בננות - בלוגים / / It's a great time to be a poetry reader
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

It's a great time to be a poetry reader

 Sign in · Register · Read today"s paper · Jobs

Top of Form


 

It"s a great time to be a poetry reader

It has been claimed that this is not a rich period for verse. There"s a very long line of very good poets to prove that wrong

Sean O"Brien

January 16, 2008 11:08 AM | Printable version

Poetry Gala

Where do I start? (L to R) Simon Armitage, Amir Or, John Fuller, Menna Elfyn and Gillian Clarke at last year"s Hay festival Poetry Gala.    Photograph: Martin Godwin

In an end-of-year summing-up in The Guardian the other week, Giles Foden commented that it had not been a good decade for poetry. I think he"s mistaken. Apologies: here come some lists.

This decade has seen the publication of Jo Shapcott"s Tender Taxes, Don Paterson"s Landing Light, Kathleen Jamie"s The Tree House, David Harsent"s Legion, Derek Mahon"s Harbour Lights, Peter Didsbury"s Scenes from a Long Sleep, Ian Duhig"s The Lammas Hireling, Ken Smith"s Collected Poems: Shed, Roy Fisher"s The Long and the Short of it, Lavinia Greenlaw"s Minsk, new works by Edwin Morgan, Seamus Heaney and Paul Muldoon, as well as a range of translations from many periods by poets including Heaney, Michael Hoffman, Simon Armitage and Don Paterson.

I"d suggest that would be sufficient to commend the decade, but if not, here"s more. Not only have poets of the older generation (including Anne Stevenson, Geoffrey Hill, Douglas Dunn, Michael Longley, Peter Porter, Tony Harrison, EA Markham and Mimi Khalvati) gone on writing superbly, and those of the middle generation (such as Simon Armitage, John Burnside, Carol Ann Duffy, Glyn Maxwell, Matthew Sweeney, Moniza Alvi, Sarah Maguire, Jane Draycott, Paul Farley, Vicki Feaver, Robin Robertson, Anne Rouse, John Kinsella, Maurice Riordan and George Szirtes) continued to impress.

And there has also been a stream of very gifted newer writers appearing from several imprints; the independents – Anvil, Bloodaxe, Carcanet, Donut, Salt, Seren and so on – as well as the large houses. It would be impossible to list all of them, but a sample of recommendations would include Frances Leviston, Daljit Nagra, Gabeba Baderoon, John McAuliffe, Fiona Sampson, Jacob Polley, Polly Clark, Julia Copus, Alan Gillis, James Sheard, Tim Turnbull, Annie Freud, Greta Stoddart, Suzanne Batty, Paul Bachelor (first collection The Sunken Road imminent from Bloodaxe), Sasha Dugdale and Colette Bryce.

There are those who protest that it"s against nature for so much work to be worth reading. I would simply suggest setting about it and finding out for yourself.

About 15 years ago, I think, the word "mainstream" gained new currency in the discussion of poetry. As tends to be the case, the momentarily convenient term became an imprisoning category, with mainstream used to corral poets who wrote for the page rather than performance, and whose work was not self-consciously avant-garde. Elsewhere lay the realm of the performance poets, and elsewhere again the avant-gardistes.

There"s a book to be written about this, which I"m thankful I won"t be undertaking, but one consequence has been a tendency to view the alleged occupants of these sometimes antagonistic camps as homogeneous; thus, for example, "mainstream" poetry is said to be "all the same". But when I listened to my nine colleagues" work at the TS Eliot reading the other evening, what struck me was its range and diversity, and the complexity of its relationship to tradition, as well as its quality.

The intimate lyricism of Mimi Khalvati is not "the same" as the alert charting of perception in Fiona Sampson or the rich particularity of Sarah Maguire. Belfast-born Alan Gillis, London-Irish Ian Duhig and Donegal"s Matthew Sweeney spring from the same imaginative soil yet find utterly different forms. The wit of Sophie Hannah and the dramatic lyrics of Frances Leviston serve the one art from very different positions, while the scale, range and formal delight of Edwin Morgan"s work are so large as to contain the rest of us several times over.

The names above are a sample taken on a particular occasion. There"s more, far more than could be read in a lifetime, and more will follow. We should enjoy it: that"s what it"s there for.

 

http://blogs.guardian.co.uk/books/2008/01/its_a_great_time_to_be_a_poetr.html

 

 

 

 

 

 

 

 

http://blogs.guardian.co.uk/books/2008/01/its_a_great_time_to_be_a_poetr.html

19 תגובות

  1. אני מורשמת.

  2. אנא תספר תגובות, חמות בעיברית, לא שאני לא יכולה לקרא, זה כיף לשמוע עוד…
    מימך.
    להתראות טובה

    • טובה, אני מלמד היום עד מאוחר, כך שהעליתי את הגרדיין כמו שהוא. מצטער. היי-און-ווי הוא פסטיבל ספרים בדומה לפסטיבל הספרים של אדינבורו – שם הייתי מאוחר יותר באותה שנה. כלומר – לא רק ספרות יפה (גם קלינטון הגיע לשם עם הספר שלו). העבידו אותי בפרך ויש סיפורים מרתקים – על שיחה מול קהל עם מנה אלפין (שנינו כותבים בשתי שפות)ועל מפגש לא ספרותישבו הייתי צריך לשוחח עם סופר פלסטיני, משורר סורי, עיתונאי בריטי ודובר החמאס בלי שידעתי על זה קודם. טוב אולי אוסיף בהמשך…

  3. אמיר
    תודה על האוצר.
    עקבתי אחר אחד היוצרים מהלינק שבפוסט, Gabeba Baderoom אישה מדהימה מדרום אפריקה.
    הקשבתי לה קוראת את השיר- The Dream in the next body והוקסמתי.
    אחר כך ניסיתי לחפש אותך קורא ולא מצאתי.
    בכל מקרה יש שם עולם ומלואו של הנאה.

    • נ.ב
      גם לכם יש סטריפ פירסומות בצד שמאל של המסך?, זה מעצבן נורא…

    • הי תמי, גם לאחרים יש בהחלט מה לומר..
      תרגמתי בזמנו את ארמיטג" ובקרוב ייצא ספר של פיונה סמפסון שתרגמתי "המרחק בינינו" בהוצאת קשב. אפשר לקרוא עליה ומשיריה מעט ב"עיין ערך שירה" 14:
      http://www.saritpoetry.co.il/ayen.erechshira/ayen_erech_shira_14.pdf
      אביא עוד גם כאן בהמשך. אם את רוצה לשמוע אותי קורא שירה היכנסי באתר שלי ל"ריאיונות וביקורות" לריאיון הרדיו "השיר הזה חוזר הביתה"
      http://www.amiror.co.il/heb.htm

      • קראתי את התרגום שלך לשירים של פיונה סמפסון. הכתיבה שלה מוזרה לי, אולי חדשה, תחושה של וויטראז" עשוי חתיכות זכוכית. אני הייתי שמחה לקרוא עוד שירים לכשיצאו לאור…
        את ראיון הרדיו באתר שלך, לצערי, לא הצלחתי לפתוח.

        • תמי, מבטיח עוד ממנה. כן, זה שונה, ומעניין.
          לגבי הריאיון – לא מבין למה לא הצלחת לפתוח . אולי את צריכה להוריד גרסה מתקדמת יותר של
          Widnows Media Player
          יש כמובן עוד, אבל זה הכי חדש.

        • נ.ב.
          הכי זמין: לחצי על הקישור לשירשת בבלוג, לכי ל"המשוררים והשירים" ומשם אליי. יש טקסט עם קריאה, אבל הכל שם בן עשר שנים…

          • אמיר
            הצלחתי להאזין לראיון ברדיו.
            אתה מדבר די מהר וזה נשמע שיש לך עוד המון מה להגיד לעומת הזמן שעמד לרשותך. הזדהתי עם השיר ,תיקון", אהבתי את ה"פריחה".
            זו בהחלט היתה שעת כושר לפיתוח שרירים מנטאליים…:)

          • תמי אני שמח שהצלחת לשמוע את הריאיון באתר. האמת ששעה זה לא כל כך הרבה…
            הריאיון נערך אצלי בבית. דווקא באותו יום היו ברקע משפצים וגננים, ואולי גם הלחץ מהם נכנס קצת פנימה. תודה!

  4. תודה רבה על הפוסט! א.

  5. צהריים טובים

    There"s more, far more than could be read in a lifetime
    השאלה היא מה הבר ומה התבן ומהם הכלים לברור ביניהם. והאם הפלורליזם הזה לא יוצר פיחות של השירה שהייתה פעם אריסטוקרטיה.

    • הממ… אין שליטה על הדברים האלה, ומעבר ליכולת אישית זה אולי מתחיל בתהליכי תירבות והשכלה בסיסיים ביותר שנראים לחברה חשובים או זניחים. אפשר להתנחם רק בדינמיקה שלהם. מי שלא לומד לשחק טניס, לא נהנה מטניס. שירה טובה הייתה ונשארה עניין למיטיבי לכת, אבל זה שרבים שולחים בה ידם לא שלילי בעיניי. מי שרוצה לזקק, ללמוד, ו"להתמקצע" כנראה תמיד ימצא את הדרכים והכתובות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור