בננות - בלוגים / משה יצחקי / זנב הסנונית, ובעצם סנונית מבשרת
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

זנב הסנונית, ובעצם סנונית מבשרת

 

 ויום אחד בתחילת החודש, בעוד אני מנסה באופן נואש למנוע סגירת מספר קורסים בחוג לספרות, נאחז בקרש הצלה של יצירה חדשה, נע ומטולטל בין מחוזות ייאוש לתקווה, מביט בעצב רב בעצים ובצמחים ההולכים ומתייבשים, צמאים למים, הטיל פרפר נסתר ביצי זחלים לשיח פיגם אשר שתלתי באדנית, וצמח לתפארת. תוך כמה ימים זחלים צבעוניים ורעבתניים איימו לחסל בתאוותם כי רבה את עלוות השיח שממנו תכננתי להכין שמן לעיסוי הרקות כנגד כאבי ראש. בפעולת הצלה העברתי את הזחלים לקופסת גלידה טירמיסו מלאה בעלי פטרוזיליה. מדי פעם הזנתי אותם בעלי פיגם שלא יחושו בהונאה הגדולה. הזחלים גדלו ויפו, עד אשר כל זחל שהגיע לפרקו, עצר, הפריש חומר דביק ונצמד לדפנות הקופסא המתוקה, והפך לגולם. עקבתי בציפייה דרוכה אחר הגלמים, לראות פרפרים בוקעים מתוך קופסת הפלאים. החמצתי שלוש בקיעות וכבר כמעט אמרתי נואש והתיישבתי לכתוב את סיפור הגולם כמשל. ברגע האחרון, קול נסתר, הנחה אותי לצאת שוב אל החצר:   

 
וְאָז מַשֶּׁהוּ זָע מַשֶּׁהוּ נָע
הַגֹּלֶם נִסְדַּק, פָּקַע וְנִבְקַע,
מַשֶּׁהוּ דָּחַק, מַשֶּׁהוּ נִדְחַק
לֹא זָעַק, לֹא צָעַק, קָרַע וְשָׁתַק 
בָּקַע מִסֶּדֶק צַר, פָּרַשׁ כָּנָף לְלֹא דֹּפִי
זְנַב סְנוּנִית, פַּרְפַּר רַב יֹפִי
 

עַכְשָׁו אַתְּ עָפָה עַכְשָׁו אֲנִי עָף*

 

**
השיר  שלמעלה הוא אחד משירי הספר: זמן טרופות – דואט, ציורים ושירים, פרי דיאלוג   עם איריס קובליו. הספר עומד לראות אור בהוצאת חלפי לספרי אמנות. פרטים בקרוב. (התמונות צולמו על ידי ואינן חלק מהספר)

 

 

 

28 תגובות

  1. יופי של טקסט! יופי של פרפר! יופי של צילומים!
    יופי שיודעים לחכות בסבלנות לבקיעת היופי.

    • תודה סבינה, היופי בוקע לאט, זמנו קצוב, מתפוגג מהר והציפייה והסבלנות יש להן יופי של גמול

  2. מירי פליישר

    שיר נהדר!
    צילומים מרגשים
    פשוט תענוג
    וברכות לספר המשותף
    אני כבר סקרנית

  3. איריס אליה כהן

    צילומים שעושים חשק להיות פרפרית.

    • תודה איריס א.כ., שמח שהצילומים עוררו בך את החשק. ואיך לממש זאת? קום ועוד קום הוא קומקום פר ופרית הם פרפרית. כדאי לנסות

  4. אוח, מוישלה, צילומים יוצאי דופן ביופיים, והשיר- עכשיו אני גם עפה.
    ואיזה רעיון ניפלא של שיתוף פעולה בספר שירים שלך וציורים של איריס קובליו- בהצלחה!.
    (המון יופי בפוסט אחד)

  5. את השיר אפשר לקחת למחוזות רבים. אפילו כשיר יצירה, ארס פואטי. התמונות יפות. מעניינות התמונות שבהן בולט היופי של הטבע (הפרפרים) מול הסינטטיות (כסאות הפלסטיק) מעשי ידי האדם.
    בהצלחה עם הספר.

    • תודה גיורא, השיר אכן נע מהמישור הקונקרטי ומעופף אל מחוזות רבים. שמח ששמת לב לניגוד בין יפי הפרפר לפלסטיק – אגב זה לא כיסא, אלא, פח לאשפה אורגנית. אם תתבונן שוב תראה עוד כמה פריטים בסביבת הפרפר.

  6. רונית בר-לביא

    איזה יופי, מוישלה,
    זכית !!

    לצפות בבקיעת פרפר מגולם,
    הוא לא דבר שגרתי.

    התמונות והשיר נהדרים יחד.

  7. דואט מקסים ,יופי בהצלחה!

  8. איזה כיף לך ראבק! תענוג וכמה יופי…

  9. עַכְשָׁו אַתְּ עָפָה עַכְשָׁו אֲנִי עָף

    הנוצה והפרפר
    פתאם ראיתי בתמונה

    • יעל, איזה יופי שגילית את הנוצה – היא בהחלט יוצרת קומפוזיציה מופלאה שלא אני ביימתי – אלא הפרפר

      • ואני חשבתי לעצמי דוקא בהקשר של המעוף
        עַכְשָׁו אַתְּ עָפָה – נוצה….
        עַכְשָׁו אֲנִי עָף" – פרפר…

        • יעל, האפשרות הזו טמונה בהחלט בקומומפוזיציה הזו. אבל למען האמת מה שהוליד את השורה הזו אצלי, זה שלידת הפרפר ומעופו הצמיחו לצופה כנפיים, והצמיחו כנפיים לציפור סמויה מן העין, שנוצתה נשרה שם. ואולי הנוצה היא בכלל מהכנף הסמויה שלי:)

  10. מוישלה

    אם בחר פרפר זנב הסנונית לקנן באדנית שלך לבטח זה סימן לאוויר משובח.

    BANQUO
    This guest of summer,
    The temple-haunting martlet, does approve,
    By his loved mansionry, that the heaven's breath
    Smells wooingly here: no jutty, frieze,
    Buttress, nor coign of vantage, but this bird
    Hath made his pendent bed and procreant cradle:
    Where they most breed and haunt, I have observed,
    The air is delicate

    מקבת, מערכה ראשונה תמונה שישית.

    אמנם במחזה השיקספירי העניינים לא נגמרים בכי טוב אבל הסנונית (וזנבה) כנראה מהווים סימן שכזה עוד מימיו של וילי קשישא.

    והשיר נהדר.

    • מתה על פרפרים. והצילומים מופלאים. בהצלחה עם הספר.

      • תודה רות, גם אני מת על פרפרים ובמיוחד על פרפר זה. ובהצלחה בערב השירה שנמצא עכשיו בעיצומו או בשיאו

    • יהונדב, תודה על תגובתך היפה והמושקעת. דווקא הנגדה יפה יצרת בין הטקסט השקספירי לבין יפי הפרפר. וגם אם הסוף נגמר כי רע – לכל פחות ניתן לנצור את רגעי היופי.
      אגב, הפרר זנב הסנונית נקרא כך כי בכל אחת מכנפיו האחוריות ציר של זנב סנונית.

  11. כמה יופי. השיר והטקסט והצילומים.
    אני חושבת שלא תהיה זו הגזמה אם אומר ששינית את כל היום שלי (ולטובה כמובן).

    • הי אליענה, עונג גדול הוא לי לדעת כי הדברים כאן נגעו ומילאו את יומך ביופי ובטוב. לא אגזים אם אומר שזה מרגש מאד. תודה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי