בננות - בלוגים / / תעתועי שם
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

תעתועי שם

תעתועי שם

 
 
שְׁמִי כְּשֵׁם מִצְרִי, אוֹי לוֹ
מִיּוֹצְרוֹ וְלִי מִיִּצְרִי. וַי לִי עִם
שְׁמוֹ מִסּוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ, וַי לִי בְּלִי.   
מִי וְאֵיךְ אֲנִי שֶׁעַל שֵׁם דּוֹדִי הַנֶּעֱדָר
בְּמִדְבַּר רוּסִי נִקְרֵאתִי סַבְּרֶה יִשְׂרְאֵלִי,
שֶׁנִּמְשֵׁיתִי בְּמַה יָפִים הַלֵּילוֹת רֶחֶם
חַנָּה אִמִּי, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שְׂפָתֶיהָ תְּמוּנוֹת
נָאוֹת בָּאֲדָמָה, עוֹד וְעוֹד נָעוֹת בִּשְׁתִיקָה
 
אָבִי. לֹּא הָיָה 
עַמְרָם, כְּמוֹ יוֹסֵף הִזְכִּיר כְּשֶׁהֵקִיץ
מֵחֲלוֹמוֹתָיו, פָּרוֹת, תּוּרְכִּיוֹת וְרוֹמָנִיּוֹת,
וְרַק שִׁבּוֹלִים רָאָהּ עִבְרִיּוֹת, וְיוֹתֵר מִשֶּׁבַע
שָׁנִים הָיוּ לוֹ בְּזִקְנָתוֹ רָעוֹת וּבָהֶם שָׂכָר,
חִיּוּכוֹ כְּשֶׁחָלַם אֶת אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר.
 
אֲנִי לֹא בָּרַחְתִּי לַמִּדְבָּר,
לֹא הִשַּׁלְתִּי נַעֲלַי,
לֹא רָאִיתִי סְנֶה, בְּחַיַּי,
אַךְ תָּמִיד בְּבוֹאִי לְדַיֵּק
עַל הַדַּף דָּבָר, חַי, הַשֵּׁם
יָבוֹא בְּעַצְמוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ 
וְיִפְנֶה בִּי וְיִשְׂרֹף וְלֹא
תְּאֻכַּל הַלָּשׁוֹן עַד אַרְפֶּה.   אוֹי
לִי מִשְּׁמוֹ שֶׁאֶתְבָּרֵךְ
לִהְיוֹת פֹּה כְּבַד פֶּה בִּשְׁמִי- אָהה

גרסא מעובדת לשיר מתוך הספר: 'השמש יבוא ויפנה', 1999 

 

 

38 תגובות

  1. שיר שהוא מעבר ונדודים (ההה…) מהומור וקריצת עין בראשיתו לחשיבותה של רצינות.

    יש לך שם מחייב (שיר), משה.
    כעת אחכה לשיר על שם המשפחה. מחייב לא פחות.

    ואתה ממש לא כבד פה.

    • משה יצחקי

      בלעתי את הלשון, עוד מעט יעלה השחר ישתבח שמו והקורא יצחק(י) נודד בשנתו תודה לך ש"מ

  2. משה, משה, איזה נביא, שיר מושלם כל כך הביא!

  3. יפים הדהודי התנ"ך בתיאור האילן המשפחתי בשירך: יוסף ,חנה ומשה. השליחות השירית צרובה כאש בלשונך מוישל'ה ואין מנוס לא תרפה -השם מחייב.

    • תודה חנה יקרה, תגובותייך היפות תמיד מהדהדות ומרחיבות לב. קלעת, השמות באילן משפחתיים ושליחות השירה לפעמים שורפת חנה, אבל הבעירה הזו מחייה

  4. חני ליבנה

    מוישלה, כתבת כאן הסטוריה אישית ומשפחתית דרך השמות שנושאים איתם הד קדומים מחייב, אצלך כמו אצל משה ההוא בוקעים מים מסלע השירה כשמטה העט{או המקלדת} מכה, שמך מתאים לך מאוד

    • חני טובת עיניים שכמוך הטי כדך השקיני מים. לא מעט שנים עד שהסתגלתי לשם, ולפעמים אני אכן מכה על המקלדת כדי שתנגן כרצוני. תודה לך

  5. עם שם כמו שלך קשה שלא להיות מוכה בסנוורי האמת ולכן מעדיף להמשיך בעבודת האלילם שלי, לנוח על ברכי עגל הזהב ולהתמוגג מרחוק משיריך המיוחדים והשונים מכל מה שכאן

    • משה יצחקי

      מת לשבת איתך עכשיו על ברכי עגל הזהב ולעבוד קצת אלילים. לנגוס בצלע כבש, או העגל בעצמו:)
      שמח על התמוגגותך, עונג הוא לי. תודה לך, תהיה אשר תהיה

  6. רונית בר-לביא

    איזה יופי, משה,
    שם כבד ואדיר לשאת בחיים,
    בחיי,

    אהה.

    אהבתי את הצלילים או את המנגינה של השיר, את המעברים משפה כזו לכזו.

    לא מכירה מספיק את הסיפור התנ"כי, זה לא אהרון שהיה כבד פה ?

    ואגב, אני מזכירה לא מעט לאחרונה את משה רבנו בשיחותיי עם דתיים וחרדים בירושלים, ושואלת מה היה אומר משה רבנו אם היה חי היום על הפירוש של החרדים את הדת היהודית ?

    • תודה רונית, גם שנתך נודדת?
      אולי בגלל כובד השם שמחתי לכינוי החיבה מוישלה. המנחה שלי בדוקטורט סיפר לי שבצעירותו פגש את עגנון והלה שאל אותו לשמו והוא אמר לו אלי במקום אליעזר, ועגנון ענה לו: עד מתי ייקרא שמך כשם ילד, כנראה רמז גם לי, אבל אני התעקשתי, כי בשם זה אני מרגיש איזה קרבה גדולה יותר למי שקורא לי כך, מרשה גם לך:)
      אהרון היה רהוט וושוטף, משה גמגם כנראה בגלל שלשונו נכוותה בפחם לוהט.
      משה ידע ככל הנראה מה הולך להיות כאן בין חרדיים וחילוניים ולכן העדיף לא להיכנס. למיטב שיפוטי הוא היה מנפץ על אותם קיצוניים את הלוחות, כי גם הוא היה מהיר חימה.

      • רונית בר-לביא

        מוישלה 🙂

        יכול להיות שמשה רבינו היה היחידי שמסוגל היום לנהל עיר פסיכופטית כמו ירושלים.

        לדעתי הוא היה מפצפץ על רובנו את הלוחות שלו ועושה סדר חדש.

        ודי, אני חייבת לקרוא קצת תנ"ך, ממש מביך חוסר הידע שלי בכל מיני תחומים, אני בקושי מצליחה לתקשר איתכם כאן יותר.

        • נכון רונית, אני חושב שהוא היה תופס עצבים כמו שאומרים גם על ראש העיר או ראש העירייה מה מתאים לו יותר?
          את מתקשרת נפלא ושלא תעזי להפסיק לתקשר:), ראיתי אמנם מה רני ואת חושבים על משוררים ואגו. אבל כל בר דעת מבין שהתנשאות, אגו ופגיעות אינם נחלת משוררים בלבד. בסופו של יום מה שחשוב בעיני הוא לדבר ולתקשר בגובה העיניים ואין זה משנה התואר, המקצוע וכיו"ב.

          • ואפשר לתקשר ולקרוא תנ"ך, אין אחד מבטל את השני. זהו ספר נפלא כשלא מקלקלים אותו לקראת בגרות

          • רונית בר-לביא

            אתה יודע מה מתאים לו יותר?
            "ראש העיירה" 🙂

            כן, כן, ירושלים 2009 כעיירה ארכאית מפולין, פלוס כמה זרים מוזרים שלא שומרים תורה ומצוות.

            זה ככה אחרי יום מלא דרכים ואטובוסים בעיירה ירושלים.

          • רונית בר-לביא

            הי מוישלה.

            אני לוא דווקא חושבת כך על משוררים,
            התכוונתי יותר למשוררים וסופרים יחד, ובעיקר למשהו שקורה לפעמים בבלוגייה.

            אבל האגו ההוא שאני לפחות דיברתי עליו, קיים בהרבה קבוצות, לרוב מגדלי שן מסוגים שונים.

            לתקשר בגובה העיניים, לגמרי, והכי כייף, הומור 🙂

          • רוניתי, בעקבות שירך האחרון, אפשר לומר לתקשר בגובה עינייך הטובות:)
            ומאחר והתחלת לכתוב שירים את נכנסת לקטגוריית האגו המשוררית, זהירות:)))
            ובנימה רצינית יותר: אגו אינו דבר שלילי בעיני, הוא נחוץ מאד כדי לא לחשוש להשתחרר ממנו, וכדי להרפות ממנו הוא חייב להיות ובתנאי שלא יגבה לגובה גורד שחקים. יש אמרה תלמודית שאומרת מי שאין לו ולו לפחות שמינית גאווה הוא אדם שחצן וגבה לב. אני לא כל כך יודע למה את מתכוונת לדברים שקורים בבלוגייה, אבל יתבוססו המתבוססים באגו המנופח, או במגדלי שן, כל עוד אינם פוגעים במישהו אחר, ואם יש, ויש כאלה שניתן לתקשר באופן ענייני, אמפתי, יצירתי ואנושי – דייני

  7. מירי פליישר

    מוישלה
    נהניתי ממשחקי המחשבה והמילים בשיר אודות שמך המחייב. זה לחלוטין מתאים להרהורי הלא פתורים אודות שמי מרים שיש בו מרירות וים ובכל זאת בארה של מרים הכיל מים מתוקים ומים עמוקים ומים עליונים וגם, הכבוד שניתן למרים בכל זאת בדת כל כך פטריארכלית לצידו של משה, וקללה שירדה עליה והמשכה כאם האלוהים הנוצרי ושוב העלאתה למעמד גבוה יותר עם הזמן.
    מאבק דתות פמיניסטיות לעלות על פני השטח המונוטאיזם הפטריארכלי באשר הוא.
    תראה מה עשה לי השיר על שימך. תודה על הטרמפ. ומוישלה כי אתה איש יקר וככה קוראים לאנשים שאוהבים.

    • תודה אחותי:) בארך מירי מפיק מים צלולים וזכים. לכולנו יש במעמקי הבאר, חומרים מרירים, משקעים ותחמוצות אבל יש גם פילטרים המוציאים צלול מתוך העכור. מרים מרים לאיזה מחוזות מחשבה יפים ומורכבים הגעת, שמח שעלית לנסיעה מירי יקרה.

  8. חתיכת משקל השם. אני שמחה בשמי הקליל. לא סתם אומרים "לשאת שם". באורוגואי נהוג לתת לילד היהודי גם שם עברי. בספרדית שמי הוא lucy beatriz ובעברית: לאה בלהה.
    מאוד אהבתי
    חַנָּה אִמִּי, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שְׂפָתֶיהָ תְּמוּנוֹת
    נָאוֹת בָּאֲדָמָה, עוֹד וְעוֹד נָעוֹת בִּשְׁתִיקָה
    וחייכתי ל
    חִיּוּכוֹ כְּשֶׁחָלַם אֶת אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר.
    ומכבדת מאוד יחסך לאמנות ב
    אַךְ תָּמִיד בְּבוֹאִי לְדַיֵּק

    • תודה לוסי התגובה שלך וסיפור תולדות שמך בהחלט מורידים משקל. גם בעיני יש משהו רך יותר וענוג בלוסי מאשר בלאה ובלהה אה והה:)
      נגעת בשלושה מוקדים מרכזיים בשיר – רצינות וחיוך והיחס לאמנות

      • ממשה רבנו ועד משה בן מימון
        לא קם כמשה ..
        השם מחייב אך שמו של אדם ניכר במעשיו.
        שיהיה בהצלחה ובשפע בריאות.

        • משה יצחקי

          טוב שם טוב משמן טוב, אך לפעמים שמן טוב עוזר לשמן שמות שכשמם כן, לא הם.
          תודה מיכל

    • תיקון טעות.
      במקרא אשת פוטיפר
      ניסתה לפתות את יוסף בן יעקב ולא את משה בן עמרם
      יוסף עלה לגדולה בבית פרעה שקדם
      לפרעה בביתו אומץ משה מאוחר יותר.

      • משה יצחקי

        מיכל, לא הבנתי טעות של מי את מתקנת.
        בשיר כתוב: אבי לא היה עמרם… אבל הוא היה בהחלט יוסף או כמו יוסף שבחלומותיו הופיעה כנראה אשת פוטיפר.
        דבר אחר, הרי זו סגולתו של מדרש שירי – נניח שהייתי מעביר את הפיתוי מיוסף למשה, בן עמרם, מה שככל הנראה לא רחוק מהמציאות של בית המלוכה המצרי שמשה גדל ובדר בו שהוא היה נתוןלפיתויים לא מעטים, יתרונו של שיר בין היתר הוא לא לעשות העתקה של האמת התנכ"ית, כי אז מה הרבותא בשיר, אלא לפרק מעט את האמת הזו ולבחון אותה מזוויות חדשות על דמויות אחרות עם השלכה לדמויות עכשוויות.
        אני מקווה שהסברי הובן, ואולי אני לא הבנתי את הערתך. אשמח אם תפרטי

        • אני מקבלת את מגוון האפשרויות של המדרש השירי
          יתכן מאוד שגם משה הועמד בפיתויים רבים
          הרי הוא עשוי מהחומר של מנהיגים אנושיים…ששליחותם מלווה בסערת יצרים ורגשות.

  9. איריס קובליו

    שירך מרגש, משה
    ואתה כשמך בהחלט יודע למשות מכל מים

    • תודה מקרב לב איריס.
      משה???

      אחרי שמשו אותי למדתי למשות,
      לפעמים מתוך מים רבים, לפעמים אני קופץ ראש למשות מתוך בריכה ללא מים:)
      לפעמים אני רוצה לחזור לאותו מקום של ילדות ותום להימשות שוב

  10. לא בדיוק כבד פה, מוישלה 🙂
    וכבר דרשת לחייך את כל שובל המסורת מן ההיה אל ההווה.

    רק אוסיף שכבר פילון ויוספוס פלוויוס ניסו לפרשו על פי המצרית (מו = מים) וכנראה יסודו שם, מן המלה 'מס' = בן, ילד. המדרש המקראי תדיר וגם במקרה זה אינו נאמן ללשון, אלא משחק בה על יסוד דמיון הצליל. זהו שם תיאופורי, שיש להניח שמסיבות דתיות השמיטו ממנו את שם האלוהות.

    • אמיר, אתה ודאי יודע שעד שמגיעים לאותה בהירות וחדות של שפה, מחשבה, דיבור חוויה שאינם כבדי פה, יש לא מעט רגעים שבו מצוי גחל לוהט על הלשון, או גמגום או אלם. על כל פנים, אצלי זה כך.
      התחלתי לקרוא שוב את משה והמונתאיזם של פרויד והוא מעלה שם את עניין מקור השם. אותו אתה מציין כאן. מרתקת סוגיית השם מקור וחיבור לאיזה יסוד נפשי קדום שהיהדות אכן נטתה להתעלם מהעובדה שנביא הנביאים נשא כחותם והחתמה זהות מצרית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי