אמר ר" שמעון בן לקיש: התורה שניתנה למשה                                             כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה וחתומה                                              ומלופפת אש, ועם שכותב קנח הקולמוס בשערו                                             ומשם נטל משה זיו הפנים (ירושלמי, שקלים) סונט לשלשה הרים                                                                                           מֹשֶׁה מְגַמְגֵּם בָּהָר, הָאֵל מְשַׁפְשֵׁף שֵׂעָר רֹאשׁוֹ בְּקֻּלְמוּס  רָקִיעַ. אֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה הִתִּיכָה גּוּפֵי מִלִּים  נִצְרְפוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מְלוּפָּפִים אֵשׁ, ...

      השיר נכתב ב2006 יראה אור בספר: "נהרות נשאו קולם" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ציור: איריס קובליו          

  את הרי מקודשת   וּבַלַּיְלָה הַהוּא שָׁאַג הַיָּם טֶרֶף מַרְאוֹת אֵין סוֹף פָּנַי בַּנִּקְרָה הַלְּבָנָה. כַּף אֵשׁ נִפְקְחָה לִשְׁלֹף טְפָרֶיהָ, זִנְּקָה שַׁלְהֶבֶת יָהּ מִמַּפָּל צָלְלָה עַל מַיִם רַבִּים גָּבְרָה כִּלְבִיאָה, צָרְפָה בְּפָנַי אוֹתִיּוֹת מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב בִּתְכֵלֶת שְׁמָהּ  שְׁלֹשָה יָמִים נָכוֹן הָיִיתִי, מָנוּעַ מִגֶּשֶׁת, מִדַּעַת   אִשָּׁה. גַּשׁ, לָחֲשָׁה, אַל תִּירָא, גַּשׁ גָּעֲשָׁה וְנִגַּשְׁתִּי עַד כַּף הָאֵשׁ, עַד כֵּף הַתִּקְוָה, ...

  "בלילה על חוף הים, ברעש הגלים הנשברים אפשר לשמוע טוב יותר את העולם" (מ.י.)    עֲנָנִים מְצַיְּרִים אֶת עַצְמָם בְּעֵין הַיָּם                                                         ליוצאות לחולל בכרמים בבגדי לבן                                                  רְאִי, עַל הַמַּיִם עֲנָנִים מְצַיְּרִים אֶת עַצְמָם בְּעַצְמָם מִתְנוֹעֲעִים, נָעִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. זֶה תּוֹר הַשֵּׁפֶל לִגְאוֹת זֶה תּוֹר גַּלֵּי הַיָּם לְהַמְתִּיק סוֹד בִּפְשַׁט הַגַּעְגּוּעִים אִמְרִי, הַאִם כָּךְ יָדַי מְצַיְּרוֹת עַל גּוּפֵךְ אֶת ...

    לעזאזל היופי והשיר הזה   יום א.   יָצָאתִי עִם סַל יְרָקוֹת וּפֵרוֹת מִמֶּרְכַּז קְנִיּוֹת, מֵאֲחוֹרַי בָּחוּר גָּבוֹהַּ בַּהֲלִיכָה שֶׁל סוּס אָצִיל פָּסַע -נָקַשׁ עַל עֲקֵבָיו. "סְלִיחָה" לָחַשׁ, "יֵשׁ לְךָ דַּקָּה בִּשְׁבִילִי", שָׁאַל. נִעְנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה. "אֲנִי מֻבְטָל, חֲבֵר קִבּוּץ לְשֶׁעָבַר, פֻּטַּרְתִּי מִמִּפְעָל, הֶעֱדִיפוּ סוּס צָעִיר עַל חטיאר, מָכַרְתִּי מְכוֹנִית, הַבַּיִת מְעֻקָּל, הַתְרָעוֹת מִמְּקוֹרוֹת וּמֵחֶבְרַת חַשְׁמַל, מִתְגַּלֵּחַ ...

    עִם רֶדֶת הַקַּיִץ וְהַחֹם עַל הָעֵמֶק, הֵן בָּאוֹת אֶל חַלּוֹנִי צְוִיץ, קְטַנְטַנּוֹת   צְוִיץ, מְעוֹפְפוֹת, מְרַפְרְפוֹת פִּי פִּי, צְוִיץ צְוִיץ, בְּרַגְלֵיהֶן הָעֲדִינוֹת מְלַפְּפוֹת צְרְיץ וּצְוִיץ, יוּ יוּ מִתְחַנְחֲנוֹת מְדַגְמְנוֹת צְוְיצְפִּי -פִּיצְוִיץ , מְרַנְּנוֹת, לָשׁוֹן אֶל פִּי הַחֹר שׁוֹלְחוֹת פִּיץ -פִּיץ וּצְרִיץ צְרִיץ מְשׁוֹרְרוֹת מִתְחַנְּנוֹת צִיץ בְּקוֹל עַנּוֹת נוֹטֶה הַגּוּף וּמְלַחֵשׁ צוּף-צוּף-צוּף וּרְאִי גַּם גּוּפִי כָּנָף מַצְמִיחַ וּלְשׁוֹנִי שְׁלוּחָה  צְמֵאָה אֶל ...

   מסכת בנים       אָבִי כּוֹאֵב, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּנִי בְּנִי מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו, מְחַבֵּק צַוָּארִי כְּגַלְגַּל, יָדָיו כְּעֹגֶן אָבִי אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ בְּיַד מְלַטֶּפֶת בְּנִי. אָבִי נוֹתַר בִּסְבַךְ בְּתָרִים כְּבָר אֵינוֹ מְיַחֵל לִבְרִית, בְּעֵינָיו הַכְּבוּיוֹת רַק רִצּוּד מִתְרַחֵק, עוֹד רוֹצֶה לִלְחֹשׁ בִּשְׂפָתָיו הַכָּבוֹת, בְּכַפּוֹת יָדָיו הַצְּנוּחוֹת וּמְבַקְּשׁוֹת עוֹד לוֹמַר בְּנִי אַיֶּכָּה וַאֲנִי  בְּקוֹל עַנּוֹת עָנְיִי קוֹרֵא לוֹ אָבִי ...

   חוזר אל שפת אמי או מסכת אבות                                            בתודה לאיריס קובליו על אקוורל ומילה כעוגת המדלן     אֲנִי חוֹזֵר לְאֶלֶף תְּשַׂע מֵאוֹת חֲמִישִׁים וְשֵׁש מִבְצַע קָדֶשׁ. צַבָּר,  עִבְרִי בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא. במעברה שׁוֹמְעִים אִיבַּרְהִים אֶל אַוַל טֻבְּעָה צוֹמַחַת לִי שָׂפָה, מַשְׁחֶתֶּת מוּל נְמָל חיפה. מֵאָז   הִתְחַלְתִּי לִבְנוֹת  חוֹמָה בְּצוּרָה וּמִגְדַּל שְׁמִירָה כְּנֶגֶד שפת צֶאֱצָאֵי אָטִילָה הַהוּנִי, שֶׁהֶעֱלוּ אָבִי ...

     קדושה     בִּשְׁעַת תְּפִלָּה פָּנוּ אֲבוֹת אֲבוֹתַי לַאֲבִיהֶם בַּשָּׁמַיִם, מוּל תֵּבָה וְאָרוֹן קָרְאוּ מִתּוֹךְ סִדּוּר וְכִוְּנוּ לִירוּשָׁלַיִם. בְּתַחֲנוּן נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְקָרְעוּ בִּתְחִנָּה שַׁעֲרֵי מָרוֹם. אָבִי הִפְנָה לְשָׁם עֹרֶף קָשֶׁה. בְּגֻמְחָה מִתַּחַת לְמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, הָיוּ נְעוּלִים בָּאָרוֹן, תַּשְׁמִישִׁי קֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ: סֻלָּם, אֶבֶן לְהַשְׁחָזַת סַכִּינִים, מַפְתֵּחַ צִנּוֹרוֹת שֶׁקָּרָא לוֹ שְׁוֶדִית, וְעוֹד כֵּלִים לָעֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִילוֹ גְּמִילַת חֶסֶד. אָרוֹן ...

  עיר – גברית או נשית. לכאורה על פי כללי הלשון העברית, עיר היא ישות נקבית. אבל לא פעם כשאני מגיע לעיר בארץ ובעולם, אני מדבר עליה בלשון זכר. חוויות של עונג והנאה מתעוררים בעיר  שהארכיטקטורה שלה,  והמרחב הטופוגרפי משרים תחושה נשית, חוויה של ניכור, אי נוחות מתעוררים בעיקר בערים שהמאפיינים שלה הם גבריים. בטבע יותר קל לזהות תצורות נוף זכריות ונקביות, אמנים רבים ציירו נופים כמודלים ...