בוקר כשאני הולך למצפה אל מול מואב של יגאל תומרקין ולפסל של יעקב דורצ'ין..מול ראש זהר..[ומול השמש.]
      אני שומע שירים שלך.
      ורק מקוה..שזו את ושאני לא כותב
      למישהי אחרת..
      מה שקרה לי עם ליאורה..אבל היא מסיפור אחר.ירושלמי.

      עמיקם בריל. ערד.

      • משה יצחקי

        לעמי בריל,
        אני חייב להודות שיחד עם האלמנט ההזוי שבה, יש בה משהו מוכר גם בדמויות שציינת וגם באירוע מכונן בהוויה הישראלית כמו 'שיח לוחמים'. אבל נדמה לי שטעית בכל זאת. חני מהבלוג כאן אינה זמרת, אלא כותבת ומספרת נפלאה עם נשמה גדולה, אני יודע שכמה משיריה הולחנו, אבל זמרת??? חני השמיעי קול:)))

  9. שירים יפים מוישלה. גם הצילומים מלאיי רגש. הטבע מלא ברגשות שלנו ומספק חומרים בשפע. גם אורבני.
    בהצלחה בדרכים ומטרות.

    • תודה גרא, אכן הטבע מספק בשפע וממלא את הרגש, גם נוף אורבני בדרכו שלו, מקווה שניו יורק תאיר את פניה

  10. מוישלה, מזל טוב לספר החדש ונסיעה מעשירה וטובה !
    אני בטוח שגם בניו יורק תלך בשדות, עוטה את תמונת נוף נפשך הנפרש פה ביופיו בשני השירים ובשני התצלומים, על דרך התיאור ותשלילו. אדם שצומחת לו "בְּצַד יָמִין אוֹ שְׂמֹאל, צִפּוֹר אוֹ שׁוֹשַׁנָּה שֶׁמְּנַסָּה לָעוּף" אינו צריך לחשוש פן יילכד ב"רשתות צעקה האחרונה". שקט עובר מן הדובר בשירים האלה, גם מבעד לרעש המתואר.

    • תודה אמיר, שמח שהבחנת בשקט העובר מבעד לרעש, והדיאלוג שלי עם ניו יורק דיאלקטי מורכב וסוער ושדותיה הסמויים והגלויים פותחים כל פעם עוד תלם ונפשי אכן נענית

  11. מוישהלה גומעת טיפין טיפין את ספרך המרגש, יפים שיריך ומלאים הפתעות כשקיות של יום הולדת , רואה את העולם ואת צבעיו דרך עינייך והוא עשיר ומורכב
    ויפים שירייך כאן שלוקחים אותנו לשם יחד אתך : מן הטבע אל העיר
    מאחלת לך נסיעה טובה ומעשירה
    דרך צלחה

  12. מוישלה, כיף לך שאתה נוסע.
    אני קוראת בספרך ומתענגת.
    חזור עם חוויות ושירים חדשים.

    • תודה תמי, שמח על העונג בקריאה, אשתדל לחזור:) ושירים חדשים אני מניח שיהיו גם חוויות להתראות

  13. חגית גרוסמן

    מזל טוב משה, השירים נפלאים והשדה מעורר געגוע.

    • תודה חגית, שמח שאהבת, והשדה מעורר געגועים גם כשהוא קרוב.
      מברוק על הפירגון שזכית לו במוסף הארץ

  14. נסיעה טובה, מוישלה, באביב טוב לעוף צפונה.

  15. שירים יפים מאוד. הצמיחות שצומחות בך בשדות נהדרות!
    לא כל כך אהבתי את ניו יורק בגלל
    "אַרְבֶּה אֲנָשִׁים פּוֹשְׁטִים מִכָּל וּלְכָל עֵבֶר"

    • תודה לוסי, הצמיחות יפות אבל לפעמים הפקיעות כואבות, כאב אהבה ויופי משולבים נכון?
      וניו יורק – למדתי לאהוב אותה על אף הארבה

  16. מירי פליישר

    שירים מצויינים משה זאת אומרת מוישלה
    אוהבת אותם
    נסיעה טובה

  17. הי משה, נהניתי לקרוא על ההליכה בשדה הטבע ובשדה האנשים, ומהתמונות בצבעי החלום, שלכל אלה משותף בעיניי הגירוי לנדודים, במיוחד אצל הקשתים שאם אני זוכרת נכון אז אתה קשת גם כן.
    היצר הזה, שהיטבת לתאר איך הוא גדל בפנים ופורץ החוצה, שעולה בדיוק בשני המצבים הללו. בטיול בשדה, עולה הכמיהה לגמיעת המרחב למרחקים ארוכים, ובין ההמון זה נובע מתחושת המחנק ושוב פורץ לגרון ורוצה לצעוק תנו לי אוויר ומרחב… ואם אני פה בטיול, אז תנו לי בייגל.
    פשוט מכירה את המקומות שבמראה המקום שבשיריך, ואוהבת את שציטטת מתוכם.

    • משה יצחקי

      הי סיגל, בדרך מקרה איזו תגובה קצת הזויה שקיבלתי, חזרתי לפוסט הזה וראיתי את תגובתך שכרגיל שכמו תמיד מצליחה לעורר בי חיוך, שיש בה תמיד איזה ערך מוסף של קשתים. ניכרת אהבת המקום בדברייך. תודה אני מקווה שלא חל על תגובה זו חוק ההתיישנות:)

  18. איך שאתה הולך בשדה (מול תבור, למשל) נכתבות שורות זרועות דגן מדויקות להפליא.

    חזור מניו יורק עם שיר בלב ובכיסים,
    (וסַפֵּר איך פיהקת באולם הכנסים).

    :-)))

    • משה יצחקי

      אז חזרתי מניו יורק שחר מריו, מזמן, מזמן ורצה לנסוע שוב, אתה מבין שרק עכשיו ראיתי את תגובתך בפוסט הזה ועם האנכרוניזם הסליחה וזרעתי דגן גם בניו יורק וענן ונשיאים ורוח, וכבר קיץ וגשם אין. ולהפתעתי לא פיהקתי היה מרתק. ויהיה המשך בשנה הבאה בפראג הבנויה. תודה

  19. תמי כץ לוריא

    משה
    כל כך מלא אוירה של מקום. ישראל- כאן, מלא ניחוחות וזכרונות וגעגועים וכאב. שם- ניו יורק- כל כך אורבני וגדול ומנוכר. ואיך שאנו, היהודים, נדים בין המקומות שלנו ואלו שלא, ולפעמים קשה לנו למצוא את המקום, למרות שאנו יודעים בדיוק מהו והיכן הוא חקוק בנו. את כל זה דיברו אלי השירים שלך המדהימים.
    נסיעה טובה.

    • משה יצחקי

      תמי, גם אם באיחור רב כל כך ומאחר וחזרתי לפוסט הזה בדרך מקרה וראיתי את תגובתך, איני יכול שלא להביע את תודתי והתרגשותי על כי הצלחת כל כך יפה לגעת בנקודה הפנימית ממנה נבע השיר

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי