בננות - בלוגים / / מסע כרתים – יומן 5
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מסע כרתים – יומן 5

 

 

Normal
0

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:10.0pt;"Times New Roman";}

Normal
0

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:10.0pt;"Times New Roman";}

בהרי הדיקטי (למערה שם הביא זאוס את אירופה)

 ויהי ערב ויהי בקר  
 

בְּמִישׁוֹר שָׂדוֹת מַצְהִיב

כַּנְפֵי הָרוּחַ שְׁבוּרוֹת

לָרֹב עַל פִּי בְּאֵרוֹת, 

אֲבָל עֲצֵי הַתַּפּוּחִים

בַּמָּקוֹם שֶׁזֶּאוּס אָחַז

בְּיָדָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה

וְהִיא הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ,

עֲסִיסִיִּים וּמְתוּקִים

וּבְעֵץ הַחַבּוּשִׁים  

שָׁמַעְתִּי אֶת נַקַּר

הָעֶרְגָּה קוֹדֵחַ

בִּקְלִפַּת כְּמִיהָתוֹ.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם

נוֹגְסִים, מְיַלְּלִים

בָּרוּחַ וְדוֹאִים

נְשָׁרִים מִתְבַּלְבְּלִים

מֵעַל מְצוּקֵי הָעֹנֶג

וּתְהוֹמוֹת הַגַּעְגּוּעַ.

 
וּבַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן עַל גַּב סוּסֵי הַזְּמַן הַדּוֹהֲרִים

אוֹחֵז בַּזִּכָּרוֹן בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְדוֹחֵק

שִׁבְרֵי מַרְאוֹת, רְסִיסֵי רֵיחוֹת וּטְעָמִים

מְקֻפָּלִים לַמִּזְוָדָה הָאֲבוּדָה בֵּין בְּגָדִים

מְקֻמָּטִים וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקַי לִירַאקִי לִצְרִיכַת

פַנְטוֹמִים מִתְעוֹרְרִים. יוֹדֵעַ כְּבָר מָה אָשִׁיב

בִּנְמַל הַתְּעוּפָה קַזַנְצָּקִיס אִם אֵיזוֹ נִימְפָה

תִּשְׁאַל: אָרַזְתָּ לְבַד? וְכָל הַגּוּפִיּוֹת וְהַתַּחְתּוֹנִים,

יִרְקְדוּ בִּפְנִים זוֹרְבַּה וְשַׁרְווּלֵי חֻלְצוֹת יִמְחֲאוּ כַּף

כְּשֶׁאֵלֵךְ בַּמַּסְלוּל הַיָּרֹק לְעֵינֵי מוֹכְסִים מְרַנְּנִים,

קוֹשֵׁר מֵחָדָשׁ חֶבֶל מוֹלֶדֶת בְּסִיב יְוָנִי, מֵיתַר לִירָה

 וּצְלִיל חָלִיל פַּן שֶׁהָיְתָה בִּי כְּרֵתִים

מסע כרתים רשימות קודמות:

1.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7798#post7798 

2. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7834#post7834

3. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7872#post7872

4. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7916#post7916

 

 

36 תגובות

  1. יופי של שיר. אהבתי במיוחד את הארוטיקה הנרמזת בצורה עדינה בבית הראשון. כיצד המשורר מראה איך כל הטבע (הדומם, הצומח והחי), העבר המיתולוגי והווה, כולם ביחד עושים אהבה.

  2. שיר יפהפה, מוישלה, מרנין לב.

    התמונה מרגשת אותי מאוד. הבית הלבן השמח הפורח לצד הבית הרוס המרפסת.
    חוויה עזה של חיים וסיפורים, כל כך הרבה אופי בכל בית ובית.
    אתה מצלם נפלא, מוישלה.

    • תודה סמדרי, בתים מספרים, הטבע מספר, אנשים מספרים, הרגע בו אני מצליח לסלק את האגו שלי מהסיפור, אני מצליח להתמזג עם הדברים והמצלמה קולטת את מה שחשת והמילים מצליחות לצאת מתיבות המילים ולהיות הדבר, זו אכן חוויה עזה.

  3. נקר הערגה קודח, איך אתה יודע לתת מילים למה שנראה ומה שאינו נראה, והמוכסים המרננים, אין עליך מוישלה!

  4. "שרוולי חולצות ימחאו כף"! ולמה שלא ימחאו? את מה ששדדת משם שום מוכס לא יגלה.

  5. מירי פליישר

    מוישלה היתה בך רוח כרתים כולה על עברה והטבע שאיננו חדל להחיות. מאוד מאוד נהניתי מהשיר.
    המלכה והאלה גם יחד היו ודאי מכתירות אותך כאביר שירתן

  6. סידרה יפיפיה. אני בדעה מוזרה אולי, שכל האגדות הם אמת ברובן עם כל ההתערבבות הזו בין האלים לבני התמותה. פשוט היה זה עידן אחר של הזמן. ואם כן, אז מה נשתנה? חבל שלאף אחד היום אין זמן לשבת, לחשוב, לדבר, לבדוק, להרהר, לנתח, להתרכז ולהחכים על מהות האדם, אל, בריאה, חיים, מוות וכו".
    תודה מוישלה.

    • תודה לך גרא, אתה צודק שהרי בסופו של דבר האדם ככל הנראה ברא את האלים וההתערבבות הזו מצויה עמוק בנפש. ונגעת בנקודה מאד משמעותית, מימד הזמן. יש מי שטוען שמימד הזמן לא קיים יותר בעידן העכשווי, אלא מה שאנחנו קוראים זמן הוא מהירות, ובאמת חבל שאי אפשר לעצור ולחשוב על כל הסוגיות החשובות שהעלית. עוד נעשה לנו זמן

  7. הרשה לי להיות חוצפנית ולגזור משירך הנהדר את השורות הבאות:

    "נְשָׁרִים מִתְבַּלְבְּלִים

    מֵעַל מְצוּקֵי הָעֹנֶג

    וּתְהוֹמוֹת הַגַּעְגּוּעַ.

    וְכָל הַגּוּפִיּוֹת וְהַתַּחְתּוֹנִים,

    יִרְקְדוּ בִּפְנִים זוֹרְבַּה."

    אירוטיקה צרופה כתכשיט.

    מקסים

    • תודה מור יקרה,
      אני לא רואה בגזירה הזו חוצפה,
      כבוד ועונג לי לראות את שורותי
      נצרפות לתכשיט

      אענוד אותו על צווארי

  8. נפלא! צריך להוציא חוק שכל פוסט צריך לבוא עם צילום…
    כזה!

  9. איריס קובליו

    מוישלה, מסע חזק היה לך! וכרתים הזו- מקפצה רצינית בשיריך, ויחד עם הצילומים זה עובר ומשמח את הלב, ובכלל שיריך עובדים יפה עם אימג"ים, אז אני בטוחה שכמה מאמניי בננות ישמחו לתרום לך מדי פעם חומר לדיאלוג

    ואהבתי במיוחד את הבית השני, בו אתה חוזר הביתה, וקושר מחדש חבל מולדת על צליל הפן

    • תודה איריס, אשמח לדיאלוגים בין שירה לאמנות ויזואלית, ואני עדיין קושר את החבל עם הצליל
      נ.ב. אני מעדיף מדרגות על מקפצות

      • יזה יופי חגיגה שלמה בתוך המזוודה עם זורבה וכרתים שבלב ,מוישלה

      • איריס קובליו

        ואני מעדיפה לפעמים מקפצה. וגם יש לי פוסט על זה. ואם בא לך תקרא: באונס, באונס, באונס – שמו

        • קפצתי לבאונס… אכן חזק מאד,
          אני מכיר היטב את חווית הקפיצה והריחוף המשכרים, אפילו ממטוס קפצתי קפיצות רבות, ולפעמים אני עדיין על אף חבטת הנחיתה, מעדיף קפיצות, ובהקשר המדובר של יצירה, אני יודע שקפיצה יכולה להיות נפלאה, אבל איכשהו הפעם מתאים לי יותר מדרגות במחשבה שלישית, אפשר גם קפיצה, ובכל מקרה-מולצומסק

    • ועוד משהו איריס, בכל חזרה אני קושר לחבל המולדת צלילים חדשים, וחשת נכון שבמסע הזה היה משהו חזק מאד עם המון צלילים ויש בכך גם חבלי התחדשות ואנרגיה מופלאה

  10. הימן ממשיך להיות נהדר, והצילום גם.מרפסת ליד מרפסת, אחת כל כך הרבה לה ! ואחת יתומה, עצובה. שיר למרפסות כתבת?

  11. נפלא, משה. עוררת בי געגוע לכרתים הישנה והטובה

    • תודה, אשמח לדעת אצל מי עוררתי געגועים, אולי נשתה איזה אוזו או או ליראקי להשקיט געגועים

      • אענה לך במטבע של תגובתך לשיר שלי על פראג – כל שיר טוב על כרתים משמח אותי ומעורר בי געגועים עזים לשם

        • תודה עודד, לעונג הוא לי גם להיות בצד המתגעגע (לפראג) וגם בצד המגעגע ומעורר געגוע לכרתים.

השאר תגובה ל עודד פלד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי