בננות - בלוגים / / מקרקוב לחיפה, מחווה לאווה ליפסקה
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מקרקוב לחיפה, מחווה לאווה ליפסקה

 

 

מקרקוב לחיפה
                                         לאווה ליפסקה  
          
וּבְעֶרֶב קַיִץ אֶחָד בִּמְרוֹם הַכַּרְמֶל 
בְּאוּלַם כְּנָסִים דָּהוּי, נִזְדַּמֵּן לִי לְנַשֵּׁק יָדָהּ שֶׁל מוּזָה
הַמְּשׁוֹרֶרֶת, קְפוּאָה מְעַט, יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא 'כֶּתֶר'
פְּלַסְטִיק לָבָן אֲפַרְפַּר, לְפָנֶיהָ יַיִן אָדֹם לַהַפְשָׁרָה,
מַאֲזִינָה לִצְלִילֵי הָעִצּוּרִים, לַהֲבָרוֹת וְלַמִּלִּים
הַנֶּחְתָּכוֹת מֵחֶבֶל הַטַּבּוּר שֶׁל שְׂפַת אִמָּהּ, חֲרֵדָה
לִיצִירֵי תְּשׁוּקָתָהּ, כְּאֵבֶיהָ, שֶׁכִירוּרְג יָדוּעַ שְׁתָלָם
בְּחָכְמַת לֵב בְּגוּף זָר. עַל אַף שֶׁגַּם בִּשְׂפָתָהּ, חִזּוּרִים,
פִּרְחֵי לְשׁוֹן אוֹהֵב נִשְׁמָעִים חוֹרְצִים כְּסַכִּין בִּזְכוּכִית, הַשֶּׁתֶל
לֹא נִדְחָה. הִיא נָשְׁמָה לִרְוָחָה לְמִשְׁמַע מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם. תּוֹדָה
לָאֵל, הִיא וַדַּאי מְהַרְהֶרֶת, הַשְּׁתָלִים עָבְרוּ בְּשָׁלוֹם 
מִקְּרָקוֹב לִנְמַל הַתְּעוּפָה הָעִבְרִי, תַּחֲנַת מַעֲבָר וּמֶרְחַב
חוּץ טֶרִיטוֹרְיָאלִי רַב לְשׁוֹנִי וּבִדּוּק בִּטְחוֹנִי. וְאַף עַל פִּי
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַשּׁוּרָה בְּשִׁירָה: '… מַתְחִילָה לָרֶדֶת
אַהֲבָה. גֶּשֶׁם שֶׁל חוּשִׁים…', הִיא לָגְמָה
יַיִן לְרַכֵּךְ, לִבְלֹעַ אוּלַי אֶת גְּלוּלַת לְשׁוֹנִי הַזָּרָה,
מְרֻתֶּקֶת לָאַלְכִימְיָה שֶׁל שָׂפוֹת נִפְגָּשׁוֹת בְּמֵיתְרֵי הַקּוֹל 
עַל שְׂפָתַיִם, הַקָּהָל בִּקֵּשׁ הַדְרָן: "נַשֵּׁק אֶת יָדָהּ!"
וּבְעֶרֶב זָר וּמְחַשְׁמֵל עַל הַר הַכַּרְמֶל
שְׂפַת הַגּוּף רָשְׁמָה בָּאֲוִיר אֶת כָּל
מַה שֶּׁחוֹמוֹת שְׂפַת הָאֵם וּשְׂפַת
הַשִּׁירָה סָכְרוּ, רָעַד בֶּן חֲלוֹף
שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ מִלָּה, שׁוּרָה אוֹ פִּסְקָה
מְיֻתֶּרֶת, הֶרֶף שֶׁל דְּמָמָה שֶׁכֻּלָּהּ שִׁירָה,
וְלִשְׁנִיָּה הִתְחַלְּפָה לָהּ קְרָקוֹב בְּחֵיפָה
רֶגַע שֶׁבּוֹ כֹּל הַמֶּטָפוֹרוֹת וְהָאוֹקְסִימוֹרוֹנִים
יָצְאוּ לַהַפְסָקָה, וּבְחִבּוּק אֶחָד הֵבַנְתִּי לָמָּה
'עוֹד מֻקְדָּם לִצְּעָקָה'
 

הציטוטים מתוך ספרה של אווה ליפסקה, 'מוקדם לצעקה' בתרגומו של רפי וייכרט,
הוצאת 'קשב' לשירה. השיר נכתב בעקבות ערב לכבוד המשוררת שנערך בחיפה.


הערה:
לפני מספר שבועות התקיים פסטיבל מטולה לשירה בניהולו האמנותי של רפי וייכרט. מעט מאד נכתב על הפסטיבל, ולמוספי התרבות והספרות הפתרונים. גם המעט שנכתב, היה בו מידה לא מבוטלת של צייקנות ונרגנות, ומשורר שטח בעל טור, אף לא טרח לציין את שמו של המנהל האמנותי, אלא נטפל בעיקר אל הטפל. בין היתר לגלג על התודות שהרעיפו המשוררים על ראשו של המנהל האמנותי, לדעתו ולטענתו, כדי שיזכו להזמנה ממנו לפסטיבל הבא. הנ"ל כמי שרצה להצביע על הפגמים בפסטיבל,  שלח 'עקיצה' גם לעברי, ללא אזכור שמי, על שטעיתי כיו"ר מושב בשמה של הוצאה 'פלונית'. (על כך אכתוב אולי בפוסט נפרד)      
 אז הנה, קבל עם ועדה, על אף כמה פגמים, אני רוצה להצהיר כי לטעמי, הפסטיבל היה יפה, והיו בו לא מעט רגעים מרגשים ומוצלחים. היה טוב יותר  אילו פקדו אותו יותר משוררים, יותר מורים, יותר בני נוער, אבל אין חסרונם של אלה ממעיט מהדברים היפים והמיוחדים שהיו בפסטיבל, הרבה  בזכות רפי וייכרט, מחויבותו ואהבתו לשירה. על כן אני מקדיש את השיר שלמעלה גם לו.
ולא, אינני מחכה בשל כך להזמנה לפסטיבל הבא.

 

 

38 תגובות

  1. מוישלה תודה על השיר היפה שהבאת. הרגשתי שהפסדתי שלא באתי לפסטיבל, שמעתי שהיה מוצלח ומרגש.

    • תודה תמי.
      בהחלט היו רגעים מרגשים. ללחוץ על הרגש הפולני (לא אני) – אז, כן, הפסדת.
      לשחרר אותך מזה? הרווחת כמה שעות מקוללות של פקקים בדרכים

  2. יפה דימוי השתל לשיר מתורגם.

    ועל פסטיבל מטולה הייתי שמחה לשמוע קרצת יותר.

    • משה יצחקי

      תודה סבינה. זו התחושה הכי קרובה שיכולתי למצוא למעשה התרגום באנלוגיה שבין הגוף לשיר, אבל עם היופי קיים גם כאב הפער שבין המקור לתרגום, פער בלתי ניתן לגישור. ואף על פי כן.
      אשמח להשמיע יותר על הפסטיבל, אולי אכתוב על כך פוסט, אולי בהזדמנות בע"פ.

  3. אחד מרגעי האושר הפלאיים, כשאתה עד ליצירה של מישהו אחר שאומר בדיוק את מה שאתה היית רוצה ולא אומר. וכאן עשית הפוך על הפוך. הדגשת את זה במסווה.
    שיר יפיפה ומרגש

    • משה יצחקי

      הו, אלמוני/ת הייתי שמח לשמוע יותר על התחושה הנפלאה שאת/ה מעבירים בתגובה זו. במיוחד ההפוך על הפוך.
      וגם כך נדמה לי שנגעת במהות מאד עמוקה של מעשה השיר ושל הגלוי והכיסוי בלשון כמאמרו של ביאליק.
      תודה

  4. הנחבא אל הכלים

    שלום משה

    משהו ביצירה לא התנגן לי כשיר. אבל האמת היא שאין זה משנה איך אגדיר את מה שקראתי. העובדה היא שהצלחתי להרגיש ולהבין את התחושות שליוו אותך באותו ערב. את הדרך בה המשורר שבך ניסה לראות את המתרחש בליבה של המשוררת.

    ובקשר לפסטיבל במטולה, האם השנה היו פחות משתתפים מבשנים עברו?

    יש לנסות ולבדוק האם הסיבה לתחושה הלא נוחה בעקבות הפסטיבל נובעת אולי מפסטיבלי השירה המתרבים (כן ירבו). אולי הפסטיבל במרר "גזל" חלק מהלקוחות? אולי משהו בתמהיל האורחים לא היה נכון?

    אני כותב בלי לדעת שכן לא ביקרתי השנה בפסטיבל אבל אין לי ספק שאין כמו רפי וויכרט אוהב שירה וצריך לעשות הכל כדי להמשיך ולקרב את השירה לבני הנוער.

    אולי כדאי לפנות למרכזי מקצוע הספרות בבתי הספר, למנהלים ולראשי השלטון המקומי כדי ליצור "נבחרת" אזורית של אוהבי ספרות ולסבסד שהות שלהם במטולה בעת הפסטיבל.
    אנסה לעשות זאת אצלנו ואדווח לכם.
    בברכה
    הנחבא

    • משה יצחקי

      נחבא יקר, נדמה לי שכבר מזמן נותרה רק הכותרת וזהותך ידועה, כך שלא מובן לי למה ההתעקשות להישאר בעילום שם, מה עוד שאין בדבריך כאן משהו שעלול/עשוי לעורר לתחייה את פרשת קורח ועדתו:)
      הייתי שמח לשמוע ולקרוא יותר מה לא מתנגן לך כשיר. ובמחשבה שנייה ולא מודעת אולי טוב שלא התנגן כשיר, וראה את השורות האחרונות בטקסט הלא שירי להרגשתך, הרגע ללא מילים, העמידה החבוקה, רגע התובנה שאין שיר שיכול לתאר.
      ולשאלותיך בעניין הפסטיבל:
      א. ראה את תגובתה של אורה השופכת יותר אור על התכנים ואני שמח שעשתה זאת ושמח שפגשתי אותה שם.
      ב. על פי יודעי דבר היו השנה פחות משתתפים – קהל.
      ג. איני יודע של מי התחושה הלא נוחה ומה מניע תחושה זו. הייתי בפסטיבל במר'ר וממש הוא לא גזל את מרבית הלקוחות, גם שם מלבד היום הראשון בפתיחה, לא צבאו המונים, והקהל מרביתו דרוזי/מוסלמי ונוצרי, לצערי, אינו אותו הקהל הפוקד את הפסטיבל במטולה.
      ג. איני יודע כיצד מוהלים אורחים, למיטב שיפוטי ואורה ניזר כתבה על כך, שניתנה השנה במה למשוררים שאינם מלב הברנז'ה, אם מיעוט 'כוכבים' מנע יותר קהל, או אפילו בואם של יותר משוררים כאורחים, גם זה אומר משהו על תרבות השירה והפירגון במחוזותינו.
      ד. הייתה פנייה, אולי לא מספקת ואולי לא מספיק אינטנסיבית אל מערכת החינוך, אבל מה נלין על בני הנוער כשמורים לספרות המלמדים שירה תינוק היה יכול לספור אותם.
      ה. הצעתך להקים נבחרת איזורית מסובסדת נשמעת לי רעיון מצוין.
      התודה והברכה לך.

      • הנחבא אל הכלים

        שלום משה

        נדמה לי שהצלחתי לבלבל גם את המומחים.מה אתה חושב ,שאני כל כך תמים בסמני הדרך שפזרתי?
        אל תהיה כל כך בטוח בזהותי.
        גם אני לא בטוח בה.
        שביל קליפות התפוזים שפזרתי מוביל למזרח אבל אני בכלל בסוף מערב.
        ובכלל:
        קונילמל: "אומרים שאני אינני אני
        אז מי אני בכלל
        מקהלה: כי אם ההוא איננו ההוא
        אז מי ההוא בכלל?"

        בבלוג ה"בננות" יש בעיה:
        קשה להפריד בין היוצר ובין המגיב. כיוון שהקהילה כל כך קטנה וכולם סבוכים זה בזה בקשרים ובאנטי קשרים. כל תגובה ישר מקבלת את תיבת התהודה של הסטורית היחסים בין המגיבים ובין המקורבים.(יזמינו אותי לפסטיבל או לא?)

        לכן, למרות שאיני מגדיר את עצמי כסופר או כמשורר ואיני קשור לשום בראנג'ה, אני מעדיף לשמור מרחק אומנותי ולתרום את תרומתי הצנועה בלי שיחברו לי אוטומטית זהות כל שהיא.

        למרות שאתה בטוח בזהותי, אני משוכנע שאתה ואחרים תהיו מאד מופתעים כאשר אחליט להסיר במודע (או בטעות) את כסותי.

        שלך
        הנחבא (בינתיים) אל הכלים

        • משה יצחקי

          נחבא יקר, עם קליפות תפוזים או בלי, אני בטוח בזהותך. יחד עם הקושי, אני מעדיף שיח גלוי במקרה זה של הפוסט הזה למשל. אבל אם מתאים לך יותר להגיב מבעד לכלים, לקליפות ולניצוצות, לא אני אשבור אותם. אגב הידעת כי האמרה התמימה: שברו את הכלים ולא משחקים מקורה קבלית?
          ובכל מקרה על אף שחשוב לי בחיים וגם כאן בבננות לשוחח עם מי שיש לו פנים, עיניים, גוף, נפש, מאשר עם ישויות אנונימיות, אנא בלי עלבון, מסקרנת אותי קביעתך על הפוסט ודיון בשאלות ובתחושות שהעלית כאן, יותר מאשר לשחק מחבואים

          • מוישלה, גם אני סבור שאני יודע מי הנחבא, אבל מה בכך? כשהתחולל פה הבלאגן, בעודך באו"ם, די הגענו למסקנה שיש אנונימים טובים, ידועים ומוכרים לנו, ואין בכך ולא כלום. ברור שאילו היה מזדהה כחיים זליבנסקי לא היה הדבר משנה כהוא זה מייחודו וקולו הברור של הנחבא.

          • אמיר, אני מציע שתקרא את תגובתי לנחבא פעם נוספת, ויכול להיות שתמצא לנכון גם להתנצל על הטון והתוכן השיפוטי והנוזף על היותי באו"ם בזמן הבלאגן. אם עמדתי או נוכחותי ותגובתי חשובה לך, מן הראוי היה שתבדוק אתי למה לא הגבתי. לא טענתי שיש רבותא בכך שאני יודע את זהותו של הנחבא, איני חולק על על כך שיכול להיות אנונימי טוב. איני מחלק ציונים על תרומת נחבא זה או אחר, אבל היו תקופות שאותו נחבא או נחבא אחר שהתחפש לנחבא הגיב ברשעות לבלוגרים מסוימים, ואף תקף אותי פעם אחת ביהירות ומתוך בורות. כך שבחשבון אחרון איני יודע לקבוע באופן קטגורי על יתרון האנונימיות בכל עת. ולגופו של עניין, כל שביקשתי מהנחבא שיבהיר יותר את קביעתו באשר לפוסט כדי שנוכל לפתח שיח רציני. בין אם בזהותו הבדויה ובין אם בזהותו כחיים זליבנסקי.
            ובעניין הבלאגן, אם באמת תרצה לשמוע למה לא הגבתי, אגיד לך באופן אישי במייל או כל דרך אחרת. אני מודע לבוץ ולרפש שספגת וצר לי על כך, אסתפק כאן בכך שלא הגבתי לא בגלל הצטרפותי לכוחות האו"ם.

          • מוישל'ה, לא חושב שאני הוא שצריך לפשפש במעשיי או להתנצל בעניין זה. זכותך להימנע מכל תגובה, דיבור ומעשה, וזו בחירתך. אבל לצערי דווקא כן דיברת, וכתבת לי בתשובה לתגובתי בבלוגך, בעיצומם של האירועים ההם כך:
            "מה שקורה בבלוגייה ההולכת ומתלהמת והתגובות בה הן ארבע על ארבע. ונראה שקיימת התלהבות לעסוק בזהויות ומסיכות מאשר בשירה, כך שאני מעדיף להעמיק חקור בשאלתך לא בתוך האווירע השוררת במטע בימים האחרונים".
            הבה ונפריד בין ענייניך עם הנחבא לבין ענייניך האחרים, ואין שום בעיה – אתה יכול לכתוב לי בפרטי אם אתה מעדיף.

          • אמיר, יעשה כל אחד את חשבון נפשו. אני ראיתי בתגובתי אליך משום תמיכה, אתה מבין זאת אחרת, או שהיו לך ציפיות אחרות וזו זכותך. אין לי עניין להרחיב כאן מדוע לא הייתי מעורב יותר בפרשה ההיא, אין בזה שום עניין ציבורי. אין לי שום עניינים עם הנחבא, נדמה לי שאנחנו מנהלים שיחה תרבותית ועניינית.

          • הנחבא אל הכלים

            שבוע טוב משה

            למרות הזיהוי המוטעה (כך נדמה לי) עם דמות אחרת בבלוג. אני דואג לשמי הטוב ,
            גם כנחבא.

            פשפשתי בארכיון שלך וניסיתי לדלות מקום שבו תקפתי אותך בצורה לא מנומסת ושלא לעניין.
            המקום היחידי שזיהיתי איזו שהיא תחושה שדברי לא מצאו חן בעיניך היו בפוסט הבא:

            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=8709#post8709

            אני מציע לקוראים לשפוט.

            אם יש מקום אחר בו התבטאתי שלא כיאות אנא קבל את התנצלותי הכנה והצבע על אותו מקום כדי שאלמד משגיאות העבר.

            שלך
            הנחבא

          • משה יצחקי

            שבוע טוב גם לך.
            יקירי, אני מקווה שאינך נבוך מביטוי זה, אני באמת מלא הערכה למאמץ שעשית. באמת שאין לי עניין לחפור באירועי העבר, האמן לי יש לי עוד כמה מראי מקומות מלבד ההפנייה שלך, ולא רק אצלי בבלוג. אני מתרשם מהכנות והרצון לתרום באופן מעמיק באמצעות אלמוניותך, אבל כל שביקשתי באמת ובתמים זה להבין יותר את הערתך באשר לפוסט הזה. הדיון על נחבאותך בפוסט כאן משעשעת אותי, אבל הדיון בתוכן ובמהות מוחמצים לטעמי.

          • הנחבא אל הכלים

            שלום משה

            תודה.
            קודם כל אפתח ואומר שלא משורר אני ולא בן משורר רק בולס ברבוניות ופלפלים אנוכי.

            מי כמוך יודע שלפעמים קשה להגדיר תחושות ובעניני משקל וקצב הרבה תלוי בטעם האישי. מה שאני אחוש כ"פרוזה" יורגש על ידי מישהו אחר כשירה טהורה.
            היצירה שלך, הצליחה להעביר את מכלול תחושותיך לגבי המשוררת והערב בו נכחת ופעלת.
            נדמה לי ,שהמעורבות האישית כל כך לא הניחה לך לוותר על פרטים שהם חשובים בתיאור אירוע אבל מסרבלים (לתחושתי) את השיר.

            מכיוון שבקשת שאהיה פרטני, הדרך היחידה שלי לעשות זאת היא להעתיק את השיר ולהשמיט את הפרטים שנראו לי כמסרבלים ו"סוחבים" את השיר לכיוון הפרוזאי סיפורי.

            אני מבקש לחזור ולהדגיש שאין זו עבודת עריכה:
            1. כי קטונתי
            2. אני לא מנסה ליצור יצרה חדשה ערוכה אלא על ידי ההשמטות להסביר לך מאין נובעת תחושתי.
            3. מה שעשיתי הוא די אגרסיבי. ולכן לא אעלה אותו לפוסט בלי רשותך.

            בברכה
            שלך הנחבא

          • משה יצחקי

            לבולס שלום. גם עמוס אמר לאמציה שהוא לא נביא, נו לך תסמוך על צנועים.
            תודה על תגובתך הפרטנית.
            מסכים אתך בעניין הקושי בהגדרת תחושות, אך קיומם של משקל וקצב אינם עניין של טעם אישי – המילים האלה עצמן מורות על חוקיות, ניתן לשקול וניתן למדוד, זה אינו עניין סובייקטיבי, המוסיקה יכולה למצוא או לא למצוא חן באוזני השומע, זה בהחלט עניין לטעם אישי. אני בהחלט חושב שאתה צודק, השיר הזה קרוב יותר לפרוזה. ושקלתי אם לכתוב אותו כשיר בפרוזה, אך החלטתי בסופו של דבר, מודה שזה לא היה תהליך מודע, עד סיום השיר, כשצצה לה התובנה שאותו רגע של דממה ומפגש אינטימי, הוא שיר ששום שיר לא יכול להביע. ובהחלט נוצר דיסאוננס שאתה חשת בו, וזה בהחלט משמח ומלמד על רגישותך הרבה לשירה, למרות הברבוניות שהנך בולס. אני מודע לריבוי התיאורים, זה מכוון. אני גם לא חושב שתיאור פרוזאי בשיר מגדיר אותו מיד כלא שיר. קראתי שירים נפלאים שנכתבו בפרוזה. אם החוויה עברה ונגעה ונתנה את תחושת הרגע הפלאי שאני חשתי, דייני. אשמח אבל אם תשלח לי באופן פרטי את הגרסא המקוצצת שלך.
            בתודה

          • ובכ הסגרת את עצמך ובהחלט זה ברור מי אתה

          • הכוונה שלי לנחבא
            החובטת

          • גיורא לשם

            לאמיר,
            "בוקר טוב, גברת זליבנסקי" — גששים ב', פרק י"א.

  5. מחוה נאה משה, גם לליפסקה וגם לרפי, תחזקנה ידיו.

  6. יפה השיר, יפה ההקדשה.
    התמונה של המשוררת על כסא הפלסטיק…מצפה לקבלת הקהל, למחיאות כפיים. כמה נוגע ללב. כמה נכון, מה אנחנו רוצים כבר…

    • אורה ניזר

      מחווה יפה לליפסקה ולמתרגם.
      מוישלה אני לוקחת כאן מקום לספר משהו על פסטיבל מטולה, איני מצליחה לפתוח את הבלוג שלי כדי להוסיף פוסט, איתך הסליחה.
      פסטיבל מטולה השנה היה מגוון מאד ונתן בטוי לרב גוניות של המשוררים. איפשר הכרות עם משוררים ועורכי כתבי עת לשירה, חלקם צעירים, המנסים לתת ביטוי אחר שונה אפילו בפורמט שבו הם מפרסמים שירה. את המפגש הזה הנחה משה יצחקי, ואשאיר לו לדבר על כך.
      במהלך הפסטיבל נישמע קולם של משוררים שאינם מלב הברנז'ה, וזה היה חדוש מרענן, גם למשוררים הכותבים בשפות אחרות- היה מקום- ניפלא היה שוב לשמוע את היידיש מפיה של המשוררת רבקה בסמן בן-חיים, זו שפה שיש לה קצב אחר, תמיד נידמה גם בלי להבין שהומור דק עובר בה כמו חוט, אך אל דאגה היה תירגום. מענין היה לשמוע את מקצב השירה באמהרית, זה היה חדש לגמרי לאזן, מקצב שלא מצאתי בשום שפה קודם, המשורר מהרי אמסלו קרא משיריו , יש משהו מעגלי בשירים האלה אינך יכול להשאר אדיש לצליל ולמקצב. והיה תרגום של השירים מאמהרית תרגמו יחד מהרי אמסלו והמשורר צביקה שטרנפלד, שסוף סוף נחשף מאלמוניותו וגם שיריו זכו לחיבוק חם מהקהל, לא נישאר ולו עותק אחד מספרו בדוכני הספרים שבחוץ.
      ועוד לא הזכרתי את היוצרים בתנועה וההצגות והשירים המולחנים, והמחוות לשוררים שהלכו לעולמם, ועוד, ההנחיה של ניסים קלדרון היתה מאירה, והלואי ויהיו עוד כמה מנחים שמרחיבים את יריעת השירה להבנת היחודיות של המשורר הקורא. והלוואי שלא יגמר לעולם ובשנה הבאה במטולה.

      • תודה אורה, ואני ממש שמח שאת מספרת כאן על הפסטיבל ומאזנת ולו במעט את מה שנכתב ונותנת גם איזה שהוא מענה לשאלותיו של הנחבא/ הדי גלוי.
        שמחתי לפגוש אותך שם במטולה.

        • אורה ניזר

          גם אני שמחתי לפגוש אותך ועוד אחרים. האוירה היתה מאד נעימה השנה, פחות יוהרה היתה שם. ויתכן שזו גם תרומתו של עורךומנהל הפסטיבל, רפי וייכרט, ועל כך ועוד יבורך.

    • תודותיים לוסי, כן זה היה כל כך בולט, כסא הפלסטיק הדהוי לנוכח השירה המרגשת של המשוררת. נכון, מה אנחנו כבר רוצים? קצת אהבה ומדי פעם מחיאות כפיים, לא עולה כסף וכל כך פשוט:)

  7. חני ליבנה

    מוישלה, רטט התרגום עובר בשיר, זרות המשוררת, דאגתה והשירה הגוברת על הכל, ובעדינות כזו של נפש משורר שקוראת נפש המשוררת, ונשיקת היד, אני רואה בעיני את התמונה וחשה בדאגת הלב, ובקשר לקנאת משוררים מה יש לומר? כנראה כך היה מימים ימימה, קשה לפרגן, קל לבקר, אבל זה לא ימנע מהעושים לעשות ומהמשורר לשורר.

    • תודה חני, משמח שהתחושות עוברות ואפשר לראות מבעד למילים, מנשק את ידך על כך:) אכן, נמשיך לעשות ולשורר, כל עוד הנשמה היתרה באפינו

      • יפה השיר ,מוישלה, לכדת רגעים מרגשים שבהם האלכימיה של השפות נפגשת במיתרי הקול ,עד שקרקוב התחלפה לה לחיפה. אהבתי את דימוי השתלים בשיר.יש משוררים גדולים שהשפה לא מהווה להם מחסום גם "השתלים" מעבירים את התדר ללא שמץ של זיוף. שיר יפה ,מוישלה

        • תודה חנה יקרה, זו סוגייה מאד משמעותית, האם "שתלים" אותנטיים ככל שיהיו יכולים לספק תחליף זהה למקור. אצל עגנון מצויה הסוגייה הזו של שתלים המתקשרים לאמונה ולתחושת בית במובן הרחב שלהם. באחד הסיפורים שלו קיימת שאלה האם להניח תפילין על יד מגומי יש בה משום קיום המצווה.

  8. הרף של דממה…. נפלא איך הדממה מתעשרת בשירך

  9. גיורא פישר

    למשה
    שיר יפה, הצלחת להעביר את התחושות שלך והצלחת לפרש גם את תחושותיה הפנימיות של המשוררת דרך המעשים הנראים לעין (שתית היין, ולקיחת הנשימה העמוקה)
    יפה ההכרה שיש בשתיקה שירה. ביחוד בעולם כל כך רועש שכל שתיקה היא בעצם סוג של פרוש על הרעש שקדם והרעש שיבוא (אופס. יצא לי גרעין לשיר)

    האם אתה חווית חוויה דומה? כלומר, תרגמו את שיריך לשפה זרה ושמעת את הקריאה וצפית בקהל?
    אם כן, האם משהו מזה השפיע על "קריאתך" את המשוררת?
    בברכה
    גיורא

    • משה יצחקי

      גיורא תודה לך, ובהחלט טמנת או הנבטת עוד זרע של שיר במתח שבין שתיקה לרעש. נושא התרגום לא במובן הפרקטי, הוא עניין מורכב מבחינה תרבותית, הפילוסוף והפרשן הצרפתי פול ריקר כותב על כלך בהרחבה בספר: על התרגום. הוא מדבר שם גם על המימד הנפשי – האחרות והפחד ממנה. התרגום קיים לא רק בין שפה לשפה, אנחנו עוסקים בתרגום גם כשאנחנו דוברים וכותבים באותה שפת תרבות. אני מקיים קורס העוסק בשפת הטקסט כזירה לדיאלוג ערבי-יהודי ומתרחשים שם דברים מרגשים ומעוררים. כן, הייתה לךי חוויה דומה – תרגמו שיר שלי לערבית וקראו אותו בציבור וצפיתי בקהל וזו בהחלט חוויה מיוחדת, אני לא יודע אם זה השפיע את קריאתי את המשוררת, יש לי אנטנות לא רעות לחוש תנודות פנימיות אצל הזולת, אך זה כבר סיפור אחר.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי