בננות - בלוגים / משה יצחקי / כנגד ארבע בנים דברה תורה – מה תגידו אתם?
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

כנגד ארבע בנים דברה תורה – מה תגידו אתם?

 

 

 

ליל הסדר כמו רבים מהטקסים והחגים שאנו חוגגים, הוא תיאטרון בו המשפחה משנה את הבית למרחב תיאטרלי, דרמטי. בני הבית הם הבמאים, השחקנים, התפאורנים, המלבישים, התאורנים והצופים. המרחק בין הצופים והבמה מתבטל, והשולחן וכל מה שמתרחש סביבו הופך להיות לזירת ההתרחשות בה מספרים ביציאת מצרים. זהו תיאטרון שמטרתו לעורר את המסובין ובמיוחד את הילדים לשאול שאלות מהות ומיהות, השתייכות וזהות. הטקסט מלווה בג"סטות דרמטיות, חידות ומשחקים.
בליל סדר זהלפני הריצה למרק ולפולקע, אני מציע  להתבונן במדרש המרתק על ארבעה בנים:
 
 נוסח המדרש כפי שהוא מופיע בהגדה של פסח

כנגד ארבעה בנים דברה תורה:
 
אחד חכם
ואחד רשע
ואחד תם
ואחד שאינו יודע לשאול.
 
חכם מה הוא אומר:
"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ה" אלהינו אתכם" (דברים ו" 20 )
ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח:
"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" ( תוספתא פסחים י", י"א)
 
רשע מה הוא אומר:
"מה העבודה הזאת לכם" (שמות י"ב, 26)
לכם ולא לו.
ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר,
ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו:
"בעבור זה עשה ה" לי בצאתי ממצרים" (שמות י"ג, 8)
לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל.
 
תם מה הוא אומר?
מה זאת?
ואמרת אליו:
בחוזק יד הוציאנו ה" ממצרים מבית עבדים" (שמות י"ג, 14)
 
ושאינו יודע לשאול את פתח לו. שנאמר:
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה" לי בצאתי ממצרים". (שמות י"ג 8)

טוב לברר קודם את התארים האופי והתכונות של ארבעת הטיפוסים הללו:
הבה נבחן את החכם, השואל על המהות הנורמטיבית של החג.
שאלה: האם יש קשר בין שאלתו של החכם לבין התשובה שהוא מקבל?
לא נוכל להשיב על שאלה זו, לפני שנברר מה זה: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
"מפטירין"- מסיימים 
"אפיקומן" – לא, לא המצה שמחביאים כדי שהילדים ימצאו? מקור השם הוא ביוונית: ממתקים. בליל הסדר חגגו היוונים ואחר כך ההלניסטים משתה משלהם ובו נהגו לאכול אפיקומנוס, סוגי ממתקים. היינו הציווי ההלכתי לחכם אומר: אין מסיימים את ליל הסדר בקינוח מתוק, יען כי צריך להישאר כל הלילה ולהרגיש את חווית העבדות והחילוץ האלוהי. וגם אומרת הלכה זו, שאין ללכת "לפאב" היווני בסיום זבח הפסח.
ועכשיו אמרו אתם, מה הקשר בין השאלה והתשובה, ועוד, איזה מין חכם זה, וגם האם עדיין הנכם חושבים שהחכם הזה על פי דעת המבוגרים הוא חכם המבין מדעתו, או החכם הוא הקונפורמיסט הצייתן. 

ובאשר לרשע, שאני מחבב אותו כאן באופן אישי:
ראו את ששאלתו דומה מאד לשאלתו של החכם, זה שואל על הנורמטיביות, וזה שואל על הפולחן. זה אומר ה" אלוהינו אתכם, וזה אומר מה העבודה הזאת לכם.
שאלה: למה הרשע חוטף באבי אביו? למה מקהים את שיניו. אולי בגלל שהוא חכם ויודע לשאול שאלות שמחייבות מחשבה עמוקה יותר, ולא רק בגלל שהוציא את עצמו מהכלל?
אולי בכלל התגובה הקשה אינה קשורה בהכרח לשאלה, אלא לאינטונציה בה נשאלת השאלה? ואיזה משפחה אוהבת מקהה את שיניו של ילדה היודע לשאול שאלות?
 והנה לכם דרמה בליל הסדר, אם אכן נבחין בדיסאוננסים ובהפרעות החמורות שיש בטקסט, הפעלנו כאן מנגנון דיאלוגי בין הורים לילדים סביב השולחן.

בחיפושי אחר תשובות הגעתי לנוסח הבא של המדרש וגיליתי בו שיטה וגישה חינוכית שונה לחלוטין. ארמוז רק, ששאלת החכם כאן, היא שאלתו של הטיפש.
הגישה כאן היא הגישה ההתפתחותי מוסרית אותה ניסח קולברג.
ועכשיו מצאו בעצמכם את ההבדלים, והחליטו איזו נוסח מתאים לכם יותר לליל הסדר.

נוסח התלמוד הירושלמי
 
תני ר" חייה
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה
בן חכם בן רשע בן טיפש
בן שאינו יודע לשאול.
 
בן חכם מה הוא אומר:
מה העדות והחוקים אשר צווה ה" אלוהינו אותנו אף אתה אמור לו:                בחוזק יד הוציאנו ה" ממצרים מבית עבדים.
 
בן רשע מה הוא אומר:
מה העבודה הזו לכם.
מה הטורח שאתם מטריחים עלינו
בכל שנה ושנה.
מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל
אף אתה אמור לו: בעבור זה עשה
ה" לי. לי עשה לאותו האיש לא עשה.
אילו היה אותו האיש במצרים לא היה
ראוי להיגאל משם לעולם.
 
(בן) טיפש מה הוא אומר:
מה זאת.
אף את למדו הלכות פסח שאין
מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
שלא יהא עומד מחבורה זו ויכנס
לחבורה אחרת.
 
בן שאינו יודע לשאול
את פתח לו תחילה.

שיהא חג זה זמן לביעור החמץ בעולמנו, זמן לתיקון אדם ועולם, זמן לסולידאריות, אהבת האדם, שמירה על כבודו ללא הבדל דת גזע ומין, זמן לפתוח את העין והלב ליפי הבריאה, לעבדה ולשומרה.
חג שמח

 

42 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    הי משה,
    השאלות נשאלות אצלנו בכל שנה. הירושלמי מעניין אבל אני לא בטוחה שהוא התשובה.
    בעיני פחות חשוב מה אומר כל אחד מהבנים – כי בכולנו יש את ארבעת הבנים וחשוב למצוא את הדרך לומר לכל אחד מאתנו, על פי נטייתנו. זה הצליח במשך מאות בשנים וזה מרשים. חג שמח.

    • מיכל, זה שבכל אחד מאיתנו נמצא
      את ארבעת הטיפוסים, זו תשובה קלה מדי.
      איך אפשר להבין את הצמדת התשובה שניתנת לחכם בנוסח הראשון לטיפש בנוסח השני. זה מחייב המחשבה ברמות שונות, דתיות, תרבותיות וכו"
      ובכל מקרה, חג שמח

  2. מעניין מאוד מה שהבאת פה, מי.
    אף פעם לא הבנתי את התשובות ההזויות שבמדרש הזה, ומכיוון שאני שונאת למלמל משהו אוטומטית, רק כי ככה נהוג, יש לי חוסר סימפטיה לקריאת ההגדה.
    וכל מי שאני שואלת אותו מה המשמעות לא יודע.

    • יודית תודה
      יש בחלק מההגדה, כמו בהרבה מהמקורות היהודיים הרבה חכמה ועומק. לפעמים מוצאים קטעים שאת יכולה למצוא רק במחזה אבסורד. האנשים שכתבו היו יצירתיים ונועזים באופן יוצא דופן, עם גישה לימודית חינוכית מרתקת.
      הצרה היא שגורמים שונים המאיסו עלינו את הטקסטים האלה. המדרש הזה למשל הוא הזדמנות נהדרת לשוחח עם הילדים, על מה זה חכמה וטיפשות ותמימות ומרד, ועל יחסי הורים ילדים, ועל מה חשוב להנחיל ואיך.

      • ברגע שאתה הופך את הטקסטים האלה לקדושים, ואי אפשר להתווכח עליהם או לחלוק, כל העניין בהם מתפוגג.

        • הכוונה לא אליך מי, כמובן, אלא כדרך שעושים במשפחות דתיות, שאני באה מאחת כזאת. הניסוח שלי לקוי, אני מתה מעייפות אבל מחכה למישלוח שלא מגיע.

          • מיכל ברגמן

            יודית-
            את מוזמנת אלינו משפחה דתית שכמותינו לשמוע הסברים היסטוריים, תרבותיים (ההסבה ההלניסטית למשל, שאליה מכוון אמיר ) אקטואלים ומה לא, בעצם.
            גם במשפחות חילוניות אפשר למצוא מלמול בלתי מובן – בפעם הראשונה שנפגשתי בזה באופן אישי היה באמת אצל משפחה דתית. לדעתי הם יכלו לקרוא את "דפי זהב" – זה היה נשמע אותו הדבר.

          • תודה, את נחמדה.
            אבי היה ממלמל את ההגדה, היום אני עושה עם אחיותי, רובנו חילוניות אבל יש גם דתיה אחת. הרבה דעתנים יש במשפחתי, מכל מני תחומים, ואנחנו גם קוראים את ההגדה בלאדינו, אבל עדיין הרוב סתום על הגלוי, ולי נמאס להיות התם ששואלת אז אני מתנתקת במחשבות.

          • מיכל ברגמן

            אצלנו שנים יושבים היסטוריונים של התרבות לצד אנשי לימודי יהדות שמקלפים את הרובדים וזה מרתק. בכלל יש היום הגדות עם כ"כ הרבה תוספות מעניינות שגם מאירות במקצת את הטקסט וגם מוסיפות הרבה. הטקסט אצלנו הוא כמעט תירוץ לתוספות האלה.

          • אז ממש מעניין אצלכם, ליל סדר ייחודי.

          • מיכל ברגמן

            יכול להיות. אין לי הרבה בסיס להשוואה.

          • כל ליל סדר הוא ייחודי למשפחה המקיימת אותו על פי המרכיבים שלה.

          • איזו הגדרה מוזרה זאת "כל ליל סדר הוא ייחודי".. ישנן משפחות שליל הסדר שלהן הוא רעב, או אלימות, או דברים שלא היית רוצה לשמוע עליהם. איך את/ה יכולה להגדיר הגדרות כאלה ריקות.

          • את צודקת יודית, בעוד אנחנו מנהלים כאן התפלספות אינלקטואלית, יש כאלה שלא יהיה להם אפילו במה לקדש.

            אבל נדמה לי שמי שכתב כאן ייחודי, לא הייתה לו כוונת התנשאות או חוסר רגישות לעולם

          • זה היית אתה מי? אני יודעת שאתה רגיש לאחרים, זה הפורמט של הרשת שמותיר בעירפול, ואיכשהו האופי שלי שישר רואה את כל אלה שלא חוגגים.
            לא כולנו נולדנו להיות החתול הסילוני של יעל…

          • לא, זו לא הייתה התגובה שלי. התגובה שהגבת עליה הייתה כללית מדי ולא חשבתי שצריך לייחס לה דברים שאין בה.

            למה את מתכוונת החתול הסילוני…

            הרגישות החברתית שלך ראויה להערכה, גם לי יש אנטנות לעוולות והפיוזים שלי קופצים בעניינים כאלה די מהר.
            תעדכני אותי על כל מיני פעילויות חברתיות שאת מעורבת בהן.

          • איזה משלוח?

          • מהסופר, שיבוא כבר, כואבת לי הבטן, אני רוצה למיטה, אני מסתכלת על המיטה והיא עלי, אני רוצה להרגיש את המזרון מתחת לגוף שלי, איפה המשלוח ינעל אבי אביו ואם אימו, עשיתי קניות בשעה שלוש, מסכנים העובדים, הם קורעים את התחת, אני מקווה שמשלמים להם יפה.

          • בהתחלה חשבתי סופר בחולם, לא ידעתי שעד שעה כזו יש משלוחים מהסופר. זו עבדות של הזמן המודרני.
            מה עונים המיטה והמזרון?

          • המיטה והמיזרון אומרים לי שכנראה המישלוח (משלוחה בלשון העם), שכח ממני, אבל אני מתעקשת לחכות לו עד שתים עשרה לפחות.

          • עבדות, אין ספק, הם התקשרו אלי עכשיו, טעו בדרך, ואני עוד מתלוננת שאני עייפה.

        • מי שרוצה להדיר את הציבור הרחב מאפשרות להיות בקי ומבין, הופך את הטקסטים האלה לקדושים, כי ככה הוא יכול לשלוט כי הוא מנציח בורות. ולכן, אחת מהמשימות שלנו כבני אדם חילוניים, היא לנכס לנו את מקורות התרבות והמורשת שלנו, כדי שנוכל להתמודד מול אלה שהופכים את הטקסטים האלה לקדושים.
          אגב, במקורות האלה יש עיסוק ביצרים, באהבה, במסחר, בניצול ובעוד דברים מחיי היום יום שאין בהם שום קדושה, אלא קדושת האדם והחיים.

          • מיכל ברגמן

            אני לא אוהבת את ההטפה הזאת – טקסטים קדושים קיימים בכל תרבות והם כנראה צורך אנושי עתיק יומין. הסיבות לכך שההגדה לא מובנת הן רבות – נדמה לי שבימ"הב לא היה חולק על קיומם של טקסטים קאנוניים.
            אני לא מבינה מדוע הטון הלוחמני – מישהו רוצה להנציח את בורותך? מישהו מפריע לך להוסיף, לבאר או לשנות? ומדוע לדעתך זו משימה קדושה שרק חילונים צריכים לקחת בה חלק?
            ואפילו אני יודעת שבמקורותינו מדברים על הכל כולל על הכל – זה בעיני קדוש ביותר – היכולת לראות את הקדושה אצל מי שהוא גם אמורא וגם פוקד זונת צמרת באופן קבוע.

          • מיכל, יש לי תלמידים, לא מעטים, ש"מתחזקים". לפעמים הם אומרים לי הרבי אמר מחר צום, אני שואלת אותם למה צום, איזה צום, מה אתה יודע על הצום הזה, הם עונים לי, הרבי אמר צום אז זה קדוש. אז כן, ישנם רבנים ששומרים את הידע קרוב לחזה כי זה נותן להם כח ושליטה.
            כמו הכנסיה הקתולית שהעדיפה תפילות בלטינית, כמה שיותר לא ברור ככה שלטה במאמינים הנבוכים הנבערים.

          • מיכל ברגמן

            אוהו! הלואי והיית צודק! המצב לצערי כמעט הפוך!
            בוא נאמר ש"מתחזק" חסר בידע שאדם דתי "מהשורה" מקבל מגיל צעיר, אז יש עוד איזשהו הגיון בשאלה שלו ובחוסר היכולת להכיל עוד מידע.
            אבל כאשר מדובר על אנשים שלמדו במוסדות דתיים, שבהם מוקדשות אינסוף שעות ללימודי דת, המצב גרוע בהרבה:
            הרי לכאורה אם יש לך את הידע אתה יכול לדעת בעצמך מה דין משחת שיניים בפסח, או מה לעשות אם אדם לוקח תרופה מצילת חיים – האם עליו להפסיק אם יש חשש לחמץ? – שאלה שיש בה כ"כ הרבה בורות והיא שוב חוזרת, כמו המדבקה המגוחכת "כשר לפסח" על תבניות אלומיניום, ועוד ועוד.
            ובכל זאת – למרות שהידע לכאורה זמין ונלמד שוב ושוב, התלות בדעה של הרב הולכת וגדלה – משאלות טיפשיות שכאלה ועד עניינים הרי גורל – האם להינשא לבחורה זו, יחסים במשפחה ועוד – לא שאלות שבהם פונה האדם לדמות מוערכת לקבלת יעוץ (ויש רבנים שכך מציגים זאת – פורסים אפשרויות ושאתה תבחר)- אלא כדי לקבל "פסק הלכה" בשאלות שכאלה.
            אז הנה – הידע גדל ואתו התלות. מדובר במנגנונים סבוכים – תרבותיים ונפשיים.

          • מיכל ברגמן

            התבלבלתי – זו יודית ועניתי בלשון זכר. סליחה.

            ולמשה – נו אם נחפש עלבונות זה באמת לא יהיה קשה למצוא – כמעט בכל פינה.

            הקשר לתרבות היהודית-עברית הוא המקצוע שלי כבר שנים (לאחרונה אני בתחושה שכבר יותר מדי שנים) – שוב אך לא פשוט בכלל.
            להפוך את הקשר למהותי, לרצוני.

            ולגבי הקדושה – כמו כל הדברים הגדולים – חמקמקה. קשה להגדרה, ואפשר לקחת אותה לכל כיוון.

          • אולי המקבילה החילונית לרב, מבחינת התלות שמפתחים בו, זה הפסיכולוג. מכיוון שרוב החילוניים רגילים להחליט בעצמם, הם לא מתמכרים לתלות הזאת.

          • מיכל ברגמן

            זה מסובך – גם חלק מהדתיים לא גדלו בבתים ששואלים שאלת רב על כל אפצ"י וחלקם לא יעשו זאת למרות הלחץ של מכבש החינוך הדתי. פסיכולוג יצור תלות אבל הוא לא אמור להגיד מה מותר ומה אסור – ויש רבנים שרואים כך את תפקידם.
            יש כאן כל מיני תהליכים – אין ספק שעצם העובדה שחברה דתית היא לעולם יותר שמרנית ויותר קונפורמית, ויש בה יותר לחץ חברתי(לפחות פעם בשבוע רואים אותך בבית כנסת? והילדים לומדים יחד? וכו")- כל אלה בטח תורמים לתלות הזו, כי צריך "להיות בסדר". אבל זה הסבר חלקי.
            גם המתירנות הכללית גורמת לתגובת נגד כמעט פרנואידית שרוצה לסגור כדי שלא ינשבו "רוחות רעות"
            זה רק חלק מההסבר בעיני, אני מחכה למי שיבוא ויאיר את עיני.

          • אולי אלה הימים שמתעתעים גם בדתיים וגם בחילוניים, ימים בהם השחור מלבין, והלבן משחיר, והאמת שותקת לא מדברת, והדרך לא נפקחת מאליה.
            אנחנו חיים בעולם מאיים, לפעמים רק בשביל לשמור על צלם מסתופפים יחד.
            תראי גם אנחנו מסתופפים פה יחד.

          • מיכל, בדרך כלל אני אדם שחותר ליצור גשרים עם אנשים, למצוא את המשותף בתך המחנאות והכיתתיות והקוטביות שמצויה כאן בשפע. אבל אני גם לא רוצה לעצום עיניים לתהומות הקיימים בין פלגים וקבוצות. וצריך לפעמים לחדד ולהבין את המפריד כדי לדעת איזה גשר צריך לבנות. גם אני מושקע עמוק בענייני יהדות ועבריות וזהות, אני לא מתייאש. ובאשר למילים, אני חושב שלפעמים ראוי ל"אוורר" מילים שהפכו להיות אוטומטיות ולכן גם ריקות: צריך לעשות דהקונסטרוקציה למילה קדושה, כדי שאפשר יהיה להטעין אותה מחדש מהחוויה הפרטית של כל אחד.

          • מיכל ברגמן

            אני לא עוצמת עיניים. אני בוחרת להתעלם. כלומר – אם מישהו יאמר לי שאני עגלה ריקה או מלאה או לא יודעת מה – זה לא מעניין אותי מה יש לו לומר. ולו רק בגלל שדיקלומים מעצבנים אותי. אבל גם בגלל שזה טיפשי ונמוך.
            האם לדעתך יש בכלל טעם לבנות גשר לכיוון מי שמכתיר אותך בתואר "עגלה ריקה"? – כל הכבוד! בעיני אין בזה טעם. אני לא מתחרה במרוץ עגלונים.
            לגבי האוטומטיזאציה – זה נכון כמובן.
            אם הקדושה היא מהשפה אל החוץ אז היא לא קדושה. ואם אספר על איפ פגשתי קדושה בכל זאת – הרי אפחית מקדושתו של הרגע.

          • חברים, הגיע זמן קריאת שחרית, כלומר המשלוח הגיע, אני אומרת לכם לילה טוב .

          • מיכל ברגמן

            בשעה טובה!
            לילה טוב לכולם.

          • מיכל, אני לא רואה איפה את רואה כאן הטפה וטון לוחמני. שנים רבות ספגתי עלבונות מחוגים דתיים שונים: שאני החילוני "עגלה ריקה" ואילו האדם הדתי הוא "עגלה מלאה", והחלטתי לא להחזיר תשובות מתלהמות, אלא ללכת וללמוד לעומק. ולכן אני קורא לאנשים חילוניים ללמוד את מקורות, כדי שיוכלו להיות קשורים יותר לשורשי תרבותם, וכן גם כדי לדעת שהפסוקים שמצטטים אנשים כדי להוכיח דבר מסוים, כמו קדושת האדמה, אפשר למצוא בדיוק את ההיפך. המילה קדושה זקוקה לליבון ולימוד רציני, השורש ק.ד.ש מוליך לכל מיני מקומות, חלקם יקרים וחשובים שיוצרים חיים, וחלקם קנאות ועיוורון. ולכן לא כל שימוש במילה קדושה אני צריך לקדש

          • הקדושה היא הפקעה, אני מסכימה איתך.
            היא משרתת בורות ויחסי שולט ונשלט.

  3. מוישלה, יפה! הרבה יותר הגיוני הנוסח הירושלמי.
    ובאשר לאפיקומן – לא לגמרי מדויק, אבל אביא כאן בהמשך משהו על מנהגיו "היווניים" של הסדר 🙂

    • תודה אמיר, אין ספק שהירושלמי יותר הגיוני, סדור יותר על פי גילאי ההתפתחות ויותר חינוכי. אבל הוא גם פחות חידתי בגלל זה, ואז עלולים להחמיץ בגלל זה את הדיאלוג העשוי להתעורר לנוכח חוסר ההיגיון של הנוסח המסורתי. אשמח לקרוא את מקורותיך באשר לאפיקומן. אני הסתמכתי על פרשנים תלמודיים, וגם על נוסח הירושלמי עצמו שאומר במפורש מהו אפיקומן: שלא יהא עומד מחבורה זו וילך לחבורה אחרת.

  4. היי מוישלה, דומני שיותר משיש כאן תיאטרון (ואכן יש) יש כאן שיח של בית מדרש שעובר מבית המדרש הגברי, הסגור, אל תוך המשפחה. ולכן, זה לא פשוט. ולא תמיד מובן. נדרש דיאלוג וכחני.

    • נכון, אבל אני לא רואה סתירה בין הדברים. המעבר של השיח הבית מדרשי לתוך התא המשפחתי יש לו הרבה יתרונות לדעתי. ואשמח לדעת למי עניתי ולמי עלי להודות.

      • ענית לחוה .
        ההגדה אין בה "קדושה" היא הטכסט הפתוח ביותר בפולחן החגים היהודיים. טכסט שניתן להוסיף עליו או לגרוע לפי המתבקש. לכן אפשר היה גם ליצור את הגדת הקיבצים או להבדיל, הגדת הגטו , או כל יצירה ה"מולבשת" על ההגדה המקורית ומפרשת אות ה על פי צרכי הזמן.
        המעבר משיח של בית מדרש גברי לשיח בית מדרש משפחתי רב דורי, הוא מאתגר מאד ולא מובן כל כך בעולמנו בו נוח לנו עם נראטיב ליניארי. סיפורי או הרצאה סדורה. אבל נדמה לי שגם זה משתנה מכל הפוסט מודרניזם, אלא מה.

        • הי חוה
          אני רואה שהתחלנו בלימוד, אמנם לא שכחה, אבל גם ענייני פסח, חג נפלא בעיני, חשובים. מסכים איתך לגמרי, אין שום "קדושה" בהגדה של פסח. היכולת של יהודה שרת ואחרים שיצרו את ההגדה הקיבוצית נבעה מהידע העמוק שהיה להם, ולכן השינוי שעשו היה בעל ערך. אם כי אני חושש שגם שם במהלך הדורות הייתה החמצה, כי השינוי לא לווה בלימוד שיכול היה להצמיח עוד ועוד עומק ודינמיות. אני מעדיף תמיד לימוד ושיח שהוא לא חד מיני וגילאי, בסוף עוד נמצא יתרונות בפוסטמודרניזם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי