אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

שונאים? סיפור אהבה

    שְׁ לִ י שִׁ י רָ ה   בהליקון :  שונאים? ספור אהבה   אמיר אור ואגי משעול משוחחים על הארוס שבחיים וביצירה עם הניגוד וההשלמה שביניהם, ועל הארוס שבכתיבה עצמה: הרומן של משוררים עם המוּזה או המוּז שלהם, רומן רצוף פיתוי, תשוקה, קינאה, נטישה, פיוס – וחוזר חלילה… אפלטוני? גופני? רוחני?   אֹשֶר / אגי משעול   כְּמוֹ ...

קרא עוד »

ארבע ההסכמות

      ארבע ההסכמות / דון מיגל רוּאיס   תוך כדי עיכול מתמשך של חוויות הודו כשמבטי מתייצב שוב לאיטו על הכיכר שלנו, דומה שהשארתי כאן בעיצומו דיון די חשוב, שטרם מוצה. בהמשך לשיחה שהחלה ב"טוהר המלה" בענייני תקשורת והתייחסות בינינו כאן בבננייה, אני מביא את ארבע ההסכמות בתרגומי לעברית.   1. היה טהור בדיבורך דבר מתוך יושרה. אמור רק ...

קרא עוד »

השיבה מהודו

    השיבה מהודו   אמנם אין זו הפעם הראשונה שאני מבקר בהודו, ואי אז אף גרתי בה, כשנתיים וחצי. ובכל זאת, דווקא נחיתה חטופה לתוך מציאות ההודית עם חזרה מהירה אל ה"ציוויליזציה" הישראלית מותירות אותך תחת הרושם ההזוי, שהממשות עצמה היא מין שקופית במקרן מציאות עלום, שכביכול אפשר להחליף אותה בלחיצת כפתור.  איך להתחיל להסביר את המעבר הזה? מן ...

קרא עוד »

טוהר המִלה (לענת פרי)

      טוהר המִלה החלטתי להתייחס כאן ברשומה נפרדת אל רשומתה של ענת פרי הטרדה מינית ברשת והזיית הרומן המדומיין בה הביעה בין השאר את כעסה על התייחסותי לתגובותיה ברשומה מחכים לבננות: הפיג"מהאדין.  כולנו חולקים פה את המרחב הזה, כולנו רוצים כאן כיכר רעיונות מרתקת, שבה נוכל לשתף ביצירות מחשבות וחוויות באוירה נעימה וחיובית, ולכן, אני חושב, העניין נוגע לכולנו. ...

קרא עוד »

היונה והנץ

 לקראת נסיעה וקריאת שירים בניו דלהי אני מביא לכם כאן את "היונה והנץ": סיפור קצר שתרגמתי מתוך האפוֹס ההודי "המהאבּהארטה". זהו סיפור מפורסם ביותר בהודו, למרות שהספרות ההודית כבר ידעה מופתי נדיבות קיצוניים עוד יותר. ייחודו הוא בשאלת יחסיותו של הצדק האלוהי והדהארמה, חוק העולם.     היונה והנץ   באומרו לנסות את המלך שיבּי אַוּשינארה ולבחון אם שווה הוא ...

קרא עוד »

מחכים לבננות: הפיג'מהאדין

      הפּיגָ"מָהאדין   "שלישירה- שיחות על שירה" – סדרת מפגשים חדשה  על שירה מהארץ והעולם נפתחת ביום שלישי ה-9 בדצמבר.  במפגש הראשון שיתקיים מחר פרופ" מיכאל קרן, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת קלגרי ומחברו של הספר "בלוגוספירה: הזירה הפוליטית החדשה", ינסה לברר מה זה להכיר, להרגיש ולחשוב בעולם שבו אני מכיר חברים בפייסבוק, מרגיש אהבה יוקדת לדמות וירטואלית בסקנד ...

קרא עוד »

מחכים לך (שלא ייגמר לעולם)

    שלא ייגמר לעולם   שני סיומים אפשריים ניתן להציע ל"שבוע החשק" ושמא יותר. ובעצם אולי אלה רק שתי מסקנות או תפניות אפשריות להמשכה הבלתי נמנע של התשוקה. האחת היא ההתמכרות לעונג המשחק המר-מתוק של ארוֹס, לכיבושים ולתשוקה:  על המקום הזה מדבר כאן השיר "סקסי" מתוך הספר הדי בוטה "ככה" (הקיבוץ המאוחד 1994).  ארוס איננו משהו שניתן לרכוש שם בחוץ, אבל ...

קרא עוד »

ילדוּת

     ילדוּת הליקון      הגיליון  החדש של הליקון – "ילדות" -בודק את החוויות הראשוניות שלנו, חוויות  הילדות שעיצבו אותנו, עם אותם כיסופים לילדות ועם אותן התנסויות שאנחנו נושאים כל החיים.  מתוך עולם הילדות הדגש כאן הוא כמובן על השירה – שירים על הילדות, על אהבות ומשחקים, משפחה וחברים, וגם על בכי והתעללות; שירים על הילדות האבודה ועל הילדות שבהווה, והשירים שעליהם גדלנו.  ...

קרא עוד »

שיר פרא (לשבוע החשק)

     Requiem Aeternum כבר לא נזכה לראות פה – להפך – רץ פה שבוע שמעיר ממשכבם  מתים ומיטות, והבננייה נראית לי שוקקת חיים ברמות מסוכנות לבריאות J חככתי בדעתי – ההולכת ומתמסמסמת ככל שפסטיבל החשק שלנו הולך ומתחמם – מה אתרום פה אני לטמפרטורות. הכנסתי יד למעמקי המגירה, והעליתי  מחביונה שיר עם הטמפרמנט ההולם.  כתב אותו משורר סורי,  שהיה ...

קרא עוד »

Requiem aeternum או שבוע החשק

        Requiem aeternum dona nobis domine     מה שכתוב בכותרת הוא "מנוחת עולם תן לנו, אדון" בפרפראזה לתפילת האשכבה הנוצרית, וכאן בתפילה אירונית לאלוהי המטע, שאם שמתם לב התמעטו הפוקדים את בננותיו ובנניו.  ככה לפחות נראה לי ממבט בחלון התגובות. הנוף לא משתנה. תגובות תקועות שם ללא תזוזה כטורי נמלים שקפאו על עומדן. הלו  – או כמו שאומרים ביפנית – ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור