בננות - בלוגים / / סיפור זן
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

סיפור זן

 

 
נזיר היה מהלך עם כומר בודהיסטי במקדש.
הנזיר ירק על פסלו של בודהא. הכומר אמר:
אינך יודע נימוסים מהם! מדוע אתה יורק בפני
בודהא? הנזיר אמר: הראה לי את המקום
שבו אין בודהא כך שאוכל לירוק בו. הכומר
נאלם דום.
 
 
מתוך: לאן נעלמו הקולות, סיפורי זן ושירי הייקו
תרגם: יואל הופמן

 

 

41 תגובות

  1. מירי פליישר

    במקום בו בודהיזם עומד כל הדתות האחרות מתגמדות

    • אני לא בטוח מירי, בסופו של דבר השאלה המרכזית היא כיצד אנשים מממשים או נותנים ביטוי לדתם. כל דת יכולה להפוך לכלי לניצול ולצבירת כוח בידי אנשים. הסיפור הזני הזה דווקא מראה עד כמה הבודהיסט אינו מבין את בודהא

      • מירי פליישר

        נכון מוישלה. אני זוכרת שיש סיפורים על בודהה ותלמידיו לקראת סוף ימיו
        שבהם הוא דרש שיראו בו רק מורה ולא אל . הצרה עם המאמינים שהם מאליהים את גיבןרי התרבות שלהם . היריקה היא אכן מעשה בודהיסטי טהור .

  2. משל יפה וכתוב יפה, אלוהים נמצא בכול מקום.
    אם כי כל דת שמציגה פסל כביטוי כלשהו לאלוהיה, נחותה בעיניי.

    • אכן משל יפה איציק, אבל יותר מאשר המשתמע שאלוהים נמצא בכל מקום, עומד הסיפור על הבחנה לקויה שאנו עושים בין קודש לחול.

  3. הנחבא אל הכלים

    האם קבלת את אישורו של יואל הופמן לפרסם את תרגומו פה בבלוג?

    • זו שאלה אתית מעניינת שראוי לתת עליה את הדעת.
      הרי אם הייתי כותב עבודה אקדמית על זן בודהיזם והייתי מצטט ומציין מהיכן הציטוט לקוח לא הייתה לך כל עילה לשאול שאלה זו.
      הבאתי כאן דבר בשם אומרו או מתרגמו.
      הייתי שמח להתמודד בסוגיה זו עם מישהו שמזדהה בשמו ולא עם נחבא אל הכלים.
      יש יותר משמינית של יהירות לשאול שאלה כזו בהחבא.

    • החובטת הכלים

      לנחבא שלום, אולי במקום ביקורת סמויה תשאל את עצמך באיזה הקשר מביא בעל הבלוג את הסיפור הזה, מהו המניע? מה הוא רוצה להגיד? והרי הבאת סיפור של מישהו אחר (שגם מביא בשם אחר) מצביע דווקא על ענווה, לא?

  4. למה נדמה לי שזה מחקה את אברהם אבינו והפסלים?

    מזכיר לי שפעם אריק שרון שאמר לדיפלומט יפני שהיפנים הם העם העתיק בעולם.

    יפה בכל מקרה.

    • תודה אביטל, סקרן לשמוע על הדמיון שאת מוצאת.

      • אני רואה בסיפור שעבוד לפסל במקום למהות.

        לא בעיה עם מרחבים ציבורים וקדושים.

        לאברהם אבינו הייתה ראייה שזה מטופש וכך גם לנזיר.

        בבתי כנסת אין פסלים שצריך לירוק עליהם, כך שאין טמא או לא טמא.

  5. מוישהלה , הסיפור מעורר מחשבה
    אבל עדיין משהו לא נוח בו , עם כל הכבוד לנוכחות שבכל, אפשר היה "להביא את המו…" כדי להדגים זאת במקום אחר, לא ?

    • ריקי, לא מבין את תגובתך, מדוע זה מעורר אי נוחות.למה את מתכוונת להדגים במקום אחר?
      יותר מאשר להצביע על נוכחות חובקת כל, הסיפור עוסק בראייה לקויה היוצרת הבחנה בין קדושה לטומאה, בין גבוה לנמוך על המשמעות ההתנהגותית מהבחנות אלה. מניף ידי ואומר מו

      • התכוונתי שיריקת הנזיר הוא מעשה דוחה , ולהדגים באמצעות מעשה דוחה שכזה את הנוכחות חובקת הכל , יש בכך משהו מאד לא נוח.
        אתה מדבר על הבחנה בין קודש לחול,
        תוכל בבקשה להבהיר טיפה יותר את כוונתך ?

        • סליחה : בין קדושה לטומאה

        • מוישלה/לריקי

          עכשיו אני מבין.
          חלק מסיפורי הזן תפקידם לטלטל, לגרום לשינוי שקוראים לו אצלנו שינוי ממעלה שנייה, הנגרם ממהלך לא צפוי. זה בדיוק מה שעושה הנזיר, הדבר הכי בלתי צפוי, כדי לגרום לשומע/תלמיד לאותה תובנה.
          ובאשר להבחנה שעשיתי, אומרים בזן בודהיזם: אם לא נפצל את העולם בין טהור לטמא, לא יהיה דבר שיזהם אותו. אם נתייחס למשל למרחב ציבורי, או לטבע כמו שאנחנו אמורים להתיחס לבית כנסת או כנסייה או מסגד או מקדש, הרי שסביר מאד שנשמור על קיומו ולא נהרוס אותו.

          • תודה על ההבהרה מוישהלה
            שונה מאד מן היהדות העושה הבחנות ברורות וחדות בין טהור לטמא

  6. הי משה, סיפור שלא הכרתי, תודה.
    ולתוכנו,נדמה לי שאם יש בודהה בכל מקום אז זה בשביל שלא ירקו בכלל. יש בודהה בכל מקום בשביל שלא יעקרו כלום, ינפצו כלום, יפגעו בכלום. איכשהו אני אוהבת מאוד סיפורי זן ויד ביד אני תמיד חושבת מחשבות אחרות מהמשמעות המתחייבת, כביכול.

    • הי סיגל, אני חושב שאת בהחלט קולעת. הרי אם מרחב מסויים מוגדר כקדוש ומרחב אחר כמקום של חולין, מיד יהפוך המקום הזה להפקר. אם נלמד שבכל מרחב יש בו ממד של קדושה שאנו אחראים לדאוג לקיומו אולי גם לא נגרום להרס מואץ של הכדור המתחמם שלנו.

  7. עוד כיוון: האם הנזיר לא ביטא מחאה על הטוטליות הבודהיסטית?

    • משה יצחקי/ללבנה

      לדעתי, הנזיר שהוא זן בודהיסטי מאיר לבודהיסט ומעורר אותו מהבחנות לקויות על טיבו של בודהא ובכך על המשתמע באשר לאיך ראוי להיות ולהתנהל בעולם.

  8. איזו חכמה עתיקה ועל זמנית, חשוב לזכור גם היום לבונים להם עגלי זהב וסוגדים להם, או מקדשים אבן כלשהי,העולם מלא את האל, כל מקום בחזקת קדוש, וכל אדם גם

  9. מוישלה, על אף שמן הבחינה הפורמאלית בודהיזם הוא דת, אני נוטה להתייחס לזה יותר כאל state of mind מעין שלווה פנימית כזאת שלעולם כבר לא תהיה לי ואני לא בטוחה שאני באמת מחפשת ליותר מדקות אחדות. ואגב, אין לך צורך לבקש אישור מהמתרגם, זה טקסט אוניברסאלי, וזה כמו לבקש אישור ממתרגם טקסט מתוך המיתולוגיה, אבל לעולם יהיה איזה חוכמולוג ובעילום שם.

    • תודה נעמי, אני חושב שבסופו של דבר הstate of mind המיוחד הזה הוא היוצר את ההתבוננות והתובנות על הראוי בקיום. אני הייתי רוצה להיות בזה יותר מאשר כמה דקות כדי להשקיט את "מכונת הפופקורן" שבראש המתפקד במציאות שהמהירות החליפה את הזמן וההנאה שבאיטיות.

      אני יודע שאין צורך לבקש אישור, אבל תודה על אישוש ידיעה זו.

      • אה, מה נעשה מוישלה, אני type A , מכורה לאדרנלין, מפלרטטת, מתעבת שלמות, אוהבת אנשים עם פגמים, במידה כמובן. tushy good משעמם אותי ואני גם חושבת שזה בלוף :))

        • נראה לי שאין שום בעיה נעמי, בדיוק באותה התמכרות, רק רוצה כמה דקות יותר זן בודהיזם.
          נסתדר 🙂

  10. סיפור יפה. אני מצאתי אותו משעשע למדיי… 🙂

    • יפה ,אני אוהבת סיפורי זן בגלל שנינותם ,תמיד הם מעוררים מחשבה יש ליואל הופמן הספר קולות מהאדמה כמדומני

      • מעוררים למחשבה חנה ובאופן מקורי ומפתיע. בתחום סיפורי הזן יש ליואל הופמן (שהיה מורה שלי) עוד מספר ספרים שהוא תרגם, ביאר ופירש: קולות האדמה, אומרי שיר על סף המוות ולאחרונה יצא ספר הזן של ג"ושו, כל אלה מלבד ספרי הפרוזה המקורית והמיוחדת שהוא כתב.

    • אכן שירתי, צחוק זה דבר רציני מאד:)

  11. מוישלה, אתה מפתיע בפנייתך לנושא.
    אומרים על הבודהיסטים שאין להם אלוהים. לפחות לא לפי ההבנה האנושית, כי אי-אפשר לתפוס משהו לא אנושי ע"י הכרה אנושית. לפי הסיפור, אשכרה אין להם. צורה נחמדה של התנהגות מילולית. אך מבחינתם, אין שום דבר שלא קדוש. גם אוייב. תפיסה של וודנטה(Vedanta) בעצם, שהיא פילוסופיה עתיקה של יוגה. מבחינתה, כל האסכולות הפילוסופיות של המזרח מובילות לאותה פיסגה. לפעמים זה יוצר דת חדשה.
    התמונה מדהימה.

    • גרא, הזן בודהיזם מרתק אותי, למדתי פעם טאואיזם, זן בודהיזם, שירת הייקו וטנקה. הקושי הוא להיות ביום יום ולא רק להכיר את התפישות האלה באופן אקדמי. הדבר היפה היה שבמסגרת האקדמית הלימוד היה חוויתי מאד.
      תודה על הרחבת הידע בתחום, זה בהחלט מסקרן ומעשיר.

    • וכמובן אשמח לשמוע וללמוד עוד. תודה

  12. איריס קובליו

    מוישלה
    אנשים נוטים להזדעדע מהגדרות ודעות שיש להם על איך שהדברים צריכים להיות. אנשים המציאו כללי מוסר והתנהגות נאותים, אנשים המציאו הבחנה בין טוב ורע ואנשים נוטים להסחף בזרם זה או אחר. לפתח כוח הבחנה אישי, אמיץ, אינדיווידואלי, עם יושר פנימי- אין קשה מזה, אבל אפשרי.
    הנזיר התמים, שנפשו כנראה עדיין לא זוהמה מהכללים וההנהגות של החברה, הביע ביושרו את פנימיותו.מעשה היריקה היה הנכון והאמיתי ביותר עבורו, לא רק התרסה או שבירת כללים, אלא אמירה מהלב, ולאו דווקא אמירה שלילית, אלא אוהבת, וכאן הנזיר התמים (הכוונה בסיפור לנזיר תלמיד) נתן למורה שלו (הכומר) שעור גדול בענווה. באמת.
    הנבחר בה אנחנו?

    • איריס, תודה על תגובתך המושקעת, מאמץ את הבחנותייך. אכן הגדרות נועדו לשרטט מפה בתוך הכאוס ואי הוודאות של הקיום, רק שבני אדם שבויים כל כך בהגדרות עד ששכחו אותנטיות מהי, ההגדרות בעצמן הפכו לדת שלפעמים מאמללת. אני אוהב את הגישה הזנית שנראית במבט ראשון מוזרה, מתוחכמת וחידתית, אך למעשה חותרת אל הפשטות ואל הענווה.
      לא פשוט לבחור בדרך הזו המערערת מוסכמות ותפישות, אך מה חיינו אם לא נבחן מדי פעם את כבלי ההגדרות.
      אם כל הזמן נהייה מחויבי מטרה והגדרות נחמיץ את הדרך.

  13. יהונדב פרלמן

    גם עלי חביב הסיפור הזה. מספר את סיפורו של מדרש "הניצוצות הקדושים" – רק עם יריקה באמצע.

  14. ידידי המלומדים,
    זו היא הנחה שגויה מיסודה להתיחס לבודהיזם כדת.רק בצורה המודרנית שלה ניתן למצוא ביטויים מסוג זה.
    הבודהיזים מראשיתו (בערך בבמאה ה-6 לפנה"ס) מקפיד מאוד לעגן את טיעוניו באופן ולוגי ורציונלי בעליל.הבודהיזים מציע פרספקטיבה אחרת לדברים.אפסטימולוגיה שונה .מאוחר יותר שיתפתח הזרם המאייני שלו,ואסכולת המדיימיקה בפרט, יעלו גם שאלות אונטולוגיות חריפות ביותר.
    הבודהיזים המוקדם (הטרוודה) וגם ממשיכיו הרבים יחזרו שוב ושוב על חוסר האחזות בדברים,בהם גם הבודהיזים עצמו,והבודהה בכבודו ובעצמו.
    למעשה לא ניתן לסתור את ה"משקפיים" שהבודהיזים מציע מכיון שהוא משתמש בכלים האפריורים ואימפירים בכדי להוכיח את ריקותם של הללו.
    הבודהיזים ממשיל עצמו לרפסודה בה ניתן לחצות את נהר הקיום (הסמסארה) אולם ברגע שחצית את הנהר אין יותר משמעות לרפסודה,וממולץ להשליכה חזרה לנהר…ומעצם כך גם הבודהיזים עצמו מתגלה בריקותו
    כל הדברים בבודהיזים מקבלים ערך של ריקות,מכיוון שאין דבר בעל טבע עצמי. רציונלית לא יתכן שיהיה.הקיום נמצא בשינוי מתמיד,ורק המנייד,הכלי שממיין ומאחד את "המציאות" הוא זה אשר מצביע על קיומו של אני או עצמי,אבל שניהם כאחד ריקים.הם בנויים על הזיכרון,ההרגלים,וההיסטוירה.אין להם ממשות.אם נשתמש באנלוגיות של קאנט, הרי שלנו,בני האדם,יש משקפים ירוקות על התודעה.גם עם המציאות היא רב גונית בצביעה הרי שלנו היא לעולם תראה ירוקה.הכלי שלנו לבחון את המציאות הוא כלי מוגבל ואשלייתי מהיסוד.אולם אנו נאחזים בו כאילו היה בו איכות או ממש.פרספקטיה מסוג זה טומנת בחובה סבל.למרות שגם הביטוי סבל הוא בעייתי…זה הנחה מערבית שנובעת מאפסטימולוגיה מערבית.המילה ל"סבל" היא דוקהה (dokhha) אולם תירגומו של הדוקהה יהיה מדוייק יותר אם נתיחס אליו כתיסכול או אי נחת,ולא כמכלול האסוציטיבי שגדל במערב למונח "סבל"…אי נחת כי החיים בשינוי ולא ניתן ליצר יציבות בעולם.העולם נעדר עצמי קבוע ויציב.הם נמצאים רק במשקפיים שלנו על הדברים.הנסיון להאחז בקביעות (בחיים,באהבה,במילוי ההעדר,החסר,וכו..)טומן בחובו תיסכול ואי נחת.
    בקיצור ידידי,בלתי אפשרי להבין תרבות או כל דבר שתרבות מציגה ללא הבנת ההקשר.אם זאת יש צורך לציין שהמסר הבודהיסטי הוא א-היסטורי מיסודו.ה"תורה" הבודהיסטית היא טרפיוטית בתכליתה.הבודהה מתווה ארבע אמיתות בהם הוא מאבחן את הבעיה בעולם.בשתי האמיתות הראשונות הוא נותן את הדיאגנוזה שלו למצב האדם בעולם,ובשתיים הנוספות היא מציע מזור.אני ממליץ בחום לא לגשת לחומר הזה מתוך אליטיזים מערבי….התבוננות שכזו תוביל לבזבוז זמנו של המתבונן…
    הפער התרבותי פה הוא מכשול רציני,ויש לרדדת לעומקם של דברים בכדי להבין את פישרם.העולם המערבי אוהב לנפנף בתקופת הנאורות של המאות האחרונות,אולם בל נישכח שאת הדיונים שערכו קאנט,יום ודאקרט בעת החדשה,עשו בהודו אלפי שנים לפני כן…ושאת החלוקה האטומסיטית של עולם המדע הבינו כבר לפני שלושת אלפים שנה.כמו כן ביוגה סוטרה של פטנגלי,ניתן לראות שידעו היטב איך פועל המוח,איכן שוכנים האוקינוסים,והיבשות.במובן הזה הרי שלבטח לא היו אלו אמריקו וספוצי שגילו את אמריקה.גם לא קולומבוס…
    אני מניח שבמובן הזה אין חדש תחת השמש בשלושת אלפים השנה האחרונות…
    הבעיות שהעסיקו את ההוגים הללו עודם מעסיקים את ההוגים בני ימינו.ההבחנות שנערכו אז עודם תקפות היום.
    נאגגונה אמר במאה השניה לספירה -וזוהי דרך האמצע:

    "דברים כשלהם לעולם לא נוצרים.לא מאחר,לא מעצמם,לא משניהם,ולא בלי סיבה".

    אלו הם רסיסי יהלום,ואומרים עליהם כי הם מכילים את התורה הבודהיסטית כולה.

    כל טוב ידידי.

השאר תגובה ל מוישלה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי