בננות - בלוגים / / מסכת בנים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מסכת בנים

 

 מסכת בנים

 
 
 
אָבִי כּוֹאֵב,
אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר
בְּנִי
בְּנִי
מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו, מְחַבֵּק
צַוָּארִי כְּגַלְגַּל, יָדָיו כְּעֹגֶן
אָבִי
אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ בְּיַד מְלַטֶּפֶת
בְּנִי.
אָבִי נוֹתַר בִּסְבַךְ בְּתָרִים
כְּבָר אֵינוֹ מְיַחֵל לִבְרִית,
בְּעֵינָיו הַכְּבוּיוֹת רַק רִצּוּד
מִתְרַחֵק, עוֹד רוֹצֶה לִלְחֹשׁ
בִּשְׂפָתָיו הַכָּבוֹת, בְּכַפּוֹת יָדָיו
הַצְּנוּחוֹת וּמְבַקְּשׁוֹת עוֹד לוֹמַר
בְּנִי
אַיֶּכָּה
וַאֲנִי  בְּקוֹל עַנּוֹת עָנְיִי
קוֹרֵא לוֹ
אָבִי
הִנְנִי
וְהִנֵּה
בְּנִי

מתוך: "שב אל האַיִן", הוצאת אופיר (ז"ל), 1993  

 

 

 

 

44 תגובות

  1. יפה השיר וקשה, איך סבוכים זה בזה חיי הבן וחיי האב בסבך העקידה ובסבך הבתרים שהאב פסק לייחל , שתצמח מהם ברית , רק בתרים אולי… רק קרעים. השיר מהדהד לכל אורכו מיתוסים תנכיים מכוננים. אבי אבי, ובני בני גם הם מהדהדים לאורך כל השיר ככמיהה ,זעקה וגעגוע
    שמתי לב שגם ה"ברית"מצויה ב"בתרים" האם קיום הבטחת הברית תמיד יהיה מותנה בבתרים ,בקרעים , בחתכים…שבת שלום, משה היקר

    • משה יצחקי

      חנה יקרה
      הברית והבתרים יהיו תמיד כרוכים – גם כשכורתים בריתות יש כאבים.
      אבל אלה כאבים שניתנים לריפוי, מה שאין כן בכרת ובכריתות (הו" בשורוק)
      תודה לך מאד. שבת שלום.

  2. זה הזכיר לי את השיר ההוא, על האב המחובר למכונה. לא שכחתי אותו.
    הדרך הזו שבה ערבבת את "אבי" ו"בני", בלי סימני פיסוק, בלי שאפשר לדעת מי הוא מי, היא מתאימה מאד: כי באמת, בשלב כלשהו, ההורים שלנו הופכים לילדינו. והתהליך הזה כרוך בחוסר אונים ובעצב ובבדידות גדולים מאד. אני מכירה אותו יפה.
    שיר יפה ועצוב ונוגע.

    • משה יצחקי

      עדה תודה. שני השירים שתי תחנות כואבות. השיר הזה מוקדם יותר מהשיר ההוא. זכור לי שבתגובתך תיארת את כאבך. לי השיר מהווה אפשרות לניקוז העצב והכאב ולשיכוכם, מקווה שגם לך.

  3. רונית בר-לביא

    מדמיע, יפה מאד.

    מזכיר את מה שכתבת אז על העקדה ההפוכה.

    • משה יצחקי

      תודה רונית, דמעתך נגעה.
      נכון, יש זיקה וקשר בין שני השירים. בשבילי זהו רצף שמתחיל בשיר הזה, שתחנתו הסופית היא בשיר "על מיטת הברזל".

  4. מירי פליישר

    מעגל וגלגל אתה לפחות בשביל שניכם מוצא את המילים ולא חושש לבתר בבשרך לומר אותן.

  5. מתאים לימים האלו, {בעצם לכל הימים} בעיני זו פרידה הפוכה לעקדה של הבן מהאב, וכל כך יפה היטבת לתאר "שפתיו הכבות, כפות ידיו הצנוחות"כאילו תארת את אבי{שכבר אינינו}

    • אורה ניזר

      משה, שילוב של ברית בין הבתרים והעקדה והסנה הבוער,(הנני אומר משה הבן) והפעם אתה האדמה לתוכה הוא מוריד עוגן, זה היפוך התפקידים, ובתוכו ההתגלות גם של של הכאב, בתוך החמלה רבה. מרגש וחזק מאד משה.

    • תודה חני. אירועי השבוע עוררו מחדש כאבים ישנים.
      כמה שנים אביך איננו?

  6. נוגעים ללב, מוישלה, הדברים לאבא, ועל ארבע השורות האחרונות נוסק השיר לגורל אנוש בכלל:
    אָבִי
    הִנְנִי
    וְהִנֵּה
    בְּנִי

    עקדת הדורות.

    • תודה אמיר על הנגיעה הרגישה ועל ההבחנה הנוסקת מהאישי אל האוניברסלי

  7. יפה.
    מעניין העיתוי של העלאת השיר לכאן. לפני כמה ימים שמעתי הקלטה של "הנסיכה האמריקאית" ונזכרת בשיר של נתן זך
    "לפעמים אני מרגיש אותו קם
    בשנתו, סהרורי כמו ים, חולף לידי, אומר
    לי בני.
    בני. לא ידעתי שאתה, במידה כזאת, איתי."

    והנה השיר שלך.
    אבות ובנים. מלכים ונסיכים, נוסכי מסכות וקשרים סבוכים.

  8. משה, כבר כמה פעמים פתחתי חלון תגובה, כדי להגיב ולא מצאתי מילים מועילות- "וַאֲנִי בְּקוֹל עַנּוֹת עָנְיִי" לוחשת- נורא יפה!

    • תמי יקרה
      לפתוח חלון בשבילי זה מספיק.זה המון.
      איני מבקש מילים מועילות. הלחש הזה שחזרת עליו כתפילה והצירוף של נורא ויפה הם תגובה נפלאה – תודה

    • משה יצחקי

      בכותרת התגובה רשמתי בטעות תמי – זו התגובה שלי אלייך תמי, ולא תגובתה של תמי לתמי

  9. צווארך כגלגל הצלה לאביך, ידיו לך כעוגן, איזה חיבוק שלוב ואיזה חיבור כאוב. אם הבנתי נכון גם בנך בתמונה וזו תמונה מרגשת של שרשרת בנים בשיר נוגע ומקסים.

    • משה יצחקי

      תודה חמודה.
      הבנת נכון, גם בני בתמונה ועוד איך.
      ניסיתי ליצור תמונת שרשרת שלא תמיד ניתן יהיה להבחין בדיוק מי האב ומי הבן. ובני שנמצא כאן מחבק ומחובק.
      אבל חשוב לי לומר שיש פה גם ממד אוניברסלי ולא רק פרטי.
      ושוב תודה על תגובתך היפה.

      • ברור משה. מהרגע שבחרת ב"בני" וב"הנני" חיברת את הקורא לשושלת העולמית ,ולכך כבר התייחסו המגיבים האחרים ואני הנהנתי , כנראה שלא ראית את ההנהון.
        :0)

        • משה יצחקי

          הן – הן על ההנהון.
          וה :0 העגול מרמז לי מי החמודה

          • טוב זה יהיה הסבר קטן: לדעתי,כשבלוגרים צריכים תשומת לב (במודע או שלא במודע) הם מספרים על הרצון שלהם ללכת ומקבלים חיבוק. מכיוון שגם אני כאן, ואינני בלוגרית ,וגם לפעמים מרגישה חלשה בלי שנעזרת במילים, מצאתי לעצמי דרך מקורית לחזק את עצמי, וכך כשפונים אלי בתור "חמודה" אני מחייכת.
            -וזה,:0) בשביל שלא לכתוב בשני קולות.

          • משה יצחקי

            חמודה החמודה.
            האגדה מספרת שכשעלה משה למרום לקבל את התורה, אמרו המלאכים: חמודה זו שגנוזה אצלך תשע מאות (ומשהו) דורות, אתה רוצה למסור לידי בשר ודם?
            אז טוב שאת לא נשארת חמודה גנוזה ובאה לביקורים. ואת מוזמנת תמיד גם כשאת חזקה וגם כשאת חלשה.
            ועניין הצהרות ההליכה של בלוגרים, זה לא רק תשוקה לתשומת לב, לפעמים זו באמת מצוקה. וכדי שלא אחטא בחמדנות ובלי לחמוד יותר מדי, אני באמת שמח שהגעת לכאן.:)

          • לקרוא שירים יפים ולשמוע אגדות חמודות, איך לא אבוא לבקר?
            לגבי המצוקה האמיתית, ברור שלא התכוונתי להוריד ממנה, פשוט התמקדתי בנושא תשומת הלב ,שהוא הקשור בעצם אל איזשהו אני שלי.
            ובמצוקה אמיתית שום שינוי שם ,ושום הודעת הליכה ,לא ממש יעזרו לפתור. נכון?
            מה שכן, לדעתי,למי שניחן בכשרון כתיבה ,הרי ששיר לפעמים מסוגל להקל על כאב, ותגובות מחבקות מסוגלות לחמם.

          • משה יצחקי

            חמודה, נכון, מצוקה אמיתית זקוקה אולי להתייחסות אחרת, אם כי לפעמים כשלב ביניים גם משכך כאבים עוזר.
            בהחלט מסכים איתך בעניין תכונותיהם הברוכות של שיר וחיבוק.

  10. כמי שעוקבת, אב-ובן הוא מוטיב צורב בעורך. מקנאה בך.

    • משה יצחקי

      לבנה סחתיין ותודה על המעקב והעקביות. הקנאה בצריבה בעור מבקשת פענוח, או שמא הקנאה היא ביחסי אב בן? או ביכולת לכתוב על כך שיר?

  11. גלדמן מוטי

    מרגש מאוד, משה. האב הקונקרטי והאב הארכיטיפי בחוסר האונים הפיסי והמטאפיסי הבלתי נמנעים. ובכל זאת, ישנה השרשרת או השושלת כרעיון של התקיימות העמיד במקצת בפני הכוחות המכלים, שאין להם שיעור וגבול.

    • לגלדמן, תגובה חכמה וחמה.

      • משה יצחקי

        מסכים אתך וכך אני מרגיש מגיב/ה אלמוני/ת, בעניין תגובתו של מוטי.
        מכלל תגובתך לגלדמן, אני מסיק שאהבת את השיר, הייתי שמח להודות גם לך לו רק הייתי יודע למי להפנות את תודתי.

        • נכון, אהבתי מאוד את השיר והסכמתי עם המבט המתבונן המיוחד שלו בו, ונשארתי באלמוניותי כלפיו (רק כלפיו) כי בהיותי אוויר שקוף, ההתעלמות שלו נעשית נוחה יותר; חלקך לא נגרע, המסר שלי הגיע אליך בגלוי.

          • משה יצחקי

            "כי בהיותי אוויר שקוף, ההתעלמות שלו נעשית נוחה יותר;"
            אני מנסה לפענח את המשפט הזה.
            ונדמה לי שאני רואה מבעד לשקוף.
            ובל מקרה תודה מאד, על הגלוי ועל הנסתר

    • משה יצחקי

      תודה מוטי, מרגשת תגובתך, אוהב את הבחנותיך שיש בהם ראייה עמוקה, רגישות, חכמה ואמפתיה.

  12. היי משלה
    השיר צובט כמו מלקחיים, זה חזק השורות שהולכות ופוחתות,
    ההרגשה של החולי, זה אבא "שאינו מייחל לברית."
    כי בברית יש את החיים.
    והוא כל כך כואב מהחיים.
    הכל מתהפך
    להתראות טובה

  13. מול שירך דקות ארוכות
    לא יודעת מה לומר
    התמונה הזו של זרועות האב
    על צוואר הבן. האחיזה
    והחיים האוזלים. כל כך הרבה רוך,
    רגש ועומק בשירך. מתעורר בי בכי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי