בננות - בלוגים / / בורחס, "מלאכת השיר" וקוראים חלומיים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

בורחס, "מלאכת השיר" וקוראים חלומיים

 

 באחת התגובות לשיר המחווה שכתבתי לאווה ליפסקה נכתב:   "משהו ביצירה לא התנגן לי כשיר…"
תגובה זו מעוררת ומאתגרת לחזור ולדון בסוגייה שקולמוסים רבים נשברו בנסיונם להגדיר מהו שיר. משוררים, חוקרים ומבקרים, מומחי ספרות ושירה כתבו מאמרים מלומדים וגם שירים על כך. קצרה היריעה מלהזכיר את שמותיהם ותפישתם. סוגיה זו מרתקת במיוחד כאשר היא נדונה על ידי משוררים. השבוע חזרתי להרהר בסוגייה, תוך קריאת ספר מעניין ומומלץ: מלאכת השיר, קובץ הרצאות שנשא חורחה לואיס בורחס באוניברסיטת הרווארד במהלך שנת 1967, הרצאות  שתומללו ונערכו על ידי חוקר הספרות קאלין אנדריי מיכאילסקו, תורגמו לעברית על ידי פביאנה חפץ  ויורם נסלבסקי, יצא לאור בהוצאת בבל. אביא כאן רק כמה ציטוטים מדבריו, הנוגעים להבחנה שבין שיר לסיפור: "יש ערך רב כך הוא כותב, "להבחנות מילוליות, שכן הם מייצגים הבדלים אינטלקטואליים. ועם זאת יש משהו מצער בכך שהמילה "משורר" התפצלה לשתי מלים. שהרי כיום כשאנו מדברים על משורר, אנו חושבים על מישהו המפיק פנינים ליריות […] בעוד הקדמונים, בדברם על משורר, על "בורא", לא החשיבוהו אך ורק כהוגה של מכתמים ליריים נשגבים, אלא גם כמספרי סיפורים. סיפורים שאפשר למצוא בהם את מגוון הקולות האנושיים – לא רק את הלירי, הכמה והמלנכולי אלא גם את קולות האומץ והתקווה […]  נדמה כי משוררים שוכחים שבעבר העיקר היה לספר את הסיפור, וכי לספר סיפור ולחרוז חרוז לא נתפשו כדברים שונים…" בורחס אמנם מתכוון ואומר במפורש שמבחינתו סיפור הוא האפוס הקדום לא הרומן המודרני. עוד מוסיף בורחס שבני אדם משוועים לאפוסים ואם  סיפור סיפורים  ושירת שירה היו שבים ונהיים לאחד, היה בכך מאורע חשוב באמת. בורחס מסיים פרק זה באיזו הערכה שהאפוס ישוב, שהוא מאמין שהמשורר יחזור להיות בורא, כלומר: "… הוא יספר סיפור ובד בבד ישיר אותו, ולא יראה בשני אלה דברים נפרדים. ממש כפי  שאיננו רואים בהם דברים נפרדים אצל הומרוס  או ורגיליוס." (הציטוטים מתוך הספר: מלאכת השיר, עמ' 43 – 52)

עד כאן בורחס בעקבות הרהורי לתגובה הנחבאת אל הכלים שבפוסט המחווה לאווה ליפסקה. החזרה לבורחס ולא רק בפרק זה נגעו והניעו בי איזו מוזיקה פנימית, מוזיקה הקשורה לחווית הקשורות אצלי לכתיבת שירה, לקריאת שירה ולקשר שבין המשורר לקוראיו. 
השיר שלהלן איננו בבחינת המחשה לדבריו, תקוותו או מחשבותיו של בורחס. הוא אינו שילוב אפוס עם הלירי במובן הקלאסי של מושגים אלה, ובכל זאת יש בו משהו סיפורי – משהו לירי שאולי אין בו את אותו משהו המתנגן כשיר ואין בו משהו המסופר כאפוס, אבל יש בו משהו המדבר אותי, משהו  שהנחה את ידי לכתוב אותו כך:


קוראים וקוראות חלומיים

א.
יוֹשֶׁבֶת וְקוֹרֵאת בִּקְצֵה הַקָּרוֹן הָאֶמְצָעִי
בְּקַו 1, נוֹסַעַת מִבְּרוֹנְקְס לִבְּרוּקְלִין,
הִיא הוֹפֶכֶת דַּף וְגוֹעָה בִּבְכִי, הוֹפֶכֶת בו עוֹד
דַּף וּצְחוֹק גָּדוֹל מְטַלְטֵל אֶת רֹאשָׁהּ,
הֲמוֹן אָדָם יוֹרֵד וְעוֹלֶה בַּתַּחֲנוֹת, שָׁם בֶּטֶן
אֲדָמָה וְשָׁמַיִם נִפְגָּשִׁים כְּשֶׁהִיא שׁוֹכַחַת 
מֵאַיִן בָּאָה וּלְאָן תֵּלֵךְ.
 
ב.
יוֹשֵׁב בְּצֹמֶת
סְפָרִים רַבִּים בַּדּוּכָנִים מְפַתִּים אוֹתוֹ, שְׁלוֹשָׁה
בִּמְחִיר אֶחָד, הוּא מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ,
שׁוֹלֵף מִדּוּכַן סִפְרֵי הַשִּׁירָה הַמְּיֻתָּם
אֶת קוֹלִי הַדָּמוּם נִשָּׂא עַל נְהָרוֹת, מְרַפְרֵף,
מְדַפְדֵּף, יָכֹל לִהְיוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת, קוֹרְנוֹת,
עַכְשָׁו הוּא מְחַיֵּג בַּנַּיָּד דּוֹר 3.5:
מֹתֶק, הוּא לוֹחֵשׁ, אוֹהֵב אוֹתָךְ
מַגִּישׁ לְמוֹכֶרֶת לֶאֱרֹז אוֹתִי
בַּעֲטִיפַת מַתָּנָה

ג. 
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם לֹא יְנַעֲרוּ אֶת הַשִּׁיר כִּשְׂמִיכָה
צְבָאִית לִפְנֵי קִפּוּל, הֵם לֹא יִקְרְעוּ בּוֹ לִרְאוֹת
מַה מֵּאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, כְּדֵי לְגַלּוֹת מִי הָעוֹמֵד
מֵאֲחוֹרָיו וּמִצְּדָדָיו. הֵם לֹא יַחְבְּטוּ בּוֹ שֶׁיְּגַלֶּה
מִי הַנִּמְעֶנֶת. לֹא אִכְפַּת לָהֶם שֶׁכָּתְבוּ אוֹתוֹ
אֲחֵרִים וְטוֹבִים מִמֶּנִּי לְפָנַי.
אַךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה יַּמְשִׁיךְ לִקְשֹׁר בֵּינֵינוּ.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְפַּשְּׁטִים וּמְכַבִּים אֶת הָאוֹר
אֲנִי כְּבָר חָשׁ בִּפְתִילֵי הַחוּט הַנִּפְרָמִים
בְּהִבְהוּב כּוֹכָב אַחֲרוֹן, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַקּוֹרֵאת
מֵהָרַכֶּבֶת מַנִּיחָה אוֹתִי בַּצַּד הָרֵיק שֶׁבְּמִטָּתָהּ
וּבְכָל זֹאת
מַרְגִּישׁ בַּזֵּעָה הַקָּרָה כְּשֶׁאֶתְעוֹרֵר וְאֶמְצָא
שֶׁהֵם לֹא אִתִּי  
 

 

 

 

 

 

 

 

28 תגובות

  1. הנחבא אל הכלים

    שלום משה ,שבוע טוב

    ראשית ,אני מסכים אתך ועם בורחס שצריך סיפור. לא חשוב מה ז'אנר האומנות בו מדובר ,המוח האנושי עושה מה שהאבולוציה למדה אותו: לחבר בין הנקודות הפזורות על הדף ולנסות לתת להן משמעות. כך זה בספרות ,בשירה ,במוזיקה וכו.., הנסיונות "לשבור את הסיפור" מעניינים ועולים יפה עד המצב שחסרים בו כל כך הרבה נתונים שאי אפשר לפתור בשום צורה את המשוואה שהאדם מנסה ליצור במוחו.

    בהערה שלי בפוסט הקודם התייחסתי לעניין אחר. אותת תחושה של קצב פנימי, אותו משחק בין מה שכתוב לבין מה שנרמז. הדברים האלה היו חסרים לי. לא עניין "הסיפור".

    השירים שלפנינו יפים מאד והם עונים על כל הצרכים שלי מ "שיר".

    דרך אגב, בהתאם לבקשתך, שלחתי לך בדואר האלקטרוני (דרך הבננות) את "הגרסה" שהצעתי כדי להדגים לך ולהבהיר מה היה עודף בעיני ביצירה הקודמת.

    האם קיבלת? כדרכן של ההודעות ב"בננות" השארתי שם את הדואר האלקטרוני שלי.
    במידה והמכתב הגיע ובחרת לא לענות. אני מבין.
    במידה והמכתב לא הגיע אתה יכול להשאיר כאן את הדואר האלקטרוני שלך ואחזור ואשלח את המכתב.

    שלך בברכה

    הנחבא

    • משה יצחקי

      שלום נחבא ושבוע טוב גם לך, ראשית אני מודה לך גם על התגובה ההיא, אם כי אני עדיין לא לגמרי מצליח לעמוד על תחושת החסר שהייתה לך בשיר הקודם.
      לא קיבלתי כל אימייל ממך ועל כן לא הגבתי. האימייל שלי הוא למשלוח המכתב הוא: itzhaki.moshe@gmail.com או
      izmoshe@bezeqint.net
      שמח שהשירים כאן יפים בעיניך. ואני שמח על הדיון והשיח עמך על אף יצרי לנהל אותו מולך ללא נחבאות:)
      שלך
      משה

  2. הי מוישהלה , הי נחבא
    בא לי לברך את שניכם בשלום איתן

    יפים הדברים שכתבת מוישהלה , הסוגיות האלו של מהו שיר משופשות ביותר ויחד עם זאת תמיד מגרות ומאתגרות
    ונראה לי שכל מי שכותב מתלבט בהן מדי כתבו.
    מסכימה לגמרי עם הנחבא בענין נחיצות "הסיפור" בכל יצירה מה שקראנו לו פעם :"התחלה , אמצע וסוף"

    השירים מוישהלה יפים בעיני מאד עדינים ואינטימיים , אוהבת את החילופין האלו בין "הדובר" העלום לבין הדיבור בגוף ראשון.
    חזק ונתחזק 🙂

    • איזה יופי של שירים ,מוישלה, על הקשר החלומי בין משורר לנמעניו הקוראים, ומה מבקש המשורר אם לא לגעת בקוראיו להיות רלוונטי לחייהם. אהבתי את הנרטיב שארגת סביב נושא זה.

    • תודה ריקי, יאללה תביאי אותה בברכת שלום, אם כי נראה לי שבינתיים אנחנו בהחלט לקראת שלום כולל בגבולות זמניים:)
      אגב, זו הייתה טענה שלי שנשענה על בורחס בעניין הסיפורי.
      העדינות מכסה על דואליות שמצד אחד הפחד ממנוסת הקוראים ומצד שני הכמיהה שלא אזדקק להם ולא אהיה תלוי בהם

  3. מרסלינו מננדס אי פיליו

    פוסט נהדר. 'מלאכת השיר' הוא ספר קטן ומופלא של בורחס. כדאי גם להזכיר את 'שבעה לילות' שגם בו מאוגדות שבע הרצאות שנשא בורחס ב-1977 בתיאטרון קוליסאו בבואנוס איירס.
    אהבתי את רצף השירים בפוסט הזה.

    • משה יצחקי

      תודה לך מרסלינו מננדס אי פיליו, בכלל בורחס הוא נפלא בעיני וגם שמך מוצא חן בעיני

  4. תַּלְמָה פרויד

    ובכל זאת משה, השיר, בדרכו, ממחיש את דברי בורחס. יפה המאמר, יפה השיר. אהבתי מאוד.

    • משה יצחקי

      תודה תלמה מקרב לב, זה מסוג הדברים שאנחנו אומרים אי אפשר היה לנסח את זה יותר טוב, ובורחס אכן ניסח את תחושותי ואם השירים ממחישים זו בהחלט מחמאה גדולה

  5. מוישלה, קראתי את הספר הנפלא הזה והרהרתי בעקבות בורחס, מה אני רוצה מהכתיבה שלי…
    השיר סיפור שלך, בריאה, יפה מאוד.
    "יושב בצומת ספרים..".חס וחלילה לא פרסום לרשת החנויות, נכון?..:)

    • תמי, זו גדולתו של היוצר, הוא מעורר אותנו בין היתר לחשיבה על עצמנו. ולא, אין כאן פרסומת לצומת – ודאי הבחנת באירוניה. ובעניין הסיפור, יש בו חלקים של סיפור מתוך המציאות, ואם הוא הוא נשמע סיפורי הרי שהוא עבר את משוכת הבנאליות.

      תודה רבה

  6. טובה גרטנר

    היי מוישלה
    אני אוהבת את החיבור בן בורס אליך.
    שירים שלך מתכתבים עם משהו שמביא את המחשבות שלך… את הרצף
    להתראות טובה

    • ואני אוהב טובה, את החיבורים היפים שאת יוצרת כשאת מגיבה במהלך חשיבה של מוסיקת ג'אז.
      תודה לך

  7. איזה חיבור נפלא נרקם כאן בין יצר, יוצר ויצירה. ובעיקר גדולה החוויה של הקורא את השיר בכפל הוויותיו(הקורא שבתוך השיר והן זה שבחוץ)

  8. גיורא פישר

    שלום משה
    אני אוהב את שלושת השירים שבהם המשורר מנסה להכנס לראש של הקוראים . במיוחד את הכנות בה הוא חושף את תחושתו לגבי מידת הרצינות וההשקעה בה הם קוראים את יצירתו ,ומה ישאר בתוכם לאחר מכן.

    גם אני כתבתי שיר על התחושות האלה. אלא, שלהבדיל משירך שהוא שיר עדין ורגיש אני כתבתי "שיר זול"
    בברכה
    גיורא

    • משה יצחקי

      תודה גיורא, אכן אין כאן שום התחפשות, חשוף לגמרי. כך באמת ראיתי קוראת אחת ברכבת תחתית בניו יורק-חשופה לגמרי. האם פרסמת כאן את השיר שלך על התחושות האלה? מעניין לקרוא זוויות וביטויים שונים של אותה תחושה.

  9. מאוד אהבתי את שלושת שירייך, בעיקר השניים הראשונים, והראשון עולה על כולם. הפוסט על בורחס נהדר, גפ אני – ככותבת פרוזה, אולי – אוהבת/מחפשת/מבכרת את הסיפור שבשיר.

  10. חני ליבנה

    מוישלה, כמה מעורר השראה הבקר עבורי לקרוא אותך, את דברי בורחס, שאת ספרו אני אוהבת, והשירים האלו שלך שמשרטטים בעדינת מן הצצה פנימית למשהו שאיננו יכולים לראות אבל הוא קיים, אני גם רואה את המשורר בכל התמונות, בקוראת, בקונה ובזוג, הוא הכותב והוא הדמויות,הוא הגבור והוא העד, זוהי עבורי עוד מהות של שיר, היות הכל בעת ובעונה אחת. נפלא!

    • חני יקרה בתוך האובך ורוח מזרחית חמה שורפת ומיבשת את תאי המוח, תגובתך מי מעין משיבי נפש. את קוראת חלומית

  11. מירי פליישר

    מוישלה
    אוהבת את השירים
    קראתי אצל בורחס אבל הוא לא לימד אותי לכתוב שירים לצערי.
    אחפש מורה אחר.
    אתה לעומת זאת כבר יודע גם יודע!

    • תודה מירי, אנחנו יודעים שאי אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות, אפילו שהמורה הוא בורחס. תארי לעצמך שהייתי מנסה לעשות אמנות פורצלנית על פי מאמר של מירי פליישר:)אז אני ממשיך וכותב שירים נראים לפעמים עשויים פורצלן:))

  12. קוראת מהרכבת המניחה אותך בצד הריק של מיטתה זה דווקא טוב, לא?

  13. אירס קובליו

    מוישלה, יפים דבריך בהשראת בורחס. בשלושת השירים שהבאת נוצר החיבור בין ה"סיפור" לקסם השירי, למוסיקה שלו, המסתורית, המפעימה את הלב מצרופי המילים והד התיפוף הפנימי שנוצרים. ואני חושבת שרוב שיריך שאני מכירה הם כאלה. זהו קולם היחודי.
    זה כל כך נהדר להפגש בכתיבה על כתיבה (בורחס) ולהרגיש שהנה הוא מילא אותי בהשראה כי זה בדיוק, אבל בדיוק מה שרציתי להגיד..
    למשוררים יתרון, את הספר הקטן והקל של שירתם אפשר להכניס לתיק (לפעמים לכיס), לנסוע איתו לכל מקום וגם להירדם לצידו. לעומת זאת, מי שרכש ציור (וכמה כבר יש כאלה) ותולה אותו על הקיר, שם יישאר. לא ילך איתו לשום מקום. וכמה כבר אפשר להתמוגג מציור?
    אבל זה נושא בפני עצמו.
    תודה על הפוסט היפה הזה.

    • תודה איריס, קלעת בהחלט לאותו הלך נפש שנע מספרו של בורחס אל נפשי, שיצרה לפעמים באופן לא מודע את אותו קסם ומסתורין.
      אכן יש למשורר יתרון בכך שהוא אינו זקוק לציוד, בדים ארגז צבעים ולסטודיו, (אם כי לא הייתי מתנגד לאיזה סטודיו נותן השראה כדי לשבת ולשורר) כדי לכתוב.
      תודה על תגובתך היפה

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי