בננות - בלוגים / משה יצחקי / לקרוא כך שירים (מחווה לחיים גורי)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

לקרוא כך שירים (מחווה לחיים גורי)

במסגרת שירי מחווה למשוררות ומשוררים אהובים, שירים שנולדו כפרי מפגש אישי ממשי או בתוך דפי ספריהם, מפגש שיצר הדהוד בתיבת התהודה הפנימית שלי ומשם מצאו נתיב, פעמים מודע, פעמים בלתי מודע לשירי, כתבתי את השיר שלהלן לכבוד חיים גורי וספרו הנפלא 'עיבל'. יחד עם אמירת כמה הגיגים, מחשבות ותובנות על הספר 'עיבל', קראתי את השיר הזה בערב שנערך במוזיאון לראשית ההתישבות בקיבוץ יפעת בנוכחותו של חיים גורי שלא הסתיר את התרגשותו מהמחווה. מקדיש את השיר גם לכל העושים למען קידום והעמקת השירה וכהד לפוסט "לא מכבה את האור" ולראיונות שם עם אמיר אור ורפי ויכרט.

לקרוא כך שירים

(לחיים גורי)
 
פַּעַם בְּאֶחָד הָרְגָלִים סָמוּךְ לַחֲגִיגוֹת הָאַלְפַּיִם
לְהֻלֶּדֶת הַמּוֹשִׁיעַ וְהַהוֹלֵךְ עַל הַמַּיִם, הִזְמִינוּ אוֹתִי
לָבוֹא מֵהָעֵמֶק לִירוּשָׁלַיִם עַל פִּי חֶשְׁבּוֹנִי
שֶׁלֹּא גָּמוּר אִתָּהּ,  מֵאָז קֻבְּעָה בָּהּ תַּרְעֵלַת אֶבֶן
הַשְּׁתִיָּה וְלֹא מָאֲסוּ אוֹהֲבֶיהָ הַמַּחְרִיבִים.  
לָקַחְתִּי תַּרְמִיל קָרוּעַ וּבָאתִי, אָמְרוּ נְדַבֵּר
עַל הֲוָיַת הַקּוֹצִים, אוּלַי אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת 
כַּמָּה פָּרוֹת קְדוֹשׁוֹת בָּעִיר וּבָאָרֶץ שֶׁיּוֹדְעוֹת
אֵיךְ לַעֲקֹד, לִנְהוֹת וְלִבְכּוֹת, אָמְרוּ יִהְיֶה
חַיִּים גּוּרִי, וּבִגְלַל שֶׁלָּהוּט הָיִיתִי בַּזְּמַן הַהוּא
בְּלַהַבְתּוֹ שֶׁל מוֹרִי יוֹסֵף חַיִּים, וַאֲנִי אוֹבֵד
עֵצוֹת מְחַפֵּשׂ גַּם בִּנְתִיבָהּ שֶׁל אַהֲבָה, קוֹרֵא
מֵאַיִן תָּבוֹא, הִצְמַחְתִּי כְּנָפַיִם וְעָלִיתִי בָּרֶגֶל
לַדִּירָה בִּרְחוֹב מַסְרִיק, כִּי רָאִיתִי אוֹתוֹ אָז,
אֶת גּוּרִי, מוֹרֶה דֶּרֶךְ לְחִפּוּשׂ קֻפְסָא שְׁחֹרָה
שֶׁל עַם מוּזָר, בְּלֹעַ גַּעַשׁ, מְפֹרָד, מְפֻצָּל
וּמְפֻזָּר בַּמָּקוֹם שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ אֱלֹהַּ. 
אֵלֵךְ אַחֲרָיו, אָמַרְתִּי, אֲפִלּוּ לַמִּדְבָּר, לְאֶרֶץ
לֹא זְרוּעָה. וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ פָּנָה וְהַמְּבַשֵּׂר אוֹ אָב 
לֹא נִרְאָה בִּנְגוֹהַּ כּוֹכָב, וּבְטֶרֶם יִנָּעֵל הַשַּׁעַר
וְאֶחְזֹר לְבֵיתִי כְּנַחַל אַכְזָב, נָתַתִּי לוֹ סִפְרִי, 
וּבְלִי מֵשִׂים מִלְמַלְתִּי : הִנֵּה מוּטָלוֹת מִלּוֹתַי
לְפָנֶיךָ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְנֶאֱלַמְתִּי.
הוּא עָצַם עֵינָיו וְקֵרֵב הֶעָלִים לְאַפּוֹ וְשָׁאַף
עֲמֻקּוֹת, אַחַר כָּךְ מִשֵּׁשׁ בְּיָדוֹ הַדְּיוֹ הַשְּׁחֹרָה  
שֶׁנִצְרְבָה בְּאֵשׁ לְבָנָה, כְּמַשֵׁשׁ הַחַיָּט אֶת בַּדּוֹ,  
וּבְטֶרֶם יִגְזֹר וְיִתְפֹּר וְיַחְרֹץ מִשְׁפָּטוֹ,
רָאִיתִי אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת מִיָּדָיו וּפָנָיו
אוּלַי מִשְׁתַּנּוֹת, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה מָּצָא בְּסִפְרִי
וְלֹא שֶׁנָּתַן תְּשׁוּבוֹת,  אַךְ תְּמוּנַת מְשׁוֹרֵר
שֶׁקּוֹרֵא כָּךְ שִׁירִים, וּמְשׁוֹרֵר שֶׁמְּסַיֵּם בְּעֵיבָל
עִם בּוּק ג'וֹנְס, רְצוּיִים לִי מִכָּל רוֹאֵי נִסְתָּרוֹת
טוֹבִים לִי מִכָּל הַנְּבוּאוֹת

24 תגובות

  1. משורר למשורר אוהב, כי יודע הוא מאיפה באות השורות ומה ואיך יש בתוך העלים. וגם שבע-מחמאות ושבחים כגורי, רעב לעוד.

    • תודה לבנה, במחוות יש הזדמנות להגיד תודה ולומר בריש גלי שהיצירה שלנו היא לא רק שלנו היא מושפעת וניזונה משל אחרים. וכולנו בסופו של דבר רעבים לעוד

  2. מירי פליישר

    מוישלה . הנה אושר נקי למשל.
    שיר מלא מנגינה

    • אושר נקי? אני לא בטוח, שמחת הכתיבה, היכולת להגיד תודה, לפרגן מבלי שייגרע מהנותן גרם אחד ולהיפך הנתינה כמקור להתמלאות. סיפוק כן, אושר? לא יודע. בכל אופן מוקסם מכך ששמעת את המוסיקה, תודה

  3. איזה אושר
    וגעגועים

  4. כמה יפה החיבור, שלך אליו ולארץ הזו בה אתם יוצרים,שחוברים בה קוצים ושושנים גשמים ופני המתים עיבל ובוק גונס, ראוי חיים גורי למחווה הזה, שניכר שנכתב מלב גדול, שלך מוישלה

    • המפגש אתו אכן התרחש וזו הייתה חוויה ייחודית. השבוע דיברה יעל גלוברמן על ספרי באוניברסיטת חיפה ועמדה על הדמיון וההבדל בין שירים שלי המתייחסים לארץ הזו לבין אלה של גורי. ובעניין הלב – שלך גדול יותר:)

  5. משה, יפה העמדה המקורית של ללמוד ממשורר איך לקרוא שירים ולא איך לכותבם. בבחינת, קנאת קורא תרבה שירה

    • מודה לך אהוד על הבחנתך בעניין הקריאה. לצערי אני פוגש יותר ויותר אנשים כותבים מאנשים קוראים. משוררים שלא מכירים ולא קוראים משוררים אחרים – גם קאנוניים. ובעניין זה לא קנאת קריאה תרבה שירה, אלא למידת קריאה, ריבוי קריאה ירבו שירה

  6. מוישלה, מחווה יפה בין משוררים- יוצא דופן…אשריךָ.

    • תודה תמי, ולוואי ומחוות אלה לא יהיו כל כך יוצאות דופן, אלא ייולדו בלידה טבעית כהכרה ביופי המצוי אצל האחר

  7. איריס קובליו

    המסעות שאנחנו עושים בחיפוש אחר מורה (דרך, אהב) במציאת מורה (במחווה למורה, לאהבה, בקידה, גם אם מודעים לשבירות של זה) לעזיבת המורה, לפרידה, מהדרך, מהאהבה, מהדברים שחשבנו שהם הם והם כבר לא.. הנסיון ללכוד את זה ביצירה, במילים, בדיאלוג, והנה אותיותיך, פורחות כיונים צחורות, מתאגדות לענן שיר בשמי שירת הארץ הזאת, שבאת אליה עם ברכה ולא, בהחלט לא כנחל אכזב

    • תודה איריס על הארותייך היפות והמחכימות. מפגש עם מורה טוב הוא מפגש שמשאיר חותם בל יימחה. וכן האהבה אם היא מתקיימת בין מורה לתלמיד, היא זו המצמיחה כנפיים שמשמעה גם פרידה כואבת ממורה. שירי המחוות שעוד אפרסם מהן הם ביטוי להכרה שהנחל האיתן והיונים הצחורות המתעופפות משיר או ציור טוב הם גם פרי המפגש המכונן עם מורה, שמשהו ממתנת היצירה שייך גם לו

  8. ומעל לכל השירה –

    וּמְשׁוֹרֵר שֶׁמְּסַיֵּם בְּעֵיבָל
    עִם בּוּק ג'וֹנְס, רְצוּיִים לִי מִכָּל רוֹאֵי נִסְתָּרוֹת
    טוֹבִים לִי מִכָּל הַנְּבוּאוֹת

    גם לי מוישהלה – לגמרי !
    מזדהה ואוהבת

    • הי ריקי, תודה, בוק ג'ונס הוא אחד השירים האחרונים בספר עיבל, שיר נפלא. גם אני הייתי רוצה פעם אחת בחיי להיות בוק ג'ונס ולרכב על הסוס הלבן דיגידן דיגידן. שמח שהזדהית ואהבת

  9. רות בלומרט

    לפני כשבועים שמעתי את ח. גורי קורא ומשוחח על שיר של חוה פנחס כהן [חברה במטע] וזו היתה חוויה נוספת עם משורר גדול, בא בימים, שלא איבד את יכולתו לכשף בקריאה.

    • מכיר היטב את חוה פנחס כהן ושירתה, והלוואי עלי ועלינו בגילו ואפילו צעירים ממנו, החיוניות והצלילות של הבא בימים ובלילות המכשף בדיבורו ובקריאתו

  10. כמה יפה מתואר בשירך המפגש עם המשורר האהוב , ממש אפוף קדושה: הדיו השחורה שנצרבה באש לבנה כמו הלוחות וחזיון האותיות הפורחות מידיו ומפניו בעת קריאה.
    השיר כתוב באהבה ,מוישלה ,רואים את זה
    אהבתי.

  11. היטב לכדת את הרגע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי