אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
לחלום את המציאות YOUR PEACE POEMS
ידידה שעורכת אתר ספרות גדול בארה"ב ביקשה ממני לייעץ ולסייע במיזם שירי שלום באתר.
אם כתבת שירים על עימות ופיוס, מלחמה ושלום, סבל או סליחה – במישור החברתי, הלאומי או הנפשי – כדאי לקרוא הלאה:
The "Dream Alive" project:
poems of reconciliation in the name of world peace
Mother bird http://www.motherbird.com is looking for new peace poems. We have a slew of poems that speak to the sorrow of war – of course there can never be too many of them, as long as we have war.
I am looking for some new voices – ones that can speak to how we sidestep the blame game if just for a moment and really hear what people are saying when we step on their toes or drop bomb on their towns. Suffering and sorry is not limited to right and wrong, good or bad.
To me, the question is, can we learn to mingle our tears, as we have mingled our blood, and become one big friendly neighborhood on earth?
Big dreams? No bigger than our forefathers and foremothers.
Please send in your submission [in English translation] to: editor@motherbird.com
המיזם מתוכנן לעלות לרשת ולהתחיל "לרוץ" כבר ב-14 בפברואר – כל הקודם ייקרא.
תודה!
אמיר, כתבתי שירים על מלחמה ואשמח לקחת חלק בפרוייקט אך אני לא יודעת לתרגם אותם. האם תוכל לעזור לי?
ז"א על מלחמה ועל שלום:)
תמי, לתרגם לא כל כך פשוט. זה צריך להישמע כשיר באנגלית.
אם זה קצרצר – אנסה עכשיו.
איזה כיף לי,,,אני מתרגשת..
שָׁלוֹם כַּזַּיִת
שָׁאַלְתִּי עֵץ זַיִת עַתִּיק
אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי בִּכְנַעַן
הַאִּם הוּא זוֹכֵר
יָמִים שֶׁל שָׁלוֹם.
הוּא קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ
וְעָנָה בִּמְבוּכָה-
כִּי אֵינוֹ מֵבִין,
אֶת מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה
וְהוֹסִיף שְׁהוּא מָעֲדִיף
לַעֲסֹק בִּנְתִּינָה כַּזַּיִת.
המממ…
לא חושב שאוכל מהשרוול.
הבית הראשון קל –
I asked an ancient olive tree
I came across in Cannan
whether he remembered
days of peace
אבל "כזית" הוא משחק לשון שלא קיים באנגלית.
keep offering its branches
אולי????
"מציע את ענפיו" נשמע רציני. די הורס את ההומור שנושב בכל הבית השני.
מה לגבי הייקו בתול מהמותן?
תחת עץ זית
מספיק מקום לאחים
הנה עלה ,בוא.
Under olive tree
enough room for brothers
here is a leave, come
(כתבתי את זה וצחקתי. או שזה קל מידי או שזה יצא גרוע, בכל אופן תרגום לאנגלית את "הייקו בהתיימרות" ,מקלקל את פואנטת העלה והעליה.)
אגב העלה הוא כמה דברים פלוס תובנה, הבעיה הרצינית היא שאת כל מה שחשבתי נדמה לי שכדי שיבינו אני צריכה להסביר, אז אני מניחה שעדיף שאניח לנושא ואשאירו למומחים.
סיגל, אני לא בטוח שההייקו הוא הצורה המתאימה לשירי שלום, אבל ננסה. לא בטוח שהבנתי את השורה האחרונה.
אגב, העלים שלך לא זהים.
עָלֶה (מה שמחובר לענף)
עֲלֵה (קח את עצמך למעלה)
יש שיר נפלא של הופקינס שמרשרש לו ככה את העלים:
Margaret are you grieving / over goldengrove unleaving?
מרגרט האם את דואבת / על עלי אילנות שאילמה השלכת?
האנגלית דורשת the/an לפני עץ הזית
וגם There"s לפני "מספיק מקום".
נ.ב.
סיגל, האנגלית והעברית בין כה וכה לא שומעות משקל כמותי. אם משהו חורג קצת, לא הייתי מתעקש על 5-7-5 בדיוק בדיוק.
סיגל, את מושכת שוב לכיוון ההומור, ויש מאחורייך מסורת שלמה שאת לא יודעת עליה – ז"אנר שלם של שירים מחויכים במשקל של ההייקו ולפעמים אפילו עם הומור בוטה – הסוג הזה קרוי סֶנְרִיוּ
אני צחקתי כי הצחיק אותי שאני פתאום כותבת ועוד בתוך מסגרת "נוקשה". ברצינות , התכוונתי להזמין את אחינו לטיפוס על עצים (במחשבה שהכי טוב לחבר בין אנשים במשחק), וגם התכוונתי לעליה, בוא נגיד שבהגזמה פראית הזמנתי אותם לעשות עליה מכל קצוות תבל כמו כל אחינו היהודים המוזמנים לעשות כן.(שים לה שיש מקום מתחת לעץ ,בעיניי ההתנגדות האישית שלי לזכות השיבה ,היא גם המחשבה שאין מספיק מקום).
Under the olive tree
there"s enough room for brothers
here"s a leave, don"t leave
(הגנדרנות שלי מחייבת אותי להסביר כדי לשאול שאלה: בליל ירח מלא אחד ישבתי תחת עץ החרוב שבחצרי, ימי לא נראו לי משהו באותה העת. הבטתי אל השמים דרך פנימו של העץ, השמים היו שחורים, לא ראיתי שום ירח מלא וזאת למרות שידעתי ששם למעלה יש ויש ירח וירח מלא. לפתע נשבה רוח וניענעה את העלים , עלה אחד זז וירח אחד נגלה לפני במלוא הדרו. התובנה שקיבלתי מהעלה , מאפשרת לי היום לחיות בידיעה שהירח של חיי מלא וגם אם לא רואה ברגע מסויים, זה רק בגלל עלה. עכשיו בשיר כמובן אני אומרת לאחים שלנו לגבי כל הצרות שזה רק עלה. השאלה שלי היא : ברור לי שרק אני מכירה את הסיפור -האם אין סכוי שמישהו דווקא מקריאת ה"שיר" יחטוף תובנה ויגיד : "ואללה" זה רק עלה, העלה של העץ שמסתיר לנו את השלום. השלום קיים, זה רק עלה"?
סיגל, שום סיכוי שיבינו… אבל מצד אחד הסיפור שלך נפלא כשלעצמו (למרות שכתבת אותו סתם כהסבר) ומצד שני השיר עומד בלי שיבינו את העלה כך. העלה יוצא לחלוקה בין האחים:
Here"s a leaf, don"t leave.
זה מעייפות… עוד מעט הולך לישון…
🙂 אין בעיה, מחר גם תזרח השמש…
תמי, נסי, אציץ בזה מחר.
תרגום יכול לפעמים לקחת הרבה יותר זמן מכתיבה…
עכשו כבר לא ארדם עם אדרנלין כזה גבוה…:)
איזה קטע, בדיוק הייתי בדין ודברים עם עצמי לגבי השעה, השניונת ההיא שהבטחתי לעצמי שאשהה כאן בעייפותי כי רבה ,וההתעוררות המדהימה.
אז ,בשיא עירנותי מאחלת לכם המשך שלום וזית.
אמיר, אני שוברת את הראש ולא מצליחה למצוא תרגום או חלופה ל- "לַעֲסֹק בִּנְתִּינָה כַּזַּיִת."יש לך רעיון?
לא. את צריכה ספציפית את הזית שיש לו עוד תפקיד בשיר, ויוצר כאן דו משמעות.
אבל הביטוי לא קיים באנגלית.
אז אנסה בשיר אחר?, נכון?
כן. עדיף.
שלום אמיר,
יש לי משהו שיוכל אולי להתאים, אם אצליח לתרגם כראוי ..והריהו
מֵרְחב מוּגן
אל המרְחב המוּגן שֶלִי
נוֹרה טִיל , שְחדר
שְכבוֹת בּטוֹן וְתוֹדעה , אף
שְבמרחבי הִתְפוֹצצוּ טִילים
בְּטִיפְּשוּת קוֹנְוונְציוֹנלִית .
הטִיל הזה לא הִתְפוֹצץְ
הוּא דִיבּר אלי
כְּדבּר אִיוּם אסְטרטגִי
אל קוֹרְבּן , וְהִסְבִּיר
שְמרְחב מוּגן קוֹנה זְמן
לא גּוֹרל
וְשבִּשְני קְצוֹת המסְלוּל
יש פּחד נוֹרא
וְתאוות חיים.
שבת שלום
משה, תודה על השיר, והוא נראה לי מתאים לנושא. אמנם השתעשענו פה מעט כפי שאתה יכול לראות בתגובות, ועם זאת, לא אני הוא העורך – פשוט שלח אליה.
אם יש טעם לשלוח את השיר הזה:
It"s me speaking
Yudit Shachar
Customer Service it"s me speaking
yes, how may I help you,
sorry ma"am I know you"ve waited for some time
no, I can"t pass you on to my supervisor,
that"s the system, ma"am, a service agreement, regular feedback,
bonuses to outstanding human resources
and at the first of the month a check that doesn"t even cover
the hair roots going white.
(Ma"am, can"t you hear your baby"s crying?)
It"s me, Human Voice Response speaking with you
twenty four hours a day, seven days a week
we are here, tightly bound, underground
from the crack of dawn till we"re good as gone
in a place called Open Space, bathed in fluorescent,
windowless, toilets at the end, with a super listenin" in
and deducting if I stagger in a disrespectful manner
as I sell the pack of lies that is good for every size
no ma"am, it doesn"t matter what you say
(your baby keeps crying away)
each man has his price and a glowing lie
that lights his way from above.
How may I help?
Translated by Ronen Altman Kaydar
אבל הבנת את העיקרון, אני מניחה.
שיר יפה, יודית, אבל גבולי ביותר מבחינת הנושא. אני לא העורך אלא "היועץ" – אבל למה לא לנסות? לדעתי יהיה מעניין להרחיב את תחום הדיון. בהצלחה!
תודה, לכן אני מתלבטת, אבל עכשיו חשבתי לעצמי שהשיר הזה בעצם התפרסם ב"אדומה" ו"בידיעות" וגם במגזין באנגלית ובעצם אולי הם מבקשים שירים שלא התפרסמו.
ואתה יודע מה, יש לי שאלה שמתמיהה אותי כמה שנים לגבי הליקון ואולי כדאי לי לשאול אותך גם בהיזדמנות הזאת.
יודית, לא, אני חושב שהקריטריון הוא רק ביחס לפרסום באנגלית. אם פרסמת כבר באנגלית יש אולי מניעה, אבל אם לא – שלחי.
ולגבי הליקון – קדימה, את מוזמנת.
הוא התפרסם באנגלית, במגזין פוליטי בשם CHALLENGE, רק עכשיו נזכרתי. אגב, בעברית המילים נושאות מטען הרבה יותר משמעותי.
התמיהה שמנקרת במוחי לגבי הליקון היא כזאת, כשהתחלתי לפרסם, התחלתי ברשת, בערך לפני כחמש שנים. (אם כי גם פרסמתי לפני עשרים שנה והייתי חלק מקבוצה כותבת בתל אביב, עד שהחלטתי שמילים לא אומרות מאום.. ונטשתי)
לפני כחמש שנים הרגשתי בדידות גדולה בכתיבה ולא הכרתי אף אדם שאוכל לדבר איתו על שירה, ואז גיליתי את הסדנא שלכם ושלחתי לכם שירים, ונדחיתי. חברה שהכירה אותי והיתה בסדנה שלכם בזיכרון רשמה אותי שוב ביוזמתה ושוב נדחיתי.זה היה צורב ולא בדיוק בנה לי את האגו. אחר כך נפגשתי עם סמי שלום שיטרית שקרא אותי ברשת, והוא ממש דרבן אותי לשלוח לכתבי עת. להפתעתי אהרון אמיר מיד פרסם שישה שירים שלי בקשת 12 ו 13
והאחרים פורסמו במטעם ובעוד מקומות, ואפילו שיר אחד פורסם אצלכם ב"רעב וגעגוע". התמיהה שלי מאז היא איך זה שלסדנא לכתיבת שירה בהליקון נדחיתי, אבל אותם שירים ספציפיים היו טובים דיים לפרסום בכתבי עת מרכזיים. מה הקריטריונים שלכם בקבלת תלמידים לסדנאות.
יודית, ראשית אני מצטער לשמוע על ה"צריבה", ושמח שאת ממשיכה וכותבת.
אני כמובן לא יודע על אילו שירים בדיוק את מדברת, אבל תהליך הלקטורה לסדנה הוא כזה:
כל שיר שנשלח נקרא על ידי שלושה לקטורים, שמחווים את דעתם (ואחר כך משקללים את הדיעות האלו). קרה לא פעם שמישהו בחר לשלוח שירים מסוימים ונדחה, אבל בשנה שאחריה שלח אחרים והתקבל. זה לא מצביע בהכרח על איכות השירים נטו – יש עוד מרכיבים: 1. טעם הלקטורים וההערכה שלהם לגבי הפוטנציאל של הכותב, 2. רמת השירים באותה שנה – כלומר, עם מי "התחרית".
אני לא אחראי על טעמם של עורכים אחרים, אבל מבחינת הליקון, המצב שבו שיר שלך התפרסם אבל לא התקבלת לכיתת השירה – ייתכן בגלל הפרוצדורה הנ"ל.
את השיר ששלחת עכשיו קראתי ב"אדומה" וחשבתי שהוא יפה ונוגע גם אז.
ושנית – כמובן אף אחד וגם לא אנחנו (הליקון עובד כמערכת עם לקטורה – לכן לשון הרבים) חסינים מטעות. טוב שיש עוד במות, וטוב שאת ממשיכה.
ושלישית – אם עדיין יש לך תיאבון לשייף את הכלים הפואטיים – "מסלול השירה של הליקון" פעיל וההרשמה לשנה הבאה כבר החלה.
אני אגדיר שוב, השירים ששלחתי לכם להתקבל בסדנא, והשירים שחברתי (עידית ינובסקי, אתה בטח זוכר אותה) שלחה לכם משלי בשנה לאחר מכן, אותם שירים ספציפיים שנדחו, התפרסמו לאחר מכן ב"קשת החדשה", בשתי חוברות שישה שירים, וב"מטעם" בחוברת שמונה. נדמה לי שגם השירים שהתפרסמו ב"מטעם" 12, שניים מהם לפחות נשלחו אליכם גם. ואחד שהתפרסם אפילו אצלכם. כלומר, כל השירים הנ"ל, שנדחו על ידי שלושת הלקטורים משום שלא היו ראויים לקבלה לסדנת כתיבה, היו ראויים להתפרסם בכתבי העת הנ"ל, ובעוד כמה מקומות שקצרתי מלפרט.
וזה באמת מתמיה, או שמא אני נאיבית שאני תמהה, שהרי אני לא באה להתמקח איתך על משהו, אין בי עניין להתקבל לשום סדנא היום, בגרתי, את השירים שלי אני מחפשת בבני מעיי הפרטיים, חותכת מבשרי, אף אחד לא ידע לקחת אותי למקומות שאני לוקחת את עצמי אליהם כשאני כותבת, אבל באותה תקופה כן חיפשתי דיבור על שירה, ואתם נראתם לי כמו אוצר, ושוב אינני טוענת שהייתם חייבים לי משהו או צריכים לקבל אותי למשהו משלכם, אבל תסכים אתי שהסיפור הזה קצת מתמיה. אילו קריטריונים בדיוק מניעים את שלושת הלקטורים הנכבדים. ובטח שהמשכתי לכתוב, למעשה אני כותבת מגיל שבע שירים, אם כי עדיין אמביוולנטית לגבי הערך הזה של השירה, שלפעמים נראית לי כמו התייפיפות מחורטטת למפונקים חיוורי אצבעות, אני מוצאת את עצמי בכתיבה החברתית, שם אני מרגישה שהנה עשיתי משהו שאולי יש בו ערך לקיום האנושי, או שגם לא.
אם יורשה לי להגיב לרגע, למרות שאני לא אמיר:
יש מישה מסוימת של סובייקטיביות בהערכה של שירה, בכל מקום – הן בקבלה לכיתת השירה של הליקון והן בקבלת שירים לכתבי עת אחרים (ולמעשה אפילו יותר בכתבי העת האחרים שהזכרת, שכן בהם נדרש השיר רק לקלוע לטעמו של עורך אחד ולא שלושה). בנוסף ל"איכות השירים" (מונח חמקמק כשלעצמו) יש הרבה מאוד גורמים המשפיעים על קבלתם לבמות מסוימות, החל מנושאם (למשל ב"אדומה") וכלה בכמות התחרות.
כמו-כן, נדמה לי שאת מקישה היקש בעייתי כשאת אומרת ששירים שהיו ראויים להתפרסם בכתבי עת מסוימים ראויים ("קל וחומר") לסלול את דרכו של הכותב לכיתת השירה. מבחינת הביקוש וההיצע, המצב למעשה הפוך: יש (היה) ביקוש עצום לכיתות השירה של הליקון, ומספר זעום של מקומות, והתחרות גדולה בהרבה; כתוצאה, למעשה (היה) קל יותר לפרסם שיר בכתב עת (אפילו בהליקון) מאשר להתקבל לכיתת השירה. [הוספתי "היה" כי אני לא בטוח מה המצב כיום]
רונן, אתה גם במקום הזה? מה שלומך?
אתמול בדיוק מצאתי עיתון בשם "כתם", ויש שם ראיון עם פרופ" מנחם פרי לגבי האובייקטיביות בשירה, מאמר מעניין, אני מצאתי את עצמי מסכימה עם ד"ר פרי שלמרות שכולנו סובייקטיבים ישנם מדדים ברורים לאובייקיביזם בשירה. אבל שים לב, אני מדברת כאן על קבלה לסדנת כתיבה יוצרת, לא על כתב עת שדחה אותי, ואני לא יודעת מה אתה יודע על כתבי עת, אבל קשה מאוד לפרסם בכתבי עת, למרות טענתך ההפוכה. אני חושבת שהדחיה בהליקון דווקא נתנה לי את התחושה של האנדר דוג, שזה בריא למשורר, אני תמיד אנצור את הדחיה הזאת ואכתוב ממנה, משורר שמן ונינוח זה לא בריא לשירה, בעצם זה לא בריא לכלום, כך אני רואה את הסיפור הזה.
אכן, גם אני פה, ואפילו לפני אמיר (לחצי על הלינק "האתר שלי" ותגיעי אלי לבלוג). שמחתי לראות כאן את השיר שתרגמתי, אגב.
לעניינו, גם אני מאמין בקריטריונים אובייקטיביים – אבל עד גבול מסוים. קריטריונים לאיכות של שיר נגזרים, למשל, מהאידיאולוגיה הפואטית של העורך: מי שמאמין ששיר צריך להיות יצירה אסתטית ישפוט אותו אחרת ממי שמאמין ששיר אמור להיות התרסה אוונגרדית, ואחר ממי שחושב ששיר הוא אופן תקשורת ונשפט בנתיב שהוא יוצר אל הקורא. שני עורכים שונים עשויים להסכים ששיר מסוים מחורז באורח מרשים, אבל אחד יראה זאת כמהלך שירי מעניין ואחר כרגרסיה בעייתית. כמי ששלח שירים למגוון רחב של כתבי עת, אני יכול לומר די בוודאות שמדרג מובהק מהסוג שאת מחפשת הוא בגדר הפנטזיה: שירים שנדחו ע"י כתבי-עת "פחות חשובים" נתקבלו אחר-כך לכתבי עת "נחשבים", וכולי.
לגבי כיתת השירה של הליקון, אני חושש שאת מפספסת משהו. אני ממש לא אומר שקל לפרסם בכתבי-עת, וזאת בהחלט משימה לא קלה; אבל אני עדיין מאמין שהכניסה לכיתת השירה (היתה) קשה יותר. זאת משום שכיתת השירה לא היתה "סדנת כתיבה יוצרת" כמו שאר הסדנאות הקיימות, אלא פרויקט מיוחד, מאוד מאוד סלקטיבי (עשרה מקומות למאות מועמדים), שניתן למשתתפיו *חינם* (ולכן גם הסלקטיביות), וחלק ניכר מהמשתתפים בו (כפי שציין אמיר) כבר פרסמו בכתבי עת ואף הוציאו ספרים לפני הקבלה לכיתה. אני מכיר לא מעט משוררים טובים, שפרסמו בכתבי עת שונים (אחת מהן עומדת עכשיו על סף הוצאת ספר בהוצאה מכובדת) שלא התקבלו לכיתת השירה, אפילו מספר פעמים.
עם זאת, אני מסכים עם השורה התחתונה שלך: עמדת אנדרדוג היא מקום בריא למשורר, שצריך תמיד לחתור לשפר את עצמו וליצור מתוך המלחמה וההתמודדות. למרות שלכיתת השירה דווקא התקבלתי, היו לי מספיק דחיות וסטירות לחי שהעמידו אותי במקום הזה, וזה אכן עשה לי דברים טובים ומעניינים.
אכן היה מפתיע לפגוש אותך כשאני מעלה את התרגום הייחודי שלך פה, מיד רצתי בחלחלה לבדוק אם לא נשמט הקרדיט בהעתקה והודיתי לאלוהים ש..
לא יודעת את מי אתה מכיר שלא התקבל ולא חשוב, והוצאת ספר היא לא קריטריון לשום דבר, הרי זה אחד מחוליי השירה (דיון בפני עצמו) שספרי שירה נדפסים כמו גרעינים שאף אחד כמעט לא מפצח, אישית אני מסרבת להוציא ספר שירה. אבל תן לי מישהו אחד, אחת, שכל השירים ששלחו לקבלה לסדנא הנ"ל, כולם התפרסמו בכתבי עת מרכזיים, עם תו איכותי מסויים שלא ניתן להתכחש לו, ללא יוצא מן הכלל, ואז אולי הדוגמאות שלך תהיינה אקויוולנטיות. עצם ההשוואה שלך סרסה את מה שטענתי מלכתחילה. אבל עזוב, כתבת משהו היום? אני כבר חודש וחצי מגלגלת רעיונות ומילים וציורים בראש ולא כותבת כלום. זה מעיק בבטן.
תודה, רונן. נקודה נכונה.
כרגע אנחנו מקיימים מגוון סדנאות בתל אביב, כולל מסלול שירה אינטנסיבי שנתי.
אבל כיתת השירה הערבית-עברית, לא מופעלת זו השנה השנייה מחוסר תקציב. מחפשים…
יודית, תודה שסיפרת לי.
בהחלט זוכר את עידית. חבל שהיא נעלמה קצת. אבל ספציפית אני עדיין לא יודע באילו שירים מדובר בלי שאראה את הטקסטים עצמם. לכן אני יכול רק לענות לך כללית:
16 איש מתוך מאות מועמדים היא בחירה לא קלה. גם מי שעבר את הלקטורה זומן לריאיון. השתדלנו מאוד לא לטעות, אבל בלי קשר למקרה שלך – ברור שזה בלתי נמנע. יש כיום כמה וכמה משוררים צעירים די מצליחים שהתקבלו רק בפנייה שנייה ושלישית.
לעניין כתבי העת – יש הרבה מאוד לאחרונה. לא מעט שירים שדחינו פורסמו על ידי עורכים אחרים – חלקם אפילו זכו להכתרות מיוחצ"נות היטב – ובכל זאת לא היינו מפרסמים אותם. כמו שאמרתי, אנחנו לא מתיימרים לשום דבר, מלבד לתפיסתנו הפואטית, ושם לא כל כך מתפשרים.
אם חשוב לך להבין את מערכת השיקולים שלי אישית, את מוזמנת עם הטקסטים ההם לקפה.
אשר לסדנאות השונות בביה"ס לשירה של הליקון – הן כמובן לא מעניקות כישרון לאיש ולא נועדו להיות תחנת דרך ב"קריירה" פואטית, למרות שלא פעם לרבים זו הייתה התוצאה. הן נועדו להרחיב אופקי כתיבה, את המודעות ואת תיבת הכלים הפואטית של כל אחד לפי יכולותיו.
לכן, היו אצלנו בסדנאות עריכה גם משוררים שפרסמו בכתבי עת וגם ספרים משלהם.
אני חושב שאני מבין את הרגשתך, אבל ההתייחסות שלי ל"מסלול" היא לא הפחתת בערכך, אלא פשוט אופציה למי שזה מעניין אותו ומתאים לו.
http://www.helicon.org.il/
זה בסדר אמיר, זה ישב לי על הלשון עכשיו כשהגעתי בלינק מקרי לבלוג שלך, כמובן שמאז עברו כמה שנים וגדלתי.ואפילו אמרתי כאן לרונן, שאולי בריא להיות בעמדה שלי, שאולי מתוך דחיה אני באמת אחפש ואולי אפילו אמצא את השיר היהלום. אתה יודע מה אני עושה היום? אני מורה לחינוך מיוחד ואני מנסה ללמד את התלמידים שלי, בעלי מגוון לקויות, גם אוטיזם, ליצור מתוך עצמם. אני והם לומדים לכתוב ביחד, הרי שירה היא חיפוש.
תראה איזה משוגעים אנחנו, מקלידים מילים על שירה מול מסך ביום כזה יפה.
איזה בזבוז.
שתהיה לך שבת שלום
יודית
לאמיר אור שלום,
מצרפת שיר האם לדעתך הוא יכול להתאים?
(הוא בעברית)
הַפְסָקַת אֵשׁ / מלודי אמילי
אֲנִי לֹא מְטוֹפֶפֶת עַל קְצוֹת הַאֶצְבָּעוֹת
לַמִּיטָה שֶׁלְךָ.
אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי בְּשָֹפָה
שֶׁל דְּרוֹמִיִּים, חוֹבֶקֶת חַיִּים.
לֹא יְכוֹלָה לְלַטֵּף אֶת עוֹרְךָ הַבּוֹהֵק שִׁירִים,
אֲנִי טוֹבֶלֶת עָנָן שָׁחוֹר בְּקֶסֶת
שֶׁל נְשָׁמָה רְדוּפָה
הַרוֹשֶׁמֶת הֲרִיסוֹת בִּנְיָנִים.
אוגוסט 2006
מלודי, השיר בהחלט נראה לי מתאים, אבל אני לא העורך. את צריכה לשלוח אליה לכתובת המייל שמצוינת בהודעה – ובאנגלית (היא לא קוראת עברית).
בהצלחה!
וגם זה
ה פ ל ה
מוקדש לאם שכולה
צירי האדמה הזאת
נעים בחריקת שיניים
בְּקוֹל דְּמָמָה
בְּקוֹל אֶבְרָה דַּקָּה
נעים בְּקֶצֶב האנקוֹל, תּוֹלֶה עופות שמיים
עטים, נוגסים מפרי הבוסר
מִפְּרִי שֶׁלא בָּקַע
וְקוֹל צְוָחָה
האדמה הזאת חורטת בְּצִפּורן
דָּם
וּמַפִּילָה
וְעוֹד עוֹבֵר וַשָׁב נִרְשָׁם
לָה לִטְיוּטָה.
אמיר תודה רבה,
אך לא יודעת לתרגם זאת:)
אני מבין. תצטרכי להיעזר במישהו אני מניח.
מלודי, אם הכוונה לאם שבנה נפל במלחמה, אז זה שייך.
כן, כמובן
תודה…