בננות - בלוגים / משה יצחקי / יומן כרתים, רשימה חלקית
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

יומן כרתים, רשימה חלקית

 

יומן כרתים רשימה חלקית 
 
תל אביב, יום שני השעה 3:30 לפנות בקר, הטיסה מתאחרת
 
 
שכוח כמזוודה בנמל תעופה  
אולם הנוסעים מתרוקן בעיני הנעצמות
כאן אני אוהב אותך גם באור סנוורים
של שחקים שאין בהם לא יום ולא לילה
כאן אשב מקופל עד אשר יכבו הכוכבים
בעיניך.
 
 
הרקליון כרתים, השעה 11:00 לפני הצהרים
 
כל המזוודות הישראליות דומות זו לזו
אך כל בעל מזוודה שכבודתו לא הגיעה
בנחיתתו, אומלל על פי דרכו על יד המסוע
המתרוקן בנמל התעופה ניקוס קזנצקיס
 
 
ערב ראשון בכרתים ללא מזוודה
 
בדרך לְקָאטוֹ לוֹ פֵרוֹ,
זאוס, הרה, דיוניסוס, אורפיאוס
אוורידיקה, דדלוס, איקרוס
ועוד סיומות סוס ואוס, כל המיתוס
חולף בשלטי דרכים, ויסלח לי 
קזנצקיס ברעבוני אך הייתי 
מחליף עכשיו את זורבה  בצ"ורבה
 
 


יום שלישי המזוודה עדיין באקסודוס בארץ הקודש
במפרץ על יד ניקולס אגיאוס
 
ריח אלת המסטיק על הלשון
המסולעת החודרת לים שצבעיו
גווני עינייך, מעורר תאי זיכרון
ילדותי על הכרמל, אך פכפוך
ורחש גלי הטורקיז הנשברים
אל חוף געגועי ומשק כנפי השחף
החותר לבדו באוויר המלא רסיסי מים,
יודע את החופש והסכנה האצורים בכנפיו,
מצמיחים פלומת נוצות בכתפי.
דדלוס מת לפני שלימד אותי לעוף,
איקרוס מפרפר בתהום שם מים,
מפרש לבן משחיר באופק
אבל בכפות רגלי דגדוג צמיחת סנפירים,
וכנפי בכוח עילוי מרחפות אותי
אל ארץ לא נודעת בה מתפוגג
כוח הכבידה של הגוף ומתבטל
כוח המשיכה של כדור הארץ,
אריאדנה מעבר להרים
כבר פרשה את החוט

 

35 תגובות

  1. איזה יופי! ממש מוכתב על ידי המקום.
    הניחוח עובר ומשכר.

  2. מוישהלה וולקאם בק מארץ המיתוסים לארץ המיתוסים בריבוע.
    שירים מקסימים ,נושמת יחד עם השיר את האור , המראות הים והמחשבות

  3. קוראת וממתינה להמשך הרשימה השירית, ומסוקרנת לשמוע מה היה בסופה של המזוודה הנעלמה.

  4. מן האי האבוד
    אתה אורז את החלום האבוד
    במזוודה האבודה
    וחוזר בדרך האבודה
    לבית האבוד
    כדי לראות שחייך שהיו
    אבדו

  5. איריס קובליו

    מוישלה
    המסע שלך מוליד שירים רגישים ונוגעים. אפשר להרגיש מהם את ליבו הפועם של הכותב, לדמיין את עיניך מתערבבות עם עייני הים, תכלת אפורה, זרה, שוטפת את המיותר, מפנה מקום לשירה חדשה.
    ומנסיוני (עדיין כאן, ברומניה) אני יודעת את כוחו של מסע לטלטל, להעיר את הרדום.
    ביוגה אומרים שהכל כבר נמצא בתוכנו ויש הרבה דרכים להגיע אל ההכל הזה. זה כמו להסיר את שכבות האבק שהצטברו (כדי לעוף). אז נראה לי שעוד שכבה כזו הוסרה ממך.
    השיר הרביעי חזק מאד. גם אם לא הצמחת בו לגמרי כנפיים, הצלחת להצמיח את כנפי הקורא.
    השיר הראשון כל כך עצוב. הכוכבים האלה.
    מסתבר- הם בכל מקום…

    • תודה איריס על דברייך הרגישים, היוצאים, כך אני חש מלב מסעך הסוער אשר הסירו עוד שכבת אבק. כן יש הרבה קליפות ושכבות שנושרות במסע כזה, מסע בין כוכבי. ובעניין עצב הכוכבים, העגלה הגדולה מאירה בדרכה בכל מקום ובתוך העצב אפשר לגלות גם קרני אור

  6. אהבתי את הראשון, צחקתי בשלישי ומחכה עם ריח אלת המסטיק שלאחרון תגיע בשורת הסיום. ברוך השב, משה.

    • תודה לבנה, על הברכה, על אהבת הראשון, על הצחוק בשלישי ועל הציפייה לבשורת הסיום, גם אני ציפית כשלושה ימים לבשורת הסיום, היא תגיע

  7. ברוך שובך, מר יצחקי.
    עכשיו הרעב שונה. ואתה מוכן להחליף את צ"ורבה בזורבה, הא?

    ההתבודדות הביאה בכנפה מילים עם ריח אלת המסטיק, וזו רק רשימה חלקית…

    • תודה מר-מריו,
      האמת שצ"ורבה הייתה מאז מתמיד מועדפת, על אף שרבע מזהותי הוא זורבה.
      התבודדות עם אלה יוונית או מסטיק טובה לנפש. סוכות שמח

  8. מוישלה, אם זו התוצאה, שתתאחרנה עוד כמה טיסות…
    כרתים מעלה מחשבות חמות (חזרתי מביקור הרחק מצפון לארץ הקודש, בארצות השלג).

  9. מוישלה, אוויר כרתים נושב בבלוגך…
    כמה יפים השלושה הראשונים. אלת המסטיק (כמה יפה) תחכה לי לסיבוב הבא :) (בעיות עיכול… ) :)))
    טוב לראות אותך שוב…
    שירהתך

  10. מקסים היומן דרכים המקורי הזה.
    וכמה נכון לגבי המזוודות.

    • תודה לוסי,
      ומי שחווה יודע שמזוודה שלא מגיעה זו לא רק מטפורה.
      היא הגיעה בסוף ועל כך אולי בהמשך

      • מענינים רשמי המסע שלך לא איבדת את ההומור גם כשאבדה המזוודה השיר האחרון ,יום שלישי, מעולה מסקרן לקרוא הלאה ברוך השב אלינו מהאי

        • אילולי ההומור העצמי חנה, אנה היינו באים,
          עוד יבואו רשמים נוספים, וגם תודה על קבלת הפנים.

  11. יופי של דבר מוישלה: לכתוב יומן מסע פיוטי כזה. העברת לי את מה שחווית.

    • תודה יעל, כיף לשמוע שהחוויה מצליחה לעבור, מאמץ בשמחה את הגדרתך "יומן מסע פיוטי".

      • מוישלה, צחקתי ואהבתי את הראיה: כל בעל מזוודה שלא הגיעה, אומלל על פי דרכו, כל כך נכון. והמפרש שהשחיר באופק היה מטמורפוזה, סופו של דבר הוא הלבין , כיף לצאת כדי לספוג מראות של הלב.

  12. משה, זה רצף יפה מאוד. יש כאן הומור דק וחזק. מאוד אהבתי את הפרפראזה על טולסטוי. עוד אהבתי את זה שהמחזור מרצין בסופו ומקבל איזשהו משמעות רגשית מורכבת באשר לטַיָּל, להֵלֶך, לנוסע. יישר כוח. רני

  13. פעם אחת מציאות

    משה, טוב לקרוא שחזרת עם שירה בלב וגם על הנייר. נראה שנסעת לייט למרות כוח הכבידה. מאוד אהבתי את אהבתך בשיר הראשון.

    • תודה פעם אחת מציאות, נסעתי לייט בגלל המזוודה, וחזרתי לא רק עם שירה בלב ובנייר,אלא גם עם מציאות שהיא שירה בפני עצמה.
      אשמח פעם לפחות אחת להכיר את מציאות הכותב/ת

  14. חייכתי למקרא שני הראשונים, ה"עירוניים", שירי שדה-תעופה, כולל הקריצה לאנה קרנינה. מזוודה מתעכבת יכולה להאפיל על כל מסע, אלא אם כן ניחן הנוסע בעצבי ברזל.

    • תודה עדה, חיוך זה טוב. לקח לי זמן עד שהתחלתי לחייך לנוכח סיפורי שדות התעופה. ואנה קרנינה הצילה אותי בשעות האלה, כך שאני חב לה יותר מקריצה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי