בננות - בלוגים / / שמותינו זכירה ושכחה
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

שמותינו זכירה ושכחה

שמותינו זכירה ושכחה 

 
זוֹכֶרֶת
מָתַי
נֶאֱסַפְנוּ
מְגֹרָשִׁים מֵהַגַּן
אֲנִי שׁוֹתֵת וְזָב אֶל חֵיקֵךְ
וְשִׁנֵּי נָחָשׁ  זְכוּרוֹת בִּבְשָׂרֵנוּ.
כְּבָר שָׁכַחְתְּ
אֵיךְ הוֹשַׁטְנוּ יַד עִוֶּרֶת
לֶחָלָל לָדַעַת אֱלֹהִים,
רַק בְּאֵינוּתוֹ יוֹדְעִים אוֹתוֹ
אוֹבְדִים בַּחֲלָלוֹ.
שְׁמוֹתֵינוּ מֵאָז זְכִירָה וְשִׁכְחָה
לִבְרָכָה מִתְרַעֶמֶת. מַה אֲנִי לְךָ
רָחֵל אוֹ לֵאָה? וַאֲנִי לָךְ
דָּוִד אוֹ אוּרִיָּה? וְרוּח קָדִים
חוֹרֶכֶת שְׂפָתַיִם, בַּהַשְׁאָלָה
נִשְׂרָפִים בְּחוּט לַהַט בִּמְנוֹרַת
לִבּוּן קְסוּמָה, אַלַאדִינִית.
זוֹכֶרֶת? מָתַי
בְּשַׁעֲרֵי דִּמְעָה צִיְּרוּ
קְלַסְתֵּרוֹן לְגוּפִים נוֹדְדִים
בְּמַסָּע מִדְבָּרִי בְּצֵל נֶעֱדָר, כַּמָּה
שָׁנִים תָּעִינוּ כָּךְ,
מְחַפְּשִׂים עֵץ אוֹ לְפָחוֹת עָלֶה תְּאֵנָה

 

 

 

13 תגובות

  1. מירי פליישר

    עכשיו מקווה ששקט בגנכם!

    • מירי, תודה על תגובתך, אבל השיר גם אם משתמשים בלשון 'אני' או 'אנחנו' אינו יוצר זיקה חד – חד ערכית בינו לבין הביוגרפיה של הכותב, ולכן, ואני מתנצל אם זה נשמע בוטה, אבל האנחנו בשר ודם איננו זקוקים לשקט בגלל השיר הזה ולא מבקשים את חמלת הקוראים. אולי הדמויות בשיר כן – אני גם לא בטוח

  2. תמי כץ לוריא

    משה,
    שיר מעניין וגועש

  3. מוישהלה שיר יפה מאד
    תפסתי ראש איתו וטסתי אל על רחוק וכחול
    שבוע טוב

    • תודה ריקי, מה שיותר כחול יותר עמוק, לא ידעתי שיש מבצעים כאלה באל על:)) יש לך בהחלט ראש טוב

  4. מוישלה, לנצח מגורשים מהגן, אני אוהבת את ההקשרים שלך שלוקחים אותי לקריאות מרובות, שיר שכל פעם יכול להקרא אחרת.

    • תודה חני, אכן הקשרים ויציאות רבות יש לגן וכניסות מעטות אך איכותיות יש לשיר:)

  5. יפה תארת מוישלה את סיפור האהבה שינוע לו מן הסתם לנצח בין שכחה לזכירה ותהיות ושאלות שלו ושלה ותעיות רבות התרות אחר מחסה של עץ או תאנה , ותמיד יהיה מי שיזכור את מה שהאחר שוכח ולהפך ככה זה

    • נכון חנה, כבר אמרו ששני כוחות חשובים ניתנו לו לאדם – זיכרון ושכחה, ובאהבה הזו מצוי גם כאב החיפוש, ובעניין התאנה: מבחינתי הוא נע לשני כיוונים מנוגדים – העץ בבחינת הגילוי/הפיתוי/המנוחה בבחינת איש תחת תאנתו ועלה התאנה בבחינת כיסוי והסתרה

    • וכמובן חנה, תודה על תגובותייך המושקעות

  6. משה, יש לך שפה מאד יחודית הבולטת בעושר ושפע מעל צמרת מטע הבננות הזה.
    אתה מתאר בשירך, למיטב הבנתי, מסע מטלטל של שתי נשמות משלימות הנפרדות ומתאחדות לסרוגין לאורך גלגולים ועידנים. לדעתי זהו חומר שאתה מכיר היטב ויש לך יכולת להעמיק בו וחקרו, כי מה שהבאת לנו כאן, בשיר הקצר והיפה הזה הוא קצה הקרחון ממעמקי האוקיינוס שלך.

    • מאיזה עידן את, מאירה?:)
      תודה על התעכבותך בבלוגי. ועל תגובתך המדהימה והמאירה. נגעת כאן והארת על נקודה מאד משמעותית, במהות העמוקה ביותר של חוויה, שיש לה כנראה שורש בזמן ומקום אחר. והשיר ככל הנראה מהדהד אותה. אני ממשיך לחקור לעיתים מגיע לגבהים מהם נשקף יופי מהמם ומעבר להם החמצן מתחיל להידלל, ולעיתים צולל למעמקים למצוא את הפנינה הנסתרת בצדפה. לפעמים אני נותר אילם

השאר תגובה ל מוישלה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי