בננות - בלוגים / משה יצחקי / וידוי/ צ'סלב מילוש
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

וידוי/ צ'סלב מילוש

 

 

וידוי/ צ"סלב מילוש
 
השירה הפולנית, במיוחד זו של צ"סלב מילוש וויסלבה שימבורסקה, מהלכת עלי קסם.
השבוע חשבתי כמה פעמים על שירתו של מילוש. אירועים מסוימים החזירו אותי אל השיר "וידוי" המופיע למטה. חשבתי שראוי שכל יוצר, משורר, סופר או אמן יכיר את השיר "וידוי". שמחתי כשראיתי את הפוסט של יוסף עוזר על "צסלב מילוש. ובעקבותיו אני מביא עוד פן של המשורר הנפלא הזה.    
 
באחת מרשימותיה בספר: "קריאת רשות" – (מומלץ), כותבת ויסלבה שימבורסקה, על הכבוד שהיא רוחשת לצ"סלב מילוש ועל חוסר הביטחון שהיא חשה במחיצתו. היא פגשה אותו לראשונה בערב קריאת שירה ואמרה לעצמה: "זאת שירה של אמת ומשורר של אמת", מעט אחרי התפעמותה היא כותבת כי הועמדה בניסיון קשה, מסיבה זו או אחרת מצאה את עצמה במסעדה במחיצת צ"סלב מילוש שאכל בשר "אחר" עם כרוב,  ואני מצטט: "זאת הייתה מכה. למען האמת ידעתי שגם משוררים אוכלים מדי פעם בפעם, אבל לאכול מנה כל כך שגרתית?" … היו לי הרבה הזדמנויות לדבר אתו, לפגוש בו בחברת ידידים. אפילו להופיע איתו באירועים שונים… ועדיין תמיד, עד עצם היום הזה, לא מצאתי איך לנהוג במשורר כל כך גדול…" ( "קריאת רשות", עמ" 166-167, תרגם רפי וייכרט)
 
השיר שהוליך אותי בחבלי קסם אל שירתו של מילוש, הוא השיר "וידוי". זה היה אחרי איזה כנס ספרותי בו דיברו חוקרים, סופרים ומשוררים, קצת על הספרות והרבה על עצמם. בפראפרזה על שירו של עמיחי אפשר לומר שאלמלא הם היו כל כך מלאים בעצמם, הייתה הסיפורת והשירה גם בעולם ולא רק בהם. קראתי את השיר הזה וצחקתי, והבנתי שפגשתי במשורר גדול. ובכל פעם כשאני זקוק לאיזה ניעור הרצינות והחשיבות העצמית, אני חוזר לקרוא את השיר הזה.   
 
צ"סלב מילוש
 
וידוי
 
אֱלֹהַי, אָהַבְתִּי רִבַּת תּוּת שָׂדֶה
וְאֶת הַמְּתִיקוּת הַכֵּהָה שֶׁל הַגּוּף הַנָּשִׁי.
וְגַם ווֹדְקָה מְקֹרֶרֶת, דָּג מָלוּחַ בְּשֶׁמֶן,
רֵיחוֹת: קִנָּמוֹן וְצִפֹּרֶן.
אָז אֵיזֶה מִין נָבִיא אֲנִי? מַה פִּתְאוֹם
תִּפְקֹד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶחָד שֶׁכָּזֶה? רַבִּים אֲחֵרִים,
מְהֵימָנִים, נִבְחֲרוּ וּבְדִין.
וְלִי מִי הָיָה מַאֲמִין? הֲרֵי רָאוּ
כֵּיצַד אֲנִי עָט עַל אֹכֶל, מֵרִיק כּוֹסִיּוֹת,
שׁוֹלֵחַ מַבָּט חוֹמֵד בְּצַוַּאר הַמֶּלְצָרִית.
בַּעַל פְּגִימָה וּמוּדָע לְכָךְ. מִשְׁתּוֹקֵק לִגְדֻלָּה,
יוֹדֵעַ לְהַכִּיר בָּהּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמָּצֵא.
וּבְכָל זֹאת לֹא לְגַמְרֵי גְּלוּי עֵינַיִם,
יָדַעְתִּי מַה נּוֹתַר לַפְּחוּתִים יוֹתֵר, כָּמוֹנִי:
חֲגִיגָה שֶׁל תִּקְווֹת קְצָרוֹת, כִּנּוּס שֶׁל יְהִירִים,
תַּחֲרוּת שֶׁל גִּבְּנִים, הַסִּפְרוּת.
 

תרגם: דוד ויינפלד

 

32 תגובות

  1. סבינה מסג

    זו לא בדיוק השירה שאני אוהבת, אבל אני אוהבת שמשתפים באהבות. תודה על שיר שלא הכרתי.
    למרות שהוא כל כך לא נכון!

    הוא מדבר על עסקנים לא על סופרים.

    • משה יצחקי

      סבינה, מהו שיר נכון???
      נדמה לי שאת מחמיצה כאן את ההומור העצמי והאירוניה הכל כך חכמה.
      ובכל מקרה תודה.

  2. מוטי גלדמן

    משה, האירוניה העצמית החכמה – מילוש ממש התמחה בה.ובה מצוי גרעין שירתם של מיטב משוררי פולין העכשווים, שהם משוררים נפלאים:הרברט,ליפסקה , שימבורסקה ואחרים שוויכרט תרגם במסירות. תמיד נעים לנפשי לגעת בתדר הזה.

    • משה יצחקי

      תודה מוטי, בתדר הזה מנפשי לנפשך.
      למיטב זכרוני התרגום הוא של ויינפלד, אבל אני אבדוק שוב.

      • מוטי גלדמן

        כמעט בטוח שזה וינפלד ידידי הותיק, שתרגם מצוין את מילוש והרברט. אני קצת מתבייש בשגיאה, אבל לא נורא. ויפלד היה החלוץ בתרגומי הפולנים אבל בגלל שרבים- ואני ביניהם – התאהבו בשירי שימבורסקה שתרגם וייכרט המוח כבר התבלבל שלא בטובתו.

  3. כאלה משוררים אני אוהבת.
    אני לא אוהבת משוררים כמרים
    שמהלכים בדביקות מעושה
    מחככים אות באות בצדקנות קדושה,
    אני לא אוהבת משוררים אינטלקטואלים
    שבונים היכל מוגבה לשירה
    תובעים מהקוראים אנחות התפעלות
    וכולאים מסרסים לה את הנשמה.
    אני אוהבת משוררים שבועטים לעצמם בתחת, משוררים פיכחים ברגעי
    שכרות כבדה.
    תמיד טענתי שאין קדושה באנשים
    יש רק קדושה מעושה.
    (כשאומרים לי שאני עושה עבודת קודש, אני מזכירה שבסך הכל אני מתפרנסת).
    איך קוראים לספר מי?

    • יין, אלמודובר ומילוש, הרבה נקודות השקה בינינו יודית, עוד יתברר שאת אוהבת את אמיר קוסטוריצה ונצטרך לברר אם אבותינו הטורקיים לא היו קרובי משפחה :)

      • זה לא מובן שאני אוהבת את קוסטוריצה?
        אפשר שלא לאהוב את קוסטוריצה?? (:

        • נכון, אני באמת בוש שהעליתי זאת כשאלה.
          אגב, אני כמעט בטוח שהספר בו מופיע השיר הוא "כוכב הלענה", אני לא מוצא כרגע את הספר בבלגן הנוראי שיש לי על השולחן ובכונניות הספרים.

  4. משה, (וסבינה),
    שיר נהדר. תודה שהבאת אותו.
    הכרתי צימחונים "טהורים", המתפללים לאלוהי הבריאה לפני כל ביס, התולים על פרצופם חיוך קדוש, המתנזרים מנשים (או גברים), המעסיקים את הכרתם במנטרות שונות, והם הם היהירים, הם הם הלא אנושיים, הם הם הגיבנים… לא נראה לי שאותם פוקדת רוח הקודש (וזה יכול להיות גם בין הנחשבים לאנשי הספרות הלאומיים)
    איריס

    • משה יצחקי

      תודה איריס על ההבהרה היפה.
      בדיוק להנגדה הזו כיוונתי.
      הדברים של הזכירו לי את ספרו של יואל הופמן: "כריסטוס של דגים" על העטיפה האחורית יש צילום מתחתיו כותב יואל הופמן משהו מו: "הכומר/נזיר בשורה למטה, גנב"

      • המון מילים מנוקזות בסימן הקריאה הזה. אני בטוחה שהבנת!

        השיר!

        • שירתי, הבנתי. בדיוק קודם כתבתי משהו על המילים שקורסות ונכשלות בתוך חוויה שהרבה מילים יכולות לתאר אותה, אבל הם אלה שגם חוצצות ומרחיקות, כך שרק השתיקה, או סימן גרפי! יכולים לבטא.

          ומה שלומך?

          • מוישלה,

            אני נעדרת.

            נפל עליי (או בא אליי) פרוייקט מאד סבוך ומורכב בעבודה, אז אני מדי פעם קופצת לבקר. לא יותר.

            תודה על ההתעניינות…

            :)

          • שירה
            מקווה שהנפל/בא יש בו גם הנאה וסיפוק. גם אני נכנס בזמן האחרון לביקורים קצרים, בגל עומס עבודה ומשימות הנופלות/באות אלי, (פעלים מעניינים לתאר את יחסינו לפרוייקטים)
            בכל אופן, שמתי לב להיעדרותך
            והתגעגתי לדברים היפים שאת מביאה
            שבת מנוחה!

  5. יעל גלוברמן

    גם אני כל כך אוהבת את המשוררים החכמים. אין המון כאלה… אלה שמסוגלים להקיף במבטם דבר שלם. תכונה, תופעה, מצב. אלה שאין אצלם בחירה בין"אמת" ל"יופי" — כאילו שזו תחרות שיש בה מקום זוכה אחד.
    אלה שנחנו במבט – או אימנו את המבט – להקיף יותר מאשר רגע, יותר מאשר רגש ואז מעבירים אותו בצלילות ("רגע") ובעוצמה (שיוצרת בך "רגש" באמצעות המחשבה)
    ושים לב, זה כמעט תמיד דורש גם הומור
    לפעמים הומור עצמי, כמו אצל מילוש ושימבורסקה ואדם זגייבסקי למשל ולפעמים סרקזם לא-מְשטֵחַ, כמו אצל אודן אהובי.

    תודה מוישלה! והערה – כדאי להכניס את שם המתרגם

    • תודה יעל, בדיוק – ההומור העצמי והאירוניה העצמית. כל כך נחוץ בעולמנו.
      אני מנסה מאתמול להכניס את שמו המתרגם: דוד ויינפלד, ויש איזה באג שלא מאפשר את זה אלא אם אמחק הכל ואפרסם מחדש.
      אני אציין את זאת בפוסט הבא שאפרסם כאן. תודה על ההערה.

      • דוד וינפלד הוא איש מיוחד ועתיר פעלים, הוא מוציא עכשיו חמישה כרכים, האוסף של דוד אבידן.
        הוא מתרגם גם את ויסלבה, ועוד משוררים פולנים.
        זכיתי, הוא העורך של סיפרי, שיצא ביום מן הימים אינשללה, כשאמצא זמן לסיים את העריכה.
        עכשיו למשל חזרתי מהסופרמרקט, מהסופר פארם, ומהחשמלאי.
        ואני תיכף הולכת לשוק.
        אפשר לחשוב שחיי הם היפרים ממש,
        היפר פתח תקווה.
        אחר כך אני אעבוד קצת, ואחר כך אכין ארוחת ערב לילדים.
        הר כביסה מחכה לי על הספה, לקיפול, וניקוי הבית ישאר למחר.
        ומתי אטפל בדברים שלי?
        ואיפה שאר הרוח ינעל אבוק??

        • "…הגאולה תבוא, כאשר המדריך יגיד, רואים את הקשת הרומית? לא חשוב, על ידה עומד איש שקנה ירקות לביתו…" (י. עמיחי)
          את ממש סופר-היפר
          מדי פעם תגידי, "אני יודית" ואני צריכה זמן לעצמי ולטפל בדברים שלי
          שבת שלום

  6. סבינה מסג

    משה ושאר החברים, הרי ברור שכבודם של המשוררים הפולנים במקומו מונח. ובכל זאת , עם כל המודעות לאירוניה עצמית, כמה שנאה עצמית צריך כדי לענות אמן אחרי 3 השורות האחרונות. כמו שיש שמאלץ שצובע את הכל בורוד יש גם סוג אחר שצובע את הכל באפור.

    • משה יצחקי

      סבינה, האם אנחנו קוראים את אותו השיר? לא מובן איפה את רואה כאן שנאה עצמית?
      ראי להשוואה שיר שכתב דן פגיס:

      הסרת הלוט מפסלו של יוש מוקובסקי, המשורר הצנוע.
      תמיד סגד למוזה הקוקטית,
      לחיק, לשוק, לבטן לישבן –
      אבל בחן! על כן זכה בכתר
      של מחזר צנוע וביישן.

      בתי שיריו ושאר בתי הבושת
      הפכו את צניעותו לצו אופנה.
      ענו גדול היה, ורק בקושי
      כיסה אותו עלה – התאנה.

      כיוון שלא נודע לו שכבר מת,
      זימן כאן מסיבת עיתונאים
      לחנוכת הפסל העומד

      לזכר זכרותו. אבל האם
      נעז למשוך בחוט ולגלות
      את השמוט מאחורי הלוט?

      מילוש מעז למשוך בחוט ולגלות, לא שנאה עצמית אלא מודעות גבוהה המובילה לצניעות לא מזויפת. לטעמי זו גדולה.

      • מילוש מתחכם בשיר אופן חינני. הוא יודע את ערכו לכעצמו, ואיתו הוא אוהב את הארציות, ואני אהבתי את החיבור בין אלוהי לריבת התות. ויפה שהנחת אותו על שולחני.

        • משה יצחקי

          תודה לבנה, גם לי החיבור דרך הגשמיות הוא חיבור חזק, אני רק מסתייג מעט מהמילה "מתחכם".

          • למה אמרתי שהמשורר מתחכם? כי מה הוא אומר בעצם, איך אדם שאוהב צוואר מלצרית ולהריק כוסיות ועוד שאר דברים בעלי מכנה משותף נמוך (בקיצור, פגום לכאורה), יכול להיות זה שמופקדת בידיו שליחות מקודשת לכתוב שירה? כדי שאהיה ראוי יותר, עלי להשתתף בכינוסים, לדבר על ספרות (להיות פלצן, כמו שהחבר"ה אומרים). מהשיר עולה המסקנה, אני רוצה להיות הכי שאני – נמוך ועממי-ולשורר בגדולות, ותקפצו לי. הדרך שבה הוא מעביר את המסר שלו מתחכמת. זו תחושתי.

          • משה יצחקי

            החלק הראשון של קריאתך בהחלט אפשרי, את החלק השני אני רואה וקורא אחרת. אירוניה עצמית כן, הומור כן, מודעות גבוהה על היותו בשר ודם על אף הילת המשורר ממנו מצפים שיהיה נביא, ולכן ין כאן התחכמות לדעתי. מדובר בשירה פולנית בה היחס לשירה ולמשורר הרבה יותר מחייב. גם בשירה העברית לפני שנים רבות זה מה שציפו מהמשורר.

  7. אכן, מהו שיר נכון? ברגע מסוים מילוש כותב את השיר הזה, וברגע אחר שיר גלוי עיניים מדהים. זה וזה חיים, זה וזה אמנות.

  8. היי מושלה
    שיר יפה, לא במיוחד אוהבת שירים עם אוכל, אך הדרך שהוא מקצין את זה היא מקסימה, שווה לב.
    להתראות טובה

    • היי טובה ותודה, עניין האוכל בא להדגיש את יצריותו ואנושיותו של משורר שאולי מצפים ממנו שיהיה נביא.
      שווה ושובה לב בהחלט.

      • דוד אדלר - עובר אורח

        הגעתי במקרה כ"משוטט ברשת" וסליחה על התגובה המאוחרת מאוד, אם מישהוא בכלל יבחין בה. כבר אמרו "גם על כס היפה שבמלכויות אינך יושב אלא על אחוריך"

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי