בננות - בלוגים / משה יצחקי / זה תור השפל לגאות – ט"ו באב תשס"ח
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

זה תור השפל לגאות – ט"ו באב תשס"ח

 

"בלילה על חוף הים, ברעש הגלים הנשברים
אפשר לשמוע טוב יותר את העולם" (מ.י.)
 

 
עֲנָנִים מְצַיְּרִים אֶת עַצְמָם בְּעֵין הַיָּם
 
                                                      ליוצאות לחולל בכרמים בבגדי לבן
                                                
רְאִי,
עַל הַמַּיִם עֲנָנִים
מְצַיְּרִים אֶת עַצְמָם
בְּעַצְמָם מִתְנוֹעֲעִים,
נָעִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים.
זֶה תּוֹר הַשֵּׁפֶל לִגְאוֹת
זֶה תּוֹר גַּלֵּי הַיָּם לְהַמְתִּיק
סוֹד בִּפְשַׁט הַגַּעְגּוּעִים

אִמְרִי,
הַאִם כָּךְ יָדַי מְצַיְּרוֹת
עַל גּוּפֵךְ אֶת עַצְמִי,
לָדַעַת אוֹתוֹ כְּמִכְחוֹל
הַטּוֹבֵל בַּבַּד וְשׁוֹקֵעַ
כְּמוֹ עָנָן עַל בַּת גַּלִּים.
רְאִי,
עַל הַמַּיִם שָׁטִים עֲנָנִים,
עַל בַּדְגּוּפֵךְ הֻטְבַּעְתִּי אֲנִי
רֶגַע לִפְנֵי שְׁקִיעָה 

מתוך: "השמש יבוא ויפנה",        

 

 

50 תגובות

  1. כמה יפה וטוב.
    בדיוק קראתי הרגע שאלה שהופנתה לרב ב-YNET על איך זה שהרשו לבנות לחולל בפני הבנים (והרי בימינו גם לעלות לאוטובוס משותף גורם לאדם להתפרצות יצרית בלתי נשלטת).
    הרב הפיל על השואלת התמימה את החטא הקדמון – כן, מסתבר שאנו האומללים נושאים על גבינו המון חטאים שחטאו הדורות הקודמים לנו. אנחנו במינוס כבר בלידתנו.
    והנה השיר שלך ותשובתו היפה – שמחייבת את היופי שבאהבה, את היצירה שביצריות המשותפת.

    • תודה מיכל, ובליל "חטאים" זה נשיב בלשונו של ריש לקיש: "אלמלא לא חטאו אבותינו, לא היינו אנחנו באים לעולם"

  2. איזה שיר רומנטי מוישלה. מגע לא מגע, השתקפות שמים במים… רק המכחול מרמז על מגע שממש נוגע, וגם מעצב תמונה.

  3. מוישלה, אהבתי מאוד את ההשתקפויות שיש כאן – כמו להיכנס לחדר מראות. אתה אומר "ראי", וכבר זו מראה, ובמים משתקפים השמיים, והשפל הוא הצד האחר של הגאות; והזוג – הדובר והנמענת – הם האחד שיקוף של האחר, כי על גופה מצוייר הוא, כמו שמיים במים.
    ואולי השקיעה בסיום, שאין אחריה נקודה, היא הזריחה של היום הבא, של הדף הבא, או לפחות של השיר הבא.
    תודה!

    • תודה לך מירה, מקבל בהכנעה את הפרשנות. והצעה לקריאה נוספת, הסיום בלי הנקוה מאפשר לחזור לתחילת השיר:
      "רגע לפני שקיעה

      ראי
      על המים עננים
      אולי משאלה שלא תיגמר לשון המראות

      • מוישלה, יפה האפשרות של המעגליות. לשון המראות היא מעגל אינסופי

        רְאִי רְאִי
        הַיֵּשׁ בָּעוֹלָם
        שְׁקִיעָה
        כְּמוֹתִי

        • מוישלה/למירה

          מירה, שקיעה גם אם היא הכי יפה בעולם, היא בכל זאת שקיעה.
          ובתמורה הייקו וטנקה
          *
          השמש לא יודעת
          כמה היא יפה
          כשהיא שוקעת
          *

          באמצע החודש
          הירח סונט בשמש:
          שקעי, שקעי
          זה החג שלי
          וזורח

          • יפים. בעיקר אהבתי את הראשון. תודה.
            אגב, האם שמת לב ש"כמותי" יכול להיות גם…? בקצור, אפשר לעשות ממנו הייקו פרידה. (איך קוראים להם?)

          • מוישלה/למירה

            בוודאי ששמתי לב, אבל זה לא עובד טוב: כי שתי המילים מסמנות את אותה המשמעות.
            שקיעה = מוות – אבל אפשר לחשוב על זה ולהוציא מזה אפיטף יפה או אמירה מחייה אחרת על סף המוות:)

  4. משה, שיר יפה מאוד. לדעתי רק כדאי לנסות להוריד את השורה "בעצמם מתנועעים" – בקריאה שלי, היא גם נותנת מידע "עודף" (התנועה מופיעה במלוא תפרושתה בשורה הבאה) וגם גורעת מהזרימה השירית.

    • שיר אהבה שכולו קסם:"זה תור השפל לגאות, זה תור גלי הים להמתיק "האם זה לא כל סודה וקסמה של האהבה? להמתיק לגאות, להצטייר, להשתקף.אהבתי, שבת שלום

    • תודה תמר, למוסיקה הפנימית וליצירת התנועה הייתי זקוק לשורה הזו, אבל לאחר הגיאות אשקול את הצעתך:)

  5. אהבה עדינה, אירוטיקה מרומזת, ההקבלה בין העננים המציירים עצמם במים ובין העצמי המצטייר על גוף הנאהב – מעורר, מקורי. איפה היין…איפה.

  6. אוהבת את ההתחלה של מ.י. החכם, את קצב השיר כקצב הגלים, קצב העולם וקצב האהבה, את המגע לא מגע הקליל החושני ואת בדגופך, שחיתי בשיר שלך במחול מיוחד,הגלים נשאו אותי כבערסל.

  7. מירי פליישר

    אהבת עולם. הזוג עם החוף והים . נפלא ועדין .איש ואישה , אל ושכינתו , חוף וימו.יצא לי להגיב משהו דומה למיכל , כנראה שהפוסטים שלכם דומים. קול היהדות השפוייה. קול הטבע כמראת המעשה האלוהי,האדם כהמשך, כחלק כדבר האמיתי.

  8. איריס קובליו

    מוישלה, עם הרושם העמוק ששירך הותיר, יצאנו לאגם (האקולוגי המחודש)להקשיב לצפרדעים תחת הירח העגול. עננים שטו במים, ציירו שכבות שכבות של חלומות.
    ומה היה שם?- ממש צפרדי-לילה (ראסה לילה). כולם רקדו זה עם זו, זו עם זה, זה עם זה וזו עם זו, קואק-קואקקקקק, איזה הוד ויופי, לליל ט"ו באב.
    ראה

    • מוישלה/לאיריס

      "עננים שטו במים, ציירו שכבות שכבות של חלומות."
      איזו שמחה לדעת ששיר מלוה לילה שכזה.
      בלילה שכזה צפרדעים הופכים לנסיכות ונסיכים, אם יש מי שמקשיב
      קוואק-קוואקקק:))

      • איריס קובליו

        האם אתה יודע איפה אפשר לקנות צפרדע? לא הצלחתי לתפוס..

        • בבצה הפנימית שלי יש לא מעט צפרדעים, ציפורים ופרחים, חלק למכירה, חלק רק לראות, חלק גם אני מחפש. כמעט והתפתיתי לבקש ציור תמורת צפרדע, אבל זו חמדנות לשמה, כי אני יודע שיש לך צפרדעים באגם הפרטי שלך, תקראי להם, הם יבוא:(-:))

  9. מויש"לה,
    כתבת שיר טוב. אתה יודע.
    על רסיסי מים כתבת.
    היש משטח בטוח יותר?

  10. גם רומנטי וגם תשוקתי, גם מראה (ראי) וגם מקשיב (אמרי), פשוט שיר אהבה מקסים.
    לגבי טו באב כיום האהבה, זה מאוד מוזר בעיניי שמציינים עד היום יום זה שנדמה לי שהתחיל בתנ"ך עם שבט מנודה בעקבות אונס, שנוצר על מנת שבני השבט יחטפו להן נשים משבטים אחרים, שהיו קורים שם בכרמים מעשי פשיעה בנשים, והנה אנחנו אמורים ללבוש לבן ולדמיין שמה שהיה שם נקרא אהבה.
    אבל…אני בעד אהבה ושכל שפל יגאה ושכל יום יהיה יום לאהבה.

    • משה יצחקי/לחמודה

      זו סוגייה רצינית מאד חמודה, על מה אנחנו חוגגים ואיך חג מתגלגל.
      ראוי תמיד לצד השמחה להשאיר נימה מפוכחת לזכור שהעולם עוד דורש את תיקונו. ובינתיים כל עוד בלבב מפעמת האהבה והשירה, נוסיף קיסמך (קסם וקיסם) למדורה :)

      • סוגיה, נוסיף, קסם וקיסם…התגעגעתי לסמך שבשמי, אז אוסיף את החית הגרונית למדורה ,ואתענג כסיגל, על שירך היפה שצייר מכחול מילותיך.

  11. אהבתי! כל כך יפה, כל כך עדין ועם זאת עוצמתי… נוגע לא נוגע… אוהב… משאיר רשמיו… טובע בגוף ובנפש.. אהבה קסומה!

  12. אהבתי כל מילה, תודה!

  13. משה יצחקי/לסיגל

    סי – סי- גל
    אני יודע כבר די מזמן :0
    ועם הסי "ועם הגל יזהיר אף יצלצל שירי"

    תודה, לעונג הוא לי, גם לי הס" תנעם.

  14. משה, "על בד גופך הוטבעתי אני רגע לפני השקיעה" – אי אפשר שלא להיזכר כאן במטפחת ורוניקה שפניו של ישוע הוטבעו בה בויה דלורוזה. אבל כאן יותר ויה דולוצ"ה.

  15. משה
    אני מסתכל (וכמובן קורא) על השיר ושני בתיו, ולטעמי, אחת הבחירות הטובות ביותר לזוגיות הם מים ושמים.
    ביום השני לבריאתו של העולם, לאחר שבעולם היה פחות או יותר רק אור וחושך – ומים, הפריד היוצר בין המים של מעלה למים של מטה.
    היום השני מסתיים ללא "כי טוב" וגם בריאתו של האדם לא זכתה ל "כי טוב".
    הזכר והנקבה נבראו בצלמו של היוצר, או נוצרה הנקבה מן הזכר (צלע…?) ובכל מקרה אחד הפך לשניים והקשר ביניהם לעולם קיים.
    המים של מעלה והמים של מטה נוצרו מגורם אחד משותף ונחלקו לשני שווים – ובנגיעה למה שכתב אמיר על כך שהמכחול והצבע והבד הם הנגיעה היחידה המרומזת והמעצבת, הרי שהשמיים והמים יגעו תמיד במרחק, במקום אליו אף פעם לא נוכל להגיע, ככל שנתקרב תמיד תתרחק הנקודה הזו מאיתנו, המקום בו השמיים נוגעים במים.
    העננים מציירים עצמם במים אין ספק, וצבע השמיים צובע את המים – כך שלמעשה הנגיעה והיצירה בבית הראשון של השמים במים מקבילים לנגיעה וליצירה של האדם בזוגתו, צובע בה וטובל בה ושוקע אל תוכה.
    האין סופיות של השמים והמים, הנקודה הרחוקה והתמיד חומקת – מתמזגת עם הצייר הטובע ביצירתו ונעלמים בתוך השקיעה, ויהי ערב, ויהי בוקר – ושבנו להתחלה, לזריחה…. לאין סופיות של השיר.

    • עמרי, עמרי, מעניינת ויפה פרשנותך המקבילה את הזוגיות למים ושמיים.
      זה מזמין להקשות: המים הם חומר – השמיים הם חלל – דינם רק להשתקף מבלי לגעת – זו אהבה מייסרת. רק גשם היורד מענן, יש בו כדי להגשים מגע ולהפרות.
      אבל כאמור ההתבוננות שלך – מחכימה ומענגת.

      • משה משה, זו העת להשיב (משיב הגשם?) שהגשם מקורו במים והענן אך משיבו בחזרה.
        הרי נאמר שהזייוג המושלם הוא הפכים, החלל יכיל את המים והמים ימלאו החלל.
        נגיעתם קיימת, לתפיסתי, במרחק, במקום אליו לא יוכל שום אחר להגיע, רק שם – באין סוף, נוגעת ומתמזגת האהבה, הרקיע והמים, לאחד
        (יש שיגידו שפשוט הדשא של השכן ירוק יותר, והאהכה שנראית מושלמת אצל אחרים – מקרוב ובפנים המרחק בין בני הזוג רב ובלתי ניתן לגישור)

        • מן המים בא ואל המים ישוב, סובב, סובב הרוח ועל סביבותיו שב. ומה יתרון לו לאדם תחת השמש עמרי. נכון, המרחק הפנימי בין שניים גדול לעיתים כמרחק בין המים לשמים. ובכל זאת: "לא בשמיים היא" בפי ובלבב השניים לעשות
          א-ה-ב-ה
          שאחרת מה יתרון לו לאדם תחת השמש וחוזר – חלילה:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי