בננות - בלוגים / / אם בארזים נפלה שלהבת מה יגיד האילן (ברקוביץ)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

אם בארזים נפלה שלהבת מה יגיד האילן (ברקוביץ)

 

 

 

אם בארזים נפלה שלהבת מה יגיד האילן (ברקוביץ")

על רשימתו של משורר? בשטח? "סוף עונת הבונגנוויליה", "הארץ", תרבות וספרות, 28/3/2008.

 
כאשר התפרסמו רשימותיו הראשונות של אילן ברקוביץ, אמרתי לכמה מעמיתי, "נפל דבר בשדה ביקורת השירה". סוף סוף בא לשכונה בחור חדש, צעיר, מלא מרץ, אוהב שירה, אשר מנסה לגאול אותה מקרן הזווית של מדפי סטימצקי, שם היא "כובשת בענן ראשה, פורשת ובושה". עמיתי נדו בראשם לתמימותי, אך אני בשלי, סברתי כי זהו ניסיון כמעט הרואי להחזיר עטרה ליושנה לשירה, למשוררים ולמדפים, בהם אורך חיי מדף של ספר חדש, הוא בערך כאורך חיי פרפר שלא נלכד באור המסנוור, הקר והמנוכר של רשתות הספרים.
הפניית המבט מהמשוררים הקנוניים, אל שדה השירה בו נשמעים קולות יפים ומקוריים, אכן היה משב רוח רענן ומעורר. עקבתי אחר רשימותיו בעניין, אך בהדרגה הוברר שהפנס של ברקוביץ ושדה הראייה של המשורר בשטח הם מוגבלים ביכולתם ובהיקפם. למען הסר ספק, אין תגובה זו תוצר התמרמרותו ומררתו של משורר שאילן ברקוביץ לא הזכירו.
אני חי בשלום עם האלמוניות היחסית של משורר החי בעמק יזרעאל, מצוי מרחק שנות אור מגבולות מבטו של ברקוביץ להביט ולהאיר. מרחב בו חיים ופועלים, משוררים, סופרים ואמנים מוכשרים. למקומות אלה, לא מגיע משורר השטח, או אלומת פנסו, המאירים בעיקר את השירה הנוצרת בתל אביב עד רחובות בדרום, ועד נתניה (אולי) בצפון. ואם פה ושם הצליחה להגיע קרן אור בודדת מעבר לגבולות אלה, עם ברקוביץ" הסליחה.
אני קם, (ובאופן שאינו אופייני למנהגם של משוררים) לזעוק את עלבונם של כמה שכן הוזכרו ברשימה האחרונה של אילן ברקוביץ", וכמה שלא הוזכרו ב"סוף עונת הבוגנוויליה".אלו ואלומשוררים בעלי שיעור קומה שלא קיבלו את המבט הראוי להם. ברשימה זו יש ניסיון מעניין למפות את מגמות השירה בימינו, אבל במבט כולל, הרשימה מאכזבת, חסרת עומק, קביעות והנמקות לא משכנעות, ושרירותית עד זרא. צר לי, אבל מיפוי המשוררים ומגמות השירה הצעירה, המתמרדת לכאורה בכוהנים ובלוויים של שירת הדורות הקודמים, הוא מיפוי יומרני, לא לגמרי בהיר, ממליך משוררים צעירים, שמהיכרות עם שירתם, שיש בה פה ושם שירים יפים, לא ברור מה ראה בהם ברקוביץ לפאר, לרומם שירתם על אחרים, שקוטנם גדולה ממותניהם של אחדים שהוזכרו. לפארם ולהלבישם בגדי מלכות, ואיך לא, על פי הנוסחה החנוך לווינית, אתה מרומם מישהו על ידי הנמכתו של מישהו אחר והשפלתו.
 
גם כאשר הוא מנסה לומר דברי שבח מוצדקים, לדעתי, כמו למשל על שירתה של יעל גלוברמן, הוא נוהג כמי שבא לברך ונמצא מקלל. על סמך מה למשל קובע ברקוביץ, שיעל גלוברמן שבויה במניירות משעוליות? (אגי משעול). משפט בו מחסל משורר השטח ברגל גסה שתי ציפורים:
"ניסיון ההיחלצות של גלוברמן מהמניירות המשעוליות בשירתה משקף יפה את מאבק האיתנים המתחולל עתה בין ספיחי השירה של הדור הקודם, הדומסטי, לבין ניצני השירה של הדור החדש, הפורצני". 
 קולה של משעול הוא קול ייחודי, צלול ומשמעותי, גם אם פה ושם, ולמי לא, נכתבים כמה שירים לא טובים. קולה של יעל גלוברמן הוא קול אמיתי, חזק, רגיש, ייחודי, מדויק, צלול ורב שכבתי, ולמיטב קריאתי, וידעתי משהו על שירה, הוא לא היה אף פעם שבוי במנייריזם המשעולי, ולא במנייריזם אחר. אבל אם אפשר הבו הגדרות מקטלגות ומצמצמות, ואם אפשר מלחמות, הבו מחנות ומלחמות, ואם אפשר להכפיש מעט גם את "הזקנים" רחמנא ליצלן, בני החמישים והשישים, זה טוב לרייטינג, זה טוב לעורך מדור ספרות ותרבות של עיתון הארץ, המגדל מבקרים המתאמנים בהלבנת פנים, ומתוך כך בשפיכת דמים. אין בדברים האלה כדי לבטל לחלוטין את הניסיון להציב רף גבוה ואיכותי לשירה, ולו רק כדי להקטין את האינפלציה הגרפומנית. ביקורת היא כלי חשוב, רציני ומשמעותי לטיפוח וצמיחתו של משורר, אבל לצערי רשימתו של ברקוביץ אינה כזו.
ולכל המשוררים הטובים שכותבים גם כאן ולא הוזכרו ברשימתו של ברקוביץ", ולא הוזכרו בתגובתי, עימכם הסליחה.  גבירותי ורבותי, תלו את הבונגוויליה מעל שולחן הכתיבה שלכם, כדי שתזכיר לכם בקומכם ובשוכבכם, בצאתכם ובלכתכם, ככה לא גואלים את השירה העברית, ככה ממאיסים אותה ודוחקים אותה לתהום הנשייה. משוררות ומשוררים טובים, היזהרו ממשוררי שטח. 

קישור למאמר: "קרברוס ומבקר הספרות",  על ביקורת ספרים

 
    

 

 

 

25 תגובות

  1. מירי

    העניין עם מבקרים שקולמוסם המושחז אינו מכיר במגבלותיהם שלהם, הוא סיפור כאוב ומקומם. כתבתי על תופעת מברי הספרות באתר אימגו. אולי באמת, אעלה קישור למאמר. יעל אכן, משוררת נפלאה ואדם במלוא מובן המילה, כמו עוד כמה משוררים שהנ"ל התעלם מהם, או שבא לברך ונמצא מקלל. אני לא מכיר את האיש ואני חושב שכוונותיו הן טובות ונכונות. אבל, יהודה הלוי, כותב בין היתר בה"כוזרי": כוונותיך טובות, אבל מעשיך אינם רצויים". אני מקווה שהתגובות למאמר יאפשרו לו לעשות תיקוני סטייה.
    תודה על תגובתך הנרגשת.
    משה

  2. אכן התלבטתי אם להגיב למאמר, מהסיב שכתבת: "אוז מי גזוגט" באידיש זה נשמע יותר טוב. אבל האיש לא כתב את דעתו בבלוגיה שגם שם אני מצפה לאחריות ולהבחנות שעומדות במבחן. הוא מקבל מקום משמעותי בעיתון "הארץ".
    המגמה חסרת האחריות הזו לשרטט את "הדבר הבא" בשירה או בסיפורת ממעגל מצומצם שהוא מכיר, היא דבר שיש להגיב אליו.
    אגב, לאיזה דור אתה משתייך על פי ההבחנות? אתה כבר נחשב ל"ישן"? אני חושב שאתה מקורי, רענן וחדשני ומעמיק פי כמה מאותו מעגל שהוא שרטט.
    וזו עוד דוגמה מיני רבות לרישול שברשימה.
    חבל כי באמת חשבתי שהוא מביא רוח רעננה וטובה לשדה הביקורת.
    ניתן לו הזדמנות נוספת
    תודה על תגובתך
    דוגמא נוספת להבחנות מרושלות.

    • מוישלה, ודאי שאני ישן:) אם יעל, משוררת מעולה בשנות העשרים שלה כבר רגל אחת במושב זקנים ורגל אחת בארצות החיים… והוא גם החמיא לה עם הפליק.

      אבל ברצינות – די ברור שהנושאים ואפילו הנשכנות הם גם שאלה של אופי ועניין. בסך הכל הוא לא מלומד שוטה, וזה כבר מרענן.
      נחיה ונקרא… ונחייך.
      ובחידון האחד באפריל אתה לא משתתף?

      • אמיר

        שוטה שכמוני. אני פשוט קורס מעומס. אתמול הכנתי דברים לכנס שאני מקיים מחר: פיוט בעולם לא פיוטי. ואפילו לא היה ליזמן להכניס את הידיעה לאתר, ולא ביקרתי אתמול במטע הבננות. אבל אני מקווה שעוד אספיק לפני חצות להשתתף

  3. השורה האחרונה בתגובתי יצאה ממקומה ונדבקה למקום לא מתאים, אתך הסליחה

  4. תודה יודית

    אני לגמרי מסכים איתך גם בעניין הנימוקים וגם בצורך בביקורת ובלעשות איזה סדר.
    אבל ככה לא כותבים ביקורת רצינית, ותהא נוקבת ככל שתהיה, היא צריכה להיות מבוססת יותר. ומבקר צריך להכיר מגוון עשיר ורחב יותר של כותבים וכתיבה ולא להתבסס על מעגל כל כך מצומצם ולהתיימר להגיד שהוא מדבר על השירה הישראלית.
    ואני כמובן מסכים איתך גם בעניין ההסערות המצחיקות בכוס השירה הביצתי.

  5. משה יצחקי

    תודה יניב,
    אני בטוח שיש לו כוונות טובות
    נכון נו, כוונות טובות.

    נ.ב.
    אני אוהב את הפוסטים שלך, יש משהו בהתבוננות המיוחדת שלך, פשוט, מדויק ואמיתי.

  6. תודה שי, אני מקווה שעל הרשימות הבאות יהיו לי דברים טובים להגיד. באמת

  7. עודד יקירי

    תודה על תגובתך,
    ואם קראת גם השבוע, שמא, אולי, יגלה האילן צניעות, איפה, דלות החומר גדולה אף יותר. ולכן ההולך בדרך ושונה וראה אילן זה, אל יפסיק ממשנתו.

    • עודד פלד [מגיב]

      משה יקר,

      את המנוי על הארץ בסופי שבוע וחגים הפסקתי לאחר שציפר התעלל בגוויית יעקב בסר. שוחחתי עם יעל גלוברמן השבוע והיא נפגעה עמוקות – האילן הנאה יצר איתה קשר עוד לפני שכתב את שכתב והחניף כמובן לשירתה הנפלאה. יעל מוכשרת, רגישה מאוד ומעל לכול – בן אדם. קשה למצוא רבים כאלה בעיר הגדולה שהיא ארץ אחרת, סדום ועמורה. בעניין אגי משעול חולק עליך. היא דוגמה מובהקת למשוררת מוכשרת מאוד שכתבה שירים חזקים וצללה לתהום המניירות, הפוזות ומה לא. עצם "הכתרתה" במו פיה בראיון לעיתון כ"יורשת" של דליה רביקוביץ" אומרת הכול. אבל זה שולי, באמת. קרא תפוז אחד מתוך ספרו הראשון של האילן הזה ["תפוזים"]ותבין שנקלעת לפרדס הלא נכון.אשמח להחליף איתך ספרים
      וגם ליטול חלק במפגש עליו דיברת.

      • עודד פלד [מגיב]

        נ.ב. אז על מי לכלך השבוע?

      • עודד

        המעשה של ציפר בדברי ההספד שלו יעני ליעקב בסר היה מעשה נבלה. אני מכיר את יעל היטב ומסכים לכל מילות השבח. נכון, אגי משעול הזנתה מעט את שירתה, נדמה לי שדן מירון הוא שהמליך אותה וזה כנראה יותר הזיק לה. אבל שירתה המוקדמת מצוינת לטעמי, וכשעוסקים בביקורת שירתו של אדם, לא מוחקים לו את פירותיו הטובים בגלל אלה הבאושים.
        גם אני אשמח להחליף עמך ספרים.
        באשר למפגש, אני רוצה לברר את עניין התשלום עם ההנהלה, ואז אקבע איתך. דווקא רעיון טוב לבוא לכפר הנשיא, אולי בהזדמנות זו אגיד שלום לידידי דודו פלמה.

        • עודד פלד [מגיב]

          משה יקר,

          אין בינינו חילוקי דעות בעניין אגי משעול. מניירותיה, הזניית שירתה והפיכתה ליצור יהיר ומתנשא הן תהליך ארוך שבמהלכו המשיכה לכתוב גם שירים טובים. ועל סיפור דן מירון – חבל על הזמן. כשתשמישי מיטה וביקורת ספרות נעשים שעטנז… ראה מקרה מנחם פרי ויהודית קציר – גם היא סופרת נפלאה בתחילת דרכה. אשמח מאוד אם תגיע לבקר -גם דודו.

          • עודד פלד [מגיב]

            נ.ב. בעניין ההתעללות הנקרופילית ביעקב, לא היתה לו ברירה אלא לפרסם את תגובתי שבוע לאחר מכן. חזרתי מן הלוויה של יעקב ביום שני בערב, ובזמן הנסיעה צפונה באוטובוס התקשרתי לאלחנן ניר ממקור ראשון תוך ידיעה ברורה שמוסף "שבת" שלהם לאותו שבוע נסגר כבר. הוא אמר שאם אספיק לשלוח באותו לילה – ייכנס. ואכן, באותו יום שישי הופיעה רשימה ארוכה, שהיו בה אזכורי שואה ופסוקים עבריים באחדים משיריו של יעקב, ועם זאת – נכתב שהיה קומוניסט ואתאיסט שתמונתו של אלכסנדר פן היתה מוצבת על שולחן הכתיבה שלו. מילה אחת לא צונזרה.

      • יעל גלוברמן

        הי, עודד, הכוונה שלך אולי טובה אבל הפרטים לא מדוייקים.
        אילן ברקוביץ" יצר אתי קשר א ח ד י שכתב את הרשימה בעיתון, לא לפני, ואז – כתגובה על משפט שכתבתי (בתגובה לשחר) בפוסט שלי פה בבלוג ("לאהוב.") כתבתי שם שאני עדיין בהלם בגלל מה שנכתב עלי בהארץ, וברקוביץ" כתב לי מייל שבו הוא אומר שזה הכאיב לו יותר מכל הרדיפות שלאחר פרסום המאמר – לשמוע שפגע בי, הפגיע בי שאצא מההלם ואכתוב, ואז כתב דברים חזקים וטובים על שירתי. הוא טען שבמאמר נגרמה אי הבנה, ושדברים שכתב עלי פשוט עברו עריכה והוצאו מהכתבה המודפסת. אני דווקא מעריכה את המיילים ששלח. רק שהייתי מצפה שכמבקר, אם "בשל עריכה דבריו גרמו לאי הבנה" – יתקן את המעוות ויכתוב את שבחיו גם בעיתון, ולא אך ורק במיילים שרק עיני שוזפות בחדר העבודה המאוד-פרטי שלי.
        מכל מקום, הוא הראה איכפתיות, וזה נדיר במחוזותינו. אני בוחרת לחכות וראות מה יקרה בהמשך.
        יעל

        • עודד פלד [מגיב]

          תודה על העדכון, יעל. בשיחתנו הטלפונית היית כה נסערת שבלבלתי בין לפני ואחרי. אולי הוא יתקן את המעוות, כלומר, אם ציפרנו אהובנו ייתן לו. כתבתי לו בזמנו שהוא עדיין לא מבין עם איזה בוס יש לו עסק. עכשיו הוא נותן לו להרגיש כמו מלך ומחר ישליך אותו לאשפתות.רצון טןב? שיוכיח. אם הוא לא מתבייש לכתוב ביקורת טובה [אלא מה] על ספרו-שלו, שיעשה את זה בשבילך – נראה אותו מתקן את "אי ההבנה" שחלה בהדפסת הרשימה שלו

        • סליחה שאני מתערב, יעל, אבל לא ידעתי שלקחת את זה כל כך קשה. לא בטוח שצריך. אולי נתפוס שיחה יקירתי?
          ולגבי ציפר – הוא מסוגל להעיף לו פסקאות שלמות גם אם כתב. מנסיון.

        • יעל

          אני מניח שבמסגרת שלוש הרשימות הוא לא יכתוב את שבחייך בפרהסיה. אבל אם יכתוב ברשימה נפרדת את שכתב לך באימייל, או אז אשתכנע שליבו ופיו שווים.
          וגם אם לא יכתוב, השירים שלך יישארו, כי מה שטוב שורד את הרוחות הרעות, בעוד הרשימות הללו ירדו לתהום הנשייה

          • עודד פלד [מגיב]

            יעליק יקרה,

            היות שאת מכירה היטב את אהבתי לכלבים, אשנה מעט את הפסוק ההוא ואומר: "עכברושי-הכיס חושפים זנבות-שיניים אבל השיירה ממשיכה ללכת"

          • יעל גלוברמן

            עודד, שוב, אני מקוה שכוונתך טובה, אבל אין לי רצון לגדף. האיש כתב לי שנפלה אי הבנה והביע את צערו והערכתו – אני בוחרת להאמין לו כרגע. בוא לא נביא לכאן חיות.
            לילה טוב.

          • עודד פלד [מגיב]

            יעל,
            סוף-פסוק מבחינתי. נהלי את מלחמותיך [אם בכלל] לבד, עשיתי כטוב בעינייך. האמיני למי שתאמיני. מעה סאלאמה.
            עודד

  8. נאלצתי למחוק את כל התגובות מפוסט זה בגלל שהתגובות החלו לחרוג ממטרתה של רשימתי, באופן שאינו מתקבל על הדעת.
    הביקורת שלי כלפי רשימתו של ברקוביץ הייתה עניינית וללא כל מטען אישי.
    כמו כן, התקבל הרושם גם מחוץ לבלוגייה שהבלוג שלי משמש במה להשמצות ומאחר ואיני מוחק אותן אני בעצם מכשיר ונותן גושפנקה להשמצות ולא היא!
    עם כל המגיבים, הסליחה.

השאר תגובה ל מוישלה, ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי