בננות - בלוגים / משה יצחקי / אורח: ב.ל. גרייבנס, מ. חולם את קפקא, תיק בלתי מפוענח
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

אורח: ב.ל. גרייבנס, מ. חולם את קפקא, תיק בלתי מפוענח

 

 

ב.ל. גרייבנס 

 מ. חולם את קפקא – תיק מס' 515472 20052009
 
 
זה היה באוגוסט 2008 , ישבתי לכתוב על שלושה מפגשים שקראתי להם: 'לעזאזל השיר והיופי הזה.'   
בשירים מתוארים מפגשים עם מקבץ נדבות, עם אדם שנקלע למצוקה נפשית, וביטוי מחאתי לנוכח מעשה איוולת, אטימות וחוסר אחריות של הביטוח הלאומי. חשבתי, אולי,  השירים יכולים לבטא ולפרוק ולו במעט את תחושת הכעס, התסכול, לנוכח מציאות בה אבדו הערבות, הסולידריות וכיפת ברזל חברתית, הגנה שזכאי לה כל אזרח שומר חוק המשלם את מיסיו, כנגד מנגנונים בהם הוא הופך לתיק למספר, לשקוף ובלתי נראה ונחשב, לחסר אונים מול גלגלי החוק, הרשות והממסד הטוחנים אותו עד דק, בשעה שמלכתחילה נועדו לשרתו, לסייע לו בשעת דחק ומצוקה.
שוב טעיתי, השירים עוררו פה ושם הד קלוש, דיון על טיבם כשירים, זכו פה ושם לתגובה תומכת ומבינה. כמעט נואשתי עד שמצאתי סיפור זה שגרם לי עונג גדול, ואותו אני רוצה להביאו ככתבו ולשונו.
 
הגיבור או האנטי גיבור של הסיפור שלהלן, אינו נואש עד כדי לממש את מסקנתו של קאמי לנוכח תעייתו במסדרונות ומבוכי הקיום, לנוכח האבסורד. אדם זה שנקרא לו מעתה מ. הוא אדם מן היישוב, גובה 1.80 שוקל בסביבות 84 ק"ג , מבנה גופו לא רע לגילו, מראה פניו, תלוי מתי, לבוש לאחרונה בג'ינס וטי שירט שחור, נראה לאחרונה עובד לפרנסתו כמורה במוסד להשכלה גבוהה ומכשיר את מורי העתיד. מאחר ותלוש המשכורת הנספח למקצוע שבחר מתוך תחושת שליחות, מציב אותו כאיש ה429,712,644 העשיר ביותר בעולם, וגם עם משכורת נוספת, אשר מקדמת אותו לעשירון העליון בעוד ב200,000,000 מקומות, מ. נזקק לעוד חלטורות כדי לסיים את החודש. האתר שם בדק מ. את מיקומו ברשימה, בישר לו שמצבו מצוין. יש הרבה, הרבה יותר עניים ממנו, תרומות יתקבלו בברכה, היה כתוב בתחתית הדף.
בדרך כלל  מ. שמח בחלקו, על אף מבטו האופסימיסטי, דיכאון קל מדי פעם, תחושת קבס לנוכח התפרקויות של חלומות שטווה בצעירותו, תהליכי בלייה, נפשו היא כשל ילד, חולמת, תמימה, מחפשת, יוצרת, מתפעמת עדיין, כדברי המשורר, מרגע נושן של הולדת, מנוף, מאנשים, מחובר לצד הנשי שלו, יכול בו זמנית לעשות כמה דברים, אבל שוכח היכן הניח לפני רגע את משקפיו, מפתחות של המכונית, האם כיבה את הגז והחשמל לפני שיצא מביתו לעוד יום. אפשר לומר שמ. הוא אדם כמעט מאושר. משלם את מיסיו בזמן, עושה ביטוח חיים למקרה של מוות, נכות שריפה תאונה ורעידת אדמה, משקה את העציצים והגינה בזמן, בקיצור כאמור, כמעט מאושר.
יום אחד בשנת 2005 נפגע מ. בתאונת עבודה. גוף זר, מתכתי , חדר לאצבע האמה שלו בכף יד ימין ופגע לצמיתות בעצב. אצבעו יכולה עכשיו לחוש בתנועת כנפי פרפר בסין ובצונאמי מתקרב לחופי יפן, בטיסות או בירידה לגובה ים המלח, אצבעו משדרת מצוקה בגלל שינויי לחץ, היא יודעת ראשונה על עוד הפגנה חרדית בירושלים, ובתנועות וולקניות על הרי געש כבויים, למשל ברמת הגולן.
אצבעו של מ. חיה את חייה, לפעמים מנותקת מגופה, ולפעמים היא כולה גוף ונפש, מתייסרת ודואבת. לאחר ניתוח שעבר בעקבות מעבר אצבעו במשך כמעט שנה תחת קרני X לוהטות, מכשיר על קולי, סריקה ממחושבת וגולת הכותרת מנהרת זמן הקרויה Am aRe I ?  ובקיצור M.R.I   הגיע מ. לבניין הביטוח הלאומי בעיר המחוז ע.  לוועדה רפואית.
זה היה ביום שבו התקבצו כ40 נפגעי עבודה וישבו מול שלוש דלתות, שמאחורי כל אחת מהן ישבו רופא ופקידת נפגעי עבודה.
בוועדה של מ.  ישב ד"ר ט. שאמר: נדמה לי שאני מכיר אותך, וביקש הצהרה שאין קשר בין היכרותם למקרה האצבע. הנ"ל קבע שיש להכיר באצבעו של מ. כנפגעת עבודה ולזכות אותה בחמישה אחוזי נכות.
לאחר תקופת מה זומנה האצבע לוועדה רפואית נוספת, הרופא היה קשיש חביב, וניכר עליו שיותר מכל היה רוצה לנמנם את שנת אחר הצהריים שלו. תוך כדי תיאור מצבה ותלונתה של אצבעו של מ.  ההולכת ומתפרקת לה משליטת מוחו עליה, נעצמו עיניו של הרופא וראשו נשמט על כתפי הפקידה, שלא הפריעה לו והמשיכה לכתוב ולשרבט ובכובד ראש ולפשפש במסמכים. לפתע ננער הרופא כארי, אמר: תודה, נשלח לך הודעה . לאחר זמן מה קיבל מ.  מכתב ובו החלטה שהאצבע הקרויה אמה, אינה זכאית ולו לאחוז נכות אחד. אצבע לא ויתרה ואילצה את מ. לערער לוועדה רפואית גבוהה. הוא נסע עמה לעיר הגדולה ח. אשר לחוף ימים תשכון. שם בבניין דמוי טיל או קובה עיראקית ישב מ. ואצבעו מונחת לפני כשלושה רופאים שהחליטו לאחר התייעצויות ארוכות כי הוועדה הרפואית הקודמת שגתה וביטלה את קביעתה, ושלחה את מ. ואצבעו בחזרה לעיר המחוז ע. לוועדה רפואית שתקבע סופית את אחוזי הנכות. תשוש מעט, אך זקוף, מחייך ובאצבע שמוטה ומשולשת עבר מ. את שני הזקיפים בפתח בניין הביטוח הלאומי ונכנס לישיבת הוועדה האחרונה בה ישב שוב ד"ר ט. ששוב אמר, אם היית אצלי באופן פרטי בעניין האצבע, אני חייב לפסול את עצמי. לא ד"ר, אמר לו מ., הייתי אצלך בעניין הברך ורצועותיה, אתה הוא זה שהמלצת בבית החולים לעשות לי ניתוח להוציא את הגוף הזר, ולאחר הניתוח התייעץ אתך המומחה לכף יד שנואש גם הוא מלמצוא פתרון לעצב הפגוע. נודיע לך את החלטתנו, אמר ולא הוסיף . בחודש אוקטובר 2006 הגיע מכתב מהביטוח הלאומי, ביד שמאל ובאצבע ימין נרגזת, פתח מ. את המכתב. הועדה קבעה לך חמישה אחוזי נכות לצמיתות. בהתאם לכך יועבר סכום חד פעמי לחשבונך, הסכום הוא 23,900 . הסכום הזה לא הועבר ומ. החל לחשוש. האצבע רטנה ושלחה גלי כאב משופדים למוח, היא ניתקה עצמה, נכנסה מתחת לשמיכה ולא הייתה מוכנה לדבר יותר עם מ. אני יודע, התכופף מ. מתחת למיטה, ולפני הספיק ללטף אותו היא ננעצה בבטנו, אחר כך עברה לאחוריו וביקשה לבחון את גודל הערמונית, מ. נחלץ ולכד אותה, החזירה למקומה וכדי לא להרגיזה יתר על המידה, ליטף אותה בעדינות ואמר, אני יודע  את חושבת שמגיע לך יותר, אבל תודי שקיבלת גם את זה, היא התקפלה בעלבון צורב ושלחה עוד שלושה זרמים מרידיאניים מצמררים כדי לרמוז מי קובע כאן בענייני פיצוי, כאב ומורת רוח. חודש לאחר מכן, נובמבר 2006 הגיעה שוב מכתב מהביטוח הלאומי, מה עכשיו, חשב מ. הוא פתח ואורו עיניו. צדקת אצבע, הגיעה לך יותר, לחש לה מ. בחיבה ואף נישקה בזהירות. במכתב היה כתוב: לאחר חישוב נוסף מצאנו שהנך זכאי ל10 אחוזי נכות לצמיתות, סכום בגובה של 46,000 יישלח בימים הקרובים לחשבונך. אצבע לא נרגעה והמשיכה לכאוב, הסכום הועבר, כיסה את הגירעון בחשבון, והספיק לעוד נופשון משפחתי קצר בתורכיה. במשך כשלושה או ארבעה חודשים עבר מ. להיות האיש ה378,967,453 העשיר ביותר בעולם.   כך חלפו הימים, מ. חזר לשגרה, הופיע בשלוש הצגות תיאטרון, הוציא ספר שירה, הרגיש שנפשו מתמלאת באהבה לעולם, פה ושם נפילות קטנות, לפעמים מצב הרוח לא משופר, גירעון תופח, באופק יש קידום דרגה, שנת שבתון, מפגשים יצירתיים ממלאים לב ונפש, אך אצבע עדיין בשלה מרגישה כל ניע אוויר, כואבת ורוטנת: בגלל שאני אצבע לא התייחסו אלי ברצינות. אבל מ. הרגיש בשנה האחרונה בסוג של התעלות, באיזה יסודות מטאפיסיים המשפיעים מטובם עליו, גם אם הוא חופף שערות, חותך סלט, מלטף בתשע אצבעות, לומד להשתמש יותר ויותר באצבעות יד שמאל לצרכים שלא זה המקום לפרטם,  דבר המרגיז יותר את אצבע האמה ביד ימינו. והנה בחודש יוני שנת 2006 בין דברי הדואר הוא מוצא מעטפה של הביטוח הלאומי: אדון יקר, בבדיקה שערכנו מצאנו שאחוז הנכות הקבוע שלך הוא חמישה אחוז, על כן עליך להחזיר לנו את החוב בסך 24000 ₪ .
 
מה, נזדעק מ. שנתיים לאחר שקיבל את הכסף, הם טוענים שאני חייב להם, הרי הם עצמם קבעו את גובה הסכום ואחוזי הנכות. בשיחה עם פקידת נפגעים ולאחר בירורים נאמר לו: סליחה טעינו, טועים, לא ראית באותיות הקטנות שכתוב ט.ל.ח?  והטעות עליך וחרא בידיך. אצבע שלחה עוד גל כאב לאידו של מ. שלא ויתר ופנה לועדת ערעורים שדיוניה נמשכו כשנה עד חודש יולי 2009 ובמכתב שנשלח נכתב: ועדת ערעורים דחתה את בקשתך לביטול החוב, סור בהקדם למשרדינו להסדרת החזר החוב. באצבע רועדת מכעס שלח עוד מכתב ובו הוא מבקש שיפרשו לו את החוב לפחות ל36 תשלומים, הוא ייקח הלוואה, יפסיק לאכול אורגני, ייתן צדקה, יחזור בתשובה, רק שיפרשו לו את החוב. התשובה שקיבל: 24 תשלומים לא יותר! מ. איבד את ההכרה, אצבע האמה התלבטה אם להזעיק עזרה, בסופו של דבר גברה האצבע המורה והקלידה מכתב ובו פרשה את מצוקתה של חברתה האמה, ושל בעליה מ. שמוחו הפך לסיר פופקורן שמחשבות מתפצפצות בתוכו ברעש אדיר, הוא חשב אפילו להזמין את רסקוליניקוב למשימת חיסול חשבונות ואת בידרמן והמציתים אך למרבה המזל או הצער התקשרו אליו  מגלי צה"ל, אביב לביא ואסף ליברמן ואמרו  לו: יהיה בסדר, את תגובתם של אורלי פדרבוש וילנאי וגיא מרוז לא ניתן היה להשיג. 
שמת לב לוחשת האצבע ברשעות למ. המעולף מחום שגם הבנק שעזבת נקרא לאומי.
 
 
  
הסיפור ברובו הוא אמת לאמיתה וכל דמיון בין הדמויות בסיפור לבין המציאות אינו מקרי

נ.ב. ביום חמישי עלה מ. לשידור בתכנית 'יהיה בסדר' בגלי צה"ל, ברבע האחרון של הרצועה ניתן לשמוע את קולו של מ.

glz.msn.co.il/pop_video.aspx

 

 

18 תגובות

  1. משה יצחקי

    הסיפור המוצג לעיל הוא ברובו אמת לאמיתה, כל דמיון בין הדמויות בסיפור לבין המציאות אינו מקרי.
    אפשר לקרוא את הסיפור כהד לפרשת השבוע שלי.
    נ.ב. ביום חמישי עלה מ. לשידור בתכנית 'יהיה בסדר' בגלי צה"ל, ברבע האחרון של הרצועה ניתן לשמוע את קולו של מ.
    להאזנתכם ולהנאתכם
    שבת שלום לכם ורק בריאות
    http://glz.msn.co.il/pop_video.aspx?newsid=25218

  2. נעמי לויצקי

    מ. יקירי, הצחקת אותי לקראת שבת. איזה אחלה טקסט משעשע כתבת לנו ביחד עם אצבע ואני אפילו לא ידעתי שאתה כזה סטיריקון.
    אגב, קסקט מגניב. הוא מעניק לך אאורה צרפתית משהו-:)

    • נעמי יקירתי, אני כל כך שמח שהצלחתי להצחיק אותך. וידוע לי שלא פשוט להצחיק בכלל ואותך בפרט עם טקסט. אחלה תגובה כתבת, ואם אי אפשר לנסוע לפריז, לפחות שתבוא אצלי אאורה:)

  3. בניין "הטיל" חטף טיל…
    לביטוח הלאומי שלום.

  4. רונית בר-לביא

    סיפור קפקאי משובח, יש גם מוטיבים מילכוד22'מים.

    מאד מאד אופייני לביטוח לאומי, שלא נזדקק להם, אבל הספיק לי כמובטלת ואחר כך כעוסקת פטורה כאילו (אבל לא פטורה מעשרות מכתבים בשנה מביטוח לאומי, מס הכנסה ומע"מ, עשרות טלפונים פניות למדור פניות לציבור וכולי).

    הם הגוף הכי לא יעיל במדינה הזו.
    הרבה הרבה יותר ממס הכנסה, הכי מבולגנים שיש, הכי קפקאיים, הכי פרימיטיביים, הכי בלתי נגישים והכי מגעילים כלפי האזרח שיש. אין ויכוח.

    והעיקר שיהיה לבריאות לאצבע הדעתנית ולך.

    ושים עליהם אצבע משולשת.

    • היי רונית, תודה. וכשהאצבע מצליחה להזדקף היא בהחלט שמה עליהם משולש
      וללא ספק את המחמאות שנתת להם עוד הם זכו ביושר

  5. 'מסתבר כי מישהו הוציא דיבה רעה על יוסף ק', כי יום אחד, בבוקר, נאסר על לא עוול בכפו…
    שומר הפתח רואה כי האיש עוד מעט ואיננו, וכדי שהדברים ייקלטו עוד בחוש שמיעתו הגווע הוא מרעים עליו בקולו: כאן איש לא יכול לקבל את רשות הכניסה כי השער הזה רק לך נועד. עוד מעט ואני הולך וסוגר אותו'.

  6. חני ליבנה

    למוישלה למ. ולאצבע, כמו תמיד כשאני קוראת או רואה עוול או טמטום רשמי אני מתפוצצת, היטבת לתאר ואני מאחלת לאצבע מעט שקט ולמ. לנצח את מצעד האיוולת. זה אפשרי?

    • תודה חני, אם תקשיבי (לא הכרחי) לסיום רצועת השידור בגלי צה"ל: יהיה בסדר תמצאי את התשובה בשאלת הניצחון על האיוולת. בגדול אין לנו סיכוי כנראה, אבל אני מודה שיש הנאה גם כשגמד כמוני מצליח לדקור את גוליבר.

  7. איריס קובליו

    הסיפור הקפקאי הזה הזכיר לי פסל מדהים של קפקא-מקק שנמצא בפראג. ראית אותו?
    http://image30.webshots.com/30/1/98/70/317519870bqLTwi_fs.jpg
    (ואם זה לא היה מזכיר אומנות אז אפשר היה לבכות..)

    • תודה איריס על הקישור לפסל, אגב בהקשר של הסיפור הייתי מציב את הענק ללא הראש והידיים על דמות האיש הקטן זה משקף נכון יותר את תחושת המקקיות שלי לנוכח המפלצת הזו. ואני מקווה שזה מצחיק ולא רק גורם לבכי, כי צחוק זה דבר רציני מאד:)

  8. משעשע, מקומם, דבר אל הקירות והשתגע.
    והרי הודעה: מ' התקבל לצבאו של בר כוכבא, שמבחן הגבורה שלו כלל הוצאת אצבע אישית מכלל פעולה בהינף אחד (עד שרבי עקיבא עצר את השגעון והאשים את בר כוכבא בהטלת מום בעם ישראל).

    • משה יצחקי

      תודה לבנה ביידיש אומרים דבר אל המנורה. ובעניין בר כוכבא נראה לי שאת בכיוון של כתיבת סאטירה חדשה, אני רק מקווה שאצבעו של מ. לא תגרום למפולת של הלאום והאומה כי על אף הכל אצבע היא לא רק לעומתית היא גם לאו-מית

      • סיפור עם עוקץ סאטירי מזכיר גם את גוגול בפרסוניפיקציה של האצבע ההופכת לאצבע מאשימה כנגד עוולות הביורוקרטיה. כתוב יפה ,מוישל'ה, ובכשרון. שבוע טוב

        • חנה, את נשמה. קודם כל כי לא נבהלת מאורכו של הסיפור המוזר הזה של גרייבנס המספר את סיפורו של מ. הנע בין ריאליה לפנטסיה. אני שמח שחשת באיכותו הספרותית עליה שמת את האצבע:)
          ובהחלט, חוטמך חש נכון, גוגול היה לי מקור השראה. תודה מאד ושבוע טוב גם לך.

  9. תַּלְמָה פרויד

    סיפור מצחיק-עצוב, משה וכתוב משעשע. מאחלת לאצבע החלמה מהירה ושלווה לבעליה.
    ולמשימת חיסול לא צריך לרוץ עד רסקולניקוב, אפשר להביא מנתניה. יותר קרוב. :)

השאר תגובה ל מוישלה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי