בננות - בלוגים / / אני קורא לה לורסטין (מתוך 'זמן טרופות' – דואט)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

אני קורא לה לורסטין (מתוך 'זמן טרופות' – דואט)


אני קורא לה לורסטין

 
זֶה כָּתוּב, לְכָל תְּרוּפָה תַּו מְחִיר, בַּרְקוֹד,
מִנּוּן, תּוֹפְעוֹת לְוַאי, אֹפֶן הַשִּׁמּוּשׁ,
אַזְהָרוֹת, תְּגוּבוֹת בֵּין תְּרוּפָתִיּוֹת. אֵיךְ
הִיא תַּשְׁפִּיעַ עַל חַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלְּךָ?
       
לוֹרַסְטִין לֹא עוֹנָה רַק מְצַיֶּרֶת עַצְמָהּ 
עַל אֲרִיזָתָהּ, מוֹתַחַת צַוָּארָהּ, רֹאשָׁהּ
מֻטֶּה לְאָחוֹר, שָׁדֶיהָ מֻסְתָּרִים בְּמִנּוּן
מֻתָּר, שָׁלוֹשׁ גְּלוּלוֹת בְּיוֹם, שַׁחֲרִית,
מִנְחָה וְעַרְבִית לְשִׁכּוּךְ .
 
הִיא מַתְרִיסָה, עַיִן שְׁטוּפַת דֶּמַע זוֹ אָלֶרְגְּיָה 
וְלֹא אֶלֶגְיָה, פִּיהָ מְגַלֶּה מַה שֶּׁאָסוּר עַל הַלֵּב
הַבּוֹעֵר. רִפּוּיוֹ הוּא מוֹתִי, אוֹמֶרֶת לוֹרַסְטִין,
בְּעֵרָתוֹ שׂוֹרֶפֶת תָּמִיד, אֲנִי אוֹמֵר, מִישֶׁהוּ אַחֵר
        
מַמְשִׁיךְ וּמִתְבּוֹנֵן עַל גַּב הָאֲרִיזָה וְרוֹאֶה, זוֹ שֶׁאֲנִי
קוֹרֵא לָהּ לוֹרַסְטִין מִטַּשְׁטֶשֶׁת וְנִמְחֶקֶת, מַחְסִירָה
 בִּי פְּעִימָה, גַּם זוֹ רְפוּאָה נְכוֹנָה

מתוך הספר 'זמן טרופות' – דואט. 
ציורים: איריס קובליו
שירים: משה יצחקי
הוצאת חלפי לספרי אמנות

(עקב תקלה אצל המפיץ, הספר יגיע לחנויות במהלך שבוע הבא)

 

 

 

22 תגובות

  1. מירי פליישר

    יפה מאוד הריקוד של השנים ובהצלחה!

  2. איריס אליה

    אז מה, משה יקר, לורסטין טובה גם לחולי האהבה שביננו? תופעות הלוואי מוכרות גם מוכרות. טישטוש. בלבול. עייפות… אולי אבקש מאותה חברה שאמורה לקנות לי את ספריכם גם שתי חפיסות באותה הזדמנות. או שהשיר ירפא בעצמו.
    עוד ועוד איחולי הצלחה. אחשוב עליכם בליבי.

    • תודה לך איריס א.כ. יקרה. לורסטין טובה למי שיש לו אלרגיה למחלה הזו. ותעזבי לא כדאי חפיסות עדיף שני ספרים:)

  3. שיר יפה, מוישלה, והציור יפה ביחד וגם לחוד יופי של דואט

  4. מוישלה יקירי, גם אתה מחסיר בי פעימה.

    • נעמי יקירתי, האם לא הכל מונח על כף הקלע, ברווח שבין פעימה לפעימה.
      אשמח לראותך

  5. ברכות על הספר המשותף, זה נפלא.

  6. לבנה מושון

    היום קוראים לה לורטדין, היא פחות פלאית, אבל אהובה במקומות הנחוצים. אהבה התלויה בדבר, ובלעדיה כל אבקת פרחים, ריח אביב מבושם, אבק דרכים – הם גהינום לחיים.

    • לבנה, אינני מכיר אישית את לור-טדין אך כמי שאובחן כרגיש לקרדית ולאבק, אומר לך שאפשר להפוך גם אותה לפלאית, ואין שום תועלת בכך שתקנא בתאומתה הגבירה הבכירה לורסטין, שאם לא כן תזדקק לעזרתה של לורי-ואן

  7. הי משה, ממש דואט של ציור ושיר, והבחירה בלורסטין ממש מתאימה להחסרת פעימה ומשאירה את כפל המשמעות בשיא לאורך כל השיר. טוב שלא קראו לה אקמול פורטה:)
    ובהצלחה רבה עם הספר המיוחד הזה.

    • תודה סיגל, בכפלים ובקפלים אצורה הפעימה החסרה, תמצית היצירה. וכהיפוכנדר שיצא מן הארון אומר לך שלאקמול פורטה אין את ההרכב והמינון הדרוש לשכך, אפילו לא כאב ראש.
      ואם את בסביבת הנסיך בשבוע הבא במוצ"ש את מוזמנת

  8. דואט, אהבה היא התרופה לכל מחלה..
    בהצלחה מוישלה ואיריס..

    • השיר תמי, על כל פנים סופו, מציב סימן שאלה לקביעה הזו, שם המחיקה היא הרפואה הנכונה, גם אם יש בכך גם מבט אירוני על המושג רפואה נכונה.
      ובכל אופן- תודה רבה.

  9. האם השיר המיוחד הזה אומר שכל מימוש, הגשמה, הפיכת חלום למציאות, גורם להפתקחות, לניפוץ הערגה, למות השירה?
    לורסטין זו תרופה המשככת אלרגיה. אלרגיה זו לא מחלה אלא נובעת ממצב רגשי עמוק מתמשך המחבל במערכות הנראות כבעיות גופניות. ריפוי האלרגיה היא מציאת אותו רגש עצמו שמרטיט את הגוף בתגובות. אפשר לשלוף את נקודת האלרגיה כמו ששולפים קוץ, במיומנות מיוחדת, אבל אז עלולות להווצר תופעות לוואי הנובעות מהעדר אותו קוץ-רגש. אולי אותו קוץ הוא האש של המשורר.
    ואולי כל משורר (יוצר) צריך את הלורסטין שלו כדי להמשיך לפעום.

    • לורי ואן יקרה
      הצבת שאלות בעלות איכות סגולית גבוהה. וכמובן שאין לי תשובה מספיק טובה ומושכלת בעניין זה. כבר בשיר השירים עולה סוגייה הזו על ידי כך שהמשורר שם אינו מביא לידי מימוש את הכמיהה וההשתוקקות, אולי מתוך אותו חשש שהמימוש יפחית את עוצמות הערגה ויהפוך את העקוב למישור. גם ביאליק בשירו העיניים הרעבות' ובשיר 'רק קו שמש אחד' נותן ביטוי נחרץ בעניין זה.
      נדמה לי שאת, הנושאת את השם לורי ואן צריכה לדעת יותר את שבנפשו של היוצר הנזקק לתרופה נושאת את שמך.
      בכל אופן תודה מקרב לב – שאלותייך והתייחסותך חשובות ומאתגרות

  10. איך אמר הכהן הגדול :

    AIN'T NO CURE TO LOVE

    http://www.gitargrip.is/aint-no-cure-for-love/

    מוישהלה שיהיה בהצלחה בערב ועם היצירה המשותפת והיפה מאד שלכם

השאר תגובה ל ללי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי