בננות - בלוגים / משה יצחקי / הציפור, בהשראת This little bird של מריאן פיית'פול
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

הציפור, בהשראת This little bird של מריאן פיית'פול

 

השיר נכתב בהשראת  הביצוע הנהדר של מריאן פיית'פול הנפלאה לשיר:
  This little bird  

הציפור

 
 
צִפּוֹר קְטַנָּה בְּרוּחַ 
מִתְעוֹפֶפֶת לְלֹא מַעֲצוֹר,
מִישֶׁהוּ הִשְׁאִיר פָּתוּחַ  
חַלּוֹן רָקִיעַ, סֶדֶק דְּרוֹר
 
אֵי שָׁם צִפּוֹר קְטַנָּה בָּרוּחַ
מִשָּׁמַיִם לֹא תַּבִּיט אָחוֹר
מִשָּׁם כְּבָר לֹא תֵּרֵד לָנוּחַ,
תִּסְתַּחְרֵר עַל קֶרֶן אוֹר
 
כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ עָפָה הַצִּפּוֹר
גּוּפָהּ הַקָּט שִׁכּוֹר בָּרוּחַ,
נוֹצוֹתֶיהָ אֲסוּפוֹת עוֹד לְאָחוֹר
הִיא עַצְמָהּ כְּבָר קֶרֶן אוֹר
 
וּכְשֶׁרַגְלֶיהָ יִפְגְּשׁוּ בָּאֲדָמָה, לְפֶתַע,
אָז נֵדַע כִּי קַלּוּ לָהּ שָׁמַיִם, וּנְהָרוֹת
יִשְּׂאוּ קוֹלָם: "הַצִּפּוֹר שֶׁלָּנוּ מֵתָה".

www.youtube.com/watch

 

17 תגובות

  1. זה לגמרי מקסים ומעופף מוישלה.
    רק הבית האחרון מסתרבל עם הנהרות והמטריקה. אמנם היא נופלת, אבל הרי זו ציפור וגאולה. אולי כדאי לחשוב אותו שוב.

    • מסכימה לגמרי עם אמיר
      הבית האחרון מכה בבטן

      • תודה על התגובה האלמונית, מכה בבטן זה טוב או לא טוב מבחינתך כקורא/ת?
        נדמה לי שאמיר התכוון שהבית הזה פחות טוב מקודמיו

    • תודה אמיר על תגובתך והערתך, אני מודע, לסרבולו של הבית האחרון, התלבטתי רבות אם נכון לקלקל אתו את השורה, הרתמוס והמטריקה. הגעתי למסקנה שהצרימה הזו נכונה, ואם זו האפשרות היחידה לתאר את הנפילה. אשמח לשמוע רעיונות. השיר הזה כבר פורסם בספר ובכל זאת מעניין אותי איזה סיום היית נותן

  2. מוישלה, אני מאוד אוהבת את מריאן וגם את השיר הזה.
    הרעיון של חלון פתוח ברקיע, הציפור שהפכה לקרן אור, נוסקת ברוח.
    בבית האחרון גם אני מרגישה שיש תחושה של התרסקות בגלל עומס מילים.
    זה שיר כל כך יפה ומרגש.

    • תודה תמי, אני רק לא מבין למה את מתכוונת שיש תחושה של התרסקות בגלל עודף מילים. מה מתרסק? השיר או הציפור? אם השיר, אזי ראי תגובתי לאמיר, אם הציפור אז בדיוק זה מה שקורה לציפור, האם ניתן היה לתאר את ההתרסקות באופן אחר ריתמי ומתנגן כמו הבתים הקודמים? לא יודע.
      שמח שיש לי שותפים לאהבת מריאן:)

      • מוישלה, לצערי השיר מתרסק וחבל הוא כל כך יפה.
        אל תכעס עלי שאני מנסה להתמודד עם שירך. בשבילי זה תרגיל חשוב ומקווה שלא יתפרש כיומרה.

        "וּכְשֶׁרַגְלֶיהָ יִפְגְּשׁוּ בָּאֲדָמָה,
        נְהָרוֹת יִשְּׂאוּ קוֹלָם בִּנהִי –
        "הַצִּפּוֹר שֶׁלָּנוּ מֵתָה".

        מה דעתך?

        • תודה תמי על הצעתך, אבל אני מעדיף בכל זאת את גרסתי, להוסיף נהי, זה לא לסמוך על הקורא, הרי ברור שהקריאה 'הציפור שלנו מתה' היא לא קריאת שמחה. אני חושב שיש מידה של הגזמה להגיד שהשיר מתרסק בגלל 'קלו לה שמים', אבל אם התרסקות אני מעדיף אותה בניסוח שלי

          • מוישלה אתה יותר מצודק. שניות לאחר ששחררתי את התגובה הצטערתי על כך מאוד, למרות שאתה הזמנת להציע הצעות.
            אני בטוחה שאתה יודע יותר ממני מה טוב לציפור.

  3. אוהבת את הגוף הקטן השיכור ברוח, לא את הסוף, ומרגישה כמוה מההתחלה ועד לפני הסוף. אתמול ראיתי סרט דוקומנטרי מאלף ומרגש על חייהם של פינגווינים וציפורים (שלגית הקוטב, החמסן, ואחרים )בקוטב, שירך התחבר לי יפה עם נושא ההתמודדות, החתירה, המאבק, חוסר אונים מחד מול תעצומות נפש, היומיום הקטן מול היומיום הגדול.

    • תודה לבנה, מרגש לשמוע שהרגשת כמו הציפור בשיר, ובאשר לסוף, הלוואי ויכולתי להשאירה כך נוסקת, שיכורה, נאבקת, אבל כוח הכבידה, הגורל. נדמה לי שלא יכולתי למנוע את נפילתה, כמו שדדלוס לא יכול היה למנוע את נפילת איקרוס.

  4. עדין, מקסים ומרגש.

  5. עדין ועצוב מוישלה, אני מכירה כמה צפורים כאלו, ותודה על השיר של מריאן מקסים, כל דמותה

    • תודה חני, ומריאן, אחח, לו הייתי ציפור הייתי עכשיו פורש כנף נוסק ועף אליה
      ולא אכפת לי להתרסק בזרועותיה:))

  6. איריס קובליו

    הסתחררתי עם הציפור ביקומים אחרים
    ולא אכפת מה כאן חושבים
    מוות זה לא של צפרים
    מוות זה רק מחשבות של אנשים

    • איריס תודה על תגובתך, צרתן של הציפורים היא לא רק איתני הטבע הגובה מהן את מחיר החופש, את מחיר ההכרח לנדוד, את התשוקה לנסוק, אויבן הגדול יותר הם ציידים אכזריים, עלובים ומרי נפש שרוצים את הציפורים כלואות בכלובם או מונחות על צלחתם. ציידים אלה מופיעים בתחפושות שונות, תמימים למראית עין כדי להערים על הציפורים. ויחד עם כל התמעטותם של מינים נדירים הם לא מפסיקות לעוף, הן לא מפסיקות לשיר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי