בננות - בלוגים / משה יצחקי / 'מעבר לגבולין', אשר ביילין מתאר את ברנר בזמן כתיבת המחזה
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

'מעבר לגבולין', אשר ביילין מתאר את ברנר בזמן כתיבת המחזה

תיאור כתיבת המחזה "מעבר לגבולין"

"… זכורני ימים אחדים לפני החילו לכתוב את המחזה "מעבר לגבולין" היה מלא התרגשות עצומה. כשנגמרו ההכנות לעבודה, סר אלי וביקשני שלא אבוא לביתו בטרם יבקרני הוא תחילה, כלומר אחרי גומרו לכתוב את כל הדרמה. כעבור שבוע נכנסתי אל בית הדפוס לשאול לשלומו של ברנר, והנה סיפר לי המדפיס מר ישראל נרודיצקי (איש משכיל, חבר נעוריו של ביאליק, שדאגותיו לברנר היו דאגות אח), כי ברנר השליך מחדרו, לפני שהתחיל לכתוב, כמעט את כל הנמצא בתוכו, הוציא את הספרים והעיתונים, הסיר את רסיס הראי מעל הקיר, משום שבו הוא רואה פרצופו של עוד איש אחד מסתובב כמוהו בחדר ומפריעו מעבודתו. מאז אין הוא נראה ואינו אוכל דבר. אשתו של מר נרודיצקי הכניסה לו פעם חלב, והוא שפכו ארצה לעיניה, ופעם הכניס הוא עצמו לתוך חדרו פחם להסקה (הדבר היה בחורף והקור היה חזק) – וברנר השליך אותו מהחדר יחד עם הפחם. החלטתי לעלות אליו. דפקתי על הדלת, ואין עונה. פתחתיה, ולפני נגלה גופו של ברנר כשהוא רץ הנה והנה. פניו לא נראו, משום שהיה חבוש מעילו העליון על ראשו ועוטף בו את פרצופו. הוא הוציא מפיו קולות משונים, כקול נהמת חיה. קראתי בשמו – ולא ענני; ורק כשנתקל בי, רעד, הסיר את המעיל מפניו, ורגע עמדנו דוממים איש מול אחיו. פניו היו חולניות מאד, ואש זרה, אש של מעבר לגבולין, דלקה בעיניו… כתיבת הדרמה נמשכה אחד עשר יום. כשבא לביתי, היה רצוץ כולו. הוא הכריחני לגשת לקריאת הדרמה אתו יחד תיכף, בלי שום דיחוי. הוא רעד כאחוז קדחת, והאצבעות, שאחזו ודפדפו את החוברת, רקדו כל העת. אחרי גומרו את הקריאה, נעץ בי את עיניו הדולקות וחיכה למשפטי. הוא האיץ בי שאחווה דעתי תיכף, ואם לא – ישליך את החוברת אל האש לעיני. הוא אמר שהדרמה היא המלה האחרונה שלו. האחרונה! אם אין הדבר עולה על כל מה שכתב עד עכשיו, אין הוא שווה בעיניו כלום…"

מתוך הספר: ברנר בלונדון מאת אשר ביילין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 40 -41

ברנר כתב את המחזה, את הדיאלוגים והוראות הבימוי בעברית. אל ייקל הדבר בעיניכם, השנה היא 1907, על הבמה ומחוצה לה כמעט ולא התקיימו אז דיאלוגים בעברית. המחזה נכתב עשור בערך לפני ייסוד 'הבימה' במוסקבה.
למזלנו ולמזלה של הספרות העברית, ברנר לא אמר את המלה האחרונה שלו בדרמה "מעבר לגבולין", אלא המשיך לכתוב והוריש לנו יצירות מהגדולות ביותר בספרות העברית, יצירות שהן אבן שתיה בתרבות העברית מאז ועד היום.

מצורפת הזמנה מעוצבת לאירוע "מעבר לגבולין" עם תמונה של ברנר שעוד לא ראיתם

hcc.haifa.ac.il/Departments/theatre/pdf/theather-byond-border.pdf

 

 

 

2 תגובות

  1. נדמה לי שראיתי תמונה זו של ברנר, או דומה לה, במוזיאון נחום גוטמן. הכתוב מהפנט. הדרמה של הדרמה.

  2. ושיהיה בהצלחה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי