בננות - בלוגים / / איל פוסטינו (מחווה לפבלו נרודה)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

איל פוסטינו (מחווה לפבלו נרודה)

 

 

 על האי סלינה צולם הסרט il Postino (הדוור), האי מקבוצת האיים האיוליים, ביניהם  וולקנו וסטרומבולי, איים וולקניים פעילים המשתייכים לסיציליה.
בקיץ 2007 הגעתי לאי סלינה לעשות ריאליזציה למטפורות שבסרט. 
השיר הוא מחווה לפבלו נרודה ולשחקנים הנפלאים פיליפ נוארה, מאסימו טרואיזי ומריה גרציה. 
  

אִיל פּוֹסְטִינוֹ

                               
 
אֲנִי מַרְחִיק עַד סִיצִילְיָה אֲהוּבָתִי
שָׁט בַּמַּעְבֹּרֶת לְחוֹפֵי הָאִי סַלִינַה,
לִלְמֹד מִפַּבְלוֹ נֶרוּדַה אֵיךְ לְהַמְתִּיק
מֶטָפוֹרוֹת מִבְּרֵכוֹת מֶלַח הַמְּאַדּוֹת
מַיִם רַבִּים. אֶלְמַד לְהָשִׁיט סְפִינוֹת
דִּמְיוֹן לֵילִיּוֹת בֵּין ווּלְקָנוֹ לְסְטְרוֹמְבּוֹלִי
לַחְזוֹת אֵיךְ כּוֹתְבִים הֶהָרִים בַּשָּׁמַיִם      
מִכְתָּבִים בְּסִתְרֵי אוֹתִיּוֹת. כִּי אֵינִי
יָכוֹל לִכְתֹּב לָךְ בִּפְשָׁט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת   
כְּשֶׁכָּל רֶמֶז הוֹפֵךְ בְּעִירֵנוּ לִדְרָשׁ, רַק סוֹד
אֶשְׁלַח לָךְ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת
בְּלִימָה, עֲלֵיהֶן תָּנִיחִי רֹאשֵׁךְ בַּלֵּילוֹת,
וּבַחֲלוֹם אֵלַיִךְ אָבוֹא וְאֶהֱגֶה שְׁמֵךְ בִּמְפֹרָשׁ
שֶׁתּוֹלִיכִינִי אֵלַיִךְ שִׁבְעָה רְקִיעִים לַפַּרְדֵּס
מִמֶּנּוּ אֵצֵא לְגַמְרֵי אַחֵר, אַחֲרַיִךְ אָרוּץ  
 
 
אֲנִי מַרְחִיק עַד סִיצִילְיָה, אֲבָל הַלֵּב כְּמוֹ הַר
הַאֶתְנָה מַסְתִּיר שָׁנִים, לַבָּה רוֹתַחַת בִּטְנוֹ
בַּחוּץ כְּאִלּוּ כְּלוּם, רַק נַהֲרוֹת בַּזֶּלֶת
קְרוּשִׁים, וּמִדֵּי פַּעַם תִּפְרַחַת עָשָׁן לָבָן בֵּין
סְדָקָיו, לְהַזְכִּיר בַּחֲרוּתוֹ. עַד שֶׁבָּאת וְנָגַעְתְּ
וְכָל הַמֶּטָפוֹרוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי מִפַּבְלוֹ נַרוּדַה
נָפְלוּ לְלֹעַ הַר מְעַשֵּׁן שֶׁהִתְעוֹרֵר מֵרִבְצוֹ וְגַעַשׁ
וְהַשִּׁיר גָּלַשׁ וְחָתַר בָּךְ עָרוּץ וְהִצִּית 

 

 

 

 

 

 

47 תגובות

  1. שבעה צעיפים לשירך היפה….

    ומאסימו טרואיזי הנהדר
    לבו נדם
    כמה אהבתי את הדוור

  2. מוישלה אתה רומנטיקן חסר תקנה 🙂 הבאת דואר עם קבלה…
    ובכל זאת "השיר גלש בך וחתר בך ערוץ" שווה כנראה את כל נרודה.

    • אמיר, האם לגנאי ייחשב הדבר?
      העולם בו אנו חיים לא סובל מרומנטיקת יתר.
      יש עוד מעטפות כאלה בתרמיל העולם הקרוע
      יהיה זכרה שמור בשירה:)

  3. יפה השיר ויפים המסעות בעקבות משוררים.

  4. מוישלה מוישלה מוישלה. כמו פראג, גם סיציליה, היא אשה בכל רמח אבריה, או שמא יש לומר בכל מטפורותיה. שיר ערגה ותשוקה ואהבה לאשה באשר היא, ליסוד הנשי. ואם הכל הופך כאן לדרש, לא נותר למשורר אלא להשתמש בסוד, והכניסה לפרדס אף היא התשוקה לאשה. אתה יודע מה? גם לשירה. יש גם איזו הקבלה שהופיעה גם בשירים אחרים שלך בין האשה לשירה ובין הרצון לכבוש את האחת לתשוקת האותיות של האחרת.
    אהבתי גם את היסודות ואיתני הטבע כאן – אדמה, ים, הר. מוישלה, כל המטפורות נפלו. מלים פורחות, לא? כמה יפה!

    • איזה שיר אהבה מקסים, השיר שאני הכי אוהבת משיריך ,כולו בהשראת הסוד וספר היצירה ,ומהן המטפורות של נרודה מול עשרים ושתיים האותיות הנלחשות בלבת הלב והנשלחות בדואר הסוד לכרה של האהובה היישר מסיציליה שבלב, הא? אשרי האהובה ,שכך נכתבים לה מכתבי האהבה

      • התגובה למעלה היא שלי , מוישלה

      • חנה, תודה, התגובה מלהיבה את סיציליה שהיא לא רק לב היא גם גוף.
        ומה הם חיינו אם לא יהיה בהם סוד ויצירה ומעט לבה גועשת ואות פורחת.

    • תודה מירה, הבחנותייך מאירות כרגיל,
      כן כנראה שאני מוצא דמיון גדול בין שתיהן, ואותה אנרגיה מניעה.
      רק תיקון, לא לכל אשה באשר היא, יש גבול.למעלה מכוחותי:)
      ליסוד הנשי – האלוהי שהוא היסוד השירי

      • חחח. והרי אמרתי היסוד הנשי. והיסוד השירי. באשר הם יסודות:)
        והדוור מצלצל פעמיים.

  5. משה, כמה יפה שיר אהבה לוהט בפי הר געש שהתפרץ ממך.

  6. הי משה את הסרט אינני מכירה אולם את שירך מאוד אוהבת .
    הבאתי בשבילך אם תתעניין, שיר שמקריא נרודה בקולו (מביתו שבצ"ילה) שיר שנקרא בתרגומו העברי " אני אוהב כשאת שותקת" :http://www.youtube.com/watch?v=Dz6YQMEOIug

    • סיגל, תודה מקרב לב, על התגובה ועל הקישור. כדאי לך לראות את הסרט,
      חוויה.
      הקול של נרודה ממיס.
      אני מתחיל להתאמן לקרוא בקול רם:)

  7. moesha"le ,its so nice, its make me cry

  8. נשיקות!

  9. החזרת אותי לסרט היפה הזה. ולמסימו היקר שמת. ועשית לי חשק לכתוב סיפור.

    • והיתה לי זכות לפגוש את מסימו טרויזי בפסטיבל ונציה, כמה שנים לפני שמת. והוא היה איש חוויה. התאהבתי בו, כמו שהתאהבתי בו בסרט. כמה חבל שהוא מת, אה? היתה לי הרגשה שהוא פשוט נתן את כל כולו בסרט, ואז נאלץ למות בגלל זה.

      • כן, ענק, חבל על דאבדין.
        הוא באמת נותן שם משחק של חיים,
        נדמה לי שגם פיליפ נוארה החזיר ציוד, אללה ירחמו

    • איזה כיף, תכתבי יעל תכתבי

  10. משה, אני כבר רואה בעיניי רוחי מחקר
    על מוטיב האש בשירתך.על שירתך כבערה וגעש של הר געש. מגילת האש.
    אגב, מה שהכי טוב אצל נרודה הוא אופן קריאתו את שיריו. אני מניח ששמעת הקלטה שלו. אם לא – בקש אחרי זה.השומע לא ישכח.

    • מוטי איזו מחמאה נפלאה. אתה רואה בעיני רוחך גם את מי שיכתוב את המחקר:)
      כן, שמעתי הקלטה שלו ואכן הקריאה שלו היא חוויה בפני עצמה.
      תודה

  11. שיר יפה מאד, איזכור השם המפורש בצורה מטאפורית, בעייני הוא בין לאומי.

  12. שיר מרגש מוישלה. ניכר שרוח נרודה נכנסה בך.
    במסורת ההינדית היה משורר מופלא, נרדה Narada, מספרים עליו שכשהוא שורר (או ניגן) הסלעים נמסו. הוא היה מרחף בין העולמות. כל המימדים היו נפערים לשיריו.
    הנה קישור לתמונתו
    http://www.exoticindiaart.com/artimages/narada_site.jpg

    • זו לא סתם רוח איריס, נרודה זה רוח פרצים כובשת. נכנס עמוק.

      ותודה על הקישור נראה באמת כנגן אלוהי.

  13. היש עוד בעירנו כאלה שכותבים בסתרי אותיות ולא בפשט החרב המתהפכת? הביאו חי אלי, אפילו אני ארוץ אחריו…

  14. מירי פליישר

    איזה שיר אהבה יפה מוישלה

    • מירי תודה
      מה נעשה אם לא נשורר אהבה,
      לנצח את היותנו בני תמותה

      נוציא את אניצי התוך עוד בחיינו:)
      (המשפט האחרון גנוב:))

  15. מוישהלה , ראשית סחתיין סחתיין על התמונה והכובע ,אהבתי! וראשית ראשית על השיר הנפלא הזה, שיר עם קבלות…והסוף ואאוו אחד גדול. אהבתי ביותר

  16. איזה פוסט פוסטינו!

    שיר עשיר.

השאר תגובה ל מוטי גלדמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי