בננות - בלוגים / משה יצחקי / סונטת היער השחור
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

סונטת היער השחור

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4



/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל עַל הָאֵפֶר וְיִשְׁטֹף, יָנוּעַ סַחַף הַמָּוֶת
אֶל הַיָּם וְיִגְרֹף, לְהָעִיד, עַל הַחוֹף לַחְשֹׂף אֶת שֶׁנּוֹתָר,
אֶת שֶׁהֻתַּר, אֶת שֶׁמֻּפְקָר בָּאֵשׁ, תָּמִיד.

 

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ מַיִם רַבִּים עַל הָהָר, לְחַלְחֵל בְּעוֹרְקֵי אֶבֶן הַגִּיר,
לְעוֹרֵר וּלְהָעִיר אֶת שֶׁנִּרְדַּם, אֶת שֶׁנָּדַם, אֶת שֶׁדָּמָם עֵת עָלָה
כָּל שֶׁעָלָה בֶּעָשָׁן שַׁוְעָתָם לָאֵל, כְּעוֹלַת הַשָּׂעִיר וְהִקְדִּים, וְכָלָה 

בַּיַּעַר שֶׁהוּאָדָם וְהִשְׁחִיר בִּנְשוֹף הַשֵּׁדִים רוּחַ קָדִים לַעֲזָאזֵל. 
 

בַּלַּיְלָה בָּא הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל עַל הַכַּרְמֶל הַנִּרְאֶה וְשָׁטַף, נִפְתְּחוּ
עוֹרְקִים, חִלְחֲלוּ הַמַּיִם לְהַנְבִּיט זִכְרוֹנוֹת, לְהַדְלִיק אֵשׁ, שְׁבִיב
אֲהָבוֹת נוֹשָׁנוֹת, הִבְהוּב גַּחְלִילִית בַּסְּבַךְ הַנִּסְתָּר בֵּין אַלּוֹן
לְאֵלָה, בֵּין קִדָּה שְׂעִירָה לְסִירָה קוֹצָנִית.     וְצָמֵא, אֲנִי לוֹחֵשׁ 

 
 כַּגַּחַל: אֶפְשָׁר כְּמוֹ אָז לִנְגֹּס בְּתַאֲוָה עַתִּיקָה בְּעוּגַת הַיַּעַר הַשָּׁחֹר,
אוּלַי נַעֲשֶׂה הַלַּיְלָה מַעֲשֶׂה, הוֹוֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם הַמַּנְבִּיט,

הַמּוֹרִיק אֶת הָהָר שֶׁהָיָה, שֶׁיִּהְיֶה גַּם אַחֲרֵינוּ, תָּמִיד.


    

 
 

21 תגובות

  1. שיר יפה ועצוב מוישלה.
    השריפה והתחושה שאין לנו סככת הגנה, הקלות בה לא הגיעו תקציבים לכבאים, מקדש האמון נשרף…אבל הכרמל עוד יצמח.

  2. נוטים לחשוב שאקטואליה אינה מולידה שירים מצוינים לעצמם אלא לעתם, שנדרש זמן הנבטה. לא כך הוא אם העדות היא שירך זה מוישלה. נסקת אל על מעל ההר והמועד הבוער.

    • ענת, לעתים צודקים הנוטים, אך כמו בחיים לכל נטייה יש גם סטייה ויש לבחון את המצוין לגופו של שיר ועניין. אני שמח, על כל פנים על פי תגובתך שהתבשיל כאן לא הקדיח וגם לא יצא מוקדם מדי מהתנור (תרתי משמע).
      תודה רבה מאד, תגובתך מנסיקה:)

  3. רותי פוליאקוב

    יפה

  4. לבנה מושון

    ועוד ידובר רבות בזה שנרדם, שדמם, שנדם, שהותר, שהופקר ועלה בעשן, ולנו ישאר השחור ואוי לטעם העוגה. אני רואה 29 גופות מפויחות חבוקות במורד, והדמיון שלי כצימוק מבועת. אכן סונטה מסניטה, משה.

    • תודה לבנה, לכל סונטה יש סונט. אני מקווה שאפשר לראות בתוך הביעות והסניטה גם את אופק התקווה-האהבה.

  5. שיר יפה עם רוממות אלגית.

  6. אהבתי, מלא הוד. מזכיר אגדה.א ני מסוקרנת לדעת מה עוד מה קורה שם? מי הלילפוט שמתחבא? כמו בפר- גינט. מעבר לאישי, יש בזה גם משהו קולקטיבי. כמו אצל יונג.

    דרך אגב, אתה יודע שבשווצנלד- שבגרמניה יש " יער שחור"?

    מקום מדהים שמעתי.

    • תודה אביטל,
      האם את מתכוונת לכתמי הצורה והדימויים שיוצרת התמונה? בהתבוננות מקרוב ניתן להבחין בדמויות רבות אנשים ובעלי חיים, הכול נראה כאילו נברא מהאפר וחוזר אל האפר והעפר.

      בוודאי שהיער השחור הגרמני והעוגה בשם היו בתודעתי כשכתבתי
      שבת שלום

  7. תמי, כבר פעם שלישית או רביעית שמישהו בולע את התגובות שלי אלייך: מכל מקום כתבתי לך שכמו בחים יש קשר גורדי כמעט בין צער וכאב ליופי ואהבה, אני מקווה שבשיר ניתן לזהות מבעד לעשן האלגי אפשר לראות נביטה של חיים ואהבה.

    ותודה

  8. סונטה יפה הנעה מצפיה לגשם ועד בואו
    וכמה טוב שאפשר שוב לנגוס מעוגת היער השחור(איזו מטפורה טעימה ועסיסית)
    אהבתי את השורות המסימות את הסונטה:
    "אולי נעשה הלילה מעשה,הוה לעתיד,כמו הגשם המנביט,
    המוריק את ההר שהיה, שיהיה גם אחרינו, תמיד"
    – כל כך יפה כתבת את התקוה, מוישלה.

    • תודה חנה, כאמור כאב, סבל, פצע, יופי, אהבה ותקווה, חומרים מהם עשויים חיינו בני החלוף. אכן, נגיסה מהיער השחור מעוררת ומעירה,
      שבת שלום!

  9. שלום משה,
    .
    אני עוד לא עיכלתי את הדרמה שהתחוללה על הכרמל, זה משהו גדול עלי. בביקור עם רפי וייכרט באוניבסיטת חיפה ראיתי מעט מהצלקות והקרחות… ואני מתרשם עמוקות משירך, ומן הרמה שלו – למרות ואולי בשל הקרבה הגיאוגרפית והכרונולוגית לאירוע. ומן התקווה העולה מן הכאב, והתסכול וההלם.

    יישר כוח וחזוק וברוך תהיה – בידידות – שלמה אביו

    • שלום שלמה,
      תודה על ביקורך ותגובתך החמה. עניין המרחק ממוקד האירוע לפרספקטיבה ועיכול ומרחק אסתטי הטרידו גם אותי במהלך הכתיבה, אבל מאחר ושורשי ילדותי ונעורי נטועים בהר ובנטיעותיו, חשתי שהכאב, התדהמה, הפחד, עוצמת הטבע בוערים בלבי. בא הגשם ושיכך מעט ואז שוב היד נשלחה מאליה אל המקלדת. בזמן האחרון אני לא מבקר במטע הבננות ואיני מגיע לקריאת דברי שירה, הגיגים ואחרים, אני עסוק בחזרות אינטנסיביות להצגה לרגל 100 שנות התיישבות, אני חושב שזה יכול לעניין אותך מאד, אולי תביא אתך גם את רפי וייכרט? אשמח לראותכם. ראה הזמנה בפוסט אחרון שפרסמתי.
      בידידות
      משה

  10. מתוך האפר כמו עוף החול יעלו החיים וזכרונות טעם היער השחור.

    כְּשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל עַל הָאֵפֶר וְיִשְׁטֹף
    אֶת שֶׁנָּדַם, אֶת שֶׁדָּמָם עֵת עָלָה
    כָּל שֶׁעָלָה בֶּעָשָׁן שַׁוְעָתָם לָאֵל,
    בעורקים לְהַנְבִּיט זִכְרוֹנוֹת, לְהַדְלִיק אֵשׁ
    אֲהָבוֹת נוֹשָׁנוֹת,
    וכְּמוֹ אָז לִנְגֹּס בְּתַאֲוָה עַתִּיקָה בְּעוּגַת הַיַּעַר הַשָּׁחֹר
    אהבתי את התחיה הזו מתוך האפר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי