ארכיון חודש: אפריל 2008

"המשוגע" מאת אידה פינק – לקראת יום הזיכרון לשואה

    מחווה לאידה פינק, כלת פרס ישראל לספרות תשס"ח.   "באחרית דבר" לקובץ הסיפורים מאת אידה פינק, כותב דוד ויינפלד: "יצירות רבות שעניינן גורל יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, ודברי הביקורת עליהן, נכתבו מתוך הכרה או תחושה כי אין בכוחה של לשון הספרות היפה להתמודד עם "מה שבני אדם עשו לבני אדם"… אידה פינק נוגעת ומעצבת  בלשון מאופקת ובדייקנות נוקבת ...

קרא עוד »

מה נשתנה בשערי פולגת – חוהמ"פ תשס"ח, מוקדש למפוטרי פולגת

          יונתן גפן כתב פעם: "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור…"  המילה לא נעים חלשה מידי לבטא את הכאב והעצב והכעס כשרואים ברחוב הקרוי על שמו של מייסד פולגת בקריית גת,  ישראל פולק, את שערי המפעל סגורים, את החצר נטושה, את אולמות ייצור החרבים, מלגזה מחלידה, כאילו ניטלה הנשמה מגוף וזה מוטל לפניך כגוייה.  כואב, ...

קרא עוד »

"כי לעוררך אני בא אחי" – י.ח. ברנר והמעורר, מדרש לפסח

          "כי לעוררך אני בא אחי" –  י.ח. ברנר והמעורר   משעבוד לחירות – אחריות ומחויבות  הזמנה למדרש יוצר א. רקע (מי שמכיר מוזמן לדלג אל הטקסט בחלק ב.) יוסף חיים ברנר (1881-1921), ראה "בהמעורר" שהוציא בלונדון בסתיו תרס"ו בסיועו של ידידו ר" בנימין, הוא יהושע רדלר פלדמן את סירת ההצלה של הספרות העברית, ומתוך כך גם את הצלתו של ...

קרא עוד »

רגעים

      כשנהרות נשאו קולם     נְהִי הַצֶּ"לוֹ, אוֹרְפֵיאוּס אֵינוֹ מַפְנֶה רֹאשׁוֹ, שְׁעַת הַפְּרִידָה * חֹרֶף, גֶּשֶׁם צוֹלֵף וְאֵינוֹ שׁוֹטֵף. צְרִיבַת הַחוֹלֵף * בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ הִיא מְאִירָה וְזוֹהֶרֶת בְּדַרְכִּי. הַגַּחְלִילִית.   * גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, רוּחִי נוֹדֶדֶת בִּשְׁנָתֵך, גַּם זֶה קֹצֶר יָד, אוֹי קֹצֶר נְשִׁימָה. * מוֹלַד יָרֵחַ, יִלְלַת תַּנִּים גַּם הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאָר לְבַד. * הַגּוּף בּוֹגֵד, אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, ...

קרא עוד »

כנגד ארבע בנים דברה תורה – מה תגידו אתם?

      ליל הסדר כמו רבים מהטקסים והחגים שאנו חוגגים, הוא תיאטרון בו המשפחה משנה את הבית למרחב תיאטרלי, דרמטי. בני הבית הם הבמאים, השחקנים, התפאורנים, המלבישים, התאורנים והצופים. המרחק בין הצופים והבמה מתבטל, והשולחן וכל מה שמתרחש סביבו הופך להיות לזירת ההתרחשות בה מספרים ביציאת מצרים. זהו תיאטרון שמטרתו לעורר את המסובין ובמיוחד את הילדים לשאול שאלות מהות ...

קרא עוד »

הזמנה להצגה: 'סוף העולם הראשון שלי', בה אני משחק

 לכל הבננות והבננים. לרגל מתן פרס ישראל לסופרת אידה פינק, תעלה קבוצת התיאטרון של אורנים  בצוותא 3 את ההצגה: "סוף העולם הראשון שלי", בה אני משתתף. ההצגה מבוססת על סיפוריה של כלת הפרס, ומשלבת גם שיר מאת ויסלבה שימבורסקה  ושיר פותח: "אירופה מאוחר" מאת דן פגיס. ראו הזמנה.  אשמח לראותכם. משה יצחקי/ מוישלה   "אידה פינק, ניצולת שואה הכותבת פולנית ומתורגמת לעברית, מצליחה לחולל כמעט את הבלתי ...

קרא עוד »

האם אתה שומע? עבור

      הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ? עֲבֹר                       מוקדש למי שאינו יכול יותר לזעוק                                        א  קָדְקֹד שָׁמַיִם כָּאן גַּפְרוּר אֲדָמָה, הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ? עֲבֹר   אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֱלֹהִים אֶת זַעֲקַת הַנִּשְׂרָפִים, הָעוֹלִים אֵלֶיךָ בְּעָשָׁן. רְאֵה, בִּשְׂדוֹת הָעֵמֶק אוֹסְפִים אֲנָשִׁים פִּטְרִיּוֹת שֶׁצָּמְחוּ עַל רְקַב כֻּתְנָה בְּשָׂדוֹת שֶׁהָיוּ לְבָנִים.   אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֱלֹהִים אֶת זַעֲקַת הַנְּמוֹגִים בַּלַּיְלָה. רְאֵה, חַיָּלִים אוֹסְפִים בְּכֵלִים שֶׁאֵינָם נִיצוֹצוֹת, ...

קרא עוד »

רליגיוזיות בסיפורת ובשירה הישראלית (3) 'פני המקום'

    על "פני המקום" מאת דורית פלג   והפעם אתחיל בנימה אישית ואבטל מעט את "המרחק האסתטי" שהקפדתי עליו בעיונים הקודמים.   מדי שנה, בערבו של יום הכיפורים, אני מהרהר ביני לביני על מיני שערים הנפתחים לנפש כדי שתוכל לצאת מגבולותיה, לשוטט אל המקום ממנו תוכל להשיג את מהותה ולעמוד בפני בית דינה, ומשם תחזור – אם תחזור – ...

קרא עוד »

ערב הוקרה למשורר טוביה ריבנר

           ערב הוקרה למשורר          טוביה ריבנר חתן פרס ישראל לשירה 2008   יום ה"   17.04.2008 20:00    באודיטוריום מרכז ההנצחה קרית-טבעון   נגינה: גלילה ריבנר ברכות: פרופ" גבי צורן קריאה משירי טוביה ריבנר: משה יצחקי, יעל בן-צבי, יעל גלוברמן, שרית שץ שירי טוביה ריבנר בלחניו של מוני אמריליו: נתן סלור, נועה בן-שושן ניהול מוזיקלי ופסנתר: רמי הראל מנחה: ...

קרא עוד »

על חטא/ מחווה ליונתן רטוש

      השיר הזה מהלך עלי קסם, הוא מכשף אותי במוסיקליות הפולחנית שלו, בתשוקה אל החמקמק: שפה? אומה? אדמה? אישה? גבר? הריקוד המיתי? כולם בו זמנית ואף אחד מהם.  אני נע בו כשיכור, כחוטא, כמאהב, כבוגד ונבגד, כמשתרבט בין הבתרים. יעקב אורלנד מספר ב"נתן היה אומר": רטוש, שנקרא קודם אוריאל הלפרין, הוחרם על ידי חבורתו של שלונסקי שלא קיבל את שיריו ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי