בננות - בלוגים / / סירקוזה וזמן טרופות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

סירקוזה וזמן טרופות

סִירָקוּזָה

 
תְּנוּ לִי נְקֻדַּת שֵׁנָה וְאַמְבָּט וְאָרוּץ גַּם אֲנִי
עֵירֹם בְּעִירוֹ שֶׁל אַרְכִימֶדֶס, וְאֶטֹּף יֵין
מַלְוָסִיָה וְאֶצְעַק בְּשִׂמְחָה מָצָאתִי. אֲבָל 
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַחַמָּה בְּזֶנִית וּשְׂפָתַי חֲרֵבוֹת
גַּם קוֹלָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל סִירֶנָה סִיצִילְיָאנִית,
הַגּוֹלֵשׁ מִמְּרוֹמֵי אָזְנוֹ שֶׁל דְּיוֹנִיסוּס   
הַחֲצוּבָה בַּסֶּלַע, רַק נוֹטֵף בְּקוֹנְכִיַּת אָזְנִי
וּמְלַטֵּף נִימִים רְדוּמִים. תְּנוּ לִי
נְקֻדַּת שֵׁנָה, כְּדֵי שֶׁלִּבִּי יִתְעוֹרֵר לָהּ
מִגּוּפִי וְאָזִיז בִּשְׁבִילָהּ הָרִים, אוֹ לְפָחוֹת
מִטָּה שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ נְקֻדַּת מִשְׁעָן שֶׁתָּנִיף
אוֹתָנוּ מֵעַל כַּדּוּר הָאָרֶץ, שֶׁנּוּכַל לִצְחֹק
לְכוֹחוֹת הַמְּשִׁיכָה וְהַכְּבִידָה, לְהִכָּנֵס יַחַד
לְאַמְבָּט  שֶׁיִּדָּחֲקוּ מִמֶּנּוּ הַמַּיִם
כַּמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶׁל אַהֲבָתֵנוּ
הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ מֵעֵבֶר לַבָּשָׂר לִצְעֹק:
מָצָאנוּ

הציורים פרי מכחולה של איריס קובליו והשיר של משה יצחקי מתוך הספר: 'זמן טרופות' שיראה אור בקרוב בהוצאת חלפי לספרי אמנות.

נ.ב. בין הרגעים המרתקים והמלמדים במהלך העבודה על הספר, היו אלה בהם  דנו וחקרנו בשאלת גבולות הז'אנרים.  ביצירה כאן, המכילה כארבע שכבות, ביניהן כתב היד שלי, שמצע הציור כאילו סרב לקבלו בתחילה. רק לאחר שכבת צבע נוספת של איריס, נאות הציור לדור בכפיפה אחת עם המילים וניתן ביטוי פואטי -אמנותי לרגעים אלה.

28 תגובות

  1. מירי פליישר

    באמת הציור "מתאים" לשיר . איננו מסביר אותו. חי איתו ומשוחח מחד ועצמאי מאידך והשיר יפה וחכם רב שכבתי באמת.

    • התואם שיוצר מרחב נוסף שבין הציור לתמונה לשם חתרנו. ובאמת מירינקה תודה, באמת:)

  2. למשה, בין מצאתי ובין מצאנו מפרידים נקודת שינה, אמבט, יין ורוח טובה לשניים. יפה.

  3. אין ספק שמצאת, מוישלה. השיר שמוצא את ה'מצאנו' רץ עירום ומאושר ברחובות ליבנו.

    • תודה אמיר, מאמץ את המטאפורה רחובות ליבנו, וללא ספק יש בשיר את אותה נקודת משען של גילוי ושמחה

  4. שיר יפה ומתוזמר היטב.

    הציור… תחילה חשבתי שהמלים כתובות על גזע אקליפטוס
    וקשה לי לומר אם זה חזק יותר או פחות מקופסת תרופות.

    • איריס קובליו

      סבינה, חייכתי ל "גזע אקליפטוס" כי זה בדיוק עלה לדיון השבוע, במפגש אצל האקליפטוסים, עם נסיון לבחון האם אוכל לצייר עליהם בדיאלוג עם שיר…

    • תודה סבינה, ובעניין הציור, גם אני מרגיש שזו טקסטורה עם איכויות גזעיות אקליפטיות שאיריס בכשרונה המופלא יצרה.

  5. איריס אליה

    לְהִכָּנֵס יַחַד
    לְאַמְבָּט שֶׁיִּדָּחֲקוּ מִמֶּנּוּ הַמַּיִם
    כַּמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶׁל אַהֲבָתֵנוּ
    הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ

    איזה ציור מקסים בפני עצמו. רק מישהו צריך לנגב אחר כך את המים.
    בחיי שיצרתם אומנות מרפאה.

  6. תמי כץ לוריא

    למשה ואיריס

    מקסים מקסים. בהצלחה

  7. למשה ולאיריס
    אני קליינט קשה.
    יש לי בעיה עם קופרודוקציות של ז'אנרים אומנותיים שונים. אני חושב שהאבולוציה האומנותית הובילה לכך שכל ענף אומנותי למד לנצל ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו. לכן, שיתוף פעולה נדמה לי לעיתים קרובות כהחלשת הכוח של היצירה ולא הענקת יתר כוח.

    במקרה שלכם נראה לי שמי "שמפסידה" היא איריס מאחר והשיר שלך (שיש בו הומור ועצב על הקיום האנושי שכל מה שהוא זקוק לו היא "נקודת משען")נכתב כיצירה בלתי תלויה ואילו איריס הייתה צריכה להאבק (תיארת יפה את התנגדות החומר לאונס שנעשה בו).

    היצירה שהבאתם כאן היא דוגמה מצוינת לבעיתיות מאחר ואני לא מוצא קשר בין אוירת השיר ותוכנו למה שאיריס יצרה.
    ואם הקשר הוא מקרי (נדמה לי שאפשר היה לכתוב כל שיר אחר על גב האישה)
    אז מדוע אנחנו צריכים את החיבור?

    שמחתי לקרא שגם אתם התלבטתם בקשר לעבודה המשותפת.

    לא ראיתי עדיין את הספר כולו,ויתכן וההתרשמות שלי תהיה אחרת לאחר שאחזה בו.
    כמובן,יש לקחת בחשבון שאני שמרן באופיי (הייתי כך גם בגיל ההתבגרות).
    ובכלל, יכול להיות שאני מקנא במשה על שיתוף הפעולה עם יוצרת מוכשרת כל כך כמו איריס קביליו.

    בהצלחה עם הספר
    אתם ראויים לה
    גיורא

    • גיורא, אני מודה לך על הכנות בתגובתך. ניסיתי לבחון את תחושתך ועמדתך, כי אם אתה כקורא וצופה מרגיש שמשהו לא עובר או לא עובד נכון, עלי להתרחק מעמדתי הרגשית ולבחון טענתך לעומקה. עמדתך בעניין זה אינה חדשה לי, ואם זכרוני אינו מתעתע, נדמה לי שכבר ניסיתי בעבר להציע לך עוד נקודת מבט. ואם לא, אנסה לתמצת בכמה מילים את עמדתי. עקרונית במקרים מסוימים אני יכול להסכים אתך, אבל מבחינתי בשילוב הזה הגעתי לאיזו תובנה ואולי אפילו הארה בכל הקשור להבנת הקשר שבין מילה-צבע-ציור-עולם. אני חש למשל שתכונתם של צבעי מים ושקיפותם מקרבת אותי להבנה עמוקה יותר של הבריאה, שלא לדבר על נגיעה במשמעות עמוקה של חווית הצבע – מקום שעליו אמר סזאן, נפגש המוח עם היקום. הציורים של איריס חוללו מרחב השראה שלא היכרתי קודם וחילצו שורות שיריות חדשות ומפתיעות. לא אדבר בשם איריס, אבל ככל שידיעתי משגת זה לא היה חד סטרי.
      איני יכול לאלצך כמובן לראות את הזיקה שבין הציור לשיר ולשכנע אותך שלא רק שאין כאן בעיה, אלא שדווקא המילים האלה על הציור הספציפי הזה נתנו פתרון בלתי צפוי לטקסטורה של הציור ובמובן מסויים גם לתנועה הזו שבין עצב ושמחה או הומור שזיהית בשיר.
      ודאי שהתלבטנו ארוכות בקשר לעבודה משותפת, אני לעצמי מתחבט וחוקר כבר כמה שנים את הזיקה שבין אמנות הציור לשירה. ואני חולק על קביעתך הקטגורית שהדיאלוג ביניהם, מחליש. אגב, אני מפנה אותך לאקספרימנט מרתק דומה שהתרחש בין יונה וולך לאביבה אורי שפירותיו בספר שנקרא: 'הפנים היו הפשטה'. אשמח אם תעיין בו ותכתוב לי אם אתה דבק בעמדתך העקרונית.

      ולבסוף, אתה יודע, לא חשבתי על אפשרות של קנאה, מה שאולי מסביר כאן גם את מיעוט התגובות:) ושוב אני מוריד את הכובע על כנותך. אבל אם הקנאה הזו שאתה מעלה כאפשרות, תרבה חכמה או יצירה, דייני:))
      ותודה מקרב לב על איחוליך

      • למשה
        תודה על תגובתך המפורטת. אחפש את הספר שדברת עליו בדבר שיתוף הפעולה של אביבה אורי ויונה וולך.
        אם כי למיטב זכרוני היא עשתה עבודות עם עופרה צימבליסטה ולשם כך אני לא צריך ללכת רחוק אלא לתפוס אותה באחד מביקוריה אצלנו במושב שכן אחד מבניה גר אצלנו. (צריך לבוא אלינו רק לראות את הפסל המקסים שהציבה על גג ביתו)
        אני לא חולק על כך שאומנים מושפעים מכל מה שסובב אותם ובודאי מיצירות אומנים אחרים בכל התחומים.
        ברור לי ששיר יכול להכתב אחרי שמשורר ראה ציור של צייר ולהפך. השאלה היא אם
        כל אחד עומד בפני עצמו.
        או שהם נועדו מלכתחילה לצעוד ביחד.
        בכל מקרה, ברור שמה שאני כותב עכשיו הם הרהורים בלבד ואוכל להתרשם באמת רק לאחר ראיית וקריאת הספר.
        אני מניח שבספר עצמו תהיה הקדמה שתסביר בפרוט את תהליך העבודה.
        שבוע טוב
        גיורא

        • נכון, גיורא, עפרה צימבליסטה הזמינה את יונה וולך שהייתה כבר חולה לכתוב על עבודות שלה. אם יש לך דרך לשמוע על כך ממקור ראשון אשמח אם תספר לי.
          שבוע טוב

  8. סן פרנסיסקו על המים

    משחק מופלא בסיפור ובכלים של ארכימדס. המשקל הסגולי של האהבה הדוחק את המים גאוני ממש כמו זה הארכימדסי עצמו. כך גם "נקודת שינה" (אבל המקור – נקודת משען – מיותר) . בקיצור, שיר עוקר הרים וטוחנם זה בזה, מה גם שעוד בורך בשיתוף פעולה עם איריס קובליו בכבודה ובעצמה.

    • ארז, תודה מקרב לב, דבריך מחמיאים ומרגשים. תודה גם על הערתך בעניין נקודת המשען, קראתי שוב ושוב וחשתי שאיני יכול לוותר, אבל אולי אני כבר כל כך שבוי בתבנית השירית ובתזמור כפי שסבינה כתבה, שאני לא יכול לראות את השיר בלעדי צירוף זה.
      ובעניין איריס, אני מסכים אתך לגמרי:)

  9. איזה יופי של אמבט יצרתם ביחד ולחוד. השיר נפלא, מוישלה, ומתפתח מעלה מעלה עד לקרשנדו שלו
    ושתי הוורסיות שלך ,איריס, מקסימות ונוגעות
    פרויקט יפהפה

    • תודה חנה, אילו הייתי כותב היום את השיר הייתי מחליף אמבט בג'קוזי:)

    • איריס קובליו

      תודה חנה יקרה.
      אילו לא שתי ורסיות אלא פרט ושלם. האימג' העליון הוא האמצע של כל העבודה, בתקריב.

  10. היי משה
    יפה התהליך… וההתכתבות עם החומרים.
    יש פה אמירה בתוך אמירה
    להתראות בקרוב
    טובה

  11. מוישהלה שיר מלא סירקו-לציה
    מחול של חושים ומיחושים
    ובליבו של הציור היפה של איריס נקב
    אוהבת
    שבוע טוב

    • תודה ריקי על הסיר-קו-לציה במבט על העבודה. אכן, החושים והמחושים היו בסיר-אקוזה:) עירו של ארכי-פרחי-מדס

  12. אני חושבת שמצאתם, בעיני השיר מוסיף לציור והציור לשיר וביחד כמו שכבר כתבתי נולד משהו חדש לגמרי, כמו הגוף, המים הנדחקים החוצה וקריאת המצאתי שנולדת מכך, כך היצירה המשותפת, זה הגילוי הקריאה, וזה מרגש

    • תודה חני, זוכר בהתרגשות והנאה את אמירתך והבחנתך הקושרת בין קריאתו של ארכימדס ללידת השיר ולמערכת הזיקות.
      היטב את רואה לי במילים:)

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי