בננות - בלוגים / משה יצחקי / השמש יבוא ויפנה – ספינות טרופות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

השמש יבוא ויפנה – ספינות טרופות

 

 

 

"… איסאקו העמיס על גבו צרור ענפים יבשים, ועשה דרכו במורד השביל. השמיים האדימו, והים סער… "אתה יודע למה מכינים מלח על החוף, לא?" שאל קיצ'יזו את איסאקו, מפנה אליו את עינו הטובה. "זה כדי להזמין אוֹ-פוּנֶה-סָמָה, נכון?" הביט איסאקו בפניו של קיצ'יזו. קיצ'יזו לא ענה, רק הפנה את פניו בחזרה אל הדוודים… ,זה כדי להתפלל שאו פונה סמה תגיע לחוף?" שאל. "לא רק להתפלל. זה כדי למשוך ספינות חולפות להתקרב אל החוף," אמר קיצ'יזו בחוסר סבלנות. "למשוך ספינות"? "


בדיוק. כשהרוחות הצפון מערביות מתחילות לנשב, הים סוער, ויותר ספינות נקלעות למצוקה. בלילה כשהגלים שוטפים את הסיפון והספינה מתמלאת מים, הם זורקים לים מטען כדי לא לטבוע. ואז, הצוות רואה מתוך החשיכה את אור המדורות שמתחת לדוודים, וחושב שיש בתים על החוף. ואז הם מנווטים את הספינה לכיוון החוף."*

כשסיימתי לקרוא את הרומן ספינות טרופות של אקירה יושימורה, מצאתי עצמי מיטלטל בין תחושת מועקה ודמעות כאב וצער על גורל כפר שלם, ובמיוחד גורל משפחה של הילד-נער איזאקו, לבין חשבון נפש נוקב על האופן שבו הצליח יושימורה, כמו דוסטוייבסקי בזמנו להפוך אותי, הקורא, שותף לחטא נוראי של רצח, שוד וביזה. זהו חשבון המאיר לתוככי היצר האפל המסתתר בעמקי הנפש, זה המואפל ומוצלל על ידי הצד המואר, על ידי המסיכה הנורמטיבית בחסות "האני העליון".  
הרומאן מתאר את תולדותיו של איזאקו מגיל 9 עד 13 ילדות והתבגרות בכפר נידח, עני ומרוד הממוקם על מצוק מעל שוניות באחד מחופי יפן. בני הכפר בונים מערכת חיים שלמה, תפילות, טקסים ואורחות חיים שעיקרם משיכת ספינות הנקלעות למצוקה אל השוניות שלמרגלות הכפר, כדי ששם תתרסקנה, או אז יפשטו בני הכפר על הספינות הטרופות, יבזזו את תכולתן ויתקיימו לאורך השנה עד הספינות הטרופות הבאות. אולם סיום הרומן אינו משאיר אותנו עם תחושה שניתנת לגיטימציה לחטא שבבסיסו דילמה נוראית, חיי בני הכפר לעומת חיי נוסעי הספינות, ובמילים אחרות חייך לעומת חיי אחרים בשעה של זמנים טרופים, זמן מלחמת הישרדות. ובין אם הנך מזדהה עם החוטא, בין אם לאוו, בין אם הנך סבור שלעיתים אין ברירה אלא לחטוא, כי החטא משמעו לחיות, 'ספינות טרופות' כמו 'החטא ועונשו' מלמדים שהחוטא חייב להיענש. על קביעה סוחפת זו אני מניח את סימן השאלה והספק שלי, האמנם בכל מקרה ובכל מצב? אסוציאציה אחרת שלחה אותי למקורותינו, למדרש העוסק בשניים שהיו הולכים בדרך ובידיהם קיתון מים אחד, המספיק רק לאחד מהם. אם ישתו שניהם ימותו, ואם ישתה רק אחד מהם, זה שישתה יישאר בחיים והשני ימות. והביאו את הדילמה בפני בן פטורא (כנראה השתייך לזרם הנוצרי שאמר: ימותו שניהם ואל יראה אחד מהם במות חברו, ואילו רבי עקיבא שנדרש לדילמה פסק: ישתה אחד והשני ימות ודרש את הפסוק: חייך קודמים לחיי חברך. באופן פרדוכסלי במציאות מסוימת, דווקא הכרעתו של בן פטורא מוליכה אל ערך הרעות והסולידריות ואילו רבי עקיבא הדוגל בקדושת החיים, פסיקתו עלולה להוביל אל אינדיבידואליזם ואגואיזם קיצוני. אך לא בכך עסקינן כאן.
 
השבוע לקחתי אתי את הספינות הטרופות אל חוף ים לשהייה מבודדת של שלשה לילות. להיות עם הספינות של יושימורה ועם הטרופות שלי. ראיתי טקס תשליך של ילדי כתות יסוד של בית ספר ממלכתי, ובו המורה בין היתר אומרת לתלמידים שייגשו אל החוף וירוקנו את הכיסים, כאילו להשליך חטאים של כל השנה. אתמול שאלה אותי ידידה אמריקאית אם גם אני עשיתי 'תשליך'. אמרתי לה שניסיתי, על החוף, להשליך כשבעה חטאים, אך כל פעם שהשלכתי חטא אל הים הוא נשטף אל החול וחזר אלי בעיקשות.

הלילה הראשון כשכוכב הצפון מנצנץ מבעד לגג האוהל, ליד כמה דייגים שהטילו חכותיהם היה לילה סוער, קסום שעוד לא היה לי כמוהו בחיי. הבקר היה הפכפך, סחוף רוחות מיטלטל בין מלאות לריק, בין עולמות, בין קטבים, בין מים למים, בין מים לשמיים. ברעש הגלים שמעתי בין היתר את דבריו של ריש לקיש שאמר: "אלמלא אבותינו לא חטאו, לא היינו באים אנו לעולם". 

הלילה השני היה כולו חשבון, בסופו שמעתי את קולו של י.ח. ברנר ברומאן 'מכאן ומכאן': "…ראשו של עמרם הקטן עדיין היה מונח בחיקו של אריה לפידות, ודבר-מה עצוב, פשוט, מעורר חמלה, ויחד עם זה סודי, חשוב ויקר עד אין קץ היה בדביקוּת זו. שרידי קוצים היו להם לשניהם על בגדיהם הפרומים ובראשיהם. אז קראה להם אופת-הלחם לעזור לה וַיקומו שניהם וַיעמדו. ואותו הסוד הגדול היה גם בקוציהם גם בעמידתם. על משמרתם עמדו. על משמרת-החיים עמדו הזקן והילד, נעטרי-הקוצים. החמה זרחה כמו לפני הגשם. ההוָיה חָיתה. הוית-קוצים. כל החשבון עוד לא נגמר.

הלילה השלישי 'השמש בא ופנה' מעל בקעת גינוסר, ישבתי על חוף אחר, כולו אבנים ומלמלתי: פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום. היום יפנה, השמש יבוא ויפנה- נבואה שעריך… וכיוונתי את תפילתי למקום אחר

 גמר חתימה טובה 

*  

מתוך: 'ספינות טרופות', מאת אקירה יושימורה, הוצ' שוקן 2002, תרגמה מיפנית: עינת קופר

 

 

 

35 תגובות

  1. יצחק, שובבת את נפשנו– אהרון ואני. הצילומים ברמה של צמונות שמן קלסיות. תודה גם על הספור, למי שאיננו קורא סיפורים ותודה בעיקר על החבצלת !

    • תודה סבינה ושמחתי כפולה כי שובבתי שניים באחת. ולקבל מחמאה כזו גם מאהרון זה בהחלט מרגש וכל מה שהושר וסופר על החבצלות – אמת

  2. הכתוב -מקורי. הצילומים -נפלאים. שנה טובה וגמר חתימה טובה.

  3. תודה שחילקת איתנו את המראות והמחשבות, מוישלה. תצלומים נפלאים, ועל התובנה "כל פעם שהשלכתי חטא אל הים הוא נשטף אל החול וחזר אלי בעיקשות", שווה להתעכב כל השנה :)

    • בהחלט אמיר, יש חטאים שבלעדיהם אין חיים, ראה תלמוד בבלי מסכת יומא סט. אפשר אולי להקדיש חוברת הליקון לסוגיית החטא או לשבעת החטאים שחלקם חוזרים בעיקשות אל זורקם.
      תודה וגמח"ט

    • בהחלט אמיר, נתמיד להתבונן בתובנה זו כל ימות השנה, שהרי מן המפורסמות היא שיש חטאים שבלעדיהם אין חיים: ראה תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט. מה דעתך להקדיש גיליון אחד של הליקון לנושא 'החטא' או לשבעת החטאים (שחלקם אינם זורמים עם הנחלים אל הים, אלא הים מזרימם בחזרה אל הנחל)
      תודה על תגובתך החמה וגמח"ט

  4. פוסט מרגש- המילים והתמונות. גמר חתימה טובה ,מוישלה

  5. רונית סעדון

    כמה יפה אתה מצייר במילים, מעביר תחושות בתמונות.
    תודה
    וגמר חתימה טובה.

    • תודה רונית ס., שמחה גדולה היא נגיעת המילים והמבעים וכניסתם ללבבות להרחבת הדעת והחוויה
      גמח"ט גם לך

  6. מוישלה, צילומים מופלאים בטעם של ים חול שמים…
    כנראה, עברת תהליך מזכך שם- כיף לך.
    גמח"ט!.

  7. מירי פליישר

    מוישלה תמונות מדהימות. איכות צילום נהדרת עם רגישות ואמירות חזקות.
    והכתוב מרגש . חשבון נפש של ממש.
    עושה חשק לעשות משהו דומה.
    איפה אפשר ללון על החוף ללא חשש?
    באיזו מלצלמה אתה מצלם?
    מזכיר לי שאלות של קרמיקאים שרוצים לדעת בדיוק איך עשיתי עבודה מסויימת. אולי יצליחו גם הם :)
    והמדרש המטריד על השניים במדבר, פתחת ופתרת אותו כפי שאני מאמינה שצריך!
    תודה! צידה לדרך ליום כיפור :)
    גמח"ט

    • מירי מירינקה, תגובתך כאותם גלים הבאים אל החוף רוגשים וממלאים.
      ולשאלותייך –
      1. יש כמה חופים בעונה הזו שאפשר ללון על החוף באופן די מבודד. למשל חוף הבונים – חוף יפהפה עם מפרצונים ומסלול הליכה בשמורת טבע.
      2. באשר ל'בלי חשש' אני לא יודע להגיד. אני חושב שהחששות הם חלק מאותו תהליך הכרחי להגיע לשקט. רצוי חוף המנוהל על ידי רשות שמורות הטבע והגנים, זה נתן לי איזה שקט התחלתי. ויש בהתחלה רגעים של דריכות, אבל הים בסופו של דבר הוא ישות מדיטטיבית ענקית.
      3. ובעניין המצלמה – ניקון coolpix קטנה ופשוטה אך מלאת אפשרויות אותן אני עדיין לומד. אך כמו שלמדתי מכמה אמנים, בסופו של דבר מה שקובע זה לא המתכון, אלא המכוון את ליבו והנכבש על ידי אובייקט אומנותו מצליח לבטא את הרוח הנסתרת בכפלי המראות:)
      ועל המדרש ודאי שראוי היה להקדיש לו יותר – הוא רלוונטי בהחלט
      גמח"ט ובהצלחה ביום ובבית הפתוח
      נראה איך יתארגנו הדברים אולי – אולי אצליח להגיע

  8. הי משה, זמן טרופות נשמע הרבה יותר בריא מאשר זמן תרופות וגם נראה כך.
    תמונות יפיפיות והרהורים שנעים להתחבר אליהם ולהצטרף לחוט.

    • היי סיגל שמח תמיד לביקורייך וכאן להצטרפותך לחוט:)
      לעתים יש משהו בזמן טרופות שמרפא
      תודה וגמח"ט גם לך ולשלך

  9. שלושה ימים על החול – ומחשבות לשלוש שנים. ותודה שפתחת לנו שער והבאת מהרהוריך על הספר והשלכותיו. ועכשיו אני יודעת שתיתן לי מים משלך. גמר חתימה טובה.

    • מירי פליישר

      לבנה כמה מקסים

    • כן לבנה, זרם התודעה על החול בהחלט יכול להספיק לעוד שלשה ימי כיפור, וזה רק בלשה ליול תתארי לך מה קורה בימים:) עשיתי כאן תשליך מחשבות – לא בטוח שהתנקיתי.
      תודה לך מאד

  10. צילך על החבצלות שובר לבבות
    ריקוד העורבים מפלח את החוף
    דבש שקיעת השמש על הגלים טורף את זמן כיפורים

    • שמעתי קודם את ונתנה תוקף ובסיום נאמר: "… אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח. התגובה התקשרה לפיוט הזה ומטלטלת את לבי, לא יודע מי המגיב/ה אבל תגובתך נוגעת בי כמו טבילת השמש השוקעת בים

  11. מוישלה הפוסט הזה נפלא, הספר ספינות טרופות אהוב עלי מאוד, טורף את נשמתי וכן זמן טרופות שלך החקוק בחול שעוד מעט הגלים ימחקוהו אך הוא יכתב שןב, התאורים והצלומים,והמהות הנשקפת מכל אלו יש בהם את היום הזה. ומה שהוא עושה לנו

    • חני, איזה יופי שאת מכירה את הספר ויכולה לחוש בזרמי המעמקים הטרופים והמעמקים המשתקפים – והזמן נחרט על בשרנו נמחק כדי להיכתב מחדש.
      תודה לך יקירה על תגובתך הנפלאה

  12. מויש'לה, כולנו ספינות טרופות שקועות עמוקות ובאיבוד דעת. זה סוד הקסם.
    שנה טובה חבר שלי, נשיקות. מקווה שרגלך החלימה.

    • כן יודית יקרה, כולנו ספינות טרופות מיטלטלות בין שרטונים לעיתים מבצבץ בנו הניצול ונטרף מחדש וחוזר חלילה. זה סוד הנחלים ההולכים אל הים והים אינו מלא, או כפי שאבות ישורון כתב סוד הנחלים החוזרים אל הנחלים. שנה נפלאה ומחבקת גם לך – והרגל החלימה, רק הלב לפעמים צולע:)

  13. פוסט נפלא, השומר על קשר מרגש בין תמונה לטקסט וכל זאת תוך שימוש בהקשר המקורי והרענן של דברי חז"ל שאין יפה מהם. הרומן של קירו יושימורה נשמע דבר נפלא. אודה ולא אבוש, לא קראתי. אהבתי את הרעיון שהחטאים חוזרים אליך עם הגלים הבאים אל החוף. הכול מתחבר עם ברנר לשנה החדשה, ודבר אחרון אך חביב: אני סבור שצודק רבי עקיבא. צודק מאוד. שנה טובה, משה. רני.

    • תודה רני, חז"ל, ברנר ועוד כמה אישים, הם מקור השראה וחברים יקרים לשיחה, להתבוננות, להתחבטות לפולמוס. ממליץ לך לקרוא את ספינות טרופות – בעצם אפשר להגדירה יותר כנובלה. ובעניין רבי עקיבא, הסוגיה ראויה לעיון מעמיק. משום שיש לבחון לא רק את העיקרון והערך המכוננים, אלא גם מה הנגזרות וההשלכות של פסיקה או קביעה כזו. אחד העם למשל תמך מאד בפסיקתו של רבי עקיבא, כי גרס שברגעי משבר ובעיקר דיבר על פרשת הדרכים של העם היהודי, יש לדאוג להמשכיות וערך קדושת חיי אדם הוא כמובן התפלמס גם כנגד הגישות הנוצריות. אבל כפי שכתבתי באופן פרדוכסלי במציאות המוטרפת של החברה הישראלית ובמיוחד במציאות הבטחונית והצבאית, דווקא קביעתו של בן פטורא נכונה יותר – לא כדי להצדיק התאבדות חלילה אלא כדי לצאת אל משימות בהן סכנת חיים בידיעה שלא יפקירו אותך. שנה טובה גם לך רני יקר 

  14. מוישהלה פוסט הרפתקני ויפהפה
    איזו התחלת שנה מפוארת !
    שאלות מהסוג הנורא אתה מעלה
    עוררת תיאבון לקרוא את הספר היפני
    והכתובת על החול מטריפה
    המשפט "כל פעם שהשלכתי חטא אל הים הוא נשטף אל החול וחזר אלי בעיקשות".
    ילווה אותי

    • תודה ריקי, ואפרופו תיאבון, הספר מומלץ בכל פה:)
      אם נתבונן לעומקם של חיינו נבין מה שריש לקיש הבין היטב – יש 'חטאים' (אגב, חטא אינו יש אובייקטיבי אלא נורמה חברתית-תרבותית), שבלעדיהם אין קיום-אין חיים

  15. יעל רוזן-בר שם

    איזה יופי משה. התמונות מהממות.

    כל הקשור לים מביא למרגוע ושלוות הנפש, והם האיחולים שלי אליך, נפש עדינה, לקראת השנה החדשה ולשאר השנים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי