בחזרה מהרי הפסילוריטיס
אולי אלו הרי הטרשים שהיו בי פראיים ורובצים
הוד בעננים חולפים להזריע גשם רוקע שמים. אולי
היתה זו יד האורגת הזקנה בכפר אנוגיה שארגה
בנול מילים שחלמתי שתי וערב בשנתי לשטיח
ששותק אותן על קיר. אולי אלו ניגוני שבת
ששרתי במכונית נוסעת בין ים ומצוקים
מפציעים דממה עד שבאו בי גלים
הנשברים אל קו החוף המתעקל,
ואולי זו הדמעה שמחלחלת
בשכבות קדומים ונוטפת
לספר כל שהלשון לא
יכולה לנטיף זקיף
דמום על ציפורן
שחורטת
בעורי
ציפור
קעקוע
במערה
שמטיילים
מספרים בה
ועוצרים,
מבזיקים
מתפעלים
כמה
יפה
או
הו
מסע כרתים:
יומן 3
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php? blogID=196&itemID=7872#post7872
יומן 2
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7834#post7834
יומן 1
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=7798#post7798
כאילו נכתב השיר על יוון שממנה חזרתי עכשיו שבורה מהפרידה, מהצוקים הכפרים, רעש הגלים והשטיחים הנארגים, כמה יפה אתה כותב, אני כבר מתיישבת לקרוא את כל יומן כרתים שלך, טוב ששבת
חני, השיר נכתב על יוון שממנה חזרת:)
אשמח לשמוע אם גם את האחרים את חווה באופן כזה.
לא צריך למהר לנחות
תודה לך
קוראת את כולם ונהנית עד כאב מוישלה, התכוונתי ליוון הספציפית שאני חוויתי{לכל אחד יוון שלו, לא? למרות שסבתא שלי אמרה "עלה יוונים הוב דה זלבה פונים" לכל היוונים אותם הפנים…
בוודאי חני שלכל אחד יש את היוון שלו, ואגב אני ידעתי שהדזלבה פונים זה על הסינים, והיוונים זה "דזלבה פונים מיט הגנצה דקורציה"
שמח על הנאת הקריאה, והכאב לפעמים הוא חלק מהיופי.
כמה יפה השיר והתמונה
אוהבת שהשיר נבנה בצורה אקראית ועם זאת סלעית . אחדות מופלאה ומרגשת
תודה מירי, מאד, שמחתי שהרגשת בסלעיות וראית את האחדות (שיש בה לא מעט ניגודים)
או הו איזה מסע…באמת יופי זה דבר משתיק, מזיל דמעה.
תודה תמי על ההתרגשות.
שמח שלא קלקלתי את היופי במילים, כי באמת לנוכח יופי אפשר רק לשתוק
תענוג לקרוא ולחיות את זה קצת. אהבתי את סידור השורות על הדף.
סבינה, תגובותיך על רשימות אלה מרגשות, אני מרגיש שאת חווה את המסע הזה לעומקו באמצעות המילים.
מוישלה
הצילום מ ד ה י ם
ואפשר להכניס לתוכו את כל המילים
(כיוונן הרי מוניל מטה, לתוך המערה)
וההרגשה היא של חווית התמזגות
כמה יפה
או
הו
ואולי הכל ביחד:הרי הטרשים והיד האורגת בנול וניגוני השבת במכונית והדמעה המחלחלת,ואולי כל אלה ביחד עושים את השיר לכל כך יפה ,והמערה לוכדת אור ירוק. הכל, מוישלה, מהלך קסם אחר
אכן חנה הכל ביחד המתמזג לדמעה אחת שהיא השיר.
האור הירוק מגיע מעצים ירוקים בפתחה של המערה, מראה מרהיב להסתכל מבפנים החוצה, גם מטאפורית.
תודה
תודה איריס
אכן המילים נכנסות אל המערה,
ולאורך המסע הזה היו לא מעט רגעי התמזגות עם הנופים, כאשר שעת ההתמזגות הופכת את המקום הקונקרטי לעולם ומלואו שהוא מעל הזמו ומעל למקום. והמערה הייתה אחת משעות ההתמזגות
צילמת את משל המערה. סדרה נהדרת. עושה חשק לארוז מזוודה.
תודה מיכל, משל המערה – רעיון יפה – חייכתי, טוב שלא מערתו של שמעון בר יוחאי שיצא אחרי 12 שנה ושרף בעיניו כל מה שראה:)
תארזי מיכל מזוודה,ותתפללי שהיא גם תגיע:)
השורות מציירות יופי של נטיף-זקיף. יפה הדמעה שחלחלה בשכבות הקדומים, ויפה השטיח שנחלם בשתיקה, שתי וערב.
ושמחתי שהמזוודה הגיעה.
תודה עדה,
גם אני מאד שמחתי שהגיעה, היא אמנם פרנסה כמה מטאפורות, אבל היו לי בה גם כמה פריטים חשובים.
צילום יפהפה, מוישלה
מעלה בי מיד דימוי של חלל פה
של מי ששוכב ומתבונן בטבע
והענבל שם, והלשון
מאוד יפה המבט מהפנים אל החוץ.
את השיר אשוב לקרוא
ולהכיל.
תודה סמדרי, הדימוי נפלא,
המבט הזה מבפנים החוצה מגלה
לא פחות מאשר מהחוץ פנימה,
התחושה באמת הייתה להתבונן מתוך הבטן
ואחרי שתכילי אשמח לשמוע
חזק כמו הצוק.
תודה אביטל
עד לזוית שסוגרת את המשולש הראשון מורגש כובד הראש הפיוטי, ומשם והלאה, בצוואר – פריקה ושחרור פתאומיים…זהו. יש לצורניות משמעות. הדמעה חלחלה ובאה השמחה. הוי, כרתים.
תודה לבנה, הו, כך בדיוק זה היה.
או הו כמה יפה. מתחשק לשבת במערה המצולמת לשמוע מהבטן.
תודה לוסי, זו אכן חוויה ייחודית לשמוע מהבטן
מוישהלה גם השיר וגם הצילום "מאפלה לאור גדול" יופי חי !
באנו חושך לגרש, ונס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו ויהי אור 🙂
תודה ריקי
התיוונתי לגמרי
איזה יופי, מוישלה.
אה, מי יתנני נטיף על לשונה של גאיה.
יפה הדמעה, במקום שאין מלים אבל יש זקיף.
תודה אורה, לזקיף ולנטיף הרבה מילים שאין להן מילים
תודה אמיר, אכן, אכן, לגאיה ולנטיף ינעם או-הו
תודה, משה, על שהפחת חיים בחוויות מסעך והפכת לשירה את הרשמים שחוית בכרתים. הרפתאה שחלקנו גם אנו במקביל.
ההרים הגבוהים, הים הכחול שזור המפרצים, הנשרים המשייטים ברקיע, השקט הקסום בתוך המערות, שרידי העבר המפואר, המזוודה שבוששה להגיע ויום הכיפורים בניכר, כל אלו ועוד הפכו לשרשרת פנינים תחת שרביטך. חווית הקריאה המדהימה הוסיפה נופך קסום לחויות המסע וזכרונן ישאר חרוט על ליבנו!
רינה ויורם, גרמתם לי שמחה גדולה בתגובתכם.
אתם בהחלט נוכחים בכמה מהשירים, אם בחווית המזוודה האבודה, (הקוראים עכשיו יווכחו שזו לא רק מטאפורה), אם בנסיעה המשותפת לקאטו לו פרו בערב הראשון וקניית הבגדים בהרקליון.
ניכר כי קריאתכם את השירים קושרת באופן נוכח מאד את החוויה הקונקרטית למימושה השירי.
השירים האלה הם חלק מהתנובה של המסע הזה, ואם אפרסם עוד תיווכחו שיש לכם נוכחויות נוספות.
עכשיו אתם ודאי גם מבינים יותר את הצורך הזה שלי שם להתבודד ולבנות מסלול טיול אקראי שלאוו דווקא תיירותי. תודה לכם, גם על הצוותא וגם על תגובתכם כאן, אני מניח שעוד ניפגש.