בננות - בלוגים / משה יצחקי / Otonula (מתוך אלבום פראג2 )
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

Otonula (מתוך אלבום פראג2 )

Zoom in
בְּמִקּוּמוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ ולא רַק בַּתְּמוּנוֹת
הַגְּלוּיוֹת לָעַיִן, לֹא, זֶה לֹא
סוֹד הָרַעַד, סוֹד הַבְּעִירָה אֵינוֹ מָצוּי
בְּמֵי נְהַר הַמוֹלְדַאוֹ שֶסְמְּטָנָה הִלְחִין, אוֹ
מֵי הָאֶלְבֶּה הַזּוֹרְמִים אֲדִישִׁים לִתְשׁוּקוֹתֵינוּ.
הַצִּפּוֹרִים יָעוּפוּ שָׁם גַּם אִם לֹא נִשְׁתּוֹקֵק
לִמְעוֹפָן. אָכֵן, יֵשׁ בַּנִּגְלֶה מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָן וְלֹא
יוֹעִיל אִם נַעֲמִיק חֲקֹר לְגַלּוֹת אֶת הַנִּסְתָּר
מִתַּחַת לַנִּימְפֵאוֹת הַפּוֹרְחוֹת, כָּל כָּךְ פּוֹרְחוֹת
גַּם בִּלְעָדֵינוּ בִּבְרֵכַת הַגַּן לְיַד הַפָּאבּ בָּעֲיָרָה
לִיטוֹמִיזִ'יצֶה. הַשִּׂמְחָה אָמְנָם תִּגְאֶה בָּנוּ לְיָפְיָן
הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּמַּיִם וְלָמָּה נְחַפֵּשׂ אֶת הַגָּנוּז בַּמִּכְמַנִּים
מֵעֵבֶר לַמַּרְאוֹת. אוּלַי בְּכָל זֹאת בַּפָּשׁוּט טָמוּן הַסּוֹד.  
הִנֵּה. עַכְשָׁו. אִתָּךְ, אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית לִרְאוֹת, וְאָז
צִפּוֹר הָאֵשׁ, צְנוּפָה, צוֹלֶלֶת בִּכְנָפַיִם בּוֹעֲרוֹת אֶל שָׁמַיִם הֲפוּכִים


 Jakub Schikaneder, Otonula , 1890–5 (צולם בגלריה הלאומית של פראג)

 

 

24 תגובות

  1. הי משה, עד היום לא נמשכתי לפראג אבל אחרי השיר הזה מסתבר שיש בפראג מוזה ותובנות, וגם אם לא בקרתי בפראג נהניתי לבקר בשירך ודרכו בה ואפילו הצצתי לגלריה הלאומית שלה ואהבתי.

    • סיגל, מעבר ליופי, שיש עליו קונצנזוס, בשבילי פראג היא הרבה יותר, צומת דרכים בין מזרח ומערב, מסורת אינטלקטואלית ואמנותית ארוכת שנים, ורוחות רפאים מיוחדות במינן כמו הגולם של המהר"ל, ירוסלב האשק, קרל צ'פק, דבוז'אק, סמטנה, וכמובן פרנץ קפקא ועוד. עיר להתאהבות

    • גיורא פישר

      ברוך שובך
      אני חושב שפראג בשיר הזה, היא רק תירוץ לתובנה שהעולם קיים בזכות עצמו ולא בזכות הציונים שאנחנו מחלקים לו ולמה שנמצא בו.
      רק אם נניח לרצון שלנו להטביע בו את חותמנו (דוקא מזכיר לי את הסיפור שאמיר הביא)נצליח להפיק ממנו את מה שהוא יכול להעניק לנו.

      • תודה גיורא, באשר לסייפא אני מסכים אתך. ובאשר לרישא של דבריך, טעית בהבחנה. פראג במקרה זה אינה תירוץ. כמובן שניתן להגיע לתובנה זו גם בלעדיה. אבל מאחר ולא כתבתי כאן מסה פילוסופית אלא שיר שבבסיסו עומדת חוויה שבה המקום הוא ללא ספק אחד מגיבוריה הרי שעניין התירוץ מתבטל. אגב ואני מתנצל על חוסר הצניעות שבהשוואה – אבל יעקב היה יכול להגיד רק במקום הספציפי ההוא: 'אכן יש אלוהים במקום הזה'. ועוד אגב, המקום, הוא פקטור מאד משמעותי ביצירה – כמו בחיים.

        • גיורא פישר

          שלום משה
          אני אוהב דיונים מהסוג הזה.
          אין ספק שהחויה שלך נבעה מהביקור בפראג ,ואולי היא לא הייתה מתעוררת במקום אחר.
          אבל אותי, כקורא, הפיגום הזה אינו מעניין.
          קל מאד לבדוק,
          אם אחליף את הציונים הגאוגרפיים בשמות של נהרות, ערים ומלחינים אחרים, האם השיר היה שונה במילה אחת?
          האם החויה שהקורא היה חווה הייתה שונה במשהו?
          לזכותו של השיר ,יאמר שלא.

          ולכן, לגבי הקורא פראג היא רק תירוץ
          בברכה
          גיורא

          • גיורא, בהחלט, דיון מסוג זה בהחלט מחדד ומפרה.
            אני מקווה שאינך טוען כי פרשנותו של הקורא אינה תלוייה בנתונים שהיוצר קבע בתוך הטקסט. אני מניח שכמורה לתנ"ך לא תוותר בקינת דוד על הר הגלבוע ותגיד שאינך זקוק לפיגום הזה. ייתכן כי המשמעות הכללית הנובעת מהטקסט תהיה אותה משמעות, אבל לקומפוזיציה של הנוף על סממניו ומאפייניו יש תפקיד מאד משמעותי בעיצוב החוויה והפרשנות של הקורא. אם תחליף את האלבה בקישון או ברפת של מושב אביגדור, יתווספו למשמעות צבעים אחרים, ריח אחר, תרבות אחרת. מובן שזה מחייב את הקורא למאמץ נוסף. היכן היא ליטומיז'יצה (על יד טרזין) מהיכן ולהיכן זורם האלבה? מהו המולדאו שסמטנה הלחין? ובתוך כל אלה כמובן עומדת החוויה הפרטית מאד-היומיומית, האנושית, אבל יש לה קונטקסט ולכן למקומות המצוינים בשיר יש משמעות ועל פי תפישתי הקורא, אם יתעלם מהם, הוא לא קורא את השיר בשלמותו ובוודאי שהוא אינו מכבד את היוצר ואת הטקסט כמכלול.
            רק טוב!
            משה

  2. שיר נפלא ומופלא רב סוד וחסד לנפש המשכימה צמאה לדבר שיר שכזה. כבר חצי שנה כמעט אני בבלוגייה, ואני תמהה מדוע התמהמהו שירים שכאלה משלך להופיע כאן בכל הזמן הזה.

    • תודה ענת, תגובתך מרגשת ומרווה גם היא צימאון של בקר. (להוציא קפה שאי אפשר בלעדיו)
      באשר לשאלתך: הסיבות רבות. מעייפות מהמדיה. ניסיון להיגמל כדי לעמוד במחויבויות אחרות של החיים.
      ועוד שלא כאן המקום לפרט. ואחרון, ראיתי במקרה השבוע את הסכנה המרחפת כאן לייבוש המטע הזה שאני חושב שהיה ויש בו עדיין יופי וייחוד. והחלטתי לא להישאר אדיש לכך

      • לגבי הסיבה האחרונה שציינת, איכשהו זה חלף גם בי כשקראתי את שירך, רק שחשבתי שזה שדר מלמעלה…. העיקר שאנחנו מונעים מהכוחות הטובים. המשך יום נעים אפשר עם עוד קפה – הפעם קריר לכבוד פראג החורפית

        • בשמחה ענת, לכבוד פראג החורפית אני לומד להכין מאכל צ'כי הנקרא קניידליק – זה הולך נפלא עם קפה וגם עם בירה.
          ובעניין השדר מלמעלה – זה לא לגמרי מופרך:)

  3. שיר יפה משה, שיש בו סוג של ויתור מהופך, ויתור שמוותר על הנסתר רק על מנת למצוא אותו בטבע הנגלה…
    זה מתכתב מבחינתי באופן מוזר עם שיר שפרסמתי פה לאחרונה, שמתייאש מן הטוב בעולם, ומוותר לכאורה על היופי שבטבע –
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17393&blogID=182

    • תודה, השיר שלך יפה אמיר, כואב ומוותר. וקיים דיאלוג מעניין בין השירים שלנו. וכן, בוויתור שלי, אני מרגיש שיש ניסיון זני, לוותר על המורכב כדי לראות אותו פשוט בנגלה. אבל עכשיו מסתבר לי שהרבה יותר מסובך ומתיש לנהל דיאלוג במערכת התגובות:)

  4. היי מוישלה כיף לפגוש בך שוב
    שירך יפה ורלגיוזי
    פקחתי עיני בבקר לחוש בסוד היופי הפשוט
    שאנו מחוברים אליו, אף שלא נעמיק לחקור
    שירך מחזיר אלי לכאן ניחוחות יפים
    שפוים, תודה
    ברוך הבא

    • היי חנה, תודה. שמח שהבחנת ביסוד הרליגיו. אמרתי לך כשארגיש שנפשי תתפנה מעט מהדחק והלחץ ותחושת העייפות שהייתה לה מהמטע לפרק זמן, אני אחזור. אני מאמין שאפשר יהיה לנהל כאן שיח תרבותי, על אף רוחות השרקייה.

  5. חני שטרנברג

    ברוך שובך, מוישהל'ה.
    שיר מאוד יפה.
    "אוּלַי בְּכָל זֹאת בַּפָּשׁוּט טָמוּן הַסּוֹד" –
    ממש כך.
    תודה.

  6. איזה שיר יפה מוישלה, החזיר לי את מצב הרוח הטוב

  7. רונית בר-לביא

    משה, רואים פשוט, רואים רחוק.
    אז כנראה נפקחת העין השלישית.

    השיר והצילום בסוף הדהדו לי את המילים
    "יפה עד מוות".

    יפה עד חיים, זה הכי קשה ואתגרי.

    נעים לפגוש בך כאן שוב,

    והעולם לכאורה אדיש אלינו ומתקיים גם בלעדי המחשבות המסועפות שלנו,
    אבל לפי האמונה (שלי) הוא נברא בשבילנו לתיקון, אז אפשר להתנחם בכך שאפילו הצמחים האינדיפרנטיים ביותר קיימים כאן בשבילנו :))

    זה לא הופך אותנו לנעלים מהם, נהפוכו, הם לא זקוקים לתיקון.

    • היי רונית, תודה. גם לי כיף לחזור ולפגוש מחדש. אין ספק שאם נשמור על מידת הענווה ביחס לעולם. יהיה לנו גם סיכוי לשרוד חיים אלה בצורה בריאה יותר.
      תודה!

  8. מירי פליישר

    יפיפה
    השיר והתמונה שלו. הי מוישלה LONG TIME

    • הי מירי, אכן זמן רב. החום נורא, המטלות והמחויבויות רבות.
      תודה רבה!
      ומשב רוח צונן אולי ירגיע גם את המהומה.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי