בננות - בלוגים / / בין כסה לעשור
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

בין כסה לעשור

 

כך

איך שאני הולך בשדה מול תבור

נכתבות שורות זרועות דגן מדויקות להפליא

כדי לדייק מילים שלי בשורות אני רוצה למלא זרעי מאדמת המקום

לפרוע מלה בחוקי הלשון, לענג מה שזכור שתמלא נפשי

בין רגלי התבור לרגלייך בהד קדום. כמו שלאדמתי הד דמום

כך

להפשיט עולם ומלואו מקליפת המלים ולשים כטוטפות בין עיני…. ולזכור הדבר בעצמו: כך

לרשרש בשרשי השדה ולהיות כמקלעת פקעים, להנץ פטורי ציצים… ולדחוק באהבה שתכלכל את השורה
 ותקלקל

ואז, 
נמלים נושאות גלומות בדרכי,
אינן יודעות  כי גם אני מכין את לבי לחורף


שנה טובה, שנה טובה

 

40 תגובות

  1. איזה יופי, משה.
    מכיר את השיר היפה, אבל מקסים גם לקרוא אותו כך.

    שנה טובה!

    • תודה שחר. הייתי מודע לכך שאולי חלק מכירים את השיר. אבל התמונות כאילו הזמינו אותו, אילצו אותו להתפרק, כך. יצר בשבילי חוייה חדשה למשהו מוכר. שתהיה שנה נפלאה

  2. מקסים.
    שנה טובה ומבורכת

  3. רואה את מעוף הציפור, דהירת הסוס, כפות הידיים בתפילה, זהב ארגמן הילת הענן. איזו יפעה מוישלה, צילומי חג החגים, אהבת האהבות.
    שנה טובה

    • ואנה אני בא:) עם כזו הבחנה יפה וקוסמית. הצייר השמיימי מפעים אותי כל פעם בצבעי המים שלו על בדשמיו.
      שנה טובה ומבורכת גם לך

  4. הי משה, תמונות מדהימות שמצאתי את עצמי אומרת לי, איך כל החיים אני נוסעת על הכביש שבנופו התבור ולא ראיתי פעם אחת כזה יופי? כנראה שאינני מהמתבוננים, ואלו מילים חזקות וענקיות גם אם אינן תופסות שטח בדף שהולידה בך העין המתבונת, וכמה המון אהבה.
    פשוט נפלא, ונפלאה שתהא לך השנה החדשה,
    סיגל.

    • סיגל יקרה, שאי עינייך וראי כי נקבצו לך ענני שמיים, ומראות מרחיבי לב ונפש. פעם כשהייתי חקלאי, ונהגתי בטרקטורים ענקים וממוזגים, פלח זקן אמר לי, מדי פעם רד מהטרקטור, קרב גופך אל האדמה, ותרגיש מקרוב את קולות האדמה ומראותיה. מאז אני עוצר מדי פעם לחבוק ולנצור את היופי.
      מומלץ!
      שתהיה לך שנה נפלאה

  5. רונית סעדון

    אהבתי את ההתפשטות מהצורה, עד כדי התמזגות מופלאה עם הטבע. בעיני רוחי יכולתי לראות את התלמים החרושים בשדה, מצפים לזרעים, ופתאום בשיר
    אני קוראת "כדי לדייק מילים שלי בשורות אני רוצה למלא זרעי מאדמת המקום". מאוד אהבתי.
    שתהיה לך שנה מלאה בשירים, בריאות ואהבה.

  6. חווייה עשירה הכנת לנו פה. איה צילומים חיים של אזור אהוב, אילו שורות חזקות! משובב לב.

    תודה ושנה הנדרת ממי שזה עתה עלתה מן הכנרת שקיבלה הלילה את הגשם(הרציני) הראשון.

    • היי סבינה, זו בהחלט בשורה נפלאה לשנה החדשה גשמים מע הכינרת. הלוואי ויהיו אלה מבשרי גשמי ברכה להעלות את מפלס המים והתקווה.
      שמח שאהבת
      תודה ושנה ברוכה ומבורכת גם לך

  7. התפעמות מהטבע מייצרת מלאים של אהבה לכל, וגם לה. אהבתי את האנלוגייה לעמלניות והכנת הלב לחורף. מאחלת לך שנה של מילוי הנפש מכל טוב, משה.

  8. מה יפות התמונות המצטרפות לשיר יפה ומכינות את הלב לחורף. מקסים ,מוישלה, ושנה טובה לך

  9. רונית בר-לביא

    מוישלה,
    שמיימי וגם ארצי.

    כל כך הרבה תמונות בשמיים,
    תמונות בגוף השיר.

    וגם אני ראיתי היום כמה מראות דומים.

    תודה על שנתת לנו לטעום.

    • תודה רונית
      תנועת הראש למעלה ולמטה מביאה מזור ויופי. להסתכל רק למעלה זה להיות תלוש ומנותק, להסתכל רק למטה יכול להביא דיכי, לכן אני מניע ראש למעלה ולמטה, מהנהן לדברייך ואומר אמן.
      השמיים מתכסים… וקצת לפני נעילה שוב שנה טובה ושהרוח תנשב בחריגים:)

  10. מוישלה, יפי הבריאה הכתיבה והנפש שרות שיר אחד, שגורם לי לנשום עמוק ולראות את העולם אחרת,תודה ושנה נפלאה לך!

  11. מירי פליישר

    נפלא נפלא
    השיר ותוכו הצבעוני שעדיין נותן לדמיון דרור
    יופי!

  12. שנה נפלאה לך, מוישלה, ושלא כבשיר היפה, מאחל לך שירחב ליבך לכל עונות השנה 🙂

  13. איריס קובליו

    מקסים. הנופים האהובים עלי לציור. אבל כשהשמיים מציירים את עצמם כל כך מרשים, והשדות מגיבים במרחביהם הקודרים, מה לציירת עם מיכוחלה הצנוע לעשות בתוך המופלא הזה… אין כמו הידיים הכל יכולות של אלוהי היקום

    • תודה איריס, אכן, הטבע צייר מופלא, אבל צבעי המים שלך על פי הגישה הניאו-אפלטונית הם האצלה אלוהית, נתברכת בהשראה כזו. שתהיה חתימה טובה

  14. יופי של כתיבה.
    יופי של צילומים.
    מבחינתי, יופיו של הטבע הוא הוכחה שאינה ניתנת לעירעור, לכך שיש בורא לעולם.
    נדמה לי שגם אתה חש כך, משה.
    אני מוצא עדות לכך בכתיבתך, בין השאר במילה הכל כך יהודית "טוטפות".
    האם אני צודק?.

    שלך בידידות
    עמית, תלמידך מאז.

    • משה,
      המילים היפות שלך והצילומים הנפלאים, מתחברים בליבי לפסוק:
      "עוטה אור כשלמה, נוטה שמיים כיריעה"…

      עמית

    • תודה עמית, אני לא יודע להגדיר את הנוכחות הזו הקיימת מעבר לאני שלנו שאחת מצורות הופעתה בסוד יפי הטבע כאלהים. הבחנת נכון, אני מכיר וחש בנוכחות שמעבר לאני ונותן לה ביטויים שונים במילים מתוך אוצר התרבות היהודית והעברית. המילים האלה בשבילי אינן רק מסמן, אלא נוכחות, גוף, התגלמות של דבר בתוך העולם. שתהיה חתימה טובה.
      ספר קצת מה איתך?

      • שלום משה.
        ביקשת שאספר מה אני עושה.
        אז ככה:
        בשנים האחרונות לא עבדתי ולא למדתי בצורה מסודרת. הקדשתי את רוב זמני לקריאה, ולהעמקה בנושאים שמעניינים אותי. למשל – יהדות, ספרות ומיסטיקה.
        כמו כן, כתבתי באובססיביות למגירה שירים, פיזמונים, קטעי פרוזה, וקטעי סאטירה.
        וכמובן, התאהבתי בנשים על ימין ועל שמאל, איך לא?. איך אפשר בלי המין היפה?. לא יצא מזה כלום, אבל עכשיו אני יודע שאני מסוגל לאהוב. וזה לא מעט בעולמנו, שמרוב מחשבות רציונליות, שכח מה זה להרגיש.
        לאחרונה אני מפתח פנטזיות צנועות על משחק דרמאטי. אתה הרי מכיר את המגבלות האוביקטיביות שלי, ואתה יודע עד כמה העניין הזה לגמרי לא פשוט, ועד כמה היכולות שלי מוגבלות בתחום הזה. ובכל זאת – חומות ניצבות בדרך, כדי לבדוק אם אתה מספיק רוצה לעבור אותן. והאמן לי שאני רוצה. כשיגיע, אם בכלל, הבמאי שיאמין בי, אני אתן לו את הלב, הנשמה והקרביים.
        בחודש אוקטובר השנה אתחיל ללמוד בהרדוף – מבוא לאנתרופוסופיה. כאילו שאני לא מספיק מוזר…
        זהו, פחות או יותר.
        שלך, תלמידך לשעבר עמית, שכותב אליך מבית השיטה, מקום בו רגל אדם כמעט ולא דרכה.
        כל טוב.

  15. יופי של שיר. בצורה המפוזרת הזאת כל שורה עם תמונה מקבלת מקום והדגשה משל עצמה.
    אהבתי את מסע העיניים והסיום באדמה, שהרי הכל מתחיל ונגמר שם. אהבתי את "אני והנמלה" שבשורות האחרונות.
    גמר חתימה טובה

השאר תגובה ל עמית ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי