בננות - בלוגים / / 'זמן טרופות' על אמת אמנותית – מבט מהשוליים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

'זמן טרופות' על אמת אמנותית – מבט מהשוליים

 

 

 

'זמן טרופות' על אמת אמנותית –  מבט מהשוליים
 תהליך העבודה על הספר המיוחד הזה בנוף ספרי האמנות והשירה, היה אחת מהחוויות האנושיות, השיריות והאמנותיות המשמעותיות ביותר מאז התחלתי לכתוב שירה. המפגש עם העבודות של איריס קובליו היה מפגש עם אמנות שלא יכולתי לתייג ולהגדיר, אבל היא פעלה על נפשי כפי שרק אמנות גדולה יכולה לטלטל ולכונן חוויה המולידה תודעה חדשה ביחס לחיים, לטבע ולאמנות. אני מניח שההחלטה של איריס לצאת להרפתקה של יצירת ספר משותף אתי, נבעה מחווית מפגש דומה עם שירים שלי. כוחו של המעשה האמנותי היה בהכרעה של כל אחד מאיתנו לצאת מהטריטוריה האמנותית שלו לעבר האחר, לוותר על המרחב הפרטי  והאינדיבידואלי המאפיין את עבודת האמן והמשורר, כדי לחוות את עולמו הפנימי של האחר, עולם המחולל יצירה, ואליה להגיב באופן האותנטי ביותר. לא עוד ספר שבו הצייר מלווה משורר, או שירים שמהווים איזה קישוט מילולי לעבודות של אמן, אלא דיאלוג שנע בין גולמיות המבע, זרם תודעה ועד למבעים עמוקים שחלקם מודעים לעצמם, ואחרים נולדים מתוך הלא מודע ומקבלים עיצוב אסתטי מינימאלי. המצע שעליו ציירה איריס, המפגש סביב אריזות התרופות שיש בהם כאב עמוק, צער של שורשים חתוכים, הנביע גם איזה מעיינות מודחקים ונסתרים של שפת אם שבהתפרצותם ובהתערבלותם יצרו מפגש אנושי יוצא דופן.
במהלך העבודה על הספר קיבלנו תגובות שונות. משורר ידוע מאד, קטל את הקונספט של ספר בו יש מקום שווה לשירים וציורים. הוא לא ראה, לא את הציורים ולא את השירים, אבל טענתו העקרונית הייתה ששיר שניצב ליד ציור או להיפך, יוצרים תחושה של חולשה, ומשמעה שהציורים והשירים אינם עומדים בזכות עצמם ונזקקים לתמיכת המבע האחר, וכך כל אחד יצא מופסד ונפסד.  הראינו את הקונספט לסופרת שעבדה בעצמה על פרויקט עם אמנית ויזואלית, היא ראתה בספר מעשה מקורי, ייחודי ויוצא דופן, ועודדה אותנו מאד להוציא את הספר לאור. משורר ועורך ידוע המליץ גם הוא בחום להוציא את הספר, ואף הפנה אותנו להוצאה המתמחה בספרי אמנות. ישבנו בבית קפה עם סופר, עורך ומבקר, אשר אהב מאד את השילוב. אמנים ומשוררים ידועים פחות, וסתם קהל שאוהב שירה ואמנות, הגיבו בהתפעלות ובהתרגשות. וכך חדורים באמונה ובהרגשה כי אנו עושים מעשה אמנותי שנותן ביטוי חזק ואמיתי להלכי נפש פרטיים, אבל נוגע נגיעה משמעותית גם בעולמות של אחרים, החלטנו להוציא את הספר לאור.
לאחר שהספר ראה אור, שלחנו אותו כנהוג, למבקרים וכותבי רשימות על שירה ואמנות. אחד מהמבקרים קיבל את הספר והגיב מיד בהתפעמות ובהתפעלות, משהו כמו: 'אני יושב באוטובוס, הספר בידי ואני מרגיש שאני עף איתו…' לאחר כשעתיים שלח עוד אימייל בו  הוא כותב כי בקריאה שנייה ושלישית גילה שירים חלשים, מניירות שיריות ותחושה שעריכה הייתה מיטיבה עם הספר, מאז אותה הודעה נעלמו עקבותיו. נסיך משוררי אחר הגיב בזלזול רב, משוררת מוערכת מאד כתבה לי שהספר מונח למראשותיה והיא מוצאת בו נחמה בימים הטרופים שעוברים עליה. כמה אחרים שמדי פעם כותבים רשימות על שירה, הביעו התלהבות, אך לא נתנו ביטוי בטורם. מי שהיה בערב ההשקה שמע כמה הבחנות חכמות, מתרגשות, מרגשות ומלמדות על מעשה האמנות המשותף. בעל טור מאחד ממוספי הספרות היה שם ורשם בפנקסו  את רשמיו. אבל בשלב זה ניתן לומר  כי הספר לא זכה לתהודה, לביקורת ולהתייחסות ראויה,  והדממה בהחלט מחרישה אוזניים.
בפוסט האחרון שלה כתבה איריס על משורר ידוע שאמר לה שהיא משוגעת לא מהסוג הנכון, שהיא לא נמצאת בקשר עם המשוררים הנכונים, ותמה על כך שהיא בחרה להוציא ספר עם משורר אלמוני. ובמילים אחרות השקעה מוטעית ושגויה – תגובה דומה הגיבה מבקרת אמנות ידועה.
ובכן, להלן תגובת המשורר האנונימי מהשוליים: משוררים, אמנים ומבקרים ידועים ומרכזיים, (שאגב מדי פעם הוא מקבל פניות מכמה מהם לעבוד בחוג לספרות שהוא עומד בראשו), בשמינית גאווה חסרת צניעות אני מצהיר כי הספר 'זמן טרופות' הוא מעשה אמנות ושירה נועז, אמיץ ויוצא דופן. איריס קובליו היא מהאמנים המוכשרים והמקוריים שהכרתי. אין ספק שאפשר היה לטייב פה ושם את השירה, אולי לוותר על שיר או שניים, להפעיל שיקול דעת מוקפד יותר בעימוד ובעריכה, אבל אלה, יחד עם הדממה, מתגמדים לנוכח מי התהום שעלו מן הנפשות אל דפי הספר והיו לאמנות.
במבט מהשוליים רואים ועושים דברים שלעולם לא ייעשו ולא ייראו מהמרכז.
 

 

 

 

41 תגובות

  1. מוישלה
    אל תיתן למחשבות רעות להיכצס לך ללב.
    מקווה שאתה בספר הבאה.
    אסור אסור, שתיקח את העטלם בתור שופט.
    איריס מדהימה, ואתה והיא עשיתם אמנות לשמה.
    להתראות טובה

    • תודה טובה, לבי מלא מחשבות טובות ומשם נכתבו הדברים – עם קורטוב ביקורת -גם עצמית. ואני בהחלט נע הלאה

  2. ההוא וההיא וההוא וההיא לא מיצגים משה אלא את עצמם.
    אל תייחס להם יותר ממי או ממה שהם.פרטים בודדים שחושבים שהם מדברים בשם כל עולם התרבות. (נדמה לי שלאבידן יש שיר על כאלה).
    מה שעשיתם הוא בראש ובראשונה בשבילכם ואת זה אף אחד לא יקח מכם.
    ודעתי היא כדעתה של אותה סופרת,
    הספר הוא "מעשה מקורי, ייחודי ויוצא דופן", ממה שראיתי כאן מאיריס וממך ומהשילוב, אתם חתונה אתם:)
    ושוליים אתם לא!
    ופרסום? זאת בעצם הבעיה.
    ואיך מגיעים לזה, זה כבר עניין של דיון בנושאי פרסום וצדו העסקי של האמן. גם אם הצד הזה לא חזק אצלכם זה לא קשור ביצירה שלכם.

    • משה יצחקי

      תודה סיגל, אומר אמן על דברייך –
      ובעניין ההד ליצירה אני מבחין בין מסעה בעולם לליבות קוראים – הפלא הזה מרגש תמיד – לבין התייחסות אליה במישור הביקורתי – ציבורי – באשר לחלק הזה יש לי לא מעט תהיות, ובעיקר אני עוד צריך ללמוד לא מעט.

  3. איריס אליה

    משה יקר יקר, לא יודעת. זה מה שיש לי להגיד. אני מאלה שהספר מונח למראשותם והוא מעניק לי רגעי חסד רבים. הוא מופלא לטעמי, ואני ממש רואה בו דיאלוג יצירתי חדשני ופורץ דרך. מאידך, אני חושבת שמאד מוקדם להיות פסימים, וככה אני קוראת אותך הפעם, משה. בסך הכל עברו חודשיים מאז צאתו, וביקורות מתפרסמות לפעמים חצי שנה אחרי שספר יוצא, לא?

    • מירי פליישר

      יפה כתבת איריס . אני איתך! יאללה משה ואיריס, תצ'פצ'פו!
      דרך אגב ההגדרות של איריס כאן צריכות ללוות מעכשיו את הספר.

    • משה יצחקי

      איריס אליה יקרה מאד. תגובתך כקוראת היא המתנה הגדולה והמשמעותית ביותר שיוצר יכול לקבל –
      לא כתבתי את הדברים בפסימיות – אם כי לעיתים זהו שמי האמצעי – אלא בעיקר לשתף קוראים בתהליך היצירה – וכן, לגעת ולעורר מעט את עניין המרכז והשוליים, ולתהות מעט על המושג "ידועים" ועל מניעיהם לקטול.
      בכל אופן, תודה לך – ריגשת אותי

  4. רונית בר-לביא

    מוישלה יקר,

    אני לא מכירה מספיק את יצירתך,
    רק מהבלוגייה,
    ואני גם לא מספיק מהתחום בשביל לחוות דעה מקצועית בוודאי.

    אני יכולה לומר שקודם כל אתה אחד האנשים היותר טובי לב ואינטילגנטיים שאני מכירה מתחום האמנות-שירה, ושאתה מתבלט בעיני במיוחד ברצון הכן שלך לחזק אנשים ולא להחלישם או להאדיר את עצמך כל הזמן דווקא.

    זה נדיר למדיי בנוף.

    השילוב של כותב גדול ושל אגו כל כך נורמלי, ושל רצון לעשות טוב, הוא נדיר.

    אני לא חושבת שה"מרכז" הוא משהו שכדאי לשאוף לו, נוכח איך שהוא נראה בחברה שלנו על כל תחלואיה.

    ואני יודעת שאנחנו מחפשים תהודה ליצירה שלנו,
    שמח ביצירה שלך ושל איריס.

    מי שראוי לה, יגיע אליה.

    • איריס אליה

      רוניתי, מסכימה כל כך עם התפיסה שלך את היוצר האמור. גם בעיני נדיר.

    • רונית יקרה
      האמיני לי שתגובתך יקרה לי ונוגעת בי עשרות מונים מכל חוות דעת מקצועית – דווקא האותנטיות הזו שלך שחפה מ"ידע" מקצועי, היא תיבת התהודה הפלאית והקשר כל כך לא מובן מאליו בין כותב לקורא.
      אני ממש לא שואף אל המרכז – וחלק מהאמירות בפוסט נאמרו בנימה אירונית-

      וואו! אני חייב לעשות דיאטה אחרי כזו תגובה:))

      תודה לך יקירה,

  5. מה זו הרוח המלנכולית הנושבת מצפון?

    התעודד, אני מזמינה עוד אחד ליום חמישי – בעצם שנים!

    • משה יצחקי

      לאה יקרה, לגמרי לא מלאנכולית, אלא מלאה עזוז, מודעת לעצמה, תוהה, נושכת מעט, כואבת מעט – מתבוננת – משתפת בחוויה

      ובעניין יום חמישי – אני רושם לעצמי. תודה- להתראות

  6. חנה טואג

    כללי המשחק קשים אנשי השוליים נדחפים הצידה, אבל אמנות אמת תפלס לה דרך מפה לאוזן- כך אמרו לי. יש דברים שמקבלים כוח מלמטה מקהל הקוראים שלהם ,מוישלה ,ולספר שלכם המיוחד והיפה יש קהל קוראים

    • חנה טואג

      וכמה יפה השיר הזה מהספר :

      צפור אחרונה
      עפה מחלוני
      עוד לילה הוריד וילון
      על אדן נפשי.
      על כידוני ברושים
      כוכבים כותבים חלום

      מקסים גם הציור של איריס החובר אליו

      אני קוראת הרבה בספר
      מומלץ.

      • משה יצחקי

        חנה יקרה, אין ספק שהכח מגיע מהקוראים, מהידיעה שנגע בהם שהזיז שריגש שעולם נגע בעולם – אבל את יודעת שכדי להגיע לקוראים, היצירה זקוקה גם לקול שיוליך את השמועה על צאתה לאור לאוזנו של הקורא. והקול שלך הוא משמעותי ויקר לי

  7. משה יצחקי

    לכל המגיבים תודה מקרב לב, אשיב באופן פרטי לכל אחד מאוחר יותר כי אני רץ ללמד.
    רק אומר לכם – כי רשימה זו אין בה ייאוש, פסימיות או משהו מסוג זה, אלא דווקא נבעה ממקור של כוח ואמונה ביצירה- וכן יש בה לא מעט אירוניה. אבל כאמור אתייחס לכל אחד בנפרד
    שיהיה יום נפלא

  8. אהוד פדרמן

    משה היקר, דעות המבקרים ינשאו ברוח והספר ישאר ויישא את דברו לאורך ימים.

    'זמן טרופות' בסמיכות לשמה של איריס קובליו שלח אותי לארון הספרים לשלוף מתוכו את 'מחברת החלומות' של אגי משעול, מחברת המעוטרת לתפארת בציוריה של איריס קובליו על גבי אריזות של תרופות.

    אשר לדיון שעוררת בנושא של שירה וציור הבוחרים לגור בכפיפה ובכריכה אחת, לדעתי (משורר לא ידוע ולעומת זאת גם לא דעתן ) בברית הזוגיות הזו, שירה שיופיה מטיבעו מופנם, לרוב תפסיד לבן זוגה מושך העין והמוחצן בתחרות על תשומת הלב של קהל הקוראים/הצופים.

    וכדי לחזק את דברי בדוגמה, אציין רק שלמרות שאגי משעול היא משוררת מוכשרת ורק בזכות שמה רכשתי את הספר, מה שנחרת בזכרוני מ'מחברת החלומות' אלה הציורים של איריס קובליו שבאותה עת לא הכרתי את עבודותיה
    בכל מקרה אני מתכונן להוסיף את 'זמן טרופות' לסל התרופות שלי.

    ולכם, איריס ומשה, איחולי הצלחה.

    נ.ב. ספרך, משה, 'נהרות נשאו קולם'
    שכריכתו מאוירת בידי איריס, נמצא כבר ליד מיטתי ומחכה לתורו להקרא

    • משה יצחקי

      אהוד יקר, ממש כך, וזה מקור הכוח – תנועתה המיסתורית והקסומה של היצירה בעולם והמפגשים שלה עם עולמות של קוראים. אין ספק שויזואליה, במיוחד עם עוצמה כזו כמו של איריס, כובשת את עינו ולבו של הקורא – ומאפילה על המלים. אבל, וזה בעיני, בין היתר הרווח הגדול של העבודה המשותפת, לראות ולגלות כיצד החיבור של השניים יוצר משהו חדש – לא זה על חשבון זה. ואין לי בעיה שהמלים יתגלו בהתבוננות שנייה ושתנועת הלב של הקורא תנוע כרצונה על פני הדף ותברא לה את המרחב שלה –
      ההבדל הגדול בין ספר החלומות לבין 'זמן טרופות' הוא אופי התהליך – 'זמן טרופות' הוא דיאלוג בזמן אמת בין שני יוצרים בין שני סוגי אמנות, ולא התאמת ציורים לשירים קיימים.
      ובכל מקרה אני כמובן אשמח שגם המלים 'בזמן טרופות' תישארנה חרותות או חרוטות. ואם תרצה לשתף בחוויותיך והתרשמותך מסל הטרופות והשייט בנהרות אשמח.
      ובכל מקרה, תודה מקרב לב ששיתפת במחשבותיך – ובהחלט משמח לדעת שספרי ליד מיטתך

      • אהוד פדרמן

        משה היקר, היה ברור לי שתהליך היצירה של 'זמן טרופות' היה שונה מזה של 'מחברת החלומות' והבאתי את הדוגמה כדי לציין שגם כאשר השירה (ואשתמש בדימוי מעולם המוסיקה) היתה הסולנית והציור שימש לה כמלווה – מבחינתי, המלווה גנב את הקונצרט.
        נחזור לשוחח לאחר שאקרא ואתבונן בשיח האומנויות המגולם ב'זמן טרופות' ובהיותי איש של מילים, אהיה הראשון לשמוח, להווכח שהתאוריה שהבאתי לגבי הצללת מדיום אומנותי אחד בידי רעהו, מופרכת – בלי קשר לאיכות כל אחד מהם בנפרד ובלי קשר לכימיה שאני מבין שהיתה בין היוצרים.

  9. חריצת הדין התקפנית מצערת מאוד, אני מקווה שגם אתה וגם איריס יודעים לקחת אותה בפרופורציות הנכונות

    • משה יצחקי

      אסנת, זו דרכה של הזירה בה אנו פועלים. יחרצו התוקפנים את דינם, והיצירה אם תמשיך ותגיע ותגע בלב עוד קורא הוא הדבר החשוב. ובעניין הפרופורציות אני עובד על זה:)

  10. אכן כן משה, אהבתי את מה שכתבת על השוליים.
    כל חיי עסקתי בשוליים. ספרי שיצא לאור (זה עתה )עוסק בשולים. הוא תולדה של מפגשעם בחור שעסק כמוני בנכשלי החברה, והתעניין בתשובה. ועל כך אני תמיד שמחה לשוחח. שם בשולים שוחחנו אודות חברה, אמונה ושות ואז מן המפגש יצאה בשורה.

    כל חיי נשמתי שולים הפוכים ומשונים. איני יודעת אחרת.
    מי שבשוליים הכל לא צפוי לו, אך הרשות נתונה.
    למיין סטרים סכנות מסוג אחר.

    בהצלחה.

    אביטל

    • משה יצחקי

      תודה אביטל, מבטך מהשוליים ועל השוליים מעניין ומרתק אותי, אשמח לשמוע עוד על הספר, בשעה טובה ובהצלחה

  11. חני שטרנברג

    מוישהל'ה,

    לצערי עדיין לא יצא לי לראות את הספר, אבל מה שאני יכולה לומר לך זה שלאדם שכותב והכתיבה חשובה לו הכי הכי חשוב להמשיך לכתוב במקרה שעדיין יש לו צורך. מבקרים תמיד היו ותמיד יהיו. אני חושבת שטוב להקשיב להם – לבדוק אם יש בדבריהם דברי טעם – אבל הכי חשוב זה להקשיב פנימה ולהמשיך בדרך. מהבחינה הזאת מבקר הוא עוד אדם שפוגשים בדרך, והדרך היא החשובה – הדרך של כל אחד ואחת, ולא דברים שאומר מבקר זה או אחר. גם לו, דרך אגב, דרך משלו, וגם אותו אפשר לבקר.
    הרבה הצלחה והנאה מהספר לך ולאיריס.

  12. יהללך זר , וָלא – פיךָ !

  13. חני ליבנה

    מוישלה, אני חושבת שהספר שלכם מיוחד ונוגע ויפה, בחיים האומנותיים שלי ירדתי מזמן מדעות של "הברנז'ה"חזקו ואמצו כתבו וצרו עוד ועוד

  14. מוישהלה רואה בפסקה הראשונה את האמירה החשובה, המשמעותית ביותר שלך
    אם בוחרים לכתוב כן או לא על ספר כזה או אחר זה כבר ענין של סוציולוגיה ופוליטיקה (אני חושבת)

    • בר כוכבא נפל בשבי והובל לכלוב

      בואו נבדוק כנגד איזה מ מ ס ד יוצאים
      כאן השוליים הפואטיים להתקפה חזיתית:

      שלא על בסיס וולנטארי או מקרי,קיים כאן
      מבקר שירה א ח ד במשרה חלקית ולו טור
      שבועי בן כמה מאות מילים (ידיעות אחרונות)
      יש עוד סוקר א ח ד של ערבי=שירה,שחורג לעתים מהגדרת תפקידו ועוסק ישירות בשירה עצמה,וזה אפילו לא טור שבועי (הארץ)

      יש עוד אחד (מעריב) המביא לפרקים ציטוט
      שבועי מאיזה שיר שדיבר אליו במיוחד,ובממוצע פעם בחודש הוא מתייחס לתופעה שירית יוצאת דופן,ביותר ממספר שורות בודדות.

      ויש כמדומני עוד טור אחד בן מאתיים מילה ,גם כן,לא קבוע,משום שלעיתים הוא מטפל בפרוזה (ישראל היום)

      זה מה שיש,ונגד ה"קורפוס הקשיח" הזה
      כולכם יוצאים בטענות!
      לא נלעג?!

      • לבר כוזיבא, אין כאן שום התקפה על ממסד – אלא שאלות ומחשבות על השיח בשדה הספרותי.
        ברשימתך לא ציינת שיש מוסף לספרות של "הארץ", יש כתבי עת הסוקרים/מבקרים ספרים ועוד, כך שהשדה רחב יותר ממה שציינת

        • המקומות האלה שמורים.

          • טעות.
            דבר לא שמור ואין קופצים.
            אתה עצמך יכול להיות מבקר שירה
            ואחת היא מה ידיעותיך או השכלתך
            -בתנאי שתעשה זאת חינם
            ותעמוד ביריקות ובעלבונות (זה לא משנה
            מה ת כ ת ו ב,גם אם תכתוב ביקורות חיוביות לעילא -תותקף בחרי אף)

        • בר כוכבא נפל בשבי והובל לכלוב (ב)

          מוסף הארץ לספרות,כאידאולוגיה מפורשת
          ומוצהרת,עומד וגבו אל הספרות הישראלית
          ושירתה.עניינו בערבי שירה הוא במפורש
          סוציו תרבותי וסימפטומאטי.

          על בסיס וולנטארי של חברות,ידידות,
          יחסי גומלין ימצאו הרבה שיכתבו משהו כלשהו על ספר שירה(אתה אמרת! הם מתקשרים בעבור פרוטת פרנסה,ולא בכדי)

          כתבי העת האינטרנטיים והאחרים הם מעיקרו של דבר כיתתיים ועניינם או אחריותם למכלול היא במוצהר נגאטיבית-
          ללא ברירה או בדיקה.
          האווירה האנטי ביקורתית באתר הזה ובכל מקום ואתר גם היא אינה מסייעת לקימומו של קורפוס מבקרי שירה (וגם פרוזה)

          עורך אתר ספרות המסונף לעיתון נפוץ מאוד הודה בפומבי שהוא מתקשה לשלם סכום של 200 שקל ברוטו (!!) למאמר ביקורת,וכי הוא מעדיף את הכותבים חינם
          מה שמחזיר אותנו אל הוולנטאריות ויחסי הגומלין בסעיף הקודם.

          יהיה זה לגיטימי לשאול,במסגרת הדיון הזה,כמה ערבי שירה למשוררים שוליים או שוליים פחות התקיימו בחוג לספרות שאתה עומד בראשו,לשון אחר,איזה מאמץ נוסף
          (מעבר למאמץ האישי שבכתיבת שירים פר סה)לטובת השירה כמכלול או כמערכת יש כאן.

          זוהי כמובן שאלה ולא אצבע מאשימה.

          • צודק
            כל אחד מאתנו שיעשה לטובת השירה העברית העכשווית ככל שידו מגעת מתוך אהבה וכבוד לכותבים האחרים
            יש כותבים רבים וטובים באמת , בואו נתיחס אליהם ואל עצמנו בכבוד הראוי
            ביקורות גם במקום הזה שתהיינה מכובדות וענייניות או שלא תהיינה בכלל
            ויש אנשים שה"לא תהיינה בכלל" הוא נר לרגליהם, משום מה? משום שלא נאה להם כנראה
            ובוז למשטינים

          • משה יצחקי

            מאחר ושאלת מה אני עושה מעבר לפרסום, אענה לך בכנות ואני מקווה שזה לא יהיה בבחינת יהללך זר…
            בתוך כל הקשיים והמצוקות והגזרות פתחנו סדנאות כתיבה: שירה (יעל גלוברמן), סיפורת (דורית פלג), עיבודים ומחזות (ישראל המאירי -רועי רשקס)
            בשיתוף עם המכון לאמנות ייסדנו כתב עת לספרות ולאמנות המהווה במה לפרסום ביכורי יצירה של סטודנטים מוכשרים, כותבים בראשית דרכם וכאלה שכבר פרסמו. הקמנו קברט ספרותי ובמסגרתו קיימנו השקות של ספרים יצירה ומחקר. התקיימו במהלך השנים מפגשים עם משוררים ידועים יותר וידועים פחות. במסגרת מוסד צנוע ואיכותי בשם קרון הספרים בטבעון – מתקיימים ערבי השקה – חלקם בשיתוף עם החוג לספרות.
            יחד עם משוררת בשם ענת שרון הקמתי מועדון קריאת שירה בעמק יזרעאל – קראנו משירתם של משוררים ידועים יותרו ידועים פחות, הבאנו מספר משוררים לדבר על ספר שיצא לאור
            אני בהרגשה שלא עשיתי מספיק וללא ספק ניתן היה לעשות יותר – ובכל זאת עשיתי מאמצים למען אחרים ולא רק פרסמתי את עצמי

          • הכוונה הייתה למוסף 'ספרים' של 'הארץ' המתפרסם בימי רביעי ולא למוסף של יום שישי

    • גם אני חושב ככה ריקי, אז למה כתבתי את השאר? כנראה כדי שאפשר יהיה להבחין בפסקה הזו:) אולי לעורר שיח, ואולי מיותר, אני באמת לא יודע

  15. אורה ניזר

    למשה ואיריס, "אמרו" אמא שלי היתה אומרת, אז אמרו, אז מה? אני מסכימה עם ריקי. בהצלחה ותמשיכו לעשות מה שליבכם אומר .

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי