בננות - בלוגים / / כתיבה ברשת
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

כתיבה ברשת

 

 כתיבה ברשת(1)

 
(רשימה ראשונה ובלי נדר יהיו עוד)
 
 
הנה נלכדת ברשת. אילו ציפיות היו לך למקרא הכותרת, האם ייכתב כאן על המכמורת שנפרשת בפוסטים בהם מסרים ישירים, מכלילים, בוטים ופשוטים בגובה העין (של מי?) כדי לעורר למשל את היצר הפרימיטיבי הטמון   במעמקי נפשנו, יצר המתעורר מרבצו להכללות סטריאוטיפיות על האחר והשונה, הזר ומוזר במנהגיו, בשפתו בלבושו, הזר המאיים על זהותו של הרוב ועל כן צריך לשלול אותו, כתיבה המצליחה לחשוף לעין השמש צד אפל המעורר לתגובה פשטנית וסטריאוטיפית אף היא,  את הקורא, הניצב כמובן תמיד בצד המואר  של הלבנה. או שמא אעסוק כאן בצופן הכתיבה ופענוחה ברשת הסייברית.
 
אהה, חשבת אולי הפעם אכתוב משהו קליל ונלכדת, כן, כן, אני יודע שאפשר בלחיצת עכבר אחת לסתום לי את הפה ולהעיף אותי לנבכי השכחה, לתת לי לסבול מבדידות וירטואלית עד נפילתי ממרומי הגלגלת אל הארכיון המעלה אבק וירטואלי במעמקיו החשוכים של המרתף הסייברי. 
נשארת? שנמשיך?
 
אז על מה מדובר? באחד הפוסטים האחרונים הכותרת הייתה נמאס  מהחרדים, ובאחרת, בתגובה לגיורא לשם שהעלה הבחנה מעניינת שגם היא לוקה לטעמי בהכללה בעייתית בין חרדיות ליראת שמיים, מצהירה הכותבת על אהבת אלוהים שלה, שאין לה כל קשר לעובדי האלילים הדתיים המקימים כל יום שני וחמישי את עגל הזהב. (כאילו שרק דתיים היו במעמד סיני, וכאילו שהיום אין מקימי עגלי ועגלות זהב שאינם דתיים). אני מאמין לה על אהבת האלוהים שבליבה, אני רק שב תוהה מדוע כדי לדבר על האהבות והאמונות שלנו אנו נזקקים לשלול את האחר באופן גורף.   
על מהות שני הפוסטים לא ארחיב כאן, אני רוצה יותר להיכנס לעובי קורת הכתיבה ברשת: מה עומד בבסיס הרעיון של כתיבה קלילה, האם אובדן מימד הזמן במציאות המודרנית? האם הקלות הבלתי נסבלת של המדיה שמגרה ומאפשרת פעולה המקדימה את המחשבה? מה זה אומר על הקוראים, על יכולתם לפענח דברים מורכבים יותר מאשר מסרים פשוטים וכוללניים, גם אם זה ברשת. מדוע יש סתירה בין שיח מורכב לכתיבה שהיא בגובה העיניים  ומדברת בשפה מובנת? נכון שהאקדמיה ייצרה פטנט על שיח גבוה ומשמים במילים לא מובנות, אך מנסיוני, אין הדבר הכרחי, ניתן להיות מעניין, מורכב, מעורר מחשבה ועדיין להיות בגובה העיניים, עדיין להיות אישי. האם כתיבה ברשת היא דיאלוגית כפי שטוענת יעל? אני תוהה האם מה שאנו קוראים לו דיאלוג הוא אכן כזה, או שמא גם כשאנחנו חושבים שאנו בדיאלוג אנחנו בעצם מונולוגיסטים חסרי תקנה? איני שולל לחלוטין את האפשרות לדיאלוג בכתיבה ברשת לחלוטין. אבל הפוסטים הנזכרים כאן אינם דיאלוגיים, הם מונולוג סטריאוטיפי שמזמין תגובות על אותו מישור. לעיתים יכול להתרחש מעין נס בו הקוראים מצליחים להשתחרר ממלכודת התגובה הפשטנית, נפלא! חזק! מרשים! ועוד, מתרחקים מהטענות ויוצרים דיון מעניין ומאלף. ומאידך ממזמזם בי יתוש הספק: אולי הטריגר הזה נחוץ כדי לייצר דיון, לעורר פולמוס, להוציא לאור סיסמאות ודעות קדומות לצורך ונטילציה ואז השטח פנוי לדיון עמוק יותר וכאמור דיון עומק יכול להיות גם אישי.  ואולי,  למאמר מורכב וארוך יותר, על הבעיות והשאלות האמיתיות שעולות בפוסט לא יהיה ביקוש. ולא היו לו קוראים-כותבים.
 
שבת שלום!

 

 

 

45 תגובות

  1. ניתן להיות מעניין, מורכב, מעורר מחשבה ועדיין להיות בגובה העיניים, כאן טמונה התשובה ה*איכותית* לתהייה שהעלית.
    איש יקר, אל תיפול גם אתה בפח הקשקשת הנמוכה המתיימרת. אתה מעניין ותבוני בדיוק כמו שאתה וגם נדיר בים הגרפומניה, קשקשני רשת יש הרבה.

    • תודה גילי, אני מקווה לא ליפול לפח או לפחת. אני מודע לכך שהרשת וכליה השונים מפתים לפעמים לחיפזון, פשטנות ולמטה מזה, ולפעמים גם אני נופל לפח הזה. אני מאמין כפי שכתבתי שאין סתירה בהכרח בין מורכבות נושא ורעיון לבין הצגתו בפשטות, אך צריך להיות מספיק עמיד כדי לא להישטף עם הזרם. תהיי מי שתהיי גילי תגובתך שווה זהב וברונזה וארד גם
      שבת שלום

  2. משה, באמת כל אחד בבלוג שלו שיכתוב כאוות נפשו על כל תופעה. בעניין רמת הדיון, גם אני בעד אי-היגררות להתלהמות כי זו מייד מורידה את הרמה לעקיצות שנונות במקרה הטוב ובמקרה הרע לתגובה האלמוֹתית "פחחחחחחח", ואני אומר זאת גם לעצמי וגם לאחרים. דווקא בבלוג אישי, אני משתדל להביא דברים שאין להם מקום, לצערי, בעיתונות היומית. כלומר, דברים יותר מורכבים, כי הדברים הם אף פעם לא באמת כמו שהם נראים. ברכות על הגיליון החדש של "קו נטוי" ושבת שלום. רני.

    • רן, זה די מצחיק שאחד כמוך כותב על "אי-היגררות להתלהמות" …

    • משה יצחקי

      תודה רן, זה מה שנאמר פחחחחחח אל פחחחח יביע אמר:)
      הפוסטים שלך רני הם באמת דוגמא לכך שהרשת הזו עמידה גם במסות, רשימות יצירות מורכבות הכתובות בגובה העיניים. יחד עם זאת איני יודע כמה קוראים ומגיבים יש לך שאכן קראו עד הסוף וגם הגיבו שלא כלאחר יד. בעוונותי, וכבר כתבתי לך על כך, גם שעתי אינה פנויה תמיד לקריאה ארוכה ומעמיקה ברשת, ולא בגלל שהפוסט אינו מעניין, אלא שעיני מתעייפות מאד מקריאה על המסך ואני מעדיף לקרוא יצירות על נייר שמתוך דפיו עולה ריח הדבק חדש או ישן, אבל זה כבר סיפור אחר. תודה על ברכותיך. אשמח לשמוע התרשמות מפורטת יותר על 'קו נטוי' . שבת שלום

      • שלום משה יצחקי.
        אשמח לקרוא את כתב העת "קו נטוי" החדש
        ניתן להשיגו רק באורנים? או במקומות נוספים?
        בקשר לתקשורשת (מונח שנראה לי מתאים
        לעיברות הבלוג).אני מסכימה שיש מקום לחופש
        בתגובות, מבלי כמובן לפגוע ולהעליב במכוון.

        • משה יצחקי

          שלום מיכל, ניסיתי בדברים שלעיל לדון בסוגיית הכתיבה ברשת למול הנחותיה/קביעותיה של יעל. ובעניין התגובות, כאן, גם אני נופל מדי פעם לפח התגובה הקלילה, הפשטנית… אבל כדברייך כל עוד לא פוגעים ומעליבים המרחב גדול ופתוח.
          באשר ל'קו נטוי' ניתן להשיגו באורנים. כתבי לי למייל רגיל ואבדוק כיצד יוכל להגיע לידייך

  3. היהודים חיו בגלות, נרדפים וכך ניצלו ממה שרואים כיום ברשת.
    והיו כאלה שאמרו תנו להם לחיות יחד ותראו מה יקרה.וקורה.
    אלפיים שנות גלות לא למדו אותם מה זה לחיות כגוף אחד במדינה.
    ואולי באמת לא הגיע הזמן.
    אני מתחילה להאמין גם בזה.

    רק הבט מי נבחר בעבר: בולדזור כמו שרון , שפינה אנשים לחולות, בנה, הרס, אמר, חזר בו ויהיה מה יהיה.
    ואז שאט נפש ושתיקה.
    ובכולנו מצוי הבולדוזור.
    שאומר:הוא כבר ישמע לי.
    אני אראה לו, לההוא, מה זה.
    וזה נכון לכל המחנות- דתי וחרדיוכאלה שלא שומרים מצוות.

    כולל ניר ברקת שהחליט פתאום להפעיל שריר.
    אולי קודם היה מגשש בדרכי שלום, ככה פוליטקלי ערמומי, חביב.
    וגם החרדים שנהגו בצורה מביישת.
    אתה מבין כולם כולל הכותבים בטוחים שזאת הדרך הנכונה.
    נצעק, נביע ונדרוס.
    ובקול!
    ואז בא איזה מנהיג איראני ומאיים להשמיד את כולם.
    ולפתע נמצא החסד.

    ואם זה לא מאת מה'.
    אז מאיפה זה?

    • אתה אדם מיוחד ונדיר משה. שירבו כמותך.

      • אז למה אתה לא מגיב לפוסט הלפני אחרון שלו, הבאמת נדיר ומיוחד (מח)

        • חשוב שכתיבה פובליציסטית תזמן דיון דיאלוגי ולא תרכב על גלי ההתלהמות, כל הכללה היא מסוכנת גם אם כוונתה לגרות לדיון. דיון משמעותי ניתן ליצור סביב נתון סטטיסטי או עובדה מקוממת ולא באמצעות ההכללה העובדות תדברנה בעד עצמן ותובלנה כבר את הדיון. הכללות הן מסוכנות במיוחד אם הן נאמרות על ידי כותב המאמר ולא מצוטטות כעמדה של מישהו שתשמש כטריגר או פלטפורמה לדיון .

          • חנה יקרה מסכים לדברייך וכמו שנאמר אחרייך ארוצה:)
            שבת שלום

      • משה יצחקי

        אשמח לדעת מי עשה לי כאן
        "מי שבירך":)אפשר לקבל בכתב:))) ולו רק כדי לדעת למי להחזיר תודה.
        שנזכה כולנו לראות נחת תחת כנפי שבת המלכה, ולוואי שתשרה שלום ואהבת עולם בלבבנו.

        • משה יצחקי

          צר לי אך אין לי שליטה על סידור התגובות ברצף. התגובה כאן מכוונת לאלמוני/ת מעל תגובתה של חנה

    • משה יצחקי

      אביטל שבוע טוב, חיכיתי עד מוצ"ש כדי לכתוב לך. אני יכול להבין את הכאב, אולי כעס, עלבון כאשר את מוצאת עצמך נכללת ומקוטלגת באופן סטריאוטיפי שאינו סופר אותך כאדם אלא משייך אותך באופן אוטומטי למחנה מסויים שיש עליו דעות שלא תמיד מתיישבות עם מה שאת מכירה מנסיונך האישי. יחד עם זאת ואני בטוח שאת רואה גם מבפנים את אותם נושאים, התנהגויות ועוד המעוררים כעס ותוקפנות. אני בטוח שזה מה שקורה לאדם חילוני אשר מקוטלג על ידי החרדים כעגלה ריקה וכיו"ב. האם אפשר לשנות את המציאות הזו שבה לא נשמע קולם של הרוב השפוי, הפרגמטי שרוצה לחיות את חייו באופן נורמלי. זה הולך ונעשה קשה. אני מאמין שניתן לו רק כל אחד לא היה מנסה לתקן את האחר, אלא קודם כל מתקן את פגמיו שלו. וזה אמור לגבי כולם ללא הבדל. ובאשר למה שכתבת כאן, נדמה לי שניתוחך שמסקנותייך אינם עולים בקנה אחד עם המציאות שהיא מורכבת יותר.
      שבוע טוב

      • אולי הייתי שטחית.
        איני רואה איש כעגלה ריקה.
        ההפך.
        בתגובתי כתבתי שהחרדים מותקפים וחוששים לגלות חולשה, חולשות.וזה טבעי.
        כל אדם מותקף נוהג כך ומתבצר.

        לא כתבתי שאין בהם חולשה וחולשות.
        שבוע- טוב.

  4. לא ברור לי מה המהומה, נעדרתי זמן מה, אבל מסכימה עם דבריך.

    • משה יצחקי

      סבינה, זו מהומה שמדי פעם עולה לכותרות והפעם בעקבות ההתרחשויות האחרונות בירושלים בהפגנות החרדים, שבסוגריים אני אומר, והחלטת השופטת דותן מסוף השבוע מוכיחה שניתן במעט חוכמה, תבונה, רגישות ושכל ישר להזיז אבן נגף גדולה שטפשות גדולה ורבה הציבה. אך מעבר תוכן המהומה ניסיתי להפריך את הטענה שהרשת האינטרנטית היא בהכרח מדיום פשטני וקליל

  5. גיורא לשם

    למשה יצחקי,
    סליחה, לא הכללתי בין חרדיות ליראת שמיים.
    דווקא הבחנתי ביניהן.
    לא כל חרדי הוא ירא שמיים ולא כל ירא שמיים הוא חרדי.

    • משה יצחקי/לגיורא לשם

      לגיורא לשם. כתבתי בדברי שעשית הבחנה מעניינת ונכונה, אבל מצאתי שיש בה הכללה, לא כדי לגנות ולהתריס, אלא כדי להתבונן באופן מעמיק יותר בהבחנתך:
      בין אנשים שהם יראי שמיים לבין חרדים.
      "אדם ירא שמיים אינו יוצא לרחוב ליידות אבנים, לשרוף פחי אשפה, צמיגים ולשכת רווחה ולקלל." עקרונית אני מסכים, אבל יש מקרים ואינני אומר שזה המקרה, על אף שהשופטת דותן, נדמה לי חשבה שיש יותר שמץ של צדק בתגובה החריפה והצליחה להגיע לפשרה שהפסיקה את המהומות. דבר אחר. לעיתים, ושוב אינני טוען שזה המקרה, אבל יש את הכלל שאני קורא אותו באופן רחב : עת לעשות לה' הפרו תורתך' שיש בכך יראת שמיים גדולה. הדברים אמורים לא רק בבהקשר למגזר זה או אחר, לפעמים אין ברירה, ויש להפר כלל כדי לתקן עוול או איוולת. במובן זה ראיתי בדברך הכללה.
      לסיכומו של דבר מציאות שבה שיאה של נורמטיביות או פסגתה אינה חרדיות, אני מסכים לחלוטיען אלא מי שיש אלוהים בליבו ואין זה משנה אם הוא גלוי ראש או כסוי ראש ובאיזה גודל וצבע הכיסוי.

      • גיורא לשם

        למשה,
        לטעמי, בפשרה של השופטת דותן היה פסול אחד: הרשות שנתנה לסגן שר ליצמן לערוב לחשודה בפלילים.
        זה מקרה רע של התערבות הרשות המבצעת (הממשלה), המחוקקת (סגן השר כח"כ) ברשות השופטת.
        באשר להכללה, אני מתנצל: לא הבנתי תחילה את כוונתך. עתה אני מבין.

        • משה יצחקי

          לגיורא, אתה צודק שיש כאן טעם לפגם ומוטב שהשופטת דותן לא הייתה מגיעה לידי כך.
          אבל אתה יודע לפעמים אבן אחת שטיפש מגלגל לבאר שבעים חכמים לא יצליחו להוציאה, והשופטת למיטב ידיעתי הגיעה לידי הכרעה זו, לאחר טיפול כושל ולא חכם של הרשויות האחרות. אולי עדיף לכבות את הבעירה שהייתה עלולה לשרוף את ירושלים כולה במחיר זה של התערבות, דילמה קשה.

  6. מוישלה, העובדות בשטח בבלוגייה כולה הן שאפשר להעלות דיון בכל רמה, מעמיקה יותר או פחות. כל רשומה כזו מושכת אליה מטבע הדברים את מי שמעוניינים במישור הדיון שלה.
    במקרה שהנושא חשוב לנו אבל אופן הדיון לא – נדמה לי שזו אחריותנו כמגיבים היא לנסות להיות ענייניים וקשובים במידת יכולתנו.
    וכמו שאמרת בעצמך, "אולי הטריגר הזה של יעל היה נחוץ כדי לייצר דיון, לעורר פולמוס, להוציא לאור סיסמאות ודעות קדומות לצורך ונטילציה ואז השטח פנוי לדיון עמוק יותר" – למי שמעוניין בו. ואכן הנה כתבת את הרשומה הזו, יוסף עוזר הגיב ברשומות משלו, וגם אני שיטחתי את טיעוניי בעניין באופן סדור יותר מאשר בתגובות ב"משחק הפירמידה: עורו החרדים" –
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12264&blogID=182

    • מוישלה/לאמיר

      אמיר, יוסף עוזר ואביטל מגיבים בכאב רב ומתוך תחושה שהם מושמצים ומותקפים. צריך לבדוק גם מדוע הם מגיבים כך, לעיתם בסרקזם, ומיד מעוררים את אותם דמונים של שנאת האחר והזר. או בהתקפה על בורות החילונים. למיטב הכרתי, גם יוסף וגם אביטל יכולים לראות ולבקר בעצמם את חולשות ופגמי העולם שאליו הם משתייכים, אבל ההכללות, הדעות הקדומות וכיו"ב באלה מקפדים אותם, כמו שהכללות על העולם החילוני היו גורמות להתקפדות ומתקפה. ונכון שהדברים של יעל יכולים להוות טריגר, אבל לא הייתי רוצה שאמונתי וואורח חיי יוכללו באופן תכוף בצורה בוטה פשטנית ושטחית כדי להוות טריגר לדיון עומק. האם אתה היית רוצה בכך?
      ולדביך עורו החרדים, הגבתי אצלך. שבוע טוב

      • גיורא פישר

        אני קורא בעיון את מה שכותבים אביטל ויוסף. אביטל כל הזמן חוזרת ואומרת שהיא מרגישה מותקפת באופן אישי. לא ראיתי אף פעם ממש התקפות אישיות על השניים. ברוב המקרים היו הערות ענייניות על המגזר הדתי שנתפס על ידי השניים כהתקפה אישית.
        לפעמים יש לי תחושה שהם מפעילים עלינו סחיטה אמוציונלית.
        שבוע טוב
        גיורא

        • משה יצחקי

          גיורא,
          תחושות ורגשות אינם עניין לקוגניציה, ללוגיקה, לאובייקטיביות. ראה, אני גם קורא וקראתי דברים שנכתבו בנושאים אמוניים, דתיים ומגזריים ואני יכול להבין מהיכן נולד הרגש הזה של אביטל ויוסף. ולומר את האמת, לא תמיד ההערות על המגזר הדתי ענייניות אלא מכלילות, סטריאוטיפיות ונגועות בדעות קדומות, אלה, לעניות דעתי, מפעילות את התגובות האמוצינאליות. אגב, התגובות שלהם לפעמים נגועות באותן פגמים. אני לא מרגיש שמופעלת עלי סחיטה רגשית. אני חושב שניתן היה להפחית את האמוציה שאגב היא גם מנת חלקם של מגיבים חילוניים, אילו היינו דנים אדם את רעהו יותר במידת החסד והאמפתיה מאשר במידת הדין. נשמע קצת נוצרי נכון:)
          שבוע טוב

        • גיורא חביבי, בוא ונתחלפה.

          או כמו שאומרים אל תשפוט את האדם בטרם תעמוד בנעליו.
          בהחלט קבלתי מיילים משונים שלא נכנסתי אליהם בעבר.
          וגם ראה תגובתי ליוסף באחד הפוסטים.
          קיפוח ושנאת האחר יש להם ביטוי בשלל צורות.
          האמת הינה סוחטת.

      • ההכללות אינן באות מכיוון אחד, מוישלה, ובעיקר הסטת הדיון לעניינים שאינם חלק ממנו. "נמאס לנו מהרדידות" כותב יוסי, וגם "יש מספיק משוגעים" ועוד כהנה וכהנה.
        מוצא את עצמי חותם פעם שנייה היום על דבריו של גיורא, אך לא חושב שיש פה מניפולציה, אלא חוסר יכולת לדיון ענייני, דיון שבו הקבוצה שיוסי ואביטל רואים עצמם משום מה כמייצגיה פה ומטיפים בשמה, היא (לפחות כקבוצה פוליטית) בעבירה על שאר הציבור.
        חושב שראוי היה להם לדבר כאינדיבידואלים ולעשות חשבון נפש פרטי לפני "דע מה שתשיב לאפיקורס" כי לא מדובר כאן באמונתם. אבל לא פעם ספקות פנימיים של אנשים מולידים גם מרטירים וגם מסעות צלב.
        ואני חושב שיש בפנייה שלך לאביטל בשם הכלל טעם לפגם. לא חושב שקטלגנו את אביטל במקום שלא הציבה בו את עצמה מלכתחילה.

        • אמיר, לא פניתי לאביטל בשם הכלל אלא בשמי ועל אחריותי. ואם יש בדברי משהו שנראה כמתיימר לדבר בשם ציבור כלשהו, אני מיד מכה על חטא שחטאתי.
          גם לא טענתי שההכללות באות מכיוון אחד, להיפך. חלקתי לא פעם על עמדותיהם של אביטל ויוסף. מה שאני משתדל כאן, הוא לנסות ולהבין את העמדה הרגשית שלהם, כדי לצאת מהלופ ההולך, כדברי המשורר, ומסתבך, ולא רק להוכיח באיזה מגרש מונחים האמת והצדק. הרי עם מהותם של חלק נכבד מטיעוניך אני מסכים

  7. נראה לי שברשת, וגם במקומות אחרים, יש מקום לכל סוגי הכתיבה, גם לכתיבה רצינית ומעוררת מחשבה. וגם לה יש קהל, גם אם מצומצם יותר. דיאלוג זה טוב מאד, אבל אם הכתיבה מצליחה רק לעורר מחשבה, גם זה טוב. הרייטינג הגבוה הוא לא בהכרח ערובה למחשבה.

    ובעיקר אני מסכימה עם מה שכתבת כאן (ובמקומות אחרים כאן לאחרונה) בעניין ההכללות (והאמוציות הכרוכות בהן). צריך להיזהר מהן. יש דברים שמוטב לספור עד שישים לפני שאומרים אותם. (אני מזכירה את זה גם לעצמי).

  8. הי משה, אותי פחות מעניין פיצוח הרשת ויותר איך נאמרים דברים. לאורך הבלוגיה אני קוראת היום הרבה על הנושא: חרדי-חילוני ומה שאני מחפשת זה את הכוונה שמאחורי ההתבטאויות ולא את הכניסות שאני רוצה להשיג לבלוג כי פיצחתי את הדרך.
    תרשום: "תמונת עירום שלי" בתור כותרת ותראה איזה "פיצוח" מצויין. למה "נמאס לי מהחרדים?" לאן זה מוביל?

    • אכן פיצוח מעניין.
      יש נוסחאות שעובדות.

    • משה יצחקי

      סיגל, אני לא יודע אם ניתן לאתר, למצוא ולקבוע את הכוונה מאחורי הדברים, ואני לא רוצה להיות בוחן לב וכליות. אני מסכים לחלוטין שהאופן שבו דברים נאמרים ומהות הדברים שלרוב יש קשר ביניהם, הם הדברים החשובים.

  9. יעל ישראל

    למעשה משה, עכשיו משקראתי את כל הפוסט, אז כן, בהחלט הכנסת לי אישית. והרי יכולת להביע בקצרה את דעתך בפוסט שלי, ששם זה המקום לדברים כאלה, ולא לפתוח פוסט נפרד משלך, שבו אתה שם אותי על הכוונת. כאילו שאני בכלל על הכוונת, הרי כמו שאמרתי, אתה מסתמך על תגובה קצרה וחפוזה שכתבתי בשתיים בלילה, ולא על מאמר שלי בנושא, שהמובע בו לא מוצא חן בעיניך.

    אז בין אם כמנהלת בלוגיה, ובין אם כסתם בלוגרית, אני סבורה שזה מעשה מכוער ביותר!!!! כתיבת פוסט שמתשלח בציבור כללי, אינו ככתיבת פוסט שמשתלח אישית בבלוגר אחר כאן בבלוגיה. מדברים כאלה אני מאוד מקווה שנימנע אצלנו, ואני טורחת על זה כבר שנתיים ימים ללא הצלחה מרובה. לא כתבתי: נמאס לי ממשה יצחקי, או אני סבורה שמשה יצחקי הוא כך וכך וכתיבתו או דעותיו אינם לטעמי, אז אין סיבה שתשתמש בי בדרך זו, וגם לא בשביל "טו מייק אה פויינט". לא על הגב שלי בבקשה.

    כמנהלת בלוגיה לא מחקתי ולא אמחק לאנשים פוסטים, ראה מקרה ענת פרי ואמיר אור שהיה לאחרונה, ולכן לא אעשה זאת גם כאן. אבל בהחלט, אני מבקשת שתמחוק כל אזכור לשמי ברשימה הזו!

    והנה שוב הההצעה שלי לכולם: הבלוג הוא מקום אישי וזכותנו לפרסם בו כל דבר. ואם אינך נהנה מכתיבה של מישהו או שהיא מקוממת אותך, או שאתה סבור שהוא טיפש, חסר כישרון, דביל, אידיוט, ילדותי וקפריזי, פליז, פשוט אל תיכנס אליו.
    במקום לרדת זה על זה אישית, אפשר פשוט לא להיכנס.

    • יעל ישראל

      ולאחר שאתה מוחק כל אזכור לשמי ואת הציטוט שלי מהפוסט שלך, אני מבקשת שתמחק בבקשה גם את התגובות שלי. ואני לא מבקשת את זה "כמנהלת בלוגיה", אלא כבלוגרית עמיתה, שנפגעה מהשימוש הציני, הנמוך והלא פחות פופוליסטי שעשית בדבריה.

      • אבל מעניין שאת יעל ישראל מוחקת בקורת גם בבלוג שלך – בקורת הרבה יותר חכמה מהבלוג עצמו – בקורת שאמרו לך אנשים בעלי אמונות שונות במילים לגמרי לעניין, בלי טיפה מההתלהמות שלך.
        אבל חד צדדיות זה כנראה משהו מושרש אצלך.

      • יעל את צודקת ושמחתי שמחקת אותי מרשימתך, אולם בבואך להכליל ציבורים את מכניסה בלוגרים מסוימים למשחק שלא צפו כלל.
        לפתע אני מוזכרת כאן בכל הפוסטים על הנושא ומוחלט בשמי אם נפגעתי או לא ועוד.
        רגשותי מנותחים מבלי שהרוב זכה לראות את זיו פני או לשמוע את הדהודי קולי הזך.

        גם אותי זה מביך.
        גם לי זה מפריע ולצערי לא חשבת על כך בכתבך את הרשימה שלך שלה התנגדתי והתנגדותי הובעה בצורה דמוקרטית.
        כמנהלת היית צריכה לכלכל את מעשיך ואולי לכתוב את הדברים בפורום אחר.
        או בצורה מחוכמת יותר שנותנת מרחב למחשבה.
        שבוע- טוב

  10. משה יצחקי

    יעל לבקשתך מחקתי את שמך.
    הרשימה שלי התייחסה לגופם של פוסטים ולא באופן אישי, בסוף דברי אני גם מעלה הרהור שאולי יש באופן הכתיבה הכרח בכתיבה ברשת. הגבתי גם אצלי בפוסט. ובאשר לתוכן הדברים, מאחר והם כתובים אצלך, ואת מנסחת שם יותר חריף ממה שאני כתבתי אצלי, איינ חוזר בי מהטענות העקרוניות. אבל, מאחר ובמקרה זה הצדק שווה בעיני כקליפת השום לעומת תחושת הפגיעה שחשת, מחקתי את כל האזכורים הכוללים את שמך.
    שבוע טוב

השאר תגובה ל גילי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי