ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

2012

כל מי שעוד קורא ומקשיב לתקשורת הכתובה והאלקטרונית, ולא מצוי סופית באסקפיזם הדקדנטי של קריאת/כתיבת שירה וסיפורת, ודאי שם לב שמאז האסון בטהיטי אנו מתבשרים השכם והערב על רעש אדמה   העומד להתרחש כאן בכל רגע בעוצמה בעלת פוטנציאל להחריב ארץ ומלואה. בסיוטי הלילה אני רואה  את האדמה מתבקעת וכל מה שבנינו והפרחנו, אנו ואבותינו ואמותינו החלוצות והחלוצים, הופך  לעיי חורבות, הכל נבלע, נשטף, נשרף, מתאיין ונעלם. (חוץ מטרולים )
תוך כדי בירור וחיפוש מקום יציב יותר לחיות על פני כדור הארץ, פגשתי אסטרונום שחזר מכנס מדעי בארה"ב שסיפר לי על תחזית מבוססת מחקר שהוצגה שם.  עיקרה שבשנת 2012, כדור הארץ עומד להיחרב כתוצאה מכניסתו של כוכב  למרחב שבינינו לבין  השמש, שנע בניצב לתנועת הסיבוב האופקית של הגלקסיה. השפעת המסה של הכוכב הזה שהיא גדולה וקריטית יותר מאשר של כוכבינו, היא שברגע שהוא יעמוד בינינו לבין השמש, יעצור כוכב הלכת שלנו מסיבובו למשך כמה ימים, מה שיגרום, מלבד האפקטים הרגילים של בלימת פתע, סחרחורות וכיו"ב,  לתנודות הרסניות של היבשות והאוקיאנוסים והכל ייחרב. אמרתי לידידי, הנה שוב תעלול שיווקי מרושע של הקפיטליזם, הבא לגרוף הון באמצעות יצירת פחד והיסטריה המונית. ורצתי לקנות פנס, אוהל, שימורים ו500 בקבוקים של מים מינראליים.  הרגעתי את עצמי במנטרה: עברנו את 2000 נעבור גם את זה.  החלטתי להישאר, ולא לחפש מולדת אחרת, שהרי אם נגזר למות ברעש אדמה, או בשיטפון צונאמי, או באיזו סופת קתרינה, או לעלות בסערה השמיימה, אני מעדיף למות בארצנו הקטנטונת, מוטב בגבולות 67.
אבל הבקר התחלתי  לדאוג ממש, אחרי ששוחחתי עם איש דת מוסלמי שאמר לי: "סוף סוף יש דבר אחד שיהודים, מוסלמים ונוצרים מסכימים עליו", מהו הדבר, שאלתי, כאילו שומע את פעמי המשיח, "שסוף העולם קרוב", מתי, שאלתי, "2012" אמר לי, "כל הסימנים כבר כאן." וחוץ מזה הוסיף בארשת של איש רנסנס, לא רק בכתבים החשוכים שלנו תמצא נבואות כאלה, גם נוסטרדמוס כתב על כך ויש עדויות מתרבות המאיה.
בדרכי לעבודה ראיתי מעל בית חולים העמק שבעפולה להקות ענקיות של חסידות בדרכן מאפריקה לאירופה. האמת, החסידות עפו באופן די מבולגן, הפוך ממה שטסו לאפריקה, גם זה יכול להיות סימן.  ומאחר ושוב נותרתי באי ודאות הנעה בין השבר הסורי אפריקאי, הכוכב המסתורי של הגלקסיה לבין ביבי ליברמן ואלי ישי, החלטתי להתחיל לכתוב זיכרונותיי למען הדורות הבאים. 

זכרונות ראשונים בפוסט הבא

42 תגובות

  1. הי משה, למה לכתוב זכרונות? לפי הנבואות לא יהיו הדורות הבאים. אני כבר מכירה את כל ההפחדות שנשמעות מדעיות מדוייקות רק שאני לא רוצה לשרוד קטסטרופות ולהשאר אחרי כולם. למה לי? אין לי אוהל וגם לא פנס ומצידי 2012 יכולה לבןא מתי שבא לה. זכיתי לחיות מה שזכיתי ואין לי עיניים גדולות, אם הטבע רוצה את החיים שלו בחזרה ולשם כך צריך להכחיד אותנו. אז סבבה. התנגדויות ופחדים לא יועילו מולו:)

    • משה יצחקי

      סיגל, אני מבין על פי תגובתך שהחלקים האירוניים והנימה המבודחת אינם ניכרים, וגם הפואנטה בה האיום הגדול לפני כל רעשי האדמה מצוי בידי כמה מראשי מדינתינו. רק בריאות ואורך ימים:)

      • הם בטוח ניכרים משה, הם רק רחוקים מההכרה שלי כרגע. ביבי ומיני ביבים עוד יותר רחוקים ממני, לחשוב עליהם סתם ינפח לי ת'מוח בבוקר הזה.
        (כבר אחת וחצי? וואוו אולי כדאי שאכתוב גם אני זכרונות כבר התחלתי לשכוח את עצמי:).

        • משה יצחקי

          הי סיגל מקווה שחזרת לעצמך, את מבינה למה לפעמים רצוי לכתוב זיכרונות:)

  2. 🙂
    זה נראה כאילו אנשים תמיד מחפשים משהו שאפשר לפחוד מפניו מאד-מאד, אולי סתם לצורך הריגוש. למרות שכשחושבים על זה, החיים שלנו מפחידים למדי גם כמות שהם, לא צריך להוסיף כלום.
    ואהבתי את הקריצה בעניין ארצנו הקטנטונת.

  3. מוישלה, הרעיון שכדור הארץ יעצור מלכת, גרם לי לדמיין אותנו נופלים אל החלל…כאילו והסיבוב הוא זה שדוחק (כמו הכוח הצנטרלפוגלי) ומעמיד אותנו על שתיים…:)
    מה היינו עושים ללא הומור?…

    • הסתובבה לי יותר מידי הצנטרפוגה במוח וכך נולדה המילה-צנטרלפוגלי..:))

    • משה יצחקי

      תמי, בדיוק, יש להיזהר כאמור מסיבובים חדים ועצירות פתע של הכדור, לכן צריך לחגור חגורות בטיחות:) השאלה היכן נעגן את החגורה?

  4. אם העולם יחרב לא יהיו לך דורות הבאים
    ולא דורות קודמים
    ולא קוראים קודמים ולא קוראים באים
    והחורבן הוא אישי ולא קולקטיבי, אגב

    • משה יצחקי

      תודה מקרב לב על החידוד ואולי האיחול בעניין החורבן האישי?
      מה שמעניין הוא הוצאת הקוץ בעל הנימה האירונית העצמית שבו והפיכתו ליסוד טראגי עבור הכותב.
      יש לי הרגשה שאני יודע מי מבין אוהבי יכול להגיב כך, ועל כן אני מקבל את התגובה באהבה רבה

  5. היי מושלה
    עשית לי חשק לחיות עוד ועוד לנצל את השנתיים הבאות, להיות הכי אני… לי להתייש.
    להתראות טובה

  6. חני ליבנה

    מוישלה, גם אני ראיתי את החסידות האלו, ליד עפולה {באמת!!}, וזה סימן, מסר כזה, שבדרך להוולד עוד ספור, זכרון או שיר!! העיקר שתכתוב תכתוב!!!! אם יחרב ואם לא…:))

    • היי חני, זה היה מחזה מרהיב נכון? בכלל נדודי הצפורים מעוררים בי רגשות מאד עזים. ואחרי תגובה כזו חמה איך אני יכול שלא לכתוב:) תודה לך

  7. מירי פליישר

    כתוב נפלא מושיקו. יש לך קוראת שמחכה. ואשמח גם לקרוא על מה שקורה פה ועכשיו כי אתה טוב בזה… וגם הטרולים מחכים…

    • תודה מירי, בהחלט שווה לכתוב לקוראות כמוך שמחכות, והטרולים אם זה יגרום גם להם מעט נחת דייני

  8. מרתק. כתיבה נפלאה, משה.

  9. באמת מייאש, אבל בכל זאת נמצא פרט אחד מנחם שיתן פשר למעופתן המבולגת של החסידות, אולי רמז בתפזורת,
    כמו נח-נחמ-נ, כי הרי עפולה היא עיר המחוז היחידה בארץ שכל בתיה נבנו אל מחוץ לעיר..ועם ביאת משיחנו ננוחם.
    🙂

    • משה יצחקי

      הלוואי והייתי מגיע למעלת כבודו בפענוח הרמזים והפשר, ובינתיים אין לנו במה להתנחם אלא בביאתו:)

  10. איריס אליה

    משה יקר מאד, גם אני בתקופה של כתיבת זכרונות. לא יודעת אם בעבור הדורות הבאים או בעבור עצמי… (דורות תאי הזיכרון שלי הולכים ומתכלים בזה אחר זה)
    ונפלא כתבת. ופתאום כשאני חושבת על זה, אולי, אם נותרו לנו עוד שנתיים על הפלנטה, אז נכתוב לנו את זכרונות העתיד… כפי שהיינו רוצים שיהיה.. יאללה. אתה ראשון. אני אחריך.

    • משה יצחקי

      תודה לך א.א. יקרה, הרעיון מאתגר, זו משימה ספרותית לשונית ראויה בהחלט: אפשר למשל להתחיל בזיכרון עתידי כמו: אחרי המבול(-:?
      והנה זיכרון מהעתיד: ענבי הקייץ הבא היו נפלאים))

      • איריס אליה

        אמן ואמן כן יהי רצון. אני הולכת לנסות לכתוב את הזיכרון הזה. אם יצא קריא, אעלה.
        יום נפלא, איש יקר. מחכה מאד לקרוא גם זכרונות עבר.

  11. חנה טואג

    הי , מוישלה, אהבתי את גישתך המחויכת לנושא, שהרי היה מי שאמר שמאז שחרב בית המקדש לא ניתנה נבואה אלא לשוטים
    כך נדמה לי ניבאו לגבי 1984 או שנת תשמד
    זה כנראה חוש ההרס המצוי בנו ומחכה לבשורה שתתממש

    • הי חנה, את יודעת שהומור זה דבר רציני ביותר – וזו דרך בריאה מאד. ומעבר לצחוק ולהתמודדות עם יצרני פחד למיניהם – השאלה היא איך נערכים
      תודה לך

  12. 2012 שנת הגשמה
    והמראה
    ללא ספק

  13. רונית בר-לביא

    "חסידות שעפו באופן מבולגן" זה :))))
    אהבתי מאד את התמונה שזה צייר.

    והרי כל כמה חודשים/שנים נוצר תאריך חדש שממנו מחליטים לפחד, זה נותן לחיים טעם, יותר תחימה,
    וככה בין חורבן לחורבן מנסים לסיים כמה פרוייקטים …
    ולברוח מביטוח לאומי כמובן 🙂

    • מדהים רונית, איך הן מוצאות את הדרך בבלגן, אני בטוח שאם הן היו רואות את עצמן איך הן עפות הן היו נופלות:))

      זהו, שאני גם לא מצליח לברוח מהביטוח הלאומי. טוב אני רץ לסיים עוד פרוייקט:)

  14. כתוב מקסים.חכם, הומרוסטי וציורי. בכלל הומור תמיד עוזר. מאמינים שהגאולה תבוא בטוב אך זה דורש תפילות. הרבי מלובביץ אומר שתבוא בטוב והרע מאחורינו.

    אך לא אזלזל בחוזים. לפני השואה החפץ חיים הזהיר בכל פה שזה יקרה ואסון עומד בפתח ולא שעו לדבריו.ואחר כך טוענים שאיש לא הזהיר. אך החפץ חיים התריע גם התריע.
    וגם הרב שך הזהיר . ויש הטוענים שהוא כמו החפץ חיים. גם הפעם יאמרו שאיש לא הזהיר.
    ולכן אני נוטה להקשיב לאותות, לא לשכנע אנשים להאמין בגלל פחד. אך בהחלט יש אדון לעולם.

    ותשובה, תפילה והרבה צדקה יעבירו את רוע הגזרה.

    המשך לכתוב.

    • משה יצחקי

      תודה אביטל, אין ספק שהאמונה נותנת ביטחון שיש בו להתגבר על פחדים – ספקות – תהומות וכו'. לצערי, ההיסטוריה מוכיחה שלא תמיד תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה, גישתי היא שצדקה, צדק, חסד, חמלה, ערבות עושים את היש ליותר טוב עד גזרת הגורל

      • לא בתאריך המתקרב:) שם אין גורל.2012
        שם יש לאדם, לכלל, את יכולת הבחירה.
        ויותר מתמיד. ובשם הערבות ההדדית נתפלל לבחירות נכונות.

        שבת- שלום.

  15. ראיתי סרט נפלא, אני לא יודעת אם זה קשור, פריחת הדובדבן. האיש לא יודע את בשורת מותו. עולמו נחרב עם מותה של הקרובה לו בעולם, היודעת את בשורת מותו. ברגע שהוא יודע שאין לו יותר מה להפסיד הוא קם והולך עד הסוף. בשארית כוחותיו. בסוף הוא פוגש את עצמו. את מהות קיומו. את האהבה שלא היה מסוגל להתחבר אליה כשהיה נצור בתוך חומת הרגליו.
    מה שמעניין הוא שדווקא בשיא "מחלתו" הוא פוגש את כוחות הנפש העצומים ביותר לקום ולרקוד מול ההר. לרקוד את חייו. לרקוד את האהבה.
    אז 2012? את מי זה מעניין. כל אחד יכול לחוות את החורבן בכל רגע נתון. בשעה שאנשים נשרפים אחרים רוקדים ואלס, בשעת "בשורה למשפחה" אחר חוגג חתונה.
    לגבי הדורות הבאים… אני מכירה גישה אחת האומרת שהעולם לא קיים באופן נפרד מכל אחד ואחד. גם לא "המשפחה". הכל השתקפויות של הנפש שלנו העוזרות לנו להתפתח, להביא את האדם לזיכוך ואמת פנימית. אז מה יותר נכון- להשאיר אחרענו שירים, סיפורים, ציורים, מחזות, ארמונות, גנים… ובשביל זה להסתגר ולפחד ולהסתתר כך עד הסוף, שלא פוסח על אף אחד, או לקום בשארית הכוחות ולשנות כדי לגעת באמת ולרקוד מול הפוג'יאמה?

    • משה יצחקי

      תודה מור על תגובתך המושקעת והמאירה. האם הסרט הזה מציג בבתי הקולנוע או ראית אותו בוידיאו?
      שאלת שאלות נוקבות וחריפות ובהחלט מחייבות הרהור והתבוננות.
      לא יודע איך את מסיקה מהכתוב על הסתגרות הסתתרות – פחד, כן בודאי שיש, וכתיבה היא חלק מהתמודדות. ולדורות הבאים כתוב בנימה אירונית.

  16. נהניתי לקרוא התגובות למשה יצחקי. – ההפחדות האלה ליווני מאז ילדות. אחר מלח"עו II על עיתון קירנו כתב מישהו על כי המלחמה השלישית קרבה – ב"ה עוד לא הגיעה…אבל מי יודע.
    מה שחשבתי הוא כי מה שלמדתי הוא כי העולם הוא בינארי: כל תופעה והיפוכה המתלווה אליה. הנה, יש לנו מנבאי קץ ובמקביל מנבאי גאולה. לעתים הם מתחברים – המשיח יבוא רק אחר חורבן אחד גדול. (יש ההופכים – אין לעולם גאולה אלא בחורבנו).
    מה שמדאיג אותי הוא כי אם למשל אני שותה בבוקר תה וכדור הארץ ייעצר לפתע על עומדו, כל התה יישפך מכוח הצנטריפוגה. – על צונאמי כבר לא לדבר.

    • משה יצחקי

      תודה לך מר גנן על הביקור. שמח שאהבת את התגובות,
      ובדיוק ממה שתיארת צריך להיזהר ב2012
      לא נעים תה רותח שנשפך במקומות התורפה
      חג שמח

  17. אהוד פדרמן

    משה , העולם ( בניגוד למליוני חגבי אדם הגרים עליו ) שרד לדוגמה את תרע"ד – שנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה

    תרצ"ח – שנת פרוץ מלחמת העולם השניה

    תשמ"ד – סתם שנה בה מתו מליונים שלא כדרך הטבע

    אז קטן עליו תשע"ב – שאז יחגוג את תרע"ב – שנה בה, ניתן להניח בסבירות גבוהה, מתו מליונים ברעב.

    וכל דיכפין מוזמן להוסיף עוד שנים סמליות שבהן מתו עשרות מליוני בני אדם בלי שהשמש תעפעף בעיניה ולו פעם אחת

    • אהוד פדרמן

      תיקון : יחגוג מאה שנים לתרע"ב

    • משה יצחקי

      אהוד יקר, העולם במהלך ההיסטוריה נחרב ונבנה כמה פעמים, לא תמיד כל הכדור. האמת, לא 2012 מדאיגה אותי ולא ריסי השמש ועפעפיה, אלא מנגנוני ההרס והחורבן האנושים, ההולכים ומתעצמים תחת כנפי הקדמה ושבחיה. היטיב לנסח זאת ביאליק בשירו 'דבר': וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים. אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה.
      חג חרות שמח:)

השאר תגובה ל סיגל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי