'מעבר לגבולין', אשר ביילין מתאר את ברנר בזמן כתיבת המחזה

תיאור כתיבת המחזה "מעבר לגבולין"

"… זכורני ימים אחדים לפני החילו לכתוב את המחזה "מעבר לגבולין" היה מלא התרגשות עצומה. כשנגמרו ההכנות לעבודה, סר אלי וביקשני שלא אבוא לביתו בטרם יבקרני הוא תחילה, כלומר אחרי גומרו לכתוב את כל הדרמה. כעבור שבוע נכנסתי אל בית הדפוס לשאול לשלומו של ברנר, והנה סיפר לי המדפיס מר ישראל נרודיצקי (איש משכיל, חבר נעוריו של ביאליק, שדאגותיו לברנר היו דאגות אח), כי ברנר השליך מחדרו, לפני שהתחיל לכתוב, כמעט את כל הנמצא בתוכו, הוציא את הספרים והעיתונים, הסיר את רסיס הראי מעל הקיר, משום שבו הוא רואה פרצופו של עוד איש אחד מסתובב כמוהו בחדר ומפריעו מעבודתו. מאז אין הוא נראה ואינו אוכל דבר. אשתו של מר נרודיצקי הכניסה לו פעם חלב, והוא שפכו ארצה לעיניה, ופעם הכניס הוא עצמו לתוך חדרו פחם להסקה (הדבר היה בחורף והקור היה חזק) – וברנר השליך אותו מהחדר יחד עם הפחם. החלטתי לעלות אליו. דפקתי על הדלת, ואין עונה. פתחתיה, ולפני נגלה גופו של ברנר כשהוא רץ הנה והנה. פניו לא נראו, משום שהיה חבוש מעילו העליון על ראשו ועוטף בו את פרצופו. הוא הוציא מפיו קולות משונים, כקול נהמת חיה. קראתי בשמו – ולא ענני; ורק כשנתקל בי, רעד, הסיר את המעיל מפניו, ורגע עמדנו דוממים איש מול אחיו. פניו היו חולניות מאד, ואש זרה, אש של מעבר לגבולין, דלקה בעיניו… כתיבת הדרמה נמשכה אחד עשר יום. כשבא לביתי, היה רצוץ כולו. הוא הכריחני לגשת לקריאת הדרמה אתו יחד תיכף, בלי שום דיחוי. הוא רעד כאחוז קדחת, והאצבעות, שאחזו ודפדפו את החוברת, רקדו כל העת. אחרי גומרו את הקריאה, נעץ בי את עיניו הדולקות וחיכה למשפטי. הוא האיץ בי שאחווה דעתי תיכף, ואם לא – ישליך את החוברת אל האש לעיני. הוא אמר שהדרמה היא המלה האחרונה שלו. האחרונה! אם אין הדבר עולה על כל מה שכתב עד עכשיו, אין הוא שווה בעיניו כלום…"

מתוך הספר: ברנר בלונדון מאת אשר ביילין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 40 -41

hcc.haifa.ac.il/Departments/theatre/pdf/theather-byond-border.pdf